שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קצד
בדין משקל כנגד מעשר.
פשוט במס' שבת דף כ"ב דהא דאין שוקלין כנגד מעשר איסורו רק מדרבנן משום ביזוי מצוה וכן הוכיח רשב"א בתוס' פסחים דף ע"ה ע"ב דגם מכירה אסור רק מדרבנן מדנקטי' בהדי אין שוקלין ולי צע"ג הא מבואר בבכורות דף ט' דלר"י מע"ש אסור בהנאה מן התורה ומבואר בתוס' קדושין דף נ"ד ע"ב ד"ה לא אמרו דבהקדש אם שקל כנגדו משקולית מעל, והנה בדין המשנה יש לדחוק דמיירי בדמי מע"ש והמקנה כתב בקדושין שם דבדמי מע"ש אין שייך לאסור בהנאה דהא כל הטעם דאסור בהנאה מה"ת הוא משום דהקפידה עליו תורה בכסף צורי ובדמי מע"ש כתבו תוס' דאין צריך לפדותן בכסף צורי, וכן בברייתא בשבת שם מפורש סלע של מע"ש אין שוקלין כנגדו:
אבל הר"ש והרא"ש כתבו מפירש שם דאין שוקלין כנגד פירות מעשר מטעם ביזוי מצוה וזה תמוהא למה לא יאסר בהנאה מה"ת, וי"ל דכל איתן דברים המוזכרים שם המשנה נוהג איסורן בין בגבולין ובין בירושלים וכבר כתב המקנה דבירושלים מע"ש מותר בהנאה דכתבו התוס' בסוכה דף מ' דבירושלים לא בעי כסף צורי ולפי"ז י"ל דמשום שאסרו לשקול כנגדו גם בירושלים לכך הוצרכו לתת טעם משום ביזוי מצוה, ובכ"ז צ"ע מדוע לא זכרו בדבריהם שבגבולין יש איסור תורה ועי"ל דבברייתא בשבת סיימה ואפי' לחלל עליו מע"ש אחר וא"כ י"ל דזה לא נחשב בהנאה כעין דאמרינן מצות לאו להנות ניתנו לכך הוצרכו לתת טעם שמא לא יכווין משקלותיו ויש בו משום ביזוי מצוה וגם זה דחוק דהו"ל להזכיר שלדבר רשות יש בו איסור תורה: