שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קפה
בענין חדש האמור בתורה אם הוא מלא או חסר.
דעת תוס' ביבמות מ"ח וכתובות ע"א וסנהדרין י' דכל חודש דקרא הוא מלא ובשו"ת ח"ס או"ח תשובה פ"א העלה דמחלוקת רע"ק וחכמים בבכורות דף מ"ט אם הפדיון מועיל ביום שלשים הוא בזה דחדש דפדיון הוא חסר וחכמים ס"ל כיון דכתיב ומעלה הו"ל חודש מלא. ולע"ד צ"ע דלדבריו עכ"פ לרע"ק מוכרח דבכה"ת חדש חסר דהא לרע"ק הוי שתי כתובים ערכין ובכורי מדבר ובספרי פ' תצא דרשו ירח ימים שלשים יום ד"א ירח אחד ימים שנים להבחין בין זרע ראשון לשני כדברי רע"ק והרי הבחנה מוסכם שהוא צ' יום וא"כ איך אמר שהוא שלשה ירחים והגם שזו אינו דרשה גמורה דהבחנה דרבנן וכ"כ בס' ישרש יעקב ביבמות דף מ"ח שהוא רק אסמכתא בעלמא מ"מ בכ"ז נראה מזה שרע"ק סובר דחדש הוא מלא. והנה י"ל עפ"י שכתב הגאון מו"ה אלי' מווילנא בספרו אדרת אלי' עה"ת שכתב וז"ל סתם ירח הוא חדש חסר וכשאומר ירח ימים הוא חדש מלא שלשים יום עכ"ל וא"כ מאחר שהוא רק אסמכתא שפיר סמכי דכמו דירח המוזכר שם הוא שלשים יום כן צריך שלשה חדשים להבחנה. מי' כבר כתבנו שדעת תוס' דסתם חדש של תורה הוא חדש מלא.
ב) במחצית השקל או"ח סי' של"ט הקשה לדעת התוס' דחדש דקרא הוא ל' יום למה הוצרכו בבכורות דף מ"ט למילף פדיון מבכורי מדבר בגז"ש תיפ"ל דסתם חדש הוא שלשים יום ותירץ דמהתם ילפינן לכה"ת דהוי חדש שלשים יום ולא הוי שני כתובים דעכ"ח איכא שום צריכותא מדאיצטריך לגז"ש ולא יליף פדיון בבנין אב מפדיון לוים עכ"ל ולע"ד תמוהא דאם כוונתו דפדיון ובכורי המדבר ל"ה שתי כתובים בודאי אין התחלה לזה דהא בפדיון אין לנו קרא מפורש עי"ז ורק נלמד בגז"ש מבכורי מדבר וא"כ אין כאן שתי כתובים ואם כוונתו דערכין ובכורי מדבר ל"ה שני כתובים משום דיש איזה פרכא על בכורי מדבר לא תירץ כלום דני' דיש פרכא אבל הא בגז"ש ילפינן אע"ג דאית לן פרכא דהא ראינו דילפינן בגז"ש פדיון מבכורי מדבר וא"כ סוף כל סוף יקשה ל"ל קרא גבי ערכין וא"כ הוי ערכין ובכורי מדבר שני כתובים. וגם עיקר הוכחתו דעכ"ח יש פרכא מדאיצטריך גז"ש יש להשיב דברי"ט אלגזי בבכורות שם כתב דעכ"ח הא דאמרו גז"ש דחדש חדש הוא רק אסמכתא והאמת שנלמד בבנין אב דאל"כ יקשה האיך אמר רע"ק דהוי שתי כתובים הא כתבו תוס' בקדושין ל"ד ובערכין י"ד דהגם דשתי כתובים הבאים כאחד אין מלמדין היינו דוקא בבנין אב אבל בגז"ש מלמדין וכאן הא איכא גז"ש א"ו דהוא רק אסמכתא בעלמא וכעין שכתבו התוס' בכתובות דף מ' ד"ה שימה. אלא שהוקשה לו דהא בלא"ה יש כאן גז"ש דערך ערך דמשמע בש"ס דהוי גז"ש גמורה ולע"ד לק"מ דהא כתבו תוס' בפסחים דף ס"ד ע"ב דהיכי דהוי שתי כתובים מכח דיכול למילף זה מזה בגז"ש אז גם בגז"ש אין מלמדין למקום אחר וא"כ הא כתב רש"י דכאן הי' יכול למילף ערכין מבכורי מדבר מגז"ש דחדש חדש וא"כ א"ש דגם בגז"ש אין מלמדין ונסתר הוכחת הרי"ט אלגזי:
ג) ובעיקר קושית המחצית השקל ראיתי להגאון מו"ה זלמן זצ"ל באניהאד בתשובה כ"י שתירץ עפ"י מש"כ בשו"ת שבות יעקב ח"ב תשובה פ"ז בישוב דעת הב"ח שס"ל דזמן הפדיון הוא אחר שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג אפי' ביום ל' די"ל אע"ג דחדש דקרא הוא שלשים יום מ"מ כיון שעבר י"ב תשצ"ג מיום השלשים רובו ככולו ולפי"ז למש"כ המג"א באו"ח סי' של"ט דמדכתיב ומעלה נלמד דגם שעבר כ"ט י"ב תשצ"ג אין לפדות עד שעבר יום שלשים מיושב קושית המחצית השקל דלולא דכתיב ומעלה הו"א כיון דעבר רוב היום רובו ככולו ומיקרי בן חודש לזה איצטריך ומעלה שאעפי"כ אין פודין ביום שלשים. ולע"ד אין צורך לזה דהא כתבו תוס' ישנים ביבמות דף מ"ח דירח האמור בתורה הוא שלשים יום ובכ"ז אמרינן בי' מקצתו ככולו וא"כ שפיר איצטריך ומעלה דלולא כן היינו אומרים ביום שלשים דמקצתו ככולו להכי איצטריך ומעלה אבל לתירץ הגאון מו"ה זלמן עדיין יקשה דני' דרע"ק סובר דהוי שתי כתובים אכתי למה בתחלת יום שלשים אם נתן לא יחזיר הא חדש דקרא שלשים יום אבל לדברינו א"ש דגם ברגע ראשונה אמרינן מקצתו ככולו וא"ש:
ד) מי' אפשר לישב גם כעין תירוץ המחצית השקל דברמב"ם בפי' המשניות כתב בבכורות דף מ"ט ח"ל ואין ספק אצל החכמים להיות יום ל' כיום כ"ט לפי שלמדנו זה משנות ערכין ששנת כ' כשנת י"ט ושנת ס' כשנת נ"ט שנאמר מבן ששים ומעלה עכ"ל ותמוהא דהא מפורש איתא בש"ס במקומו מ"ט דרבנן גמרי חדש חדש ממדבר מה התם ומעלה אף הכא נמי ומעלה הרי מפורש דלא ילפי רבנן פדיון מערכין רק מבכורי מדבר ולא ראיתי מי שהרגיש בזה והנלע"ד דהרמב"ם סובר דהש"ס אומר כן רק קודם שידעו מילפותא דערכין אבל אחר שאמרו דרע"ק ס"ל דהוי שתי כתובים ערכין ובכורי מדבר צ"ל דרבנן ס"ל דלא הוי שתי כתובים משום דיש פרכא דלא ילפינן דורות משעה ולפי"ז גם פדיון אין למילף מבכורי מדבר מזו הפרכא עצמה ועכ"ח למסקנא ילפינן פדיון מערכין ולפי"ז י"ל כעין המחצית השקל דמערכין ילפינן לכה"ת דחדש דקרא הוא שלשים יום מי' בכ"ז דברי הרמב"ם צ"ע דפשטות הש"ס משמע דהיינו טעמא דרבנן כמו שצידד רע"ק דכי' דאין מלמדין לעלמא אבל פדיון ובכורי מדבר הוי ענין אחד ולגופי' מלמדין:
ואולי י"ל דפשוט להרמב"ם דלא הוי שתי כתובים משום דמצינו בספרי דירח הוא שלשים יום ביפ"ת וכן הכרת עיבר לשלשה חדשים הכתוב אצל תמר הם חדשים שלמים כמפורש בש"ס דרבא אפסיד לסעודתא שעשה ביום צ' ועכ"ח דילפינן לכה"ת מערכין דהוי שלשים יום: