שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן רכה
בדין אם מותר לכהן ליסע במרכבת הברזל אם מוליכין אז מת בוואגאן אחר.
הנה אם כי הוואגאנען הם כלים הבאים במדה מ"מ נלע"ד שהם מקבלים טומאה ואין חוצצין בפני הטומאה דהא כל הטעם שכלי עץ הבאה במדה טהור הוא משום שאינו מיטלטל מלא וריקן והרי הוואגאנעך מטלטלין מלאים וכתב הרמב"ם ברפ"ג דכלים דכלי הנך העשוי להתטלטל אפי' מחזיק מאה סאה מקבל טומאה מה"ת ואין לומר דלא מיקרי טלטול רק כשמתנולטל ע"י אדם דודאי לפי ההו"א בשבת דף פ"ג דטלטול ע"י שורים לא מיקרי טלטול הי' מקום לומר דלא מיקרי טלטול רק אם אפשר לטלטל בידיו אבל מאחר דקיי"ל דגם טלטול ע"י שורים מיקרי טלטול שוב מסתבר דכל טלטול שהוא בגרמת והנהגת אדם מיקרי טלטול. וראיתי בשו"ת הר המור בתשובה מ"ג סמוך לסוף התשובה כתב דקייל"ן טלטול ע"י שורים לא מיקרי טלטול ולאחר המחילה הוא תמוהא דהא סתם משנה דמיקרי טלטול ור"י מוקי למתני' דבשל אבן טהור דוקא כשאינו מקבלת רימונים אלמא דס"ל דמיקרי טלטול וכן מפורש שם בתוס' ורמב"ן וריטב"א ועוד נלע"ד דהא כל אותן הדברים הלכות הן ואין להקשות מקורה שבין בית לעלי' לחלון שבכותל בין בית לבית דגם בלא זה הם משונין זה מזה בכמה דינין כמבואר באותו פרק שם:
ושוב חזר והקשה הרב הנ"ל דמלשון ר"ת שהובא בתוס' ב"ב שם שכתב דהכא מיירי כגון שהגרוגרת בולטין חוץ לפי החבית כל סביבותיו ומכסות אותו לגמרי שאינו נראה כלל משמע שאם לא הי' מכסות פי החבית והי' נראה לתוך הבית שפיר מביא טומאה לבית והא אין כאן טפח מגולה דהא הגרוגרות מכסין שאר החבית ולא נשאר מגולה אלא פי החבית. ואני מוסיף דזה פשוט גם לר"ת דמיירי שאין משפת החבית ולמעלה טפח דאל"כ מאי הועילו בסתימת החבית וכן מפורש בס' הישר לר"ת סי' ר"כ וא"כ הא אין הטומאה נראה רק דרך סדק פחות מטפח ולמה הצריך ר"ת שיהי' מכוסה א"ו דס"ל דכל שנראה לתוך הבית אפי' אין פתוח טפח מביא את הטומאה ונלע"ד דר"ת ס"ל דכל שהוא פתוח מצדו כטפח אעפ"י שאין על הטומאה ולא תחתי' חלל טפח מ"מ הטומאה יוצאה וע"ז חולק ר"י וסובר דכה"ג מיקרי טומאה רצוצה וכמו שכתבנו בטעמו דלא עדיף מה שנראה מצדו בתוך הבית משאם פתוח טפח מצדו וכן נראה מלשון הר"י שהביא הרמב"ן שם שז"ל שכיון שאין בחלון פותח טפח משפת הבית ולמעלה "אעפ"י שיש ביציאתה פותח טפח" אינו מביאה את הטומאה דהוי לה טומאה רצוצה שבוקעת ועולה עכ"ל ונראה שבזה חולק ר"ת וסובר דכיון שיש ביציאתו פותח טפח לא מיקרי טומאה רצוצה. אולם לכאור' לא היינו צריכין לכל זה ולעולם י"ל דגם ר"ת סובר דהוי בכה"ג טומאה רצוצה ואינו מביאה את הטומאה וגם סובר דאעפ"י שנראית בתוך הבית אינו מביאה את הטומאה תה שהצריך שיהי' הגרוגרות מכסין פי החבית עד שאינו נראה הוא מטעם דס"ל דהחבית יוצא חוץ לכותל לתוך הבית וכן נראה מלשון ר"י שכתבו התוס' דהכא מיירי שאין החבית יוצא חוץ לכותל דמשמע מלשון זה דר"ת סובר דיוצאה חוץ לכותל וכן הבין בהגהת רש"ש אהלות פ"ג מ"ז והקשה על ר"ת מכלים פ"ח מ"ו דקייל"ן אין צמיד פתיל לטומאה ועוד הקשה דאפי' בטהרה כה"ג אינו מציל דהוי כאוכלין שגבלן בטיט המבואר ברפ"ט והניח בצ"ע. אולם לע"ד אין כוונת התוס' שהר"י חידש כן דמיירי בשאין החבית יוצא חוץ לכותל רק כוונתו לומר דהא עכ"ח מיירי שאין החבית יוצא חוץ לכותל וגם לר"ת מיירי כן. וראי' לזה דהרמב"ן שם הביא תירוץ ר"י ולא העתיק כלל זה הלשון דהכא מיירי שאין החבית יוצא חוץ לכותל ועכ"ח משום דכן הוא פשוט גם לר"ת ול"ק קושית הגהת רש"ש ולולא דמסתפינא אמינא שזה שכתבו התוס' חוץ לכותל הוא ט"ס כי בהגהת רש"ש הקשה קושיא גדולה על הר"י ממ"ג ומ"ד בפ"ו דאהלות דטומאה רצוצה בכותל מביאה את הטומאה לבית אם היתה מונחת בחצי' כלפי הבית עיי"ש והרי מלשון ר"י שכתב דמיירי שאין יוצאה חוץ לכותל משמע דעכ"פ ממלאה כל עובי הכותל רק שאינו יוצאה לחון והניח בצ"ע ולזה הי' נלע"ד להגי' לחצי הכותל' תחת חוץ לכותל ואז א"ש דכוונת הר"י דאם היתה מונחת בחצי הכותל שכלפי הטהרה אז אינו מועיל מה שהוא רצוצה דמ"מ מביאה את הטומאה לבית כמ"ג פ"ו דאהלות. ור"ת סובר דכל שהגרוגרת מכסין את כולה חוצץ בפני' ודוקא אם הוא מונחת בכותל מבלי שיחוץ דבר אחר אז מביאה את הטומאה לתוך הבית ואז יתישבו גם הקושיות שהקשה לר"ת כי גם לר"ת לא מיירי שהחבית יוצאה חוץ לכותל: