שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קצה
בדין אם לקה בכסף מעשר בהמה חוץ לירושלים.
כתב הרמב"ם בפ"ז הט"ז אין לוקחין בהמה בכסף מעשר חוץ לירושלים ואם לקח בשוגג יחזרו דמים למקומן ובמזיד תעלה ותאכל בירושלים ובפ"ד ה"ו כתב ולא יחללם על בהמה חי' ועוף חיין ואם חילל לא קנה מעשר שמא יגדל מהן עדרים עדרים אבל אם חילל על שחוטין הרי הן כשאר הפירות ויעלו ויאכלו בירושלים ויצאו המעות לחולין ותמוהא דהא בפ"ז כתב בדיעבד אם לקח תעלה ותאכל בירושלים וכבר עמדו על סתירה וו בתוס' סוכה דף מ' וקדושין דף נ"ו וחלקו בין בהמה תמימה לבעלת מום וא"כ יקשה על הרמב"ם שסתם ולא חילק שסותר א"ע והנלע"ד בדעת הרמב"ם דסובר דדוקא בחילל על בהמה שלו העמידו דבריהם לבטל החילול ולא בלקח מאחרים לבטל המקח, דבבהמה שלו מצוי הוא לו ואם בדיעבד חילל לא יהי' קיום לתקנתם שגזרו שמא יגדל מהן עדרים, וגם י"ל עפמש"כ מהר"י בן מלכי צדק דכל שקנה איזה דבר בדמי מעשר כבר נתחללו המעות דהא מעשר במזיד מתחלל ולכך י"ל דלא אמרו בלקח דיחזרו דמים למקומן משום דיותר קדושה יש בבהמה שקנה מבדמי המעשר משא"כ בחילל בתוך ביתו שלא עשה מקח וממכר רק בדיבורו שאמר שזה יתחלל ע"ז בזה חכמים בטלו דבריו ואמרו דיחזרו דמים למקומן וגם י"ל דזה שאמר שמואל בירושלמי שהובא בתוס' בקדושין נ"ו לחלק בין מכר לחילל אולי הי' הגרסא בירושלמי שלפני הרמב"ם שאמרה על סתירה זו דבלא"ה כמה דרכים מובא במפרשים על איזה סתירה תירץ שמואל כן. ועוד יש לעורר שהרמב"ם לא הביא שום חילוק בין שנתכוין להוציא מעות מע"ש לחולין או לא וצ"ל שהרמב"ם חולק על מש"כ תוס' דר"י לא בא לחלוק על הת"ק רק לפרש דבריו אלא שנחלקו בזה והלכה כת"ק ולכך סתם ולא חילק: