אור ברסלב
שאול שאל סימן רה

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן רה

סימן רד

בדין כהן שנטמא כבר אם יש איסור תורה לטמאות עצמו פעם שנית למת.

כתב הראב"ד בפ"ה מהל' נזיר הט"ו דכהנים בזמן הזה טמאי מת הן ועוד אין עליהם חיוב טומאה והמחייב אותם עליו להביא ראי' והבין המל"מ בפ"ג מהל' אבל בדעתו דגם איסור דרבנן אין בו והחזיק על ידו בשו"ת ר"ע איגר מה"ת תשובה י"ח דאל"כ יקשה מה זה שכתב הראב"ד והמחייב אותם דהא בזה"ז אין מלקות ולענין מאי יחייבו אותם א"ו דכוונתו דליכא חיובא דאיסור והמחייב אותן היינו שמצריכין להפריש מטומאה. ולע"ד ז"א דמפורש כתב בעל האשכול חותנו של הראב"ד בסי' כ"ב דגם לדיעה זו עכ"פ אסור מדרבנן וכ"כ הרמב"ן בסוף מכות וראיית הג' רע"ק איגר אינו מכרעת כלל דבס' נחל אשכול הכה שם על קדקוד איש שרצה להקל בטומאת כהנים בזה"ז לסמוך על דעת ר"ת שהוא סובר ג"כ כשיטת הראב"ד וכתב שם דזה פשוט דגם לר"ת אסיר מדרבנן ומש"כ בשו"ת רשב"א תשובה שכ"ד בשם ר"ת שהתיר הוא רק לכנוס עם מתו לביה"ק לקברו אעפ"י שלאחר הקבורה יצטרך לילך דרך קברות דמשום כבוד מתו הותר לו איסור דרבנן וא"כ גם להבנת הג' רע"ק איגר שהמחייב אותם פירושו להפריש מטומאה י"ל דהיינו באופן כזה שמחייב אותם שלא לכנוס עם מתו לביה"ק וזה הותר משום כבוד עתו אם אין בו רק איסור דרבנן. וגם בלא"ה תמיהא וכי אין נ"מ בין איסור תורה לדרבנן גם בכל מת הא משום כבוד הבריות שלא לילך ערום וכדומה התירו איסור דרבנן ולא איסור תורה וא"כ כבר יש נ"מ גדול שמחייב אותם לצאת ערום מביתו וכדומה. מי' בדעת ר"ת אם כי זה ודאי אמת שמעולם לא התיר ר"ת לכהן בזה"ז לטמאות עצמו אבל מלשון הרשב"א בתשובה שם נראה שנסתפק ר"ת בזה מדכתב הרשב"א בשמו ח"ל ואף אי רע"ק אוסר מדרבנן. וכ"כ הרא"ש בהל' קטנות משם ר"ת וז"ל מותר להכניס מתו דאפי' הי' רע"ק אוסר מדרבנן גדול כבוד מתו שדוחה איסור דרבנן מבואר מדכתבו אפי' שנסתפק לר"ת אם אסור מדרבנן. ומשום שנסתפק לכך לא התיר מעולם וכ"כ בשמו שהזהיר לכהנים שלא ילכו על קברות עכו"ם. ותלמידו בס' יראים כתב בשמו שצריכים הכהנים ליזהר שלא ליגע בחרב שנגע במת. מי' הדבר שנסתפק בו ר"ת פשוט לכל הראשונים הבאים אחריו דאסור מדרבנן מדלא פליג גם ברישא שאוסר לטמא שנית ורק בסיפא לענין מלקות פליג. וכ"ז לדעת הראב"ד ור"ת אבל כבר כתב הרא"ש בהל' קטנות דבירושלמי הגרסא להיפוך דר"ט פוטר ורע"ק מחייב ועוד יותר משמע בירושלמי דגם ר"ט חזר בו. ומצאתי בס' האשכול להרב אב"ד שם הוכיח בראי' ברורה שגרסת הירושלמי הוא עיקרית וממילא קייל"ן כרע"ק דמחייב דבירושלמי פ"ג דנזיר ה"ה אמרו טעמא דר"ט דפוטר לא הוסיף חלול על חלולו ורע"ק השיב בשעה שהי' בביה"ק מטמא טומאת ז' כל הנוגע בו פירוש דלפני הכנסו לביה"ק הנוגע בו טמא רק טומאת ערב וכשנכנס לביה"ק הנוגע בו טמא טומאת שבעה והוי מוסיף טומאה על טומאה ור"ט הודה לדבריו דמסיים שם אמר ר"ט עקיבא כל הפורש ממך כפורש מן החיים ולא מסתבר לומר דאפכינן הברייתא כיון דקתני טעמא דכל חד וחד דוקא הוא [וכתב בנחל אשכול כדאיתא בחולין מ"ט] ותו דמסיים כל הפורש ממך וקאי על פרוקא שהי' בביה"ק ולישנא דכל הפורש ממך לישנא דר"ט הוא עכ"ל וכן דעת בה"ג רי"ף ורמב"ם ותוס' ורמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן בשבועות דף י"ז שהוא איסור תורה וכתב מל"מ בפ"ג מהל' אבל דאין לצרף דעת הראב"ד לס"ס כיון שכל חכמי ישראל חולקים עליו:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה