אור ברסלב
שאול שאל סימן קצג

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קצג

סימן קצב

בדין איסור מכירת מעשר שני.

מבואר בריש מס' מעשר שני דאין מוכרין מעשר שני ומדסתמה המשנה משמע דבכל מקים אסור למכור מע"ש אולם בפסחים דף ע"ה ע"ב איתא פסח שסכו בשמן של מעשר שני לא יעשנו דמים על בני חבורה שאין מוכרין מע"ש בירושלים משמע דרק בירושלים אסור למוכרו והנה בירושלמי שם אמרו כיני מתני' שאין פודין נראה דהוקשה להם דהא איסור מכירת מע"ש הוא בכל מקום כמפורש בריש מע"ש ולכך הגם שלדין מתני' דלא יעשנו דמים על בני חבורה ודאי דצריכין לשתי האיסורים דהן אם הי' מותר למכור והן אם הי' מותר לפדות הי' מותר לעשותו דמים על בני חבורה מ"מ צריכין לגרוס במתני' שאין פודין דזה אסור רק בירושלים אבל איסור המכירה הוא בכל מקום ויש לתמוהא על רש"י ותוס' שם שהחזיקו בגרסת שאין מוכרין שהיא נגד הירושלמי, עוד נפלא דרש"י פירש שם אפי' לאוכלו בקדושת מעשר דכי ירבה ממך הדרך כתיב והקשו תוס' דהא קרא בפדיון כתיב שמוציאו מקדושתו ומחללו על דבר אחר אבל הכא אפי' לאוכלו בקדושתו כדפרש"י גופי' וה"נ משמע לישנא דמוכרין מדלא קתני מחללין ונראה לר"י דבירושלים גזרו מדרבנן מכירה אטו פדי' דאסור מה"ת ולרשב"א נראה דלא אסרו מכירה אלא משום בזיון מצוה כדתנן ריש מס' מע"ש שאין מוכרין אותו ואין ממשכנין אותה ואין שוקלין כנגדו, והנה לר"י ודאי דאינו אסור רק בירושלים ותמוהא דהא בריש מס' מע"ש מבואר שאסור בכל מקום, ועוד יותר יפלא מה זה שחידש טעם באיסור מכירת מע"ש הלא בירושלמי ריש מס' מעשר שני אמרו דלר"מ אסיר מכירה משום דכתיב בי' קדושה והוא ממון גבו' ולר"י דס"ל טעם דממון הדיוט הוא אמר ר' יוסי בשם ר' זעירא מפני זלזולו פירוש משום ביזוי מצוה וכן אמרו במס' שבת דף כ"ב בטעם שאין שוקלין כנגד מע"ש שהוא משום ביזוי מצוה ור' יוסי בשם רב אחא אמר כדי שיהי' הכל זקוקין למחיצתו פירוש שיצטרך כל אחד לבא לירושלים וכדכתיב ואכלת שם וגו' למען תלמד ליראה את ד' הרי לנו ש"ס ערוך בטעם איסור המכירה והאיך עזב הר"י דבריהם וחידש טעם חדש' וגם על הרשב"א יש להפליא שלא זכר שכדבריו מפורש בירושלמי בשם ר' זעירא, ועוד יקשה גם עליו דהלא זה הטעם משום ביזוי מצוה אמרו בירושלמי רק אליבי' דר"י אבל לר"מ נראה מירושלמי שאסור מה"ת משום דכתיב בי' קדושה ואנן הא קייל"ן כר"מ דמע"ש ממון גבו' הוא, וראיתי בס' קול הרמ"ז כתב אע"ג דקייל"ן כר"מ דמע"ש ממון גבו' הוא ס"ל לרשב"א דדין זה דלא יעשנו דמים אתיא ככ"ע ותנא בפלוגתא לא מיירי עכ"ד ולע"ד תמוהא מנ"ל זה לרשב"א דמתני' אתיא גם כר"י דהא בעלמא אמרינן סתם מתני' ר"מ ומכש"כ בדין זה דקייל"ן כר"מ ועוד יותר יפלא דהא הרשב"א שהזכירו התוס' הוא הר"ש מפרש המשניות והוא עצמו כתב בריש מס' מע"ש דמתני' אתיא כר"מ מבואר מזה דס"ל דלר"י באמת מותר למכור מע"ש והאיך היפך כאן שיטתו, ועוד יקשה דמאחר דמתני' כר"מ א"כ איסורו מה"ת דטעם ביזוי מצוה אמרו בירושלמי רק אליבי' דר"י ואיך הוכיח כאן מלשון המשנה דהטעם משום ביזוי מצוה, ועל הר"ש והרא"ש בריש מס' מע"ש יפלא למה תפסו כר' ירמי' בירושלמי שם דס"ל דמותר למוכרו לר"י ועזבו ר' זעירא ור' אחא שאמרו דגם לר"י אסיר למוכרו, וגם צריך ביאור במה נחלקו הר"י והרשב"א בפסחים והנה התוי"ט כתב שם דלרשב"א צ"ל דנקיט התנא בירושלים לרבותא דגם בירושלים אין מוכרין אותו ונראה מדבריו דלר"י הוא דוקא בירושלים תה תמוהא דהא מפורש בריש מס' מע"ש דאסור המכירה בכל מקום, וגם דאם בזה נחלקו הו"ל לרשב"א לומר שאסור גם חוץ לירושלים כדתנן בריש מס' מע"ש ומלשונו שכתב שלא אסרו מכירה אלא משום ביזוי מצוה משמע שבא לחלוק שאין לאסור משום פדיון רק משום ביזוי מצוה וצריך ביאור מאי נ"מ אם נימא דאסור גם משום גזירה אטו פדיון, ודברי התוי"ט צריכין ביאור איזה סברא יש לאסור משום ביזוי מצוה חוץ לירושלים יותר מבירושלים עד שצריך להשמיענו רבותא דגם בירושלים אסור:

ב) ורב מופלג אחד כתב לי דכוונת הרשב"א לסתור הגרסא שאין מוכרין והיינו דס"ל דאין לאסור משום ביזוי מצוה רק חוץ לירושלים משום דשם צריכין למוכרו בפחיה משווי' או משום שנראה שאין רוצה להטריח עצמו להעלותו לירושלים אבל בירושלים ל"ש ביזוי מצוה ועכ"ח מתני' דקאי בירושלים הגרסא שאין פודין ולע"ד זה ליתא דמפורש בריש מס' מע"ש שהאיסור מכירה הוא בכל מקום, ולכאור' הי' אפשר לומר להיפוך דהרשב"א בא לסתור הגרסא שאין מוכרין משום דאיסור מכירה שהוא משום ביזוי מצוה הוא בכל מקום כמפורש בר"מ מע"ש וכאן דנקטה מתני' בירושלים עכ"ח שהגרסא שאין פודין דזה שייך רק בירושלים אולם גם זה ליתא דמפורש כתב הר"ש בר"מ מע"ש הגרסא שאין מוכרין מי' הרווחנו בדברי רב הנ"ל להסביר דברי התוי"ט דהי' מקום לטעות דרק חוץ לירושלים שייך לאסור משום ביזוי מצוה קמ"ל רבותא דגם בירושלים אסור:

ג) ובישוב דברי הר"י כתב לי רב הנ"ל שתפס לעיקר כמ"ד בירושלמי שהכל זקוקין למחיצתו ורק לפי שטעם זה שייך רק חוץ לירושלים שיהי' מוכרחין לבא לירושלים ובירושלים עצמו לא הי' ענן לאסור המכירה לכך חידש הר"י דגם בירושלים עצמו אסיר גזירה משום פדיון וא"ש שאין סתירה מפסחים למע"ש דבאמת אסור בכל מקום ובפסחים נקיט רבותא דגם בירושלים דל"ש הטעם שיהי' זקוקין למחיצתו מ"מ אסור גזירה משום פדיון והנה גם לי עלה על דעתי לפרש כן ודחיתיו מטעם שלא זכר הר"י טעם הירושלמי כדי שיהי' זקוקין למחיצתן וגם דא"כ במה כחלק הרשב"א עליו דהא גם לר"י אסור בכל מקום וכי נימא דנחלקו ר"י ורשב"א בפלוגתת אמוראי שבירושלמי, אמכם הרווחנו בזה לישב דברי רב אחא בירושלמי דלכאור' תמוהא מתני' אסרה המכירה בכל מקום והוא נותן טעם ששייך רק חוץ לירושלים ולפי"ז א"ש דבירושלים הטעם גזירה משום פדיון כתי' הר"י וחוץ לירושלים דל"ש טעם זה אסור מטעם שיהי' זקוקין למחיצתן:

ד) עוד כתב הרב הנ"ל די"ל דהוקשה לר"י סתירת המשכנות מפסחים למע"ש לכך חידש דמתני' דמע"ש אתיא כר"מ ולדדי' אסור המכירה בכל מקום אבל לר"י באמת מותר למכור וכ"ז חוץ לירושלים אבל בירושלים גם לר"י אסור ומתני' דפסחים אתיא כר"י, וגם אני העלתי כן והוספתי דלפי"ז מובן מחלקותם דהרשב"א סובר דלא גזרו מכירה אטו פדי' ולר"י מותר למוכרו גם בירושלים ואין כאן איסור רק משום ביזוי מצוה ובזה י"ל דנקטו לרבותא בירושלים כתוי"ט שזכרנו וס"ל לרשב"א דש"ס דידן סובר דלר"י מותר למכור וגם לר"מ אין איסורו מן התורה רק משום ביזוי מצוה דאם הי' איסורו מה"ת אין שום רבותא בירושלים מחוץ לירושלים וכ"כ התוס' ביבמות דף ע"ג ובב"מ דף כ"ג בד"ה והך נכסי כהן בתירוץ אחד דגם לר"מ איסור המכירה רק מדרבנן ולר"י מותר למכור מע"ש, והנה לפי אותו תירוץ דלר"מ איסור המכירה מה"ת בפשיטות א"ש דברי הר"י דעכ"ח מתני' דפסחים כר"י דלר"מ אסיר בכל מקום וגם להתירוץ האחר דלר"מ ג"כ איסורו רק מדרבנן מ"מ פשוט דאסור בכל מקום ומתני' דנקטה בירושלים עכ"ח אתיא כר"י דבירושלים מודה ר"י שאסור גזירה אטו פדי' והרשב"א סובר דלר"י מותר למכור גם בירושלים ומתני' דפסחים אתיא ג"כ כר"מ וטעמו כעין שאמרו בירושלמי אליבי' דר"י משום ביזוי מצוה ונקיט בירושלים לרבותא והוא להיפיך ממש"כ הקיל הרמ"ז דרשב"א רצה לאוקמי גם כר"י ואדרבה כוונתו דאתיא רק כר"מ ולר"י מותר לעשותו דמים דרק לר"מ דס"ל דהוא ממון גבו' שייך בי' משום ביזוי מצוה ומעתה א"ש הירושלמי לשיטתו דס"ל דלר"מ איסורו מן התורה ואז אין לחלק בין ירושלים לחוץ לירושלים לכך הוכרחו להגי' במתני' אין פודין דאז אתיא מתני' כהלכה כר"מ דמע"ש ממון גבו' ובירושלים דוקא לפי שאין פודין אבל חוץ לירושלים דפודין עושה אותו דמים:

ה) ובטעם הראשונים אלו שסברו דלר"י מותר למכור דלא כר' זעירא ור' אחא בירושלמי נלע"ד דהוכיחו כן מסוגיא דקדושין דף נ"ב דאמרו דלר"מ המקדש בהקדש בשוגג אינו מקודשת ולר"י המקדש במע"ש בשוגג אינו מקודשת ואמרו שטעם ר"מ בהקדש משים דלא ניחא לה דליתחל הקדש על ידה וטעם ר"י במע"ש משום דלא ניחא לה באונסא דאורחא ותמוהא למה הוצרכו לחדש טעם חדש אליבי' דר"י דהא איכ"ל ג"כ הטעם משום דלא ניחא לה דליתעביד איסור על ידה א"ו דש"ס דידן סובר דלר"י מותר למכור מע"ש ובריש מס' מע"ש אמרו בירושלמי דקדושין היי כמו מכירה שקונה אשה במעשר עיי"ש, ויומתק מאוד לפי"ז דבירושלמי בקדושין באמת אמרו הטעם אליבי' דר"י משום דלא ניחא לה לעשות איסור ולדברינו א"ש דהירושלמי לשיטתו סובר דגם לר"י אסור למכור מע"ש, וא"ש גם לשיטת ר"י שירושלמי בפסחים הוכרח להגי' אין פודין דל"ש לשיטתם כתירוץ הר"י דהא הם סוברים דגם לר"י אסור בכל מקום יצא לנו שירושלמי במע"ש ובפסחים ובקדושין שפה אחת להם ושפיר תפסי רש"י ותוס' הגרסא אין מוכרין לשיטת ש"ס דידן וגם הוכרחו לחדש אליבי' דר"י הטעם משום אונסא דאורחא:

ו) אמנם לכאור' זה טעות דאיך אפשר לומר אליבי' דר"י שהטעם שאינו מקודשת בקידש בשוגג במע"ש משום דלא ניחא לה לעשות איסור דהא ר"י חולק על ר"מ וס"ל דהמקדש בהקדש בשוגג מקודשת וא"כ עכ"ח חילק הוא על סברת ר"מ וס"ל דמשום עשיית איסור לא נתבטלו הקדושין וצ"ע על הירושלמי שנתן טעם לר"י במע"ש משום דלא ניחא לה לעשות איסור אולם באמת לק"מ דהנה הב"ש באה"ע סי' כ"ח סק"ג כתב דהמקדש בגזל והאשה לא ידעה שהוא גזל אינו מקודשת מטעם דלא ניחא לה לעשות איסור והקשו השואלים בנוב"י מה"ת חלק אה"ע סי' ע"ז דהא בש"ס אמרו זה הטעם רק בהקדש אליבי' דר"מ ואנן הא קייל"ן כר"י דאין מבטלין הקדושין בשביל שעשה איסור בשוגג ותירץ הנוב"י דעד כאן לא פליג ר"י על ר"מ אלא בהקדש כיון דגזה"כ הוא שהקדש מתחלל בשוגג וא"כ אפי' אם נימא שאינו מקודשת מ"מ לא יתוקן האיסור וההקדש יצא לחולין והבעל מעל ולכך ס"ל לר"י דמאחר שהאיסור לא יתוקן גם אם נימא דאינו מקודשת לפיכך אין הקדושין בטלין בשביל שעשה איסור בשוגג אבל בענין כזה שאם נימא שאינו מקודשת יתוקן גם האיסור בזה גם ר"י מודה דמבטלין הקדושין ולכך בגזל שע"י קיום הקדושין יש שינוי רשות ונגמר הגזל ואם נימא דאינו מקודשת ליכא שינוי רשות ולא נגמר הגזל בזה ודאי אמרינן דלא ניחא לה להתקדש בגזל וא"ש פסק הב"ש עכ"ד ולפי"ז א"ש גם במע"ש דהא אם אינו מקודשת לא נעשה איסור מכירה כלל בכה"ג גם ר"י מודה דלא ניחא לה לעשות איסור והרווחנו למצא ראי' גדולה לב"ש ונוב"י דלכאור' תמוהא מנ"ל לסמוך ולהקל ולבטל הקדושין משום דר"י מודה בזה מאחר שאין מפורש בשום מקום דר"י מודה בזה וצריכין לדחוק דמסתמא לא נחלקו ר"מ ור"י בפלוגתא רחוקה דלר"מ גם היכי שלא יתוקן האיסור נתבטלו הקדושין ולר"י גם היכי שיתוקן האיסור לא יתבטלו הקדושין אבל למש"כ מפורש בירושלמי כנוב"י דבכה"ג ר"י מודה:

ז) אולם יקשה ע"ז דהמקנה בקדושין התעורר דבבכורות דף ט' מבואר דלר"י מע"ש אסור בהנאה מה"ת וא"כ למה לא אמרו הטעם לר"י בקידש במעשר בשוגג משום דלא ניחא לה לעשות איסור כמו שאמרו לר"מ בקידש בשוגג בהקדש ותירץ דהא גבי מעשר קיימינן אליבי' דר"י והוא ס"ל גם בהקדש בקידש בשוגג מקודשת עכ"ד ולאחר המחילה נעלם ממנו הירושלמי באותו שעה, וגם יקשה עליו מתוס' ור"ש ורא"ש שהבאתי לעיל שכתבו דלר"י מותר למכור מע"ש ולהבנת המקנה יקשה הא רזי ס"ל דמע"ש אסור בהנאה ואיך יהי' רשאי למכור וגם יקשה עליו מירושלמי ריש מס' מע"ש דלר' ירמי' מותר לר"י למכור מע"ש וגם לאמוראים האחרים אין איסורו אלא מדרבנן ולמקנה הא איסורו דבר תורה ולע"ד קושיתו לק"מ דהא מבואר שם בבכורות דפטר חמור לדידן דינו כמו מע"ש לר"י דאסור בהנאה והא כתב הרא"ש דאע"ג דפטר חמור אסור בהנאה מ"מ מותר למכור פטר חמור לחבירו ובלבד שיודיענו שהוא פטר חמור וחבירו יפדנו א"כ גם מע"ש לר"י כי' דאסור בהנאה מ"מ מותר למוכרו ובלבד שיודיע להקונה שהוא מע"ש והקונה יאכלנו בקדושת מע"ש ובספרי ליבא בעי דף ע"ד ע"ב העלינו שגם רש"י וראב"ד סוברים כהרא"ש והגם שמהרמב"ם נראה לכאור' שהוא חילק על הרא"ש בזה מדסתם שפטר חמור אסיר בהנאה ולא חילק שאם מודיע לקונה שהוא פטר חמור שמותר למוכרו מ"מ אין זה הכרח כלל דנודע דרכו של הרמב"ם שאינו מעתיק מה שאינו מפורש בש"ס בהדיא ויותר תמוהא שלא העתיק בענין זה מה שמפורש בש"ס דאם קידש אשה בפטר חמור שמקודשת עכ"פ בדיעבד מ"מ עכ"פ אין כאן קושיא על רש"י ותוס' ור"ש ורא"ש שהם סוברים כחילוק הרא"ש, ובישוב הירושלמי לדעת הרמב"ם אם נימא דחולק על הרא"ש י"ל עפמש"כ בשעה"מ בפ"ה מהל' אישות ה"ד דללישנא אחרינא בבכורות שם ס"ל לכ"ע דמע"ש מותר בהנאה וא"כ י"ל דאמוראי בירושלמי ריש מע"ש סברי כלישנא אחרינא:

ח) בדברינו מיושב מה שהקשה המקנה על תוס' בקדושין דף נ"ג שכתבו דהא דאמרו וכר"י מי לא תניא משום דלר"י אפי' בגבולין הוי ממון הדיוט והקשה הא בגבולין לר"י מע"ש אסור בהנאה וא"כ פשוט דאסור לתנו במתנה וגם קושיתו על מה שפירש הר"י בדף נ"ו דמיירי שהלוקח הבהמה במעות מעשר התנה עם מוכר הבהמה שעלה המעות לירושלים ומ"מ קנסו אותו משום שחששו שהמוכר לא יעלה המעות לירושלים והקשה למה לא פירש בפשיטות שקנסו אותו משום שעשה איסור דהא מע"ש בגבולין אסור בהנאה מה"ת ולדברינו א"ש דכל שהתנה שהמקבל מתנה או מוכר הבהמה יעלנו לירושלים אין בו משום איסור הנאה:

ט) ובזה יתישב מש"כ תוס' בד"ה אי' לא ניחא לי' שהקשו לרש"י דמשמע שאין הקדושין חלין מיד רק בירושלים א"כ מאי פריך הש"ס בבכורות דף ט' דאם לר"י מע"ש אסור בהנאה למה במזיד קידש והלא כיון שאין הקדושין חלין רק בירושלים הא בירושלים לא בע' כסף צורי ומותר בהנאה והקשה הפנ"י דזה באמת תירוץ הש"ס שם אשה יודעת שאין מע"ש מתחללין על ידה ועולה ואוכלתו בירושלים והמקנה תירץ דכוונת תוס' דמאי ס"ד דמקשן בבכורות הלא גם אם מע"ש מותר בהנאה כיון שאינו שוה פרוטה בגבולין אינו מקודשת ושוב דחה די"ל בסברת המקשן דבשלמא אם מע"ש מותר בהנאה שפיר י"ל דמקודשת מיד דהא יכולה למכור מע"ש לאחר בתנאי שהלוקח יאכלנו בקדושת מעשר ובשוגג מה"ט אינו מקודשת משום דהוי קדושי טעות דדמי חולין מרובים מדמי מעשר וגם אם תצטרך להוליכו לירושלים איכא משום טרחא דאורחא ומשני דבאמת אינו מקודשת רק לאחר שתוליכם לירושלים עכ"ד קושיתו י"ל עפמש"כ הפנ"י בד"ה אמר ר' יעקב דבכה"ג בשוגג לא חשיב קידושי טעות גם אם אינו שוה כ"כ כמו שחשבה בדעתה ולדברינו אין התחלה לקושיתו דהא התוס' סוברים דיכיל למכור מע"ש ע"מ להעלותו לירושלים וא"כ יפה הקשו התוס' דאם סברת המקשן בבכורות הוא דאם מע"ש מותר בהנאה א"ש שחלין הקדושין מיד משום שיכולה למוכרו ע"מ שיעלה הלוקח אותו לירושלים א"כ למסקנא דאשה יודעת שאין מע"ש מתחלל על ידה ועולה ואוכלתו בירושלים גם אם מע"ש אסור בהכאה ראוי' שיחולו הקדושין מיד דהא גם אם מע"ש אסור בהנאה מותר הוא למוכרו ע"מ שיעלם הלוקח אותו לירושלים ולמה לא יחולו הקדושין עד ירושלים:

י) ובישוב קושית תוס' על רש"י וגם בלא"ה יקשה למאי שביארתי בספרי ליבא בעי דף ע"ד ע"ב דרש"י ס"ל בפטר חמור דמותר למוכרו ע"מ שיפדנו הלוקח א"כ אי אפשר לפרש שהטעם שאין הקדושין חלין בגבולין משום שמע"ש אסור בהנאה כמו שביארנו וזה שכתב מהרש"א בשם תוס' ישנים דמיירי שהמעשר שו"פ מצומצם באופן שאם תמכרנו כאן לא יהי' בו שו"פ כבר הובא סתירת דרך זה ברשב"א וריטב"א בסוגיין דמתני' סתמא קתני ומיירי בכל ענין והמקנה הוסיף להקשות דא"כ איך ס"ד דמקשן בבכורות שתהא מקודשת בגבולין אם המעשר שו"פ בצמצום בירושלים הלא כאן אינו שו"פ ונלע"ד דכבר הבאתי שנחלקו בירושלמי אם לר"י אסור למכור מע"ש או לא וא"כ י"ל דבהא פליגי שתי לישנא ברש"י ולשון ראשון סובר דלר"י אסור למכור מע"ש מדרבנן וא"כ אינו שו"פ בגבולין ולכך אינו מקודשת רק בירושלים ולשון אחר סובר דלר"י מותר למכור מע"ש ולכך מקודשת מיד ולפי"ז מיושב גם קושית תוס' מבכורות די"ל דהמקשן בבכורות ס"ל כמ"ד דלר"י מותר למכור מע"ש ולכך ס"ל דמקודשת מיד ולשון ראשון דרש"י ס"ל דהלכה כמ"ד דאוסר מכירה לר"י מדרבנן:

י"א) ובזה מיושב מה שהקשה ר"י על רש"י דלשיטתו מאי פריך הש"ס מקדושין הא י"ל דלעיל שפיר קנסו להמוכר בשביל שהוא מוציא המעות לחולין ויודע שגם הלוקח יוציא הבהמה לחולין ועבר על לפני עור משא"כ כאן שהאשה מוליכתו לירושלים למה יקנסו לבטל הקדושין ולע"ד י"ל דמ"מ כיון שמע"ש אסור בהנאה בגבולין ואינו מותר רק כמכר ע"מ להעלותו לירושלים וכאן אין זכר מזה שהתנה עם האשה שתעלה ותאכל בירושלים וא"כ עשה איסור בקדושין וממילא עברה הוא על לפני עוור וע"ז משני הש"ס שהוא יודעת ועולה ואוכלת בירושלים ולכך גם אם לא התנה הו"ל כהתנה עמה ולפיכך לא קנסו אותו, ומיושב בזה גם קושית המקנה דמאי ס"ד דמקשן שהקשה אמאי במזיד כר"י קידש דהאיך לא ידע מזה דאשה יודעת שאין מע"ש מתחלל על ידה ועולה ואוכלתו בירושלים דהא א"כ גם בלא"ה יקשה דהא מע"ש אסור בהנאה בגבולין וכמו שהקשה המקשן בבכורות ותירץ התרצן מטעם דיודעת ולדברינו א"ש דאין זה דומה לשאר איסורי הנאה דכי' דאסר למוכרו סתם מ"מ גם אצלו שו"פ דהא יכול למוכרו ע"מ להעלותו לירושלים וגם אצלה שו"פ מטעם זה דתוכל למוכרו בתנאי שהלוקח יעלה ויאכל בירושלים וא"כ גם קושית המקשן בבכורות הוא רק דנימא שיתבטלו הקדושין מטעם קנס לפי שלא התנה עם האשה שתעלה ותאכל בירושלים וע"ז משני הש"ס דבאשה הו"ל כאלו התנה דהיא יודעת בכך, אולם קושית המקנה בלא"ה ל"ק דכבר הבאתי מש"כ השעה"מ דללישנא אחרינא בבכורות מע"ש מותר בהנאה לכ"ע וא"כ י"ל דהמקשין בקדושין ס"ל כלישנא אחרינא בבכורות דמע"ש מותר בהנאה:

י"ב) ונלע"ד דגם אם נימא דמע"ש מותר בהנאה וגם אם נימא דלר"י מותר למכור מע"ש גם מדרבנן מ"מ זה דוקא כשמודיע ללוקח שהוא מע"ש והלוקח יתנהג בו בקדושת מעשר אבל למוכרו בתורת חולין ודאי אסור מה"ת דהא לא מצינו חולק על מה שדרשו בערובין דף כ"ז מקרא דונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן ביין ובשכר דמדפרטה תורה דברים אלו מוכח דאסור להוציאם בשאר דברים וכ"כ תוס' בע"ז דף ס"ב ע"ב ד"ה העלה לי, וצ"ע קצת מש"כ שם בסוף דבריהם שאין איסור מכירה רק אם יהי' המעשר חולין ביד הלוקח ותמוהא דא"כ למה לא יהא מותר לומר לחבירו העלה לי פירות הללו לירושלים לחלק הא חבירו יאכלם בקדושת מעשר ונלע"ד דלא חזרו התוס' ממש"כ לעיל לחלק בין דאורייתא לדרבנן דודאי מדרבנן אסור בכל ענין גם אם יהי' ביד הלוקח בקדושת מעשר ורק מה"ת אין איסור אלא אם יהי' המעשר חולין ביד הלוקח, מי' י"ל דכתבו כן רק אליבי' דר"מ אבל לר"י כל שמוכרו בתורת מעשר גם איסור דרבנן אין בו ותלוי' בפלוגתת אמוראי בירושלמי ריש מס' מע"ש ובשתי תירוצי תוס' ביבמות ע"ג וב"מ כ"ג:

י"ג) מי' נלע"ד דגם אם נימא דלר"י מותר למכור מע"ש גם מדרבנן כל שמתנה עם הלוקח שיאכלנו בקדושת מעשר מ"מ למה שפירש הר"י בקדושין נ"ו דזה שאמר ר"י בד"א במתכוין ולקח תחלה לשם שלמים וגו' דאם מתכוין להוציא מה שקיבל עבור המע"ש לחולין קנסו לבטל המקח משום שחוששין אעפ"י שהתנה שיעלה ויאכל בירושלים שלא יעשה כן כי הוא יסמוך שנתחלל המע"ש על הדבר שקיבל א"כ לפי"ז אם מקבל בעד המע"ש דבר שאפשר למע"ש להתחלל עליו אסיר למכור אפי' אם מתנה שיעלה ויאכל בירושלים ורק אם קיבל עבור המעשה דבר שא"א להמעשר להתחלל עליו דבזה אין לחוש שיטעה המקבל שנתחלל המעשר בזה שנתן עבור המעשר אז מותר למכור כל שמתנה עם הלוקח שיעלה ויאכל בירושלים, ואין להקשות דהא גם בלקח במעשר עבדים וקרקעות שאין מע"ש מתחלל עליהם מ"מ אמרינן דאם המוכר כאן דיחזרו הדמים למקומן משום דחיישינן שלא יעלה הדמים לירושלים דזה מיירי שמכר סתם ולא התנה עם בעל העבד והקרקע שיעלה המעות לירושלים אבל כל שהתנה בפירוש שיעלה המעות לירושלים והוא דבר שאין המעשר מתחלל עליו מותר למכור גם לכתחלה לר"י, ואם מוכר לחבר א"צ להתנות כלל וכל שאומר לו שהוא מע"ש די וכמו שאמרו באשה חבירה עסקינן שיודעת שאין המעשר מתחלל על ידה ועולה ואוכלתו בירושלים:

י"ד) הריטב"א בר"פ לולב הגזול כתב דאיסורי הנאה מיקרי לכם דאל"כ גם מע"ש לר"י לא הי' ראוי' שיקרא ממונו וביארתי בספרי ליבא בעי דף קכ"ג ע"ב דריטב"א סובר דש"ס דידן סובר דלר"י אסור למכור מע"ש ולכך נימא דלא מיקרי ממונו לפי שאינו יכול למוכרו ויקשה עליו הראי' שהבאתי מקדושין דף ג"ג דש"ס דידן סובר דלר"י מותר למכור מע"ש מדלא אמרו דאינו מקודשת במע"ש מטעם דלא ניחא לה לעשות איסור ונלע"ד דריטב"א סובר דלעולם גם ש"ס דידן סובר דלר"י אסור למכור מע"ש ורק בזה חולק על הירושלמי דאין סומכין לבטל הקדושין מטעם דלא ניחא לה לעשות איסור רק באיסור תורה דומיא דהקדש לר"מ דמועל מה"ת אבל לר"י כיון שאיסור מכירת מע"ש הוא רק מדרבנן אין זה חזקה כ"כ לבטל הקדושין וכעין זה כתב הה"מ ראי' לרמב"ם שביאת פנוי' הוא איסור תורה מדאמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואם הי' ביאת פנוי' רק איסור דרבנן לא הי' סומכין על החזקה בזה:

ט"ו) ועוד נלע"ד דרך חדש בישוב רש"י ותוס' ור"ש ורא"ש שסוברים דלר"י מותר למכור מע"ש דהנה מבואר שלר' ירמי' בירושלמי ריש מע"ש הי' פשוט לו דלר"י מותר למכור מע"ש ורק אח"כ שהקשו מהא דמע"ש דאמר ר"י בשוגג קידש במזיד לא קידש דמוכח מזה דלר"י אסור למכור מע"ש כמו שאסור לקדש בו אשה חזרו מזה וחדשו טעמים דגם לר"י יש לאסור למכור מע"ש ולכאור' תמוהא מאי הקשו בירושלמי מקידש במע"ש הא י"ל דלעולם לר"י מותר גם לכתחלה לקדש אשה במע"ש והא דנקיט לשון דיעבד במזיד קידש הוא משום דר"מ אמר במזיד ולא קידש לכך נקיט גם לר"י במזיד קידש וראיתי בס' המקנה חידש שם מכח קושיא לחד פירוש ברש"י דר"י ס"ל דלכתחלה אסור לקדש במע"ש ונראה מזה דבפשיטות הי' המשמעות דמותר לר"י גם לכתחלה וא"כ עכ"פ אין להקשות ולהוכיח מכח זה דר"י אוסר למכור מע"ש ונלע"ד ברור דאין קושית ירושלמי ממזיד קידש רק ממה שאמר ר"י בשוגג לא קידש והירושלמי לשיטתו הקדושין דהטעם דלא קידש בשוגג הוא משום דלא ניחא לי' לעשות איסור וא"כ מוכרח שיש איסור במכירת מע"ש, ומעתה מיושב היטב דלמאי דאמרו בש"ס דידן דהטעם דבשוגג לא קידש הוא משום אונסא דאורחא א"כ אין התחלה לקושית הירושלמי והדרינן למאי שהי' פשוט לר' ירמי' דלר"י מותר למכור מע"ש:

ט"ז) מלשון הרמב"ם נראה דס"ל דאסור מה"ת למכור מע"ש מדכתב מע"ש ממון גבו' לפיכך אין מקדשין בו את האשה ואין מוכרין אותו משמעות לשונו דמאחר שהוא ממון גבי' התורה לא נתנה רשות כ"א לאכילה אלא לדבר אחר מי' בזה י"ל דהוא סובר כשיטת רוב ראשונים דלר"י גם מדרבנן מותר ורק לר"מ דממון גבו' הוא אסור מדרבנן אלא מדחלק הרמב"ם אין שוקלין כנגדו ולא נקטה בהדי אין מוכרין אותו נראה שסובר שמכירה אסורה מה"ת:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה