אור ברסלב
שאול שאל סימן רד

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן רד

סימן רג

בדין פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אם מביא את הטומאה.

בשו"ת מפנ"י הובא בס' מאמר מרדכי כתב שם בהיתר הביבין הקמירים שאין מביאין טומאה לבית מטעם דאינו עשוי להכניס ולהצניע בו דבר רק עשוי להוציא השופכין מהבית, וכעין זה כתב מהר"ם מרוטנבורג הובא בת י"ט פ"ה דאיהלית מ"א דעינו של תנור כיון שאינו עשוי אנא להוציא עשן מה"ת אין הטומאה נכנסת דרך פתחו כמו שאמרו בפ' חבית לענין שבת דכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו בנין עיי"ש. וראיתי בקונטרס כ"י מהח"ס העת קו הגאון מו"ה זלמן זצ"ל באניהארד הקשה עליהם מאהלות פי"א מ"ז דמבואר שם דגם פיו ושוליו של הכלב חשובין פתח לענין טומאה ושוליו הין דרך להצניע שם וגם אינו עשוי להכניס אולם בח"ס חיו"ד תשובה ש"מ הקשה כן רק על הפנ"י ובדעת מהר"ם מרוטנבורג כתב דהוא לא כתב כן רק גבי כלים ומשום דכתיב וכל כלי פתוח אשר חין צמיד פתיל עליו וס"ל למהר"ם כיון דכתיב בתורה לשון פתוח צריך להיות לו דין פתח כמו לענין שבת וכל שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח אבל לענין חור להכניס או להוצא טומאה גם הוא מודה דלא בעי שיהי' עשוי להכניס ולהוציא. והגאון מו"ה זלמן השיג על רבו דעד כאן לא כתבו מהר"ם מר"ב ופנ"י כן רק על פתח שמטמא מדאורייתא משום המשכת אוהל אבל במשנה הנ"ל ר"מ ור"י איירי בפתח משום המשכת אוהל אבל הם לא זכרו שולי הכלב ור"א וריב"ב שהזכירו שולי הכלב הם לא איירי בפתח משום המשכת אוהל דהא הם איירי בפתח שאין בו טפח וכל טומאתו הוא רק משום סוף טומאה לצאת שאינו אלא מדרבנן ובזה שפיר י"ל דגם אם אינו עשוי להכניס ולהצניע מטמא משום סוף טומאה לצאת ואדרבה ממשנה זו ראי' למהר"ם מר"ב דקשה על ר"מ אמאי נקיט רק אם יש בצוארו דממ"נ אם נימא בכל שולי הכלבים יש פותח טפח הו"ל לר"מ לומר דאם מונח ושוליו בפנים בכל ענין טמא ואם פיו לפנים אם יש בצוארו פ"ט. ואם נימא דאין בכל שולי הכלבים פותח טפח דיש כלבים קטנים דאין בשוליהן פ"ט כש"כ דיקשה דהו"ל לר"מ לכלול שתיהן צוארו ושוליו ולומר אם יש בהמונח לפנים פ"ט מביא את הטומאה ואמאי השמיט ר"מ כל דין שולי הכלבים ור"א וריב"ב הזכירו אותן א"ו דמזה ראי' למהר"ם מר"ב דלפי דר"מ מיירי בפתח שהוא משום המשכת אוהל שהיא דאורייתא ושולי הכלב אין עשוי להכניס לכך אין לו דין פתח להביא את הטומאה מתורת אוהל. ומדין סוף טומאה לצאת ר"י לשיטתו באהלות פ"ד מ"ב במגדול שהוא מטהר מפני שיכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה וה"נ בכלב מסתמא לא הי' עומד לצאת בסופו כזית שלם גם דרך שולי הכלב רק לאחר שנתעכל במעיו ככל מאכלים שבבטן בעל חי ואפשר שגם ת"ק דר"י במגדול מודה כאן דשם אין דרך להוציאה לחצאין או לשורפה אבל כאן אדרבה זה דרכו לצאת רק אחר עיכול וכש"כ שאין דרך לצאת דרך הפה כמו שס"ל לריב"ב ומשו"ה לא ס"ל לר"מ ולר"י לטמא בזה משום סוף טומאה לצאת עכ"ד ולע"ד קושיתו לק"מ די"ל דשולי הכלב מסתמא הם רחבים טפח אבל צוארו לפעמים אינו רחב טפח ולכך השמיענו ר"מ דינו בצואר כדי להשמיענו שמחוייבין לבדוק בצואר הכלב שלא נסמך לומר דמסתמא אין בצוארו פ"ט דלפעמים יש בו פ"ט וממילא נשמע מדבריו דבשולי הכלב לעולם טמא מאחר שמסתמא יש בו פ"ט ועוד י"ל דר"מ רוצה להשמיענו חידוש דין דגם אם אין בחלל הצואר פ"ט רק שהוא רחב טפח ג"כ מביא את הטומאה ומאחר שרצה לקצר ינקוט מהם פ"ט כרי שלא נטעה שהכוונה שבחללי צריך להיות טפח לכך נקיט דיני בצואר שמסתמא אין בחללו טפח כרי ללמד שגם ברוחב טפח סגיא ואעפ"י שרש"י ותוס' פירשו למסקנא הא דאמר ר"י רואין פירושו לראות אם יש בצוארו חלל טפח הרי דגם בצואר אפשר להיות חלל טפח מ"מ כיון דמסתמא אין בי ח"ט י"ל דנקיט צואר משום דסתמא אין בו ח"ט ומכש"כ דא"ש לרמב"ם פכ"ה מט"מ ה"ז דמוכח מדבריו שם דאין בשום צואר כלב חלל טפח דאל"כ האיך סתם דאם מקים הטומאה בחוץ שהוא טהור הלא אם חללי טפח ודאי מביא את הטומאה וגם בגוף הנחתי שר"א וריב"ב אין מטמאין משום המשכה ביארתי בספרי ליבא בעי בדף מ"א ע"ב דמוכח להדיא שטעמם משום טומאת המשכה. תמצית דברינו שיפה השיג הח"ס על הפנ"י. וגם ראיתי לישועת יעקב באו"ח סי' שמ"ג כתב דאין לסמוך ע"ז כלל דמג"א בסי' שי"ד סק"ג הביא בשם שו"ת מהרשד"ם דגם בשבת חייב בקרקע אם עשה נקב להוציא מים דמיקרי פתח וחייב משום בונה ורק בכלים לא מיקרי פתח עד שעשוי להכניס ולהוציא נמצא שכל פתח טפח מביא את הטומאה גם אם אין עשוי להכניס ולהוציא:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה