אור ברסלב
שאול שאל סימן רכא

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן רכא

סימן רכ

בדין אם יש היתר לכהנים להשאר בביתם ע"י נעילת דלתות וחלונות כשיש מת בשכונתם.

בשו"ת גידולי טהרה תשובה י"ח אות ח' כתב שנהגו הכהנים סלסול בעצמן שלא לסמוך על היתר נעילת דלתות וכתב שאפשר שטעמם הוא משום שתנור בית החורף הוא דבר המק"ט ואינו חוצץ בפני הטומאה וכן ראה לרבו הגאון מו"ה נתן זצ"ל אדלער כשהי' מת בשכונה צוה לסתום פי התנור מבחוץ אף שבפנים לא הי' בו חור וא"כ לדעת הרמב"ם הי' צריך שיהי' דעתו שלא לפנותו ורוב חדרים שלנו יש בהם תנור וא"א בסתימה דהא דעתו לפנותו עכ"ד ולע"ד רחוק בעיני שיהי' זה טעמם מאחר שכל הראשונים חולקים על הרמב"ם ולא הובא דעתו בשו"ע כלל וכמו שכתבנו בסי' ר"כ אולם לע"ד ראוי' ונכון עפ"י עיקר הדין שלא לסמוך על היתר זה. והנה הטו"ז בסי' שע"א כתב דלכאור' נראה סתירה דבפי"א דכלים מ"ב איתא דמנעול שמעלין בו הדלת אינו מק"ט שתשמישו עם הקרקע ובפ"ו דאוהלות מ"ב איתא הגיף אחד את הדלת וסמכו במפתח ופירש הרמב"ם שנעל הבית במפתח אשר בו אם אין הדלת יכול לעמוד בפני עצמו טמא ופירש ר"ש דכל דבר הנסמך ע"י אדם וכלים אינו חוצץ ומשמע מזה דמפתח שהדל נעול בו מקבל טומאה וע"כ אינו חוצץ. ובתוס' ב"ב דף י"ט ע"ב ד"ה רואין תירצו בתירוץ ראשון דרק אם סותם בלא סמיכה חוצץ דאם צריך לסמיכה הו"ל סתימת עראי ואח"כ כתבו דמפתח דוקא ומיירי במפתח שלא נעשה מתחלה לסמש עם הקרקע שהוא מקבל טומאה ואינו חוצץ ושוב כתבו בתירוץ השלישי דגם אם נעשה לקרקע ואינו מק"ט מ"מ גם כלי טהור אינו חוצץ וגם לתירוץ זה מפתח דוקא נקיט אבל אם נסמך בדבר שאינו כלי חוצץ ולפי"ז פשוט דדלת הנסתם ע"י מפתח אינו חוצץ. וגם אם הדלת נסמכת בדבר שאינו מק"ט וגם אינו כלי מ"מ לתירוץ א' שבתוס' אינו חוצץ והמרדכי בפ' לא יחפור כתב כתירוץ הא' ואף שהביא אח"כ מתני' דהגפת מפתח ל"מ אעפ"י שאין מק"ט לא נתכוין שיהי' עכ"פ כלי דהא פסק כתירוצא קמא אלא שבא לתקן בזה שלא נימא דבטומאה תליא מילתא תדע דהא לא זכר שיהי' דוקא כלי ולפי"ז צ"ל הא דמבואר בשו"ע בס"ד דמהני נעילת פתחים היינו אם הם בענין שיכולים לעמוד בלא שום סמיכה ולא ביש לה צירים של ברזל עכ"ל ובס' נקה"כ השיג עליו דאם כדבריו הא דאיתא במשנה ובפוסקים בכמה דוכתי בסתמא דדלתות וחלונות חוצצין הו"ל לפרושי דהיינו דוקא בשיכולין לעמוד לבדן בלא ציר ומפתח הקבוע בהן. ותו דלמה קתני דוקא במתני' דקוברי המת אם יכול לעמוד הדלת בפני עצמו ולא בשאר מקומות דקתני שהדלת חוצץ ולשון הרמב"ם כך הוא ואם לאו הבית טמא לפי שנמצא שהאדם הוא שחצץ בפני הטומאה והאדם והכלים מביאין ואין חוצצין כמו שביארנו עכ"ל הרי שלא כתב אלא לפי שהאדם הוא שחצץ ולא הזכיר כלי לכך נ"ל דכוונת הרמב"ם לומר דהאדם זה עשה החציצה דהיינו שסמכו במפתח ואי לאו שסמכו במפתח לא הי' הדלת יכולה לעמוד בפני עצמה א"כ האדם הוא שחצץ והאדם אינו חוצץ אבל מהפתח לא מיירי הרמב"ם דהמפתח לאו כלי הוא כיון שמחובר לדלת וכן משמע מרמב"ם בפירוש המשנה שכתב לנעול במפתח אשר בו עכ"ל ומה שסיים הרמב"ם והאדם והכלים אין חוצצין והכא דלישנא שכתב לעיל פי"ג ה"ד נקיט והיינו דנקיט כמו שביארנו וראי' ברורה ממש"כ הרמב"ם בפירוש המשנה וז"ל אם הי' הפתח אפשר להתקיים נעול על ענינו ולא יפתח ואפי' הסיר זה המחזיק ידו מן המפתח יהי' הבית טהור ואם כאשר יסיר זה ידו יפתח השער הנה הוא טמא לפי שכבר הי' זה האדם הנושא למת הוא אשר חצץ בפני הטומאה ואדם אינו חוצץ עכ"ל הרי דלא מיירי מחציצת המפתח שלא יהא חוצץ כיון שהוא כלי אלא מאדם וא"כ אדרבה מוכח מדברי רמב"ם דאפי' לא הי' יכול הדלת לעמוד אם לא ע"י המפתח חוצץ דהא אינו מחלק אלא אם יכול לעמוד בלא האדם משמע דחוצץ בכל ענין. וגם נראה דתוס' ומרדכי מודים בזה לדינא אלא שהם מפרשים המשנה בענין אחר אם יכול לעמוד הדלת בפני עצמה היינו בלא מפתח ומטעם שכתבו דאל"כ הו"ל סתימת עראי ומטעם זה נ"ל פשוט דתוס' ומרדכי מיירי במפתח שאינו מחובר לדלת רק שעכשו סגרו בו לפי שעה ולכך הוי סתימה ארעי והיינו דקתני במתני' וסמכו במפתח ואי קאי אמפתח המחובר בדלת היל"ל סגרו וכן לפירוש הרמב"ם ניחא דקאי סמכו אאדם שלא סגרו ממש אלא סמכו ומשכחת לה דאינו מק"ט אעפ"י שאינו מחובר כגון שמחוסר תיקון אבל במפתח המחובר לדלת שהוא עשוי לסגור הדלת ודאי דל"ש לומר דהוי סמיכת עראי דהרי עשוי הוא לכך ומחובר שם תמיד והרי הדלת והמנעול להכי אין מק"ט מטעם שנעשו לקרקע א"כ כיון דחשיבי כקרקע הרי חשיבי כגוף הדלת עצמו וא"כ גם בצירים שבדלת ושבחלון שנעשו לחברן בדלת ומחוברין בהן וחשיבי כקרקע ל"ש לומר דהוי סתימת ארעי. וגם זה שכתב טו"ז דמר"ש שכתב דאם לא יוכל לעמוד בלא מפתח טמא משום דכל דבר הנסמך באדם וכלים אינו חוצץ מוכח דהמפתח של דלת מק"ט ליתא דהר"ש סובר דאעפ"י שאינו מק"ט מ"מ כיון שהוא כלי אינו חוצץ והיינו כפי' האחרון שמצא ר"י וזה שכתבו תוס' שמצא ר"י בפירש המשנה כוונתם על פירוש הר"ש במשניות. ומ"מ דעת המרדכי והאגודה דאפי' ל"ה כלל ל"ה חציצה דבעינן שיעמוד דוקא מעצמי וכשינויי קמא דתוס' וכן דעת הרמ"א והב"ח עכ"ד ובשו"ת דבר שמואל תשובה רכ"ג כתב ג"כ שהרמב"ם בפי' המשניות ובחיבורו ס"ל שטעם מתני' דלא מהני חציצת המפתח הוא משום שהאדם סמכו וגם הוא דקדק מלשון המשנה כנקה"כ מדקתני שסמכו ולא קתני שסברו דמיירי שהאדם סמך בידו הדלת ע"י המפתח:

ב) ולע"ד שאם כי ברמב"ם בפירוש המשנה ודאי שדעתו שהטעם שאינו חוצץ הוא לפי שאדם אינו חוצץ ומיירי שבהסיר האדם את ידו לא הי' הדלת נשאר נעול אבל מה שכתבו הנה"כ ושו"ת דבר שמואל שגם הרמב"ם בחיבורו פירש כן לאחר המחילה לא כיונו יפה וברור בעיני שחזר בו מפירושו בפירוש המשניות ופירש המשנה כפירוש כל הראשונים דמיירי שנשאר הדלת נעול ע"י המפתח בלא סמיכת אדם דהא בפי"ח ה"ג כתב תחלה דין המשנה שאם סמכו במפתח ואח"כ כתב וכן אם הי' האדם סומך הדלת הרי מפורש דבדין הראשון מיירי שהוא נעול בלי סמיכת אדם. וזה שדייק הנה"כ ממש"כ הרמב"ם ונמצא שהאדם הוא שחוצץ ולא הזכיר כלי לע"ד ליתא דזה קאי על דין השני שכתב הרמב"ם וכן אם אדם סומך דשם הוצרך לפרש דמיירי שלולא האדם לא הי' הדלת נשאר נעול אבל בדין הראשון לא הוצרך לפרש כן דפשוט הוא שע"י המפתח נשאר הדלת כעול דהא לכך הוא עשוי. והרי מפורש כן ברמב"ם במה שסיים אח"כ דאדם וכלים אין חוצצין דבזה נתן טעם על שני הדינין שזכר ומש"כ נקה"כ שהוא רק אשגירת לישנא ליתא דהרי בהלכה שלפ"ז סיים הרמב"ם והאדם מביא ואינו חוצץ הרי שדייק לכתוב אדם לבד וכן בפירוש המשנה כתב הרמב"ם אדם לבד וכאן זכר שתיהן. ומה שכתב הנק"כ דלפי שהוא אשגירת לישנא ממש"כ בפי"ג לכך כתב כמו שביארנו ג"ז ליתא דהא בהלכה שלפ"ז הזכיר רק אדם וגם שם כתב כמו שביארנו. א"ו ברור שהרמב"ם בחיבורו חזר מפירושו במשנה ומפרש כפירוש הראשונים שנשאר הדלת נעול ע"י המפתח. ומ"מ הדין דין אמת והעתיקו הרמב"ם גם בחיבורו לדין בפ"ע במש"כ וכן.

ג) ולע"ד לשון המשנה מוכיח כפירוש הראשונים דלפירוש הרמב"ם יקשה לאיזה תכלית זכרה המשנה שסמכו במפתח דהא אין שום כ"מ אם סמכו במפתח או בשים דבר אחר כיון שהאדם הסומך ואדם אין חוצץ. וראי' ברורה לפירוש הראשונים מתוספתא פי"ז ה"ה דקתני ר"א מטהר לפי שהמפתח אינו טמא ואי כפירש הרמב"ם מה בכך שאין המפתח טמא הא מיירי שלא נשאר נעול בהסיר האדם את ידו והא אדם מק"ט. ומזה סתירה לטו"ז שרצה להוכיח מפירוש הר"ש דהמפתח מק"ט דהא מפורש בתוספתא דהמפתח טהור א"ו כנה"כ דר"ש ס"ל כתירוץ ג' של תוס' דגם כלי טהור אינו חוצץ. אולם לכאור' יש ראי' לטו"ז מהרמב"ם דהא כבר ביארנו דבחיבורו סובר כפירוש הראשונים דהא דסמכו במפתח טמא אינו לפי שאדם סמכו רק לפי שלא הי' נשאר נעול בלי המפתח וא"כ מוכח דהרמב"ם ס"ל דהמפתח מק"ט דאין לומר שהטעם משום דגם כלי טהור אינו חוצץ דהא ביארנו בסי' רי"ז אות ט"ו שדעת הרמב"ם דכל שאין דעתו לפנותו גם כלי טהור חוצץ והרמב"ם פירש בפירוש המשניות דמיירי במפתח המחובר לדלת דזה ודאי אין דעתו לפנותו וא"כ מוכח כטו"ז דהמפתח מק"ט. אולם י"ל דכמו שחזר הרמב"ם מפירושו במשניות בזה דס"ל דסמיכת המפתח גורם הטומאה הה"ד דחזר גם מזה שפירשו במפתח מחובר לדלת וס"ל כהראשונים דמיירי במפתח תלוש שרק עכשו סתם בו כמש"כ נה"כ ושו"ת דבר שמואל לדעת תוס' ור"ש:

ד) בשו"ת נוב"י מה"ק חיו"ד תשובה צ"ד הסכים לנקה"כ שיש לסמוך על היתר נעילת דלתות מטעם שביאר דרוב ראשונים ס"ל דכלי טהור חוצץ מן הצד וזה פשוט דכל שהוא מחובר אינו מק"ט וגם לתירוץ ג' שבתוס' ב"ב ולרא"ש דכלי טהור ג"כ אינו חוצץ י"ל כיון דהני צירים שקבועים בדלת ומחוברים לקרקע ולא חזו לשום תשמיש אחר לא מיקרי כלי כעין שכתב מהר"ם דכלי המוקף צמיד פתיל לא מיקרי כלי שאינו ראוי' לתשמיש כעת. והנה זה שכתב דרוב ראשונים ס"ל דכלי טהור חוצץ כבר ביארנו בסי' רי"ז דליתא ואדרבה כמעט כל הראשונים שווים בדבר דסמיכה לחציצה בכלי טהור אינו חוצץ. ומה שכתב מסברא כיון דלא חזי לתשמיש אחר לא מיקרי כלי תמוהא דהא חזי לתשמישן ולתכלית זה נעשים לנעול בו הדלת ומה בכך שאין ראויין לתשמיש אחר ואולי כוונתו דזה שמשתמשין בו במחובר עי"ז אין שם כלי עליו רק כשמשתמשין בו בתלוש רק כדי שלא נימא דבזה עדיין לא נתבטל שם כלי ממנו דהא אפשר ליטלו מדיבוקו למחובר ולהשתמש בו בתלוש לזה הביא ראי' מכ"ח המוקף צמיד פתיל דכל שעתה אין ראוי' להשתמש בו לא מיקרי כלי ודחוק דלזה לא הי' צריך ראי' ממוקף צמיד פתיל דהא פשוט לענין טומאה דכ"ז שהוא מחובר אין מק"ט אע"ג שאפשר לטלו משם ולהשתמש בו בתלוש ואם אין מדמה דין כלי לקבלת טומאה וסובר דאעפ"י שאינו מק"ט מ"מ אפשר להיות לו דין כלי א"כ מנ"ל דשימוש במחובר לא מחשיבו לכלי:

ה) בשו"ת הר המור תשובה כ"ו כתב דאף שהאמת כהש"ך בנקה"כ דהני צירים אין מק"ט מ"מ הא גם כלי טהור אינו חוצץ ומאחר דאיסור דאורייתא הוא ראוי' להחמיר אלא שמרא"ש סוף נדה גבי סלונות משמע דכלי הנעשה מתחלה לקרקע אין לו דין כלי כלל וכן מהרמב"ם הל' כלים רפ"ט שכתב דאפי' קודם שקבעו אינו מק"ט משמע דאין לו דין כלי כלל ויש להוכיח כן מאהלות פ"ח מ"ג שכתב הר"ש דרחיים של יד מיטלטל אבל רחיים דבהמה דלא מיטלטל ואין מק"ט חוצץ וקשה הא גם כלי טהור אינו חוצץ וצ"ל דכיון דלא מיטלטל גם תורת כלי אין לו אך בש"ך בנקה"כ משמע דעד כאן לא פליג אטו"ז רק בהא דס"ל דאין מק"ט אבל בהא מודה שיש לו תורת כלי ולפי"ז למש"כ נקה"כ והנוב"י דכלי המחובר לקרקע שם כלי עליו רק שאין מק"ט א"א להקל נגד הר"ש והרא"ש והרמב"ן דס"ל דאפי' כלי טהור אינו חוצץ. ואע"ג שהוא הביא ראיות דגם דין כלי אין לו מ"מ סיים שמפני שהוא דבר חדש לומר שנתבטל גם שם כלי ממנו צריך מיתון ועדיין הדבר שקול ובאיסורו קיים עד שיפנה וישנה אולי ימצא מקום לסמוך עליו עכ"ד ולע"ד זה שכתב שהנקה"כ ס"ל דיש לו שם כלי רק שאינו מק"ט לאחר המחילה תמוהא מאוד דמפורש כתב להיפוך מזה דגם שם כלי אין לו דהא כתב וז"ל והרמב"ם לא מיירי ממפתח דמפתח לאו כלי הוא כיון שמחובר לדלת הרי לא כתב דמפתח אינו מק"ט רק דמפתח אינו כלי. ומש"כ הנקה"כ בסופו דר"ש ס"ל דאע"ג שהמפתח אינו מק"ט מ"מ גם כלי טהור אינו חוצץ כוונתו כמש"כ לפני זה דמיירי במפתח תלוש ואינו מק"ט כגון שהוא מחוסר תיקון דבכה"ג כלי הוא רק שאינו מק"ט. ומוכרח כן דאל"כ האיך הקיל בנעילת דלתות במפתח הא מסיק להדיא דגם כלי טהור אינו חוצץ א"ו ברור דנקה"כ סובר דגם דין כלי אין לו כשהוא מחובר. וכן זה שכתב בשם הנוב"י דסובר דיש לו דין כלי תמוהא דאדרבה מסיק לבסוף דגם דין כלי אין לו ואולי כוונתו מדהוצרך הנוב"י לומר מטעם דדומה למוקף צמיד פתיל ולא אמר בפשיטות משום שהוא מחובר לקרקע נראה דסובר דחיבור לקרקע לבד אינו מבטל שם כלי ממנו וסברת הנוב"י דע"י שימוש בקרקע כל שאינו משתמש בתלוש לא מיקרי כלי לא מסתבר לי' או אולי משום דכתב זה רק לסניף ועיקר היתר הנוב"י משום דס"ל דברי טהור חוצץ מן הצד. עכ"פ יצא לנו דאדרבה הנקה"כ והנוב"י דעתם להתיר ומסתבר להם מסברא דלא מיקרי כלי אולם כא נמצא ראי' ברורה בדבריהם לסברא זו:

ו) הנה מה שהביא נקה"כ ראי' מהרמב"ם בפירוש המשנה דס"ל דאם הי' הדלת עומד במפתח לחוד בלי יד האדם הי' חוצץ וא"כ מוכח דלאו כלי הוא כלל דאל"כ הא גם כלי טהור אינו חוצץ לע"ד ליתא דהרמב"ם לשיטתו שפירש בפירוש המשניות דהא דאין כלי נעשה אוהל לטהר הוא משום שדעתו לפנותו וא"כ הא הרמב"ם פירש כאן דמיירי שהמפתח מחובר בהדלת וא"כ כשיטתו פשוט דחוצץ בכה"ג כלי טהור דהא אין דעתו לפנותו כיון שהוא מחובר בו אבל לכל הראשונים החולקים על הרמב"ם וס"ל דכלי אין נעשה אוהל לטהר גם אם דעתו לפנותו שפיר י"ל דגם במפתח מחובר עדיין שם כלי עליו וגם כל' טהור אינו חוצץ כשהוא לסמיכה לדלת:

ז) ומה שהביא בשו"ת הר המור ראי' מכלים יש לדחות דכ"ז לענין טומאה ורק כיון שעשוי לחברו לקרקע ושם אינו מק"ט לכך אינו מקבל טומאה גם גורם שחברו לקרקע כיון שאינו עשוי' להשתמש בו בתלוש אבל לעולם שם כלי לא בטל ממנו ומה שהביא ראי' מרחיים של יד לפי מה שבארנו בסי' רי"ז אין כאן ריח ראי' דהא ביארנו דגם הרא"ש מודה להר"ש דאם הכלי עצמו סותם החלון שבין בית לבית כל שאינו מק"ט חוצץ ושם מיירי דהרחיים עצמו סותם החלון ולכך הוצרך הר"ש לומר דמק"ט וא"כ רחיים דבהמה שאין מק"ט אע"ג דלא נתבטל שם כלי ממנו מ"מ חוצץ שפיר כמו בחבית בחלון בב"ב דף כ' משא"כ במפתח של דלת שאינו סותם בעצמו רק עשוי לסמיכה לדלת הסותם בזה גם כלי טהור אינו חוצץ כמו שביארנו שם. וגם בלא"ה תמוהא לע"ד ראי' זו דהא לא הוזכר בשום מקים שיהי' הרחיים של בהמה מחובר לקרקע רק שאינו מיטלטל וא"כ וכי נימא דכלי גדול וכבד שאינו מתטלטל אין שם כלי עליו דהא כוורת מחזקת מ"ס ואינו מיטלטלת ואעפי"כ אינו מצלת לפי שהיא כלי ולחלק דכוורת עכ"פ מיטלטלת ריקן ורחיים של בהמה גם ריקן אינו מטלטלת לכך אין שם כלי עלי' דחוק מאוד:

ח) ובשו"ת פנים מאירות ח"ב תשובה צ"ד חולק ג"כ על הטו"ז מטעם דהנך צירים מחוברים לדלת ולקרקע ובטלי אגב קרקע ואין מק"ט גם אין שם כלי עליהם והביא ראי' משבת דף נ"ח דדלת המחובר לבית אינו מק"ט וזוג העשוי לה בטל לגבה וכן בדף פ"א גבי פותחת טהורין מוכח דכל שמחובר לקרקע בטל אגב קרקע. ולמאי שכתבנו אין זה ראי' דני' דאינו מק"ט מ"מ יכול להיות שם כלי עלי'. ועוד הביא ראי' מחולין דף קכ"ה שפרש"י בסריגי חלונות שנותנים עצים דקים או טפי ברזל בחלונות בסירוג בקליעה שלא יכנס אדם בהם חוצצים בין בית לעלי' ונעשו תקרה ובטלי ואין מק"ט וחוצצין וזה ממש דין דצירי ברזל שנקבעו בדלת. וראי' זו הביא גם בשו"ת דבר שמואל תשובה רכ"ג והוסיף עוד וז"ל והא הני סריגות לא גרעי מצירי הדלתות והני גופי' חייצי בפני הטומאה כש"כ שלא תבטל סמיכתן לחציצת הדלת עכ"ל ולאחר המחילה אין זה שום ראי' דודאי גריעא וגריעא לפי מה שביארנו בסי' רי"ז דלחציצה בחלון כלי טהור חוצץ אבל לסמיכה לחציצה גם כלי טהור אינו חוצץ וא"כ י"ל דלעולם הני סריגות לענין זה נתבטלו לגבי קרקע שאין מק"ט אבל שם כלי לא נתבטל מהם ובכ"ז שפיר חוצצין דהא הני סריגות הן עצמן סותמין החלון ובכה"ג כל שאין מק"ט חוצץ אבל הני צירים שנעשו רק לסמיכה לדלת אפי' אינו מק"ט כל ששם כלי עליהם אין חוצצין:

ט) הנה לא נשאר בידינו ראי' שיבטל שם כלי ע"י חיבורו בקרקע מלבד מה שכתב הנקה"כ דא"כ הו"ל לפרושי במשניות ובפוסקים בכ"מ שהזכירו שדלתות חוצצים דמיירי באופן שהן יכולים לעמוד בלא שום סמיכה מציר או מפתח הקבוע בתן וכעין זה כתב בשו"ת דבר שמואל מדלא אישתמיט תנא או אמורא או פוסק קדמון לבאר שבכ"מ שנאמר בתלמוד סתימת פתחים בעד הטומאה שיהי' כל חלקי המחיצות מחוברין ע"י פשוט כלי עץ מוכרח דלא מיקרי כלי. וגם המשמעות מהרא"ש סוף מקואות שזכר השו"ת הר המור. ולע"ד ראי' לדבריהם מביצה דף י"ד שאמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא ופרש"י ולא עשאוה כמחיצות הבית לפי שהשמש מתחמם כנגדו ופרש"י לפיכך יש תורת כלי עליו וני' דמדברי עולא אין ראי' די"ל דרק לענין קבלת טומאה נתבטל ע"י חיבורו בקרקע מ"מ מלשון רש"י שכתב לפיכך יש תורת כלי עליו משמע דלולא שהשמש מתחמם כנגדו לא הי' תורת כלי עליו כלל ויש לדחות דגם כוונת רש"י לענין קבלת טומאה דוקא:

י) ולכאור' יש להביא ראי' להיפוך מהמרדכי בפ' לא יחפור שהעתיק תירוץ ראשון וגם תירוץ שלישי של תוס' והוא תמוהא דאחר שהעתיק כתירוץ הראשון דכל חציצה שעומדת ע"י סמיכה לאו סתימה הוא א"כ כש"כ שאם סמכו בכלי דל"מ וכבר עמד בזה הטו"ז הבאתיו באות א' ותירוצו לא הבנתי דמאי צורך השמיענו שאינו תלוי' בקבלת טומאה אם כבר השמיענו שבשום דבר שבעולם אם נסמך בו החציצה ל"מ אולם אם נימא דע"י חיבור לקרקע לא בטל שם כלי ממנו אז יש נ"מ דהא כתב הנקה"כ דלתירוץ ראשון של תוס' דכל שהחציצה ע"י סמיכה מיקרי סתימת עראי מסתבר דאם הוא מחובר לדלת ועשוי לכך לנעול בו תמיד דלא מיקרי סתימת עראי ולפי"ז אם המפתח מחובר לדלת לתירוץ ראשון שפיר סותם משא"כ לתירוץ השלישי אינו סותם דכיון דשם כלי לא נתבטל ממנו כל שהוא סמיכה לחציצה אינו חוצץ אפי' כלי טהור. מי' אפשר לדחות דזה שכתב הנקה"כ שאם הוא מחובר לקרקע לאו דוקא אלא הה"ד אם יחדו לכך לנעול בו לעולם ג"כ לא מיקרי סתימת עראי וא"כ יש נ"מ בכה"ג ביחדו לנעול בו לעולם והוא כלי שאינו מק"ט אבל הוא תלוש וכגון שמחוסר תיקון כמש"כ הנקה"כ דלתירוץ ראשון חוצץ ולתירוץ השלישי אינו חוצץ. שוב נתישבתי דאם נימא דמיקרי סתימת עראי גם אם יחדו לכך כל שאינו מחובר בו ג"כ לא יקשה מהמרדכי ואדרבה אז נמצא ראי' לדבריהם מהרמ"א דהנה יש לתמוהא על הרמ"א שהעתיק רק תירוץ ראשון של תוס' להלכה ולא תירוץ השלישי דלא הזכיר בשום מקום דאם כלי טהור הוא סמיכה לחציצה אינו חוצץ א"ו ברור דס"ל לרמ"א דאם נתפוס כתירוץ הראשון אז אין שום נ"מ בתירוץ השלישי דאם הוא תלוש לעולם אינו חוצץ מטעם סמיכת עראי גם כשאינו כלי ואם הוא מחובר אז גם כשהוא כלי חוצץ דע"י חיבורו לקרקע נתבטל שם כלי ממנו והמרדכי שהעתיק שניהם מוכרחין לומר לדעת הרמ"א שלא הי' תירוץ הראשון ברור בעיניו דסתימת עראי ל"מ וכיון שהדבר בספק העתיק דעכ"פ זה ודאי דאם הוא כלי אינו חוצץ ולכך מאחר שרמ"א תפס לחומרא כתירוץ הראשון אין צורך להעתיק תירוץ השלישי אבל אם נימא דאם יחדו לנעול בו לעולם לא מיקרי סתימת עראי יקשה על הרמ"א למה לא העתיק הך תירוץ דכלי טהור אינו חוצץ כשהוא סמיכה לחציצה:

י"א) תמצית דברינו דיפה נהגו כהנים שלא לסמוך על היתר דלתות מאחר שאין לנו ראי' ברורה שע"י חיבור לקרקע יתבטל שם כלי ממנו וכלי גם כשהוא טהור אינו חוצץ כשהוא סמיכה לחציצה וכמו שהבאתי בשם שו"ת הר המור שכתב להחמיר באיסור דאורייתא כי הוא דבר חדש לומר שנתבטל גם שם כלי ממנו:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה