אור ברסלב
שאול שאל סימן רכ

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן רכ

סימן ריט

בדין סתימה לחצוץ לפני הטומאה אם צריך לבטלו שם.

ביו"ד סי' שע"א סעיף אי פסק דכל שסותם כולו א"צ ביטול ורק במיעוטו אז צריך ביטול ובשו"ת בית יעקב תשובה צ"ג הקשה למה לא הביא בשו"ע דעת הרמב"ם דסובר דגם בסותם כולו בעי ביטול ותירץ דזה שכתב הכ"מ דרמב"ם חולק על תוס' דס"ל היכי דסותם כולו א"צ ביטול אינו נכון דהא בב"ב דף כ' כתבו התוס' דקופה וחבית מיירי בסותם כולו ועכ"ח צ"ל הא דאמרו בש"ס דתבן וגרוגרת אם תתי לי' לא חייצי היינו כמש"כ מהרש"א שם דבאוכלין מודה ר"ת ור"י דגם בסותם כולו בעי ביטול. וא"כ הא גם דעת הרמב"ם כן דהא דייק וכתב בפנויו ה"א לפיכך אם סתם החלון או מיעטו באוכלין וגו' דדוקא באוכלין ס"ל דגם בסותם כולו בעי ביטול ומיושב השו"ע שלא הביא מחלוקת הרמב"ם כי באמת לא נחלקו כלל. ושוב תמה על טושו"ע למה סתמו וכתבו דהיכי דסותם כולו לא בעי ביטול ולמה לא חילקו דאם סתם באוכלין בעי ביטול גם בסתם כולו עכ"ד וז"ל שם ובמס' אהלות פירש הר"ש ובתבן וגרוגרת דבעי ביטול משום דאין סותמין הכל דהא איכא מקום קופה וחבית עכ"ל מדברי התוס' דהכא נראה דלא ס"ל האי סברא דהא חוצצין דקתני בתבן וגרוגרת משמע להם סותם לגמרי וצ"ל לשיטת התוס' דהכא לחלק דלא קאמרינן הכי אלא בכלים היכי דסותמין הכל לא בעי ביטול אבל באוכלין אף בסותמין הכל בעי ביטול עכ"ל ולע"ד לאחר המחילה דבריו תמוהין דאין כאן שום מחלוקת בין תוס' לר"ש והוא דהא הר"ש קאי למאי דקאמר הש"ס דהחבית או הקופה מק"ט וא"כ כי' דחוצצין משמע דכל החלוץ נסתם מ"מ איני נסתם כולו דהא זה החלק שסותם החבית הוא כאלו הוא פתוח דהא דבר המק"ט אינו חוצץ וא"כ נחשבים התבן והגרוגרת כאלו רק מיעטו בחלון דהא באמת לא נסתם לגמרי דאותו חלק שהחבית סותם הוא כפתוח אבל התוס' קאי על קושית הש"ס דאם פומא לבר הוא גופי' תיחוץ דאם החבית אינו מק"ט ופומא לבר הא החבית סותם כל החלון ולכך לא בעי ביטול דהפירות לבדן לעולם אין סותמין כל החלון דהא איכא מקום החבית אבל החבית לבדו סותם כל החלון והמעיין ברמב"ן בב"ב שם ובריטב"א במגלה דף כ"ו ימצא מפורש כדבריי. מי' אפי' אם היינו אומרים כמהרש"א בכ"ז דברי השו"ת בית יעקב תמוהין דאם נימא דבאוכלין בעי ביטול היינו כמש"כ ריטב"א במגלה שם דמיירי באוכלין שראויין לאכילה שמק"ט לולא שמבטלם וכל דבר המק"ט אינו חוצץ לכך בעי ביטול וא"כ יפה עשה בשו"ע שסתם דכל שסותם כולו לא בעי ביטול ולא חילק דבאוכלין בעי ביטול דממ"נ באוכלין שאין ראויין עוד ואין מק"ט באמת לא בעי ביטול ואם ראויין לאכילה פשיטה דבעי ביטול דהא כל דבר המק"ט אינו חוצץ. ומש"כ הב"י דגם הרמב"ם ס"ל לחלק בין אוכלין לשאר דברים והשיג על הכ"מ תמוהא דהא באותו פרק בה"ד כתב הרמב"ם סתם החלון בכלי חרס צריך שיהא נקוב ומאוס כדי שלא יהא דעתו לפנותו עכ"ל הרי מדכתב וסתם מיירי שסתם כולו כמפורש בה"א ומיירי בכלי ובכ"ז הצריך שלא יהא דעתו לפנותו. ומה שהקשה על השו"ע למה לא העתיק דעת הרמב"ם לע"ד לק"מ דדעת הרמב"ם יחידאי הוא. ובאשכול סי' נ"ג כתב דמשאלתות ובה"ג ור"ף שלא זכרו בשום מקום שצריך לבטל הסתימה נראה דס"ל דלעולם לא בעי ביטול דסמכו על רבא שמפורש במגלה דף כ"ו שעשה מעשה לסמוך על הסתימה בלי ביטול דהא ארון שהוא דבר שבקדושה אסור לבטלה לצורך חול. ובעלי תוס' והראשונים הבאים אחריהם פסקו כולם עכ"פ היכי דסותם כולו א"צ ביטול ולכך לא חש השו"ע לדעת הרמב"ם. ובהיותי בזה לא אמנע להעיר כי הקושיא ממגלה אפשר לישב לדעת הרמב"ם עפמש"כ הרמב"ם בפי"ב ה"ב דכלים הבאים במדה הרי הם כתוהלים ואינן ככלים ולפיכך חוצצין בפני הטומאה ולפי"ז י"ל דלמאי דס"ד דרבא שם דארון עשוי לנחת ואינו מיטלטל ס"ל לרמב"ם דאין שם כלי עליו. מי' עוד להם ראי' גדולה מסוף שבת שפקקו המאור בטפיח והרי בשבת אסור לבטלו שם כלי בשבת מהיכנו:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה