אור ברסלב
שאול שאל סימן קפג

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קפג

סימן קפב

בדין שנה האמור בכל מקום אי בעי מעת לעת לשעה.

בערכין דף ל"א בתוס' ד"ה מיום כתבו בשם ר' אלחנן דדוקא בבתי ערי חומה צריך השנה להיות מע"ל לשעה אבל כל אינך המוזכרין בברייתא נדה דף מ"ז לא בעי מע"ל לשעה ומה שאמרו בברייתא מעת לעת הכוונה למנות שנים שלהם ולא שנות העולם ותוס' שם נחלקו עליו דבכולם בעי מע"ל לשעה דילפינן שנה שנה מבע"ח. יש לתמוהא לשיטת התוס' דילפינן כולם מבע"ח דבעי מע"ל לשעה א"כ למה הוצרכה תורה לכתוב גבי ערכין ומעלה תיפ"ל כיון דנלמד שנה שנה מבע"ח דבעי מע"ל לשעה א"כ הא כבר ידעינן דצריך להיות ומעלה דאחר שכלה מע"ל לשעה כבר הוא למעלה. והנה לכאור' לק"מ דהא מפורש בערכין דף ח"י דלולא דכתיב ומעלה הו"א דשנת ששים כלמעלה והפירוש מהתחלת שנת הששים יש לו ערך זה וא"כ בזה אין שייך ללמוד מבע"ח דבעי מע"ל דזה ודאי שהכ"ו שנים בעי מע"ל אבל הא שנת הששים פירושו מהתחלת שנת ששים. אולם עדיין יקשה דהא כתב רש"י בבכורות דף מ"ט דזה שאמרו בערכין דף ח"י דבחדש דערכין יום שלשים כלמטה ילפינן משנה דכתיב בי' ומעלה וא"כ הה"ד דאם לא כתיב ומעלה כיון דעכ"פ זה פשוט דהכינו שנה צריכין להיות שלמים מע"ל לשעה א"כ נלמוד גם בזה חידש משנה דבעי מע"ל לשעה ומאחר דבחודש ודאי אין לטעות שהכוונה מהתחלת החודש יהי' לו ערך זה דא"כ לימא מיום שנולד ועכ"ח הפירוש שהחודש צריך להיות נגמר בשלימות מע"ל מיום שלשים כלמטה א"כ נילף להיפוך שנה מחודש דשנת ששים כלמטה ול"ל ומעלה ואין לומר דשנה אין למילף מחדש דהא רע"ק אמר בבכורות מ"ט דערכין ובכורי מדבר הוי שתי כתובים הבאים כאחד משום דלא הו"ל למיכתב ומעלה בערכין ונילף חדש דערכין מחודש דבכורי מדבר ועכ"ח דהוי ילפינן אז שנה דערכין מחודש דערכין:

ב) והנלע"ד בישוב דבריהם דודאי אם יש מקום לפרש שנה דקרא על שנת העולם אז ל"ש לומר דנלמוד מבע"ח דבעי מע"ל לשעות דהא לא בעי מעת לעת כלל אפי' לימים דהא חושבין לשנות העולם וע"כ איצטריך בנדה דף מ"ז בכל אינך קרא לגלות שנחשוב לשנה דידי' מע"ל מיום ליום ואז דעת תוס' דשוב ילפינן שנה שנה מבע"ח דבעי גם מע"ל לשעות וא"כ א"ש דלולא ומעלה הו"א שהפירוש שנות העולם ואיצטריך ומעלה שחושבין לשנה דידי'. מי' קשה דרש"י עה"ת בפרשת תשא ביוצאי צבא פירש דמונין השנים לשנות העולם והרמב"ן השיג עליו דהא כתיב ומעלה וכל היכי דכתיב ומעלה מונין לשנה דידי' כמו שאמרו בערכין שהוא מע"ל משום דכתיב ומעלה ותירץ המזרחי דמומעלה אין להוכיח רק דשנה האחרונה צריך להיות שלמטה אבל בשנה ראשונה שפיר אפשר לומר דאזלינן בתר שנת העולם וכל שכלתה שנת העולם כלה לו שנה דמקצת שנה ככולה והא דאמרו בערכין שהוא מע"ל אפשר שהוא מהל"מ כמו מה שאמרו שם שנים שבבן ושבבת הוא מע"ל דהוי מהל"מ. והנה תירוץ המזרחי תמוהא דהא מפורש כתב רש"י בנדה דף מ"ז דהא דבעי בערכין מע"ל ילפינן מדכתיב ומעלה וא"כ דברי רש"י עה"ת סותרין דבריו שבמס' נדה. והנה מוכח מתוס' דס"ל כרש"י מדהקשו בערכין דף י"ט דמנ"ל בערכין דבעי מע"ל וכבר הקשה בהג"ה שיטה מקובצת שם דהא רש"י בנדה דף מ"ז פירש דילפינן מדכתיב ומעלה ועכ"ח צ"ל דתוס' ס"ל דרש"י עה"ת דאפי' כתיב ומעלה יכול להיות שחושבין לשנות העולם וא"כ יקשה עליהם ומעלה ל"ל. וביותר יקשה למאי שתירצו שם דילפינן שנה מחדש דכמו דבחדש ודאי לא מסתבר לומר חדש דעלמא הה"ד בשנה מיירי בשנה דידי' וא"כ לדבריהם אין צורך כלל לכתוב ומעלה ובלא"ה ידעינן דמיירי בשנה דידי' וא"כ ילפינן מבע"ח דהוי מע"ל ותיקשי ומעלה ל"ל:

ג) ונלע"ד בישוב סתירת רש"י ובישוב דעת תוס' בשנקדים מה דתמוהא מאוד על תוס' שהקשה מנ"ל בערכין דבעי מע"ל הלא זה עכ"פ פשיט דמדכתיב ומעלה בעי שנה אחרונה להיות בשלימות וא"כ הא כתבו בדיבור שלפ"ז דהא דבעבד עברי בעי מע"ל נלמד דמדכתיב ובשנה שביעית יצא נשמע דשנה ששית צריך להיות שלם ושוב ילפינן שנה ראשונה משנה ששית ועיין במהרש"א נדה דף מ"ז בביאור דבריהם א"כ הא גם בערכין י"ל כן דנלמוד שנה ראשונה משנה אחרונה דעכ"פ צריך להיות מע"ל מדכתיב ומעלה ולא ידעתי פתר לישוב קושיא זו אם לא שנאמר שתוס' הקשו קושיא זו רק לשיטת רש"י שם שפירש בעבד עברי ובשביעית נמי יעבוד דאלמא ס"ל לרש"י דלא כתוס' ואין ללמוד שנה ראשונה משנה ששית ולכך הוצרך ללמוד מדעובד בשביעי אלמא דגם שנה ראשונה צריך להיות מע"ל. ומעתה מיושב היטב ואין כאן סתירה ברש"י דבאמת גם בערבין לא הוי ידענו מע"ל רק בצירוף שניהם מדכתיב ומעלה ומהלימוד מחדש כמו שתירצו תוס' וא"כ ביוצאי צבא דלא כתיב חדש רק ומעלה באמת אמרינן דמונין לשנות העולם. ומעתה מיושב גם תוס' די"ל דהם לעצמם לא ס"ל דנלמד שנה דידי' מחודש וכבר כתב מרן מהר"ם שיק זצ"ל שאין זה מוכרח די"ל גם בחדש שהכוונה על חדש דעלמא אלא דתוס' לשיטתם לא הוצרכו לילף כלל מחדש אלא כיון דנשמע מומעלה דשנה אחרונה מע"ל ילפינן שנה ראשונה משנה אחרונה דגם שנה ראשונה הוא שנה דידי' כמו בעבד עברי וא"כ א"ש תירוצינו די"ל דאי לאו ומעלה הו"א שהוא שנה דעלמא ואז אי אפשר ללמדו מבע"ח ושפיר איצטריך ומעלה:

ד) אולם עדיין יקשה דלפי דברינו מוכח דרש"י ס"ל כר' אלחנן דלא ילפינן אינך שנים מבע"ח דהא לשיטתו ליכא למימר דבעינן ומעלה שנדע דמיירי בשנה דידי' וכמו שביארנו וא"כ אם נילף מבע"ח דבעי מע"ל יקשה ומעלה ל"ל. והכ"מ כתב בפ"א מהל' ערכין ה"ד דממש"כ רש"י בערכין דף י"ח מע"ל מיום ליום באותו שעה לשנה הבאה מוכת דס"ל כתוס' בערכין דבעי מע"ל לשעה מדכתב באותו שעה אולם בס' יד יהודא יו"ד סי' ט"ו כתב דכוונת רש"י רק על קדשים ובתי ע"ח דבאלו בעי מעיל לשעה אבל לא באינך ולע"ד האמת כדבריו מדכתב רש"י בשנה הבאה הרי מפורש דמיירי בענין ששיעורו שנה אחת ובכל אלו שהוזכרו בברייתא אין שום דבר שיהי' שיעורו שנה אחת רק בקדשים ובתי ערי חומה א"כ מבואר להדיא שרש"י דייק לשון זה בשנה הבאה להשמיענו להיפוך דדוקא בקדשים ובתי ע"ח שיעורו מע"ל לשעות וצ"ע על הכ"מ שלא הרגיש בזה:

ה) ועוד נלע"ד די"ל דכל שהי' אפשר לפרש שנת הששים על התחלת שנת ששים שוב אי אפשר ללמוד כלל מבע"ח דנבעי מע"ל אפי' לענין הכ"ט שנים הי' אפשר לומר דמקצת שנה ראשונה ככולה דדוקא אם זה עכ"פ ברור דהקרא מיירי בשנים שלמים אז אפשר למילף מבע"ח דבעי גם מע"ל בשלימות אבל מאחר דבשנים אלו הוי שנת הששים שהכוונה בו על התחלתו שוב אין למילף כלל על מע"ל. וזה הדרך מתישב יותר לפי פשוטו של הסוגיא בערכין דף ח"י דמוכח דקרא דומעלה איצטריך דלא נימא דשנת ששים כלמעלה:

ו) ועי"ל עפ"י שכתב הרי"ט אלגזי בבכורות דף מ"ט דמחלוקת רע"ק ורבנן בהא אי ילפינן חדש משנה וזה טעם רבנן דס"ל דערכין ובכורי מדבר ל"ה שתי כתובים משים דס"ל דחדש ושנה אין למדין זה מזה והא דבחדש דערכין יום שלשים כלמטה ממנו הטעם משום דילפינן מבכורי מדבר ומעתה אין קושיא מרש"י בבכורות דשם קאי אליבי' דרע"ק והוא ס"ל דלמדין זה מזה. אלא דמתוס' ערכין דף י"ט מוכח דלמדין שנה מחדש מי' כבר כתבתי לעיל בשם מרן מהר"ם שיק זצ"ל בחיו"ד תשובה ש"ב שאין זה מוכרח והוכחתי שאין כן דעת תוס' בערכין דף ל"א. מי' מרמב"ם בפי' המשניות שם בבכורות מוכח דלא כרי"ט אלגזי עיין מש"כ בסי' קפ"ה אות ד':

ז) בשו"ת ח"ס תשובה שמ"ג הביא ראי' לשיטת ר' אלחנן דלא בעי מע"ל לשעות דאי ס"ד דילפינן שנה שנה מבע"ח לכה"ת דבעינן מע"ל לשעות א"כ למה איצטריך קרא בזבחים דף כ"ה דשעות פוסלות בקדשים תיפ"ל מגז"ש דשנה שנה ולע"ד אין זה ראי' דהא גם אם ידענו דשעות פוסלות בקדשים עדיין לא נדע דבשעת זריקה צריך להיות בן שנה אולם בשו"ת ר"ע איגר תשובה קצ"ה הביא ראי' מלשון רבא שם שאמר זאת אומרת ששעות פוסלות בקדשים דלשון זה מוכיח דלולא קרא זה לא היינו יודעים כלל דשעות פוסלות בקדשים מי' לע"ד יש לדחות דהא גז"ש אין אדם דן מעצמו אלא א"כ קבלה מרבו וא"כ י"ל דכוונת רבא דמזו הברייתא מוכח דנתקבלה גז"ש דשנה שנה מסיני וזה שאמר דמכאן נשמע שנתקבלה גז"ש דשנה שנה ושעות פוסלות בקדשים כמו בבע"ח:

ח) ולע"ד יש להביא ראי' לשיטת ר' אלחנן דהא כתבו תוס' בערכין דף י"ח ע"ב דקרא דכבש בן שנתו לא איצטריך רק ללמד דמונין לשעות וא"כ לר' אלחנן שהקשה שם קושית תוס' שפיר יש הוכחה דלא דרשינן שנה שנה לגז"ש דאל"כ ל"ל כבש בן שנתו ללמד דחושבין לשעות והתוס' שחלקו על ר' אלחנן ס"ל כפירוש הי"מ שהביאו התוס' שם דלפי"ז אין הוכחה שלא נתקבלה הגז"ש דשנה שנה. מי' ג"ז יש לדחות עפ"י שכתב הגאון ר"ע איגר בתשובה קצ"ה דקושית התוס' בדף י"ח אינו אלא אליבי' דר"מ דס"ל יום אחד בשנה חשוב שנה אבל למאי דקייל"ן דדוקא שלשים יום חשיב שנה אין התחלה לקושית התוס' וא"כ להלכתא אין הוכחה מזה לדעת הר' אלחנן. מי' בכ"ז י"ל כיון דעכ"פ לר"מ יש הוכחה דלא נתקבלה גז"ש זו מסיני שוב מנ"ל לעשות מחלוקת בזה בין ר"מ לחכמים:

ט) בח"ס באותו תשובה כתב דגם לר' אלחנן דבכה"ת היכי דכתיב שנה לא בעינן מע"ל לשעות מ"מ מודה אלבי' דרבי דבעי גם מע"ל לשעות דדוקא לרבנן דאיצטריך תרי קראי בבע"ח חד למיום ליום וחד למע"ל י"ל דבעלמא דאין לנו תרי קראי א"צ מע"ל לשעות אבל לרבי דיליף משנתו גם מע"ל לשעות ממילא אמרינן כן בכל מקים דכתיב שנתו. ולע"ד יש להשיב דדוקא בבע"ח ס"ל לרבי דנלמד משנתו גם מע"ל לשעות דהא מבואר שם דרבי דריש מדכתיב תמימה שכוונת התורה על שנת החמה שהוא שס"ה יום וא"כ לשיטתו יקשה ל"ל שנת ממכרו ללמד דאיירי בשנה דידי' ולא בשנת העולם דהא בשנת העולם לעולם אין בו שס"ה ימים לא בשנה מעוברת ולא בשנה פשוטה א"ו דקרא אתי למע"ל לשעות אבל בעלמא גם לרבי לא נלמד משנתו מע"ל לשעות. ועוד יש להשיב עפ"י מה שכ' בהג"ה מצפה איתן דטעם רבי מדאמרינן לקמן דלא יצא ביובל אתי שאם פגע יובל בשנת בע"ח שאינו יוצא ביובל ורבי ס"ל כמ"ד בר"ה דיובל משמט מתחלתו וא"כ יקשה האיך משכחת לה שהיובל פגע בתוך שנתו הא כיון שהגיע ר"ה כלתה שנתו א"ו דאין מונין לשנות העולם וא"כ שנת ממכרו ל"ל א"ו ללמד על מע"ל לשעות ורבנן ס"ל דיובל משמט מיוה"כ וא"כ אין ראי' די"ל דקרא אתי היכי דמכרה אחר ר"ה שלא יצא ביובל עכ"ד וא"כ לפי דבריו ג"כ דוקא בבע"ח ס"ל לרבי כן ולא בשאר דברים. ומי' מלשון ש"ס שם שאמרו לרבי מיום ליום ומע"ל מעד תום שנת ממכרו נפקי. משמע דגם זה עצמו דמיירי בשנה דידי' נפקי לי' לרבי מקרא זה ואולי י"ל דלולא הגילוי דחושבין לשנה דידי' גם רבי לא הי' דורש תמימה על שס"ה ימים רק לחודש העיבור כרבנן רק אחר דיש לנו גילוי מקרא דאיירי בשנה דידי' מסתבר לו יותר לדרוש על שס"ה:

י) הנה מבואר בחו"מ סי' ל"ה בסמ"ע וש"ך ואו"ת דלהלכה קייל"ן כר' אלחנן ואין מחשבין שעות לחדשים והביא האו"ת שכן פסק במל"מ פי"ב מהלכות אישות וכן פסק הב"ח ומג"א באו"ח סי' כ"ג. אמנם בשו"ת פנים מאירות ח"ב תשובה ע"ד כתב שנראה לכאור' דקייל"ן כדעת התוס' החולקים על ר' אלחנן דהא התוס' הביאו ראי' משם ע"ב דאמרו בש"ס שם דילפינן שנה שנה מבע"ח לענין הנולד באדר וכן קייל"ן ביו"ד סי' ש"ו ומזה למדו הפוסקים גם לענין בר מצוה וכן נפסק להלכה באו"ח סי' נ' סעיף י' דהנולד בראשון לאדר שני נעשה בר מצוה בשנה פשוטה בראשון לחודש והנולד בט"ו אדר ראשון נעשה בר מצוה בט"ו לחודש וא"כ מוכח דקייל"ן כדעת התוס' דילפינן שנה שנה. ולע"ד תמוהא דהא גם לשיטת התוס' יקשה דכ"ז ניחא אם הי' מפורש בקרא שנות דבר מצוה הי' אפשר לומר דילפינן שנה שנה מבע"ח אבל הא שנות בר מצוה הוא רק מהל"מ וא"כ מנ"ל ללמוד מבע"ח ובשלמא אם הי' כתוב זה הדין בש"ס היינו אומרים דגם זה נתקבל מסיני אבל הלא הפוסקים למדו כן רק מהא דאמרו בערכין דף ל"א ע"ב לענין בכור בהמה ושם נלמד מגז"ש דשנה שנה מבע"ח וא"כ גם לתוס' יקשה כקושיתו ונלע"ד דהנה בהגהת חק נתן בערכין שם התעורר בזה דמנ"ל ללמוד משם לענין בר מצוה ותירץ דדוקא בבכור איצטריך גז"ש משום דקדשים מחולין לא גמרינן אבל בכה"ת נוכל למילף במה מצינו מבע"ח עכ"ד והנה דבריו יצדקו רק לשיטת התוס' אבל לשיטת ר' אלחנן הא אמרינן דבכה"ת אין מונין שעות משום דאין למדין מבע"ח וא"כ יפה כתב השו"ת פנים מאירות דלתוס' ל"ק קושיא זו. ועי"ל דהנה בהג"ה שיטה מקובצת בערכין שם הקשה בשם הרא"ש מנ"ל דלענין בר מצוה אזלינן בתר שנים דידי' ולא בתר שנים דעלמא ותירץ דהוי הל"מ ועוד תירץ דילפינן מבן עשרים של יוצא צבא שהוא זמן לעונש של מעלה כתיב שנה וגמרינן שנה שנה מבע"ח וכ' היכי דלעונשין של מעלה בעינן שיהי' שלימות מיום אל יום הה"ד בעונשין של מטה עכ"ד וא"כ לתירוץ השני ל"ק לשיטת התוס' דגם זה לענין חודש העיבור נלמד משנה שנה מגז"ש. אי' לדעת רש"י בפ' תשא ביוצאי צבא עצמו מונין לשנות דעלמא מי' אין מזה קושיא על התתיס' די"ל דס"ל כרמב"ן שם דמונין לשנים דידי' אלא גם בלא"ה פשוט בפי הפוסקים דשנות בר מצוה הם מהל"מ כתירוץ ראשון דרא"ש. אולם למש"כ לעיל אין מזה סתירה להסכמת הפוסקים דלא בעי מע"ל לשעות דלא נלמד מבע"ח משום די"ל דיש לנו גילוי בקרא דלא ללמוד לענין לשעות מבע"ח וכמו שהקשתי באות א' דאל"כ ל"ל ומעלה בערכין וכן בכל אינך והרבה נדחקו שם בישוב קושיא זו וא"כ י"ל דר' אלחנן ס"ל לאמת דמה"ט לא ילפינן לענין שעות מבע"ח וגם למה שהערנו באות ח' דכבש בן שנתו איצטריך רק לענין מע"ל לשעות יש ג"כ גילוי דלא נילף לענין שעות מבע"ח אלא שכתבנו שם דזה מוכח רק לר"מ עיי"ש:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה