אור ברסלב
שאול שאל סימן קפב

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קפב

סימן קפא

בדין פדיון הבן שלא כלו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ל' ללידתו אם ראוי' לאחר לפדותו עד יום ל"ב.

הנוב"י מה"ת חיו"ד תשובה קפ"ז ובדגול מרבבה או"ח סי' תקס"ח כתב בטעם המנהג שנוהגין שלא לפדות בלילה אע"ג דמצד הדין יכולין לפדות גם בלילה כדי לחוש לדעת הרא"ם בס' יראים שצריך להמתין עד אחר כלות כ"ט י"ב תשצ"ג ולפעמים בלילה עדיין לא כלה כ"ט י"ב תשצ"ג כגון שנולד באמצע או בסוף היום. ובס' תיבת גמא פ' ראה כתב שבימי הקיץ שהלילות קצרות צריכין לדקדק שאם נולד בסוף היום שלא לעשות הפדיון מיד בבוקר דעדיין לא כלו אז כ"ט י"ב תשצ"ג. ובשו"ת כתב סופר חיו"ד הביא שאביו הגאון בעל חתם סיפר הוקשה לו דלפ"ז אם באנו לחוש לדעת ס' היראים שאין חדש פחות מכ"ט י"ב תשצ"ג הי' ראוי' באם בתחלת יום ל"א עדיין לא כלה כ"ט י"ב תרצ"ג שלא לפדותו כלל ביום ל"א ולאחר פדיונו עד יום ל"ב למאי שכתבו בשו"ת ח"ץ ובשו"ת פ"מ מש"ס דמגלה דף ה' דאין מונין שעות לחדשים כל שלא כלו כ"ט י"ב תשצ"ג בתחלת יום ל"א אין נשלם חדשו עד שיעבור אותו יום ואמר שרחוק בעיניו לומר כן לפדות באמת בכה"ג ביום ל"ב והניח בצ"ע והציע ספק זה לפני חותנו הגאון ר"ע איגר והשיב לו שגם בעיניו יפלא. והעלה הכתב סופר מאחר שר"ע איגר וח"ס לא מצאו מקום לפשוט ספק זה עד אחרית ימיהם לכך הוא מורה ובא להחמיר שלא לפדות בכה"ג עד יום ל"ב. ובתשובה כ"י להגאון מו"ה זלמן זצ"ל באניהאד ראיתי שכתב וז"ל הי' מוסכם לי להלכה ולמעשה עפ"י המג"א וח"ץ ופ"מ שאם נולד הבכור ביום ראשון בשבוע פחות מזמן י"ב ותשצ"ג עד ביה"ש והוי סוף כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ג' שבשבוע חמישית ללידת הבכור אותו יום ג' הוא יום ל' שלו ללידתו ואין מונין שעות לחדשים ע"כ צריך להמתין עד יום ד' שבשבוע חמישית שהוא יום ל"א שלו ללידתו אעפ"י שאם מחשבים יום ראשון של לידתו מקצת היום ככולו הוי יום ד' שבשבוע החמישית יום ל"ב דזה אינו דעפ"י מג"א וח"ץ ופ"מ הנ"ל מוכח דלא חשבינן מקצת יום לידה ככולו רק בעי תחלה כ"ט י"ב תשצ"ג במלואו ואין מונין שעות לחדשות ובעי ומעלה ע"כ צריך להמתין ליום ד' שבשבוע החמישית שהות יום ל"א שלו הראוי' לפדיונו. רק אם לידת הבכור הי' ביום ראשון בשבוע קודם י"ב תשצ"ג לביה"ש דכלו לו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ב' שבשבוע החמישית ללידתו אז הוי יום ל"א שלו ביום ג' שבשבוע חמישית זמן חיוב פדיונו. אחר זמן הסכמתי הייתי עם חברים אצל הגאון אמו"ר בעל ח"ס ואמר עפ"י סיבה מג"א וח"ץ הנ"ל ואמרתי לו דבריי הנ"ל בפשיטות ואמר לי הגאון אמו"ר על שאני אומר כן בפשיטות כן נראה לו כבר ג"כ ותמוהא לו שאין נוהגין להורות כן רק חושבים יום הלידה עכ"פ מקצתו ככולו ועי"ז מורים לפדותו ביום ל"א שלו עם יום הלידה עכ"פ אף שלא נשלם לו כ"ט י"ב תשצ"ג באותו יום ואמר שכתב כך לחמיו הגאון מו"ה עקיבא איגר זצ"ל וכתב לו שגם בעיניו יפלא מה שאין נוהגין להורות כן. מ"מ לא אמר לי הגאון לשנות הוראה בזו ולא אמר לי שום טעם על מה שנוהגין כן העולם. ואז אמרתי מאחר שאלו שני גאונים גדולים אמרו כן והרי הלכה פסוקה ביו"ד סי' ש"ה סעיף י"ג דאם פדה קודם זמנו פדיונו אינו פדוי דהאיך אני יוצא להורות להקל גם אמר לי הגאון אמו"ר זצ"ל שכתב כך בפנקסו שדין זה ספק לו ואי אפשר לבררו וכן אמר לי בנו הגאון אב"ד דפה שכ"כ בפנקס של הגאמו"ר זצ"ל ואמרתי שלא לחנם כתב כן בפנקסו אלא הי' כוונתו לפחות להרשות לשנות הוראת העולם ולכן אעפ"י שבס' חמד משה באו"ח סי' של"ט והגאון ר' יעקב עמדין בספרו מגדול עוז ובשו"ת פרח מטה אהרן ח"ב תשובה פ"א ובשו"ת כתר כהונה תשובה נ"ז כולם העלו להלכה ולמעשה דאין לחוש כלל אם כלו כ"ט י"ב תשצ"ג או לא רק מיד בתחלת יום ל"א הוא זמן פדיונו מ"מ היות שאני יודע שספרים אלו הי' בבית אמו"ר זצ"ל ואעפי"כ כתב בפנקסו שדין זה הוא ספק עכ"ח ידע שראיותיהן אינן מכריעות ואז אמרתי דעתי להחה"ג מו"ה דניאל פרוסטיץ ולהמה"ג מו"ה שמעון אפ"ה ולהמה"ג מו"ה נטע וואלף והסכמנו להורות למעשה כדבריי הנ"ל והסכים עמי הגאון אב"ד דפה וכה השיב לי בכתבו וז"ל עיינתי בדברי פר"מ נ"י לפי מסת הפנאי והמה דברים מכוונים להלכה כראוי מוצקים לפע"ד ודי אתו עכ"ל וכן נוהגין להורות פה עכ"ל הגאון מו"ה זלמן זצ"ל בתשובתו כ"י:

ב) הנה ראינו שהגאונים ר"ע איגר וח"ס אם שהוקשה להם קושיא על הוראה זו מעולם לא עצרו כח לשנות הוראה שנתפשטה מאז בישראל. וראיתי להגאון מו"ה זלמן זצ"ל שפיטצער בתשובה כ"י ערוכה להגאון מו"ה זלמן זצ"ל באניהאד התעורר דמתשובת ח"ס חיו"ד תשובה שמ"ג בסוף התשובה מוכח שדעתו דפודין ביום ל"א גם אם לא כלו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ל'. והגאון מו"ה זלמן השיב לו דשם אינו מבואר רק שמת ביום ל"א טרם שכלו לו ל' יום שלמים מע"ל משעה לשעה אבל אפשר שכ"ט י"ב תשצ"ג כבר שלמו לו ביום ל' שלו ומה שלא כתב הגאמו"ר להשואל לדקדק בזה משום שלא הי' להגאמו"ר ברור הוראה זו כידוע לרו"ם עכ"ל והנה לפי לשון תשובת הח"ס שם יפה דחה הגאון מו"ה זלמן אבל לטעם הוראת הח"ס שם מבואר יוצא שדעתו דגם בלא כלו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום ל' פודין ביום ל"א דשם בירר כסולת הלכה זו דלענין ימים לעולם אין חושבין שעות וכתב דלענין אבילות אין חושבין שעות כמו שאין חושבין לענין פדיון ויבום וא"כ מבואר דאין משגיחין כלל בשעות. וכן הגאון מו"ה עקיבא איגר הגם שכתב הכתב סופר שלא מצא מקום לפשוט ספק זה עד אחרית ימיו מבואר בתשובותיו מה"ת תשובה כ"ב בבכור שמת ביום ל"א טרם שנשלמו לו שלשים יום משעה לשעה וביום ל' עדיין לא כלו לו כ"ט י"ב תשצ"ג פסק דצריך האב לפדותו דכבר נתחייב בפדיון וכתב דמעולם לא שמע לחקור אחר שעות:

ג) ומעתה נחקורה בקושית הח"ס דלדרך מג"א וח"ץ ופ"מ הי' מן הראוי' לאחר עד יום ל"ב כל שלא כלה כ"ט י"ב השצ"ג בהתחלת יום ל"א מטעם דאין מונין שעות לחדשים והנה לע"ד פשוט דבשום אופן אין לומר שאם כלה ביום ל"א שלשים יום מע"ל משעה שנולד שיצטרך להמתין מטעם דאין מונין שעות לחדשים דכל שכלה מע"ל לשעה שנולד אין כאן שעות כלל אדרבה ימים שלמים הם ורק בר"ח שמתחיל תמיד מבערב ולא רצו לחלק יום אחד שיהי' מחציתו מחודש העבר ומחציתו מחודש הבא בזה אמרו שאין מונין שעות לחדשים ותמיד כלה החודש בערב אבל בדבר פרטי שמתחיל באמצע היום והמתין שלשים יום שלמים עד שהגיע חצי היום ל"א זה לא מיקרי שמחשבין שעות דאדרבה ימים שלמים מחשבים דאז כלו שלשים יום שלמים ועיין בסי' קמ"ט ביארנו זה וא"כ עכ"פ זה ברור דגם אם נתפוס כרא"ם דצריך להיות כ"ט י"ב תשצ"ג וגם נתפוס כמג"א וח"ץ ופ"מ דאין מונין שעות לחדשים מ"מ עכ"פ זה ברור שאין צריכין לאחר הפדיון יותר משלשים יום שלמים וכל שהגיע השעה שנולד פודין ביום ל"א:

ד) אולם כבר העידו כולם שמעולם לא הקפידו בפר"ון לדקדק על שעת הלידה ולע"ד אין התחלה לקושית הח"ס דהמעיין באשכול בהל' פדיון הבן סי' מ"א הבאתי לשונו בסי' ק"פ אות ה' ימצא שגם הוא הקשה על ס' יראים מהא דאין מונין שעות לחדשים וכל תוקף חידושו של ס' היראים לפי מה שהביא האשכול הי' מכח הראי' שהביא שאמרו בנדה דחדש דערכין הוא מעת לעת לשעה וע"ז הרבה האשכול להשיג דלפנינו הגרסא דנ"מ לערכין לשנים ולא לחדש וגם בשנים פירשו שאין הכוונה על מעת לעת לשעה רק על מעת לעת ליום אבל כל שהגיע אותו היום גם בתחלתו נשלמה השנה ולפי"ז ברור בעיני דס"ל לס' יראים להבנת האשכול דודאי בחדשים דעלמא תקנו שיהי' מתחיל תמיד מבערב ולכך אמרו אין מונין שעות לחדשים אבל לענין ערכין כיון שהקפידו שיהי' כ"ט י"ב תשצ"ג נשלם גם לשעה דכן פירש היראים מעת לעת היינו מעת לעת לשעה א"כ בזה ל"ש לומר דאין מחשבין שעות לחדשים דהא אדרבה הקפידו בזה שיהי' מעת לעת לשעה וא"א בעולם כ"ט י"ב תשל"ג רק אם מדקדקין לשעות וממילא הה"ד דסגיא גם בכ"ט י"ב תשצ"ג ולזה השיג האשכול דשם אין הפירוש מעת לעת לשעה רק מעת לעת ליום וממילא אמרינן בזה כמו בחדשים דעלמא דאין מונין שעות לחדשים ומעתה מובן דלעולם אי אפשר לתפוס שני הדברים יחד שנאמר בפדיון דנבעי מע"ל לשעות ונימא שאין מחשבין שעות לחדשים דזה הוי כתרתי דסתרי אהדדי וכל יסוד דברי הרא"ם הוא דבחדש דערכין ופדיון אינו כחדשים דעלמא רק שמחשבין מעת לעת לשעה וזה ברור כשמש:

ה) ועוד אני אומר כי לולא דעת האשכול הי' נלע"ד ברור כהח"ץ דמעולם לא נתכוין היראים שיהא זמן פדיון לאחר כ"ט י"ב תשצ"ג ולפי הכתוב לפנינו בס' יראים אין התחלה לכל קושיות האשכול עליו והאשכול יפה השיג והבין בדעתו לפי הנוסח שהי' לפניו מדברי בעל ס' יראים ושינויים גדולים יש ביניהם ולתכלית זה נציע לשון ס' יראים שלפנינו דז"ל בסי' שנ"ג וטעם דכתיב מבן חדש תפדה והיינו ל' יום דכל חדש דבקרא בחדש לבנה מיירי דחדש משמע דבר המתחדש והיינו לבנה וכתיב החדש הזה לכם כזה ראה וקדש ואיזו דבר שפעמים רואה ופעמים אינו רואה הוי אומר זו לבנה וכל חדש סתום ילמוד מן החדש המפורש וכל חדש לבנה קבלה בידינו מר"ג דאינו פחותה מכ"ט יום ומחצה וב' ידות שעה וע"ג חלקים וצריך שיהא החדש שלם מעת לעת דאמרו בנדה בפ' יוצא דופן שבבן ושבבת מעת לעת ואמר למאי הלכתא לערכין מבן חדש וכאשר חמרו חכמים מה בן חדש בערכין מעת לעת כן אמרו בן חדש דפדיון מעת לעת וטוב לך לאחר מלהקדים דאם מאחר אינו מפסיד אלא שלא קיים מצוה מן המובחר שמצותו ביום ל' אבל קודם ל' אין בנו פדוי דאתמר בפרק יש בכור הפודה ביום ל' רב אמר בנו פדוי ושמואל אמר אין בנו פדוי ואסיקנא דהלכתא כשמואל עכ"ל והנה תמוהא לדרך המפרשים שבעל ס' יראים חידש קולא גדולה שזמן הפדיון הוא קודם שהגיע יום ל"א דגם ביום שלשים כל שכלו כ"ט י"ב תשצ"ג פודין דהא כל לשונו משמעו שבא להחמיר שכתב וצריך שיהא החדש שלם מעת לעת דמשמעות לשון זה שבא להחמיר להצריך מעת לעת וזה ודאי דלמאי שהביא האשכול הלשון שכתב מיד אח"ז ואח"כ ראוי' לפדיון א"ש דמשמעות הלשון דמיד שהגיע מעת לעת כבר היא ראוי' לפדיון אבל זה הלשון לא נמצא בס' יראים שלפנינו. וכן זה הלשון שהביא האשכול בשמו ומי שעבר עליו זמן זה בן חדש נקרא ג"כ ליתא בס' יראים. ותו דהא בס' יראים שלפנינו כתב וטוב לך לאחר מלהקדים הרי מפורש דכל עיקר חידושו להחמיר בא לאחר ולא להקדים וראיתי בס' יד יהודא יו"ד סי' ט"ו שפירש דזה שכתב היראים וטוב לאחר הוא ענין בפ"ע ולא קאי על מה שאמר לעיל רק על מה שאביא אח"כ פלוגתא דרב ושמואל בפודה בתוך שלשים ע"מ שיחול הפדיון לאחר שלשים דקייל"ן כשמואל בנתעכלו המעות דאין בנו פדוי ולזה נתכוין היראים דאם חל בשבת יום ל"א אז טוב לאחר הפדיון ולא להקדים לפדות ע"מ שיחול הפדיון לאחר שלשים דאז יש לחוש שיתעכלו המעות בנתים ולא יהא בנו פדוי עכ"ד אולם לשון ס' יראים מוכח להדיא דקאי על מה שאמר שצריך שיהא החדש מע"ל וע"ז אמר וטוב לאחר ולא להקדים דאם מאחד לא הפסיד רק מצוה מן המובחר אבל אם מקדים אין בנו פדוי כלל ואפי' אם מתנה שיחול הפדיון אח"כ בכ"ז יש חשש שיתעכלו המעות בנתיים דקייל"ן כשמואל ואם כדברי היד יהודא הי' צריך להקדים להביא פלוגתת רב ושמואל ואח"כ יאמר דגם במתנה בפירוש טוב לאחר מחשש שמא יתעכלו המעות וא"כ למאי שהבינו בדבריו שכל עיקר חידושו בא להקדים זמן הפדיון איך כתב וטוב לאחר ולא להקדים:

ו) והנה למאי שהבאתי באות א' בשם הנוב"י ותיבת גמא שמדברי הרא"ם נצמח גם חומרא שלפעמים בתחלת יום ל"א עדיין לא כלה כ"ט י"ב תשצ"ג שצריכין להמתין עד שיכלה כ"ט י"ב תשצ"ג מיושב לשון ס' היראים די"ל דכוונתו לאחר שהשמיענו הקולא שיכולין לפדותו ביום שלשים לאפר שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג השמיענו גם החומרא שצריכין להמתין גם ביום ל"א עד שיעברו כ"ט י"ב תשצ"ג. אולם בכ"ז תמוהא דאיך כתב ע"ז וטוב לאחר וכי זו רק זהירות מהיות טוב הלא אם לא יאחר אין בנוי פדוי כלל דאם סמך על חידושי להקל לפדות ביום ל' איך לא יחמיר בפדה בנו ביום ל"א קידם שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג. והנה הי' מקום לישב זה דכבר כתבנו שהב"ח והש"ך הביאו בשם ס' יראים רק קולא דפורין ביום לי לאחר שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג ולא הביאו שום חומרא שיהא צריכין להמתין ביום ל"א עד שיעבור כ"ט י"ב תשצ"ג ורק הנוב"י הוא שכתב דיוצא מחידוש הרא"ם גם חומרא אולם בס' חמד משה באו"ח סי' של"ט כתב שהיראים ג"כ מידה דכל שהגיע יום ל"א אעפ"י שלא כלה כ"ט י"ב תשצ"ג פודין מיד וכל חידושו הוא רק להקל שאפשר לפדות גם ביום ל' אם אז כבר עבר כ"ט י"ב תשצ"ג ובס' יד יהוד' יו"ד סי' ט"ו הקשה עליו דאיך נימא כ"ט י"ב תשצ"ג להקל ולא להחמיר ולמאי שכתבנו באות ג' אין זה קושיא כ"כ די"ל דודאי זה שמיקרי חדש בחדשים דעלמא כשהגיע יום ל"א גם בזה מיקרי חדש אלא שבזה שהוא ענין פרטי שאין נגבל בזמן כמו ר"ח דעלמא דמתחיל בערב מיקרי ג"כ חדש אם כלה החדש האמיתי דהיינו כ"ט י"ב תשצ"ג. אולם יקשה מאוד להבנת החמד משה דא"כ דזה שכתב היראים וצריך להיות החדש שלם מעת לעת כוונתו דביום שלשים אם פודה צריך להיות נשלם כ"ט י"ב תשצ"ג א"כ למאי הוצרך להביא ראי' לזה מנדה שצריך להיות מע"ל וכי יעלה על דעת אדם שביום שלשים קודם שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג יהי' בר פדיון הא משנה מפורשת הוא דאם פדה ביום ל' שאין בנו פדוי בבכורות דף מ"ט וכבר ראיתי להגאון מו"ה זלמן זצ"ל באניהאד בתשובתו נתקשה בזה ותירץ דאי מהתם הי' אפשר לומר דכל שהגיע ליום ל"א אעפ"י שלא כלה כ"ט י"ב תשצ"ג כבר הגיע זמן פדיון לזה הוצרך להביא ראי' מנדה דצריך להיות החדש שלם מעת לעת דהיינו שכבר עברו עליו כ"ט י"ב תשצ"ג וא"כ לדעת החמד משה דס' יראים כתב כן על יום שלשים ודאי יקשה כנ"ל:

ז) אמנם הי' מקום לפרש דיראים סובר כסברת הנוב"י דצריכין לחוש לחומרא להמתין גם ביום ל"א עד שיעברו כ"ט י"ב תשצ"ג אבל לא הי' זה ברור בעיניו משום די"ל כסברת החמד משה ולכן כתב לדבר פשוט שיכולין לפדות ביום ל' לאחר שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג ואח"ז כתב דגם צריכין להמתין ביום ל"א עד שיעברו כ"ט י"ב תשצ"ג ומעתה י"ל דעל יום ל"א כתב דטוב לאחר דבזה לא הי' ברור בעיניו שצריכין להמתין רק דכן מסתבר לו מהראי' מנדה דגם להחמיר אמרינן דצריך להיות החדש שלם מע"ל ואז א"ש כל לשון ס' יראים שמשמעות לשונו שבא להחמיר ובכ"ז כתב שפיר דטוב לאחר כי הי' מסופק בזה אם גם לחומרא צריכין לחוש לכ"ט י"ב תשצ"ג. מי' גוף הדבר תמוהא לפרש חודש דקרא בשני פירושים או יום שלשים והגיע כ"ט י"ב תשצ"ג או יום ל"א בלא הגיע כ"ט י"ב תרצ"ג. וגם יקשה מאוד לדרך הנוב"י קושית המג"א וקדמו האשכול דאם גם ביום ל"א צריכין להמתין עד שיעברו כ"ט י"ב תשצ"ג. וגם ביום שלשים אם עברו כ"ט י"ב תשצ"ג פודין א"כ אין חילוק כלל בין יום ל' ליום ל"א ואיך חלקה המשנה בבכורות בין יום ל' ליום ל"א. החמד משה כתב לפי דרכו דביום ל"א פודין גם בלא הגיע כ"ט י"ב תרצ"ג דמתני' דבכורות דחלקה בין יום ל' ליום ל"א מיירי בלא הגיע כ"ט י"ב תשצ"ג אבל לדרך הנוב"י ודאי קושיא זו עצומה. והנה אפשר לישב זה עפ"י מה שנראה מהש"ך שמסכים גם דעת תה"ד והמחבר לדעת היראים א"כ מוכח שהוא מפרש דמיד שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג מיקרי יום ל"א אפי' אם כלו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום שלשים וכל מה שאמרו אצל פדיון יום שלשים הכוונה דביום שנשלמו בו כ"ט י"ב תשצ"ג עד שנשלם זה הזמן מיקרי אותו שום יום שלשים ולאחר שנשלם זה הזמן מיקרי אותו יום עצמו יום ל"א ולכך התה"ד והמחבר שכתבו אם חל יום ל"א בשבת שפודין ביום ל"ב מיירי שלא כלו כ"ט י"ב תשצ"ג בע"ש דזה מיקרי שחל יום ל"א בע"ש דמיד לאחר שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג מיקרי יום ל"א ולפי"ז ל"ק הקושיא ממשנה דבכורות דגם כוונת המשנה לחלק בין קודם כ"ט י"ב תשצ"ג שזו נקרא יום שלשים לבין אחר שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג שזה מיקרי יום ל"א. אולם דברי הש"ך תמוהים מאוד איך אפשר שיקרא ביום שלשים באמצע היום לאחר שעברו כ"ט י"ב תשצ"ג יום ל"א ועדיין יום ל' לא נשלם בשלמא ביום שלשים עצמו יש לדחוק דמתני' מיירי דוקא בלא כלה כ"ט י"ב תשצ"ג אבל לומר שיקרא יום שלשים יום ל"א זה לא עלה על דעת אדם מעולם. וגם הב"ח לא פירש כן כי מדבריו מבואר שהוא חולק על פסק תה"ד והמחבר וא"כ נשארה קושיא זו בתוקפה:

ח) והנה דרך שלישי בהבנת ספר יראים הוא מה שכתב בשו"ת כתב סופר והגאון מו"ה זלמן זצ"ל דהם פירשו דמעולם לא נתכוין היראים להקל רק להחמיר היא בא דאם לא כלה כ"ט י"ב תשצ"ג ביום שלשים אז אין פודין ביום ל"א מטעם דאין מונין שעות לחדשים וצריכין להמתין עד יום ל"ב והנה לדרך זה א"ש לשון ספר היראים שמשמעו שבא להחמיר וגם יש לישב מה שהקשינו מזה שכתב דטוב לאחר ולא להקדים משום די"ל דלא הי' ברור לו ראייתו מנדה שיצטרך להמתין עד שיעברו כ"ט י"ב תשצ"ג וכמו שבאמת דחה האשכול ראי' זו לכן כתב רק שטוב לאחר. וגם הקושיא ממתני' דבכורות שחלקה בין יום ל' ליום ל"א ביאר הגאון מו"ה זלמן בכ"י שהזכרנו דני' דכל שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג מיקרי בן חדש אבל בן חודש ומעלה לא מיקרי עד יום שאחריו לפי דקייל"ן דאין מונין שעות לחדשים לכך כל השעות שבאותו יום שכלה בו כ"ט י"ב תשצ"ג נגררין אחר החודש שעבר ואין זה ומעלה ולכך צריכין להמתין עד יום ל"ב וכל מחלוקת רע"ק וחכמים הוא רק ביום שנשלם בו כ"ט י"ב תשצ"ג באותו יום לאחר שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג עד הערב דלרע"ק הוא זמן פדיון כיון דמיקרי כבר בן חדש ורע"ק סובר דלא בעינן ומעלה וחכמים ס"ל דעדיין אינו זמן פדיון לפי שאינו עדיין ומעלה רק בן חדש. ומה שחלקה המשנה בין יום שלשים ליום ל"א הכל הוא על דרך זה דהיינו שתמיד אותו יום שכלה בו כ"ט י"ב תשצ"ג מיקרי יום שלשים ואין חילוק בזה בין שאותו יום הוא יום שלשים ללידתו או יום ל"א דאנן לא אמרינן ביום הלידה מקצת היום ככולו ובכל אופן צריך להיות כ"ט י"ב תשצ"ג וביום שכלה בו כ"ט י"ב תשצ"ג אין פודין לפי דאין מונין שעות רק ביום שאחריו הוי זמן הפדיון תה מיקרי יום ל"א עכ"ד ולע"ד תמוהא מאוד דא"כ איזה גבול וזמן ניתן ליום שלשים מתי מתחיל ומתי יכלה דהא רע"ק ס"ל דאם נתן ביום שלשים לא יחזיר וגם רע"ק ס"ל דקודם שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג לא מיקרי בן חודש א"כ איזה יום מיקרי יום שלשים לדעתו. ואם אותו יום שכלו בו כ"ט י"ב תשצ"ג מיקרי רק יום שלשים לאחר שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג א"כ למשל אם כלו כ"ט י"ב תשצ"ג חצי שעה לפני הלילה הלא כל אותו יום קודם חצי שעה זו גם לרע"ק אין פדוי דעדיין אינו בן חודש ומיד שחשכה מיקרי יום ל"א דגם לרבנן הוא פדוי א"כ נימא לרע"ק דזו החצי שעה לבד מיקרי יום שלשים והוא זר מאור:

ט) ולע"ד הי' נראה לקיים דרך זה והוא בשנימא בזה דלא כהגאון מו"ה זלמן דרע"ק ס"ל דביום שלשים גם קודם שעברו כ"ט י"ב תשצ"ג אם נתן לא יחזיר והוא דס"ל דני' דאין החודש נגמר עד שיעברו עליו כ"ט י"ב תשצ"ג מ"מ כל שהתחיל רגע אחת מהי"ב תרצ"ג אמרינן בי' מקצת היום ככולו וכ"כ תוספת ישנים ביבמות דף מ"ח לענין ירח ימים האמור ביפ"ת דכי' דאין חדש פחות מכ"ט י"ב תשצ"ג מ"מ אמרינן בי' מקצת היום ככולו וגם חכמים אין חולקין ע"ז רק מטעם דבעינן ומעלה וס"ל דכל אותו יום שנשלם בו כ"ט י"ב תשצ"ג נגרר אחר חודש העבר ורק יום שאחריו מיקרי ומעלה ומעתה א"ש דלרע"ק מיד שכלו כ"ט יום משעה לשעה מתחיל יום השלשים שאמרו בו אם נתן לא יחזיר ועד כ"ד שעות שאחריו הכל מיקרי יום שלשים ואם כלו הכ"ד שעות קודם הערב בכ"ז מיקרי כל אותו היום יום שלשים מטעם דאין מונין שעות לחדשים. אולם בכ"ז תמוהא דא"כ יקרא לפעמים כמעט שני ימים שלמים יום שלשים דהא אם נולד בתחלת היום שאין נשאר י"ב תרצ"ג עד הערב נמצא לרע"ק מתחלת יום שלשים ללידתו עד יום ליב ללידתו מיקרי יום שלשים דהא בבוקר יום שלשים כלו הכ"ט יום ואמרינן מקצת היום ככולו אבל חודש ומעלה לא מיקרי עד יום ל"ב לפי שביום ל"א נשלמו הכ"ט י"ב תשצ"ג ואין מונין שעות לחדשים וכל זה תמיהא דודאי משמעות המשנה דמחלוקת רע"ק וחכמים הוא רק ביום אחד. וכן יקשה להיפך חם נולד בשעה כזו שהי' עוד עד הערב י"ב ותשצ"ג לא נחלקו רע"ק וחכמים רק בי"ג שעות ואלו הי"ג שעות נקראים יום שלשים דהא קודם שכלו כ"ט יום שלמים גם לרע"ק אם נתן יחזיר ומיד שחשכה לילה גם לרבנן הוא זמן פדיון כיון שלפני הערב כלו כ"ט י"ב תשצ"ג:

י) ועדיין הי' נלע"ד לקיים דרק זה והוא בשנימא דיום שלשים אינו תלוי בזמן שכלו כ"ט יום משעה לשעה רק לעולם אותו יום שכלו בו הכ"ט י"ב תשצ"ג זה היום מיקרי יום שלשים בין לרע"ק ובין לחכמים ובזה היום ס"ל לרע"ק דאמרינן בי' מקצת היום ככולו דכיון דבו ביום נגמר החדש בשלימות אמרינן בי' מקצת היום ככולו ומחלוקת רע"ק וחכמים ביום אחד ממש דבאותו יום שכלו בו הכ"ט י"ב תשצ"ג ס"ל לרע"ק דגם מתחלת היום אם נתן לא יחזיר דאמרינן מקצת היום ככולו וחכמים ס"ל דבהתחלת יום שאחריו הוא זמן הפדיון דבעינן ומעלה ולכך גם אם בתחלת היום כלו הכ"ט י"ב תשצ"ג בכ"ז אין פודין בכל אותו יום מטעם דאין חושבין שעות לחדשים ובאופן זה הוסר התמיהא מדרך הזה ולא נשאר רק קצת דוחק דלפעמים יום שלשים ללידתו מיקרי יום שלשים ולפעמים יום ל"א ללידתו מיקרי יום שלשים. מי' בכ"ז תמוהא דהא לדרך זה צריכין לומר דאם כלו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום כ"א אין פודין בכל יום ל"א וכבר כתבנו באות ג' דאם נשלמו שלשים יום שלמים אי אפשר לומר שלא הגיע זמן הפדיון מטעם דאין מונין שעות לחדשים דזה לא מיקרי שעות רק ימים שלמים:

י"א) ועוד יש דרך רביעי בהבנת ספר יראים והוא דרך הח"ץ לפי מה שהבינו בו מרן מהר"ם שיק זצ"ל בחיו"ד תשובה ש"ב ובס' יד יהודא ביו"ד סי' ו"ו דהוא דיראים לא להקל ולא להחמיר כוונתו וגם הוא ס"ל דלעולם אין מדקדקין בכ"ט י"ב תשצ"ג וגם אם כלו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום שלשים אין פודין בו וביום ל"א גם קודם שכלו כ"ט י"ב תשצ"ג פודין וכל כוונתו לדעת מרן זצ"ל רק לתת טעם מנ"ל לחכז"ל שחודש דפדיון האמור בתורה הכוונה על חודש מלא דלמא הכוונה על חודש חסר ולזה נתן טעם לפי שחודש אמיתי אינו פחות מכ"ט י"ב ותשצ"ג ע"כ לא מסתבר שנתכוונה תורה לחודש חסר והגם דקייל"ן דפודין ביום ל"א גם קודם שכלה כ"ט י"ב תשצ"ג הרי שאין מקפידין על החודש האמיתי הוסיף להסביר בס' יד יהודא דבשלמא אם הכוונה על חדש מלא עכ"פ יוכל להיות שיהי' בו כ"ט י"ב ותשצ"ג ולפעמים יהי' עוד יותר והגם שלפעמים יחסר מזה אין מדקדקין בו מטעם שאין מחשבין שעות לחדשים אבל אם נימא דחדש דקרא הכוונה על חדש חסר א"כ לעולם לא יהי' חדש אמיתי וזה לא מסתבר. ומצאתי ראי' ברורה לדבריהם וזכו לכוון לדעת הראשונים דז"ל תוס' ישנים יבמות דף מ"ח ע"ב ונראה לומר דירח דקרא ר"ל מלא משום שאין חדשה של לבנה פחות מכ"ט י"ב תשצ"ג וכיון שנכנס ביום שלשים מקצת היום ככולו והוי משלשים עכ"ל הרי שנתנו טעם שיהא חודש דקרא מלא משום שאין חדשה של לבנה פחות מכ"ט י"ב ותשצ"ג ולדבריהם יומתק עוד יותר דכל שהחודש מלא עכ"פ אי אפשר שלא נכנס קצת ליום השלשים ומקצת היום ככולו שפיר קרי לי' חודש משא"כ בחסר שלא נשלם החודש. ומעתה מה נעים לפרש שזו גם כוונת היראים שהקדים דחדש דפדיון הוא ל' יום ונתן טעם לזה כמש"כ ת"י הנ"ל דמסתבר דחדש דקרא מלא משום שאין חדשה של לבנה פחות מכ"ט י"ב תשצ"ג. מי' מה שכתבו שגם הח"ץ נתכוין לפירוש זה ביראים לכאור' תמוהא דא"כ לאיזה צורך הביא הח"ץ ש"ס דמגלה דאין מונין שעות לחדשים דהול"ל רק דיראים נתן טעם שחדש דפדיון הוא מלא משום דחדש הוא כ"ט י"ב תשצ"ג ע"כ ודאי חדשה של תורה הוא מלא ומאחר שכן כיון דבעי ומעלה ממילא ידעינן דאין פודין קודם יום ל"א ונלע"ד די"ל דכוונת הח"ץ לישב דני' דזה אמת דחדשה של תורה הכוונה חדש מלא אבל בכ"ז מנ"ל לחכז"ל שאין לפרות עד יום ל"א מדכתיב ומעלה דלמא כוונת התורה בזה שהקפידה שיהא חדש ומעלה דבשאר חדשים כל שנשלם שלשים יום נגמר החודש וכאן בפדיון הקפידה תורה שיהא גם לאחר כ"ט י"ב תשצ"ג אבל לעולם אמרינן גם בזה דמקצת היום ככולו ולכך אעפ"י שלא נגמר יום השלשים כל שכלה באמצע היום כ"ט י"ב תשצ"ג יכולין לפדות דגם זה מיקרי חדש ומעלה כיון שהוא עכ"פ למעלה מחודש האמיתי לזה הוסיף דזה אי אפשר דלעולם אין חושבין שעות ואין זה נקרא ומעלה כי כל אותו יום הוי מחדש העבר. ומי' דחוק קצת דכיון דבכל מקום חדש פירושו שלשים יום א"כ גם חדש ומעלה שאצל פדיון אי אפשר לפרש רק על יום ל"א תדע דאל"כ יקשה מנ"ל שיהא הפדיון ביום ל"א אעפ"י שלא כלה עדיין כ"ט י"ב תשצ"ג דכי' דבעלמא אמרינן מקצת היום ככולו וגם אם יום הראשון הוא שעה לפני הלילה בכ"ז מיקרי יום השלשים יום האחרון מהחודש משום דשם הוי עכ"פ מקצת מיום השלשים והוי ככולו משא"כ כאן שהקפידה תורה שיהא בן חדש ומעלה מנ"ל דגם כאן חשבינן ביום הראשון מקצתו ככולו דהרי ראינו שרצון התורה שיהא חדש ומעלה א"כ ננבעי חדש שלם ומעלה א"ו דזה אינו דהתירה חדשה כאן רק ומעלה אבל בחדש אין שים נ"מ ומה שהוא בכל התורה חודש הוא גם כאן חדש ולכך פודין ביום ל"א גם כשלא עברו עדיין כ"ט י"ב תשצ"ג וא"כ הה"ד מזה הטעם אין לפרש ומעלה על יום שלשים היכי דעבר כ"ט י"ב תשצ"ג. ע"כ נראה יותר דכוונת הח"ץ שם רק על עיקר הדבר שקבעו חכמינו חדש מלא וחדש חסר שהוא מטעם שחדשה של לבנה כ"ט י"ב תשצ"ג ותיקשי למה לא קבעו תמיד החודש בזמן האמיתי דהיינו בכ"ט י"ב תשצ"ג לזה הביא ש"ס דמגלה הנ"ל לפי שאין מחשבין שעות לחדשים וכן נראה ממש"כ הח"ץ שדבר זה מבואר ברמב"ם רפ"ח מהל' קדוש החודש והרמב"ם הביא זה לתת טעם על קביעות חדשים בחסר ומלא:

י"ב) אולם גם דרך זה תמוהא לע"ד דא"כ דיראים אינו מקפיד כלל על כ"ט י"ב תשצ"ג וכל כוונתו רק לתת טעם למה צריך חדש מלא בפדיון איך כתב וצריך שיהא החדש שלם מע"ל ואיזה פירוש יש למע"ל הלא אינו מקפיד על כ"ט י"ב תשצ"ג ואם כוונתו שלא לפדות ביום האחרון דהיינו ביום שלשים תמוהא דע"ז לא הוצרך לראי' מנדה דהא משנה מפורשת בבכורות דחכמים ס"ל דאם פדה ביום שלשים אינו פדוי וגם איך יאמר ע"ז וטוב לאחר הלא אם הקדים אינו פדוי כלל:

י"ג) והנלע"ד דהנה כבר הבאתי שבס' האשכול הקשה על היראים דבנדה אין הגרסא לפנינו למאי הלכתא לערכין מבן חדש אלא לערכין ואני מוסיף להפליא איך אפשר שהי' לפני היראים הגרסא לערכין מבן חדש הא זה קאי על הברייתא ומפורש אמרו יכל השנים, הרי דלא מיירי הברייתא רק משנים ואיך אפשר לומר דקא מרבה בן חדש דערכין והנלע"ד דהנה בערכין דף ל"א נחלקו תוס' עם ר' אלחנן דר' אלחנן סובר דזה שאמרו בשנים דערכין שהם מעת לעת הכוונה רק שצריך שיגיע אותו יום אבל לא שיצטרך מעת לעת לשעות ותוס' חלקו עליו וס"ל דבעי גם מע"ל לשעות ונלע"ד ברור דיראים סובר כשיטת תוס' בערכין דבעינן מע"ל לשעה ומבואר בערכין דף י"ח במשנה דחדש דערכין יום שלשים בי הוי כלמטה וכתב רש"י בבכורות דף מ"ט דזה נלמד מדכתיב בשנים דערכין ומעלה דשנת ששים הוי כלמטה מזה למדין דגם בחדש הוי יום שלשים כלמטה וס"ל לרא"ם דכמו כן לענין מע"ל לשעות למדין חדש דערכין משנים דערכין דהוי מע"ל לשעות ושוב ילפינן חרש דפדיון מחדש דערכין דצריך להיות שלשים יום שלמים מעת לעת לשעה ואין לפדות ביום ל"א קודם שהגיע ביום השעה שנולד בו וזה שכתב הס' יראים וצריך לפדותו ביום ל' ללידה כוונתו כשכלו הל' יום מעת לעת משעה לשעה. ומעתה יובנו כל דבריו כמין חומר דתחלה הקדים שחדש דפדיון הוא מלח ונתן טעם לזה משום שאין חדשה של לבנה פחות מכ"ט י"ב תשצ"ג. ואח"כ כתב דאין לפדות ביום שלשים דקייל"ן כחכמים בבכורות דף מ"ט דבעינן חדש ומעלה. ושוב כתב דשלשים יום אלו צריך להיות שלם מעת לעת וכוונתו לשעה דע"ז הביא ראי' דהא אמרו בנדה דשנים דערכין הם מע"ל וס"ל כתוס' ערכין שהכוונה על מע"ל לשעה וממילא נלמד מזה לחדש דערכין שהוא ג"כ מע"ל לשעה ומיושב קושית האשכול דודאי גם לפני היראים הי' הגרסא כמו שהוא לפנינו ובכ"ז א"ש דס"ל דחדש נלמד משנה כמו שנלמד לענין דיום שלשים כלמטה ומזה ילפינן לחדש דפדיון מחדש דערכין דהוי מע"ל לשעה. אולם דבר זה שיהי' הפירוש מע"ל לשעה גבי שנים דערכין לא הי' ברור בעיניו וע"כ כתב דטוב לאחר ביום ל"א להמתין עד שיעברו שלשים יום מע"ל לשעה:

י"ד) מי' יקשה לדברינו דאם סברת היראים דס"ל כתוס' בערכין דילפינן שנה שנה מבע"ח דהוי מע"ל וחדש ילפינן משנה וחדש דפדיון מחד דערכין דא"כ מ"ט דרע"ק דס"ל ביום שלשים אם נתן לא יחזיר כי' דגבי פדיון לא כתיב חדש ומעלה ולענין מעלה הוי שתי כתובים ערכין ובכורי מדבר מ"מ עכ"פ בעי מע"ל לשעות דזה אינו נלמד מומעלה רק מבע"ח וא"כ הא בעינן שלשים יום מעת לעת לשעה. והנה אפשר לומר דיראים סובר דהא דבעי בערכין מע"ל לשעה אינו נלמד מבע"ח רק ס"ל דמומעלה מוכח מע"ל וכמו שכתב רש"י בנדה דף מ"ח דמומעלה ילפינן בערכין דבעי מע"ל וא"כ אז א"ש דרע"ק לשיטתו דס"ל דהוי שתי כתובים לא בעי בפדיון מע"ל. מי' עדיין יקשה דהא מדכתב היראים דהא דבעינן בפדיון מע"ל נלמד מחדש דערכין ואי נימא דס"ל דמומעלה ילפינן דבעי מע"ל הו"ל לומר דנלמד בחדש דפדיון דבעי מע"ל מבכורי מדבר כמו שאמרו בבכורות דף מ"ט לחכמים דבעי בפדיון ומעלה דנלמד מבכורי מדבר. מי' אין זה קושיא די"ל דבאמת נלמד דבעי מע"ל מומעלה אבל לפי שלא מצינו מפורש כן בפדיון דבעי מע"ל הביא ראי' מערכין דשם מפורש בש"ס רבעי מע"ל ועכ"ח מדכתיב ומעלה א"כ כמו כן בפדיון דכתיב ומעלה דבעי מע"ל לשעה. ומה גם די"ל דהא דאמרו בבכורות דף מ"ט דנלמד חדש דפדיון מחדש דבכורי מדבר היינו דוקא בס"ד קודם שידעו מילפותא דערכין אבל למסקנא גם חכמים דשם ס"ל דנלמד מחדש דערכין ועיין בסי' קפ"ה אות ד' כתבנו שכן דעת הרמב"ם שם בפירוש המשנה אלא דעדיין תמוהא דאם הא דבעי מע"ל תלוי' בלימוד דולמעלה ולרע"ק לא בעי בפדיון מע"ל ולחכמים בעי א"כ יום שלשים אין מתחיל בזמן אחד לרע"ק כמו לחכמים דהא לרע"ק כיון דלא בעי מע"ל מחשבינן ביום הלידה מקצת היום ככולו וא"כ מתחיל תמיד יום השלשים מיד אחר כ"ח יום חוץ מיום הלידה ולחכמים אין מתחיל יום השלשים עד שיעברו כ"ט ימים שלמים משעה שנולד וזה ודאי לא מסתבר שיהי' בזה מחלוקת בין רע"ק לחכמים דודאי משמע דלא נחלקו רע"ק וחכמים רק ביום אחד:

ט"ו) והנלע"ד בישוב קושיא זו די"ל דלעולם היראים סובר לגמרי כתוס' ערכין דהא דבעי מע"ל לשעות נלמד מבע"ח וכן גם רע"ק סובר דבעי מע"ל ובכ"ז א"ש פלוגתתם והוא עפמש"כ הח"ס באו"ח תשובה פ"א דמחלוקת רע"ק וחכמים הוא דחכמים ס"ל דמדכתיב ומעלה בעינן חדש מלא ורע"ק ס"ל דהוי שתי כתובים ולא כתיב ומעלה בפדיון ולכך הוי חדש חסר ולכך כל שעברו כ"ט יום כבר נשלם החודש אבל לא מטעם דס"ל דמקצת היום ככולו ולפי"ז א"ש דשניהם ס"ל דבפדיון חשבינן מע"ל לשעה רק רע"ק ס"ל דהוא חדש חסר ולכך כל שנשלם כ"ט יום משעה לשעה הוא כבר בן פדיון וחכמים ס"ל דעד שיעברו שלשים יום משעה לשעה אינו בר פדיון דבעינן חדש מלא מי' עדיין קשה דהא כתבנו לעיל דהיראים נתן טעם להא דחשבינן חדש דפדיון מלא לפי שחדש הלבנה הוא כ"ט י"ב תשצ"ג וא"כ אין צריכין ללמוד זה מומעלה וגם לרע"ק צריכין לומר דחדש פירושו מלא ודוחק לומר שבא רק לתת טעם לתורה אליבי' דחכמים דדרשו מומעלה דצריך להיות חדש מלא דלכך הצריכה תורה חדש מלא לפי שחדש הלבנה כ"ט י"ב תשצ"ג הוא ע"כ נלע"ד דני' דזה אמת דידעינן מבע"ח דשנה פירושו מע"ל לשעה ומשנה דערכין נלמד לחדש דערכין וכן באמת ילפינן משם לכה"ת דבעינן בחדש מע"ל לשעה אבל כ"ז רק לענין שלא נחשוב ביום הלידה ביום ראשון של החדש מקצתו ככולו ועד שלא נשלמו כ"ט יום שלמים משעה לשעה לא נגמר החדש אבל שלא נימא ביום האחרון מקצת היום ככולו בזה ס"ל לרע"ק דכיון דכתבה התורה ומעלה לשני כתובים גלתה תורה דבכל שחר חדשים לא בעינן ומעלה ולאחר שעברו כ"ט יום שלמים משעה לשעה אמרינן מקצת היום ככולו ורבנן דס"ל דלא הוי שתי כתובים ממילא אמרינן דבעי שלשים יום שלמים משעה לשעה:

תמצית דברינו שנתישבה היטב הוראת הגדולים מימות עולם שלא לאחר הפדיון ליום ל"ב גם אם לא כלו כ"ט י"ב תשצ"ג ביום שלשים וכפסק הגאון רע"ק איגר וח"ס ומרן בעל מהר"ם שיק זצ"ל כי אי אפשר לתפוס שני הדברים יחד לחוש לכ"ט י"ב תשצ"ג ולחוש שאין מונין שעות לחדשים ונתישבה היטב קושית הח"ס וגם הרא"ם בס' יראים מעולם לא נתכוון לזה רק דעתו דבעי מע"ל לשעה והרוצה לחוש לדעתו אין די כשימתין ביום ל"א עד כלות כ"ט י"ב תשצ"ג רק הי' צריכין לאחר הפדיון עד אחר שעה שנולד אמנם הסכמת כל הגדולים באו"ח סי' כ"ג ובחו"מ סי' ל"ה דלא בעי מעת לעת לשעה רק בקדשים ובבע"ח א"כ אין לחוש בפדיון לזה. והעיקר כשו"ת פרח מטה אהרן וכתר כהונה וחמד משה ויעב"ץ במגדל עוז וזו גם דעת הח"ץ וכמו שכתבו מרן מהר"ם שיק זצ"ל ובס' יד יהודה וכן מסתבר כדבריהם דמי הי' בקי יותר בדברי הח"ץ מבנו היעב"ץ ופשוט לו כן דאין לחוש כלל לכ"ט י"ב תשנ"ג בפדיון. וגם אם נחוש מהיות טוב לדעת הנוב"י להמתין על כ"ט י"ב תשצ"ג אבל לאחר הפדיון ליום ל"ב אין ראוי' כלל:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה