שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן רו
אם כהן מוזהר מה"ת על טומאת קבר.
הרמב"ם בפי"ב מט"מ ה"ו פסק דכהן מוזהר מה"ת על טומאת קבר והראב"ד השיג דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עלי' אינו דין תורה והנה לכאור' שרמב"ם סובר כר"ת דתוספתא שאמרה שאין הכהן מוזהר על טומאה שאין הנזיר מגלח משבשתא אולם בספרי ליבא בעי דף כ"ח וכ"ט ביארנו דאינו כן אלא פסק כירושלמי שהביא הכ"מ פ"ה מט"מ ה"ה דזה הכלל נאמר רק על טומאות הפורשות מן המת עצמו אבל שאר אבות הטומאות אעפ"י שאין הנזיר מגלח מ"מ הם דאורייתא וכמש"כ הרמב"ם בפ"ג מביאת מקדש הי"ג שחייב כרת על ביאת מקדש אם נטמא בטומאה מן המת שהנזיר מגלח עלי' או בשאר אבות הטומאה של תורה וכמו שביאר הכ"מ שם דאם הטומאה מן המת עצמו אז אינו דאורייתא רק אם הנזיר מגלח עלי' אבל אם אינו מן המת עצמו כל שהוא אב הטומאה מה"ת חייב כרת והטעם כמו שכתב הרמב"ם ברפ"ז מנזירות דגבי גלוח מת כתיב ולא נפש ובארנו שם דרמב"ם סובר דנזיר מגלח על אבר וסובר דחשיב כטומאה הפורשת מן המת עצמו כיון דעכ"פ קבר דבר טמא ואינו חוצץ הו"ל כמאהיל על המת ממש. ובארנו שם דמוכח דהיכי דאין בקבר חלל טפח גם הראב"ד מודה דכהן מוזהר מה"ת שבפ"ג מהל' אבל שפסק הרמב"ם כהן הנוגע בקבר לוקה ולא השיג עליו הראב"ד איו משום דיש מציאות לדינו כשאין בקבר חלל טפח ורק בפי"ב מט"מ דמוכח להדיא ברמב"ם דבקבר גם ביש בו חלל טפח מוזהר מה"ת לכך והשיג שם הראב"ד עליו: