שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קפט
באותו ענין.
גיסי הגאון מו"ה שמואל שליט"א אב"ד דנור מאדע כתב לי דרציעת העבד צריך ג"כ להיות בגדר האמצעי וזה מיקרי גובה של אוזן והוא כדעת הגאון בתל תלפיות דף קנ"ט שהבאתי וכבר כתבתי שאין מקום לפרש כן מאחר דבתו"כ קורא לגדר העליון גובה של אתן. וגם יקשה דלמה לא אמרו מה התם בגדר אמצעי אף הכא בגדר האמצעי כמו שאמרו לענין ימנית ותו ראי' ברורה דהא ר"י בריבי אמר שאין רוצעין אלא במילת ואם נימא דגם בגדר העליון אינו נעשה בעל מום למה לא יהי' רציעה גם בגדר העליון הא כל טעם חכמים שאמרו שרוצעין בגובה של אוזן הוא משום דקבלו דאין עבד כהן נרצע כמפורש בספרי ור"י בריבי שס"ל דנרצע במקום שאינו נעשה בעל מום הול"ל שנרצע שלא במקום גדר האמצעי. וגיסי הגאון נ"י השיב ע"ז דכל דבר רך קרוי מילתא ובאמת גם גדר העליון בכלל מילתא ולע"ד ז"א דהא מפורש בערוך וכן ברגמ"ה דמילתא הוא למטה ובערך סחוס כתב שהוא אותו שלמעלה מדבריו מבואר להדיא כמש"כ לעיל דכל שהוא למעלה מאלי' רכה בכל מקום יש סחוס דאל"כ איך סתם ונתן סימן אותו שלמעלה דהא לדבריהם למעלה מגדר האמצעי אין בו סחוס:
עוד כתב גיסי הנ"ל לישב הפרישה שהביא לענין מו דברי רש"י מהבוך מצורע והוא דאחרונים אלו הבינו מה שכתב בתו"כ גדר אמצעי הוא לפי שיש באתן ג' בליטות דומות לשלשה גדרים אחד בעליונו ואחד באמצעיתו ואחד בתחתיתו וזה שבאמצע קראו גדר האמצעי ולכך הקשו על הפרישה דבבהמה לא נמצאו גדרים אלו אולם ז"א ופירוש השלשה גדרים הוא שהאוזן כולו נחלק לשלשה חלקים שהאוזן כולו מבחוץ נחלק לשתי חלקים חצי העליון הוא רק כבשר וחצי התחתון הוא קשה כעצם ועוד יש חלק שלישי וגם הוא קשה כעצם והוא בפנים בחור האוזן ולכן חלק התחתון מהאוזן שמבחוץ הוא הנקרא גדר האמצעי ובו פוסל מום לפי שהוא קשה ולא הדרי בריא אבל בחצי העליון אין פוסל בו מום דהדרי בריא וכתב שלמד כן ממש"כ ההשיב משה בתשובה נ"ז שכל המקיף לגדר האמצעי מבחוץ אין בידינו לפסול ע"י שום מום לפי הנראה מהרמב"ם והאריך גיסי כ"י דכן מוכח מר מרמב"ם פ"ו דבכורות ופי"ד דנגעים מ"ט. ולע"ד תמוהא דהא לפי דבריו בחצי התחתון מהאוזן מום פוסל בו והשו"ת השיב משה הא להדיא כתב שרק בחור האוזן בפנים מום פוסל ושכל המקיף מבחוץ אין מום פוסל בו. וגם בעיקר פירושו לא הבנתי דא"כ למה קראו זה בשם גדרים ולא חלקים והלא הפרישה עצמו כתב דעל שם כך מיקרי גדר לפי שהוא גבו' ועשוי כעין גד בפני הנקב והוא ממש כהבנת האחרונים וכן מצאתי להראב"ד בפירושו לתו"כ פ' צו כתב וז"ל ושלשה גדרים יש באוזן שהם כמו אוגני כלים עכ"ל הרי מפורש דגם הראב"ד הבין כהבנת האחרונים דבשלשה מקומות יש כעין גדר בולט כמו אוגני כלים והם באמת רק באדם ולא בבהמה כנודע. וגם מש"כ דחצי העליון רך וחצי התחתון קשה כבר הבאתי באות ד' בשם הראב"ד שכתב מפורש דגדר העליון קשה כמו גדר האמצעי וכן נראה בחוש רק שכל שמתרחב נעשה קצת דק יותר כמו שכתבתי שם דמרמב"ם פי"ד דנגעים מ"ט שהביא גיסי נ"י ראי' לפירושו לע"ד א"א לפרש דברי הרמב"ם כפירושו דא"כ איך כתב הרמב"ם "ולזה הגשם אשר מחוץ" הרי לעיל הזכיר שהגשם אשר מחוץ הוא רך כבשר ואיך אמר כאן שהוא גדר האמצעי ועליו מזין ולפירוש גיסי הא עדיין לא דיבר הרמב"ם עד עתה רק מגדר העליון ומגדר התחתון אבל מגדר האמצעי לא דיבר עדיין כלום. ועוד יקשה דהא לפירוש גיסי חצי העליון הוא רך כבשר והרמב"ם הא כתב שזה שהוא רך כבשר מקיף האוזן כולו ומבואר מדבריו שכל מה שמבחוץ הוא רך כבשר ולפירוש גיסי הא רק חצי העליון הוא רך כבשר וזה אינו מקיף האוזן כולו. וגם כבר כתבתי בשם הראב"ד שכתב שגדר העליון קשה כמו גדר אמצעי וזה ודאי דלא יחלקו רמב"ם וראב"ד במציאות א"ו הפירוש בדברי הרמב"ם כמש"כ באות ד' שהעור קורא גשם שמבחוץ והסחוס קורא גשם שמבפנים ושבתוך האוזן. ומש"כ הרמב"ם שמזה יהי' תכלית אוזן הקערורה כוונתו כמש"כ באות ב' דזה שנראה כעין מקום גבו' הוא נעשה ע"י שנכפל העור שם אבל בסחוס אין שום שינוי ולזה שפיר כתב דמזה הגשם אשר מבחוץ שהוא העור נעשה קערורית האוזן:
ומה שהביא ראי' ממש"כ הרמב"ם בפי' המשנה בפ"ו דבבכורות שכתב וז"ל כגון שנחתך ממנה מגוף הסחוס לא מן הקצה העליון שהוא דומה לעור ונקרא בשם הסחוס עכ"ל והבין גיסי שכוונתו שחצי העליון נקרא ג"כ סחוס אבל באמת הוא רק עור. ולע"ד ז"א דא"כ דגם חלק העליון נקרא בשם סחוס איך סתמה המשנה מן הסחוס ונתנה מקום למכשול ולא פירשה מסחוס שבגדר האמצעי. וגם יקשה דהרי מדברי הרמב"ם שכתב שנקרא בשם הסחוס נראה כאלו דבר זה ידוע ומפורש שנקרא כן ואי' מצינו בתורה או בש"ס שנקרא כן. וע"כ נלע"ד דכבר כתבתי באות י' שהעור דבוק כ"כ עם הסחוס עד שנראה כאלו אינו דבר נפרד כלל רק כאלו הוא קצה וסוף של הסחוס וע"כ נקרא גם על שם הסחוס והרי זה ברור בפי כל דסחוס היינו תנוך ומצינו בתורה שמזין במצורע על התנוך וא"כ יקשה וכי מזין על הסחוס והלא על העור מזין וצ"ל דהעור נקרא על שם הסחוס תנוך או עכ"פ שהכוונה שיזה על אותו מקום בעור שמבפנים יש שם סחוס וגזה"כ דעל אמצע מזין ונראה שכוונת הרמב"ם לפרש למה הוצרכה המשנה לפרש אבל לא מן העור מאחר שכבר אמרה מן הסחוס לזה ביאר הרמב"ם דהי' מקום לטעות דגם אם נפגם העור מבחוץ חשיב פגימה דגם זה מיקרי על שם הסחוס כמו בתמך אוזן דמצורע או שנטעה שצריך להיות הפגימה בעור באותו מקום שיש בו מבפנים סחוס כמו בתכוך דמצורע לזה הוצרך לפרש אבל לא מן העור שנדע שהפגימה צריך להיות בעומק בסחוס ממש ולא בעור שעליו וזה ברור: