שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קעה
בדין מעוברת שנתגיירה אם הולד יכול למחות כשהגדיל.
בס' פתחי תשובה סי' רס"ח הביא בשם ס' תפארת למשה שכתב דמעוברת שנתגיירה בנה אין יכול למחות ומצאתי כדבריו בס' האכול ח"ב סי' ל"ט ולע"ד צ"ע דבס' ישרש יעקב יבמות דף ע"ח הביא דברי התפארת למשה שפסק כן לפי שזה תלי' אם עובר ירך אמו הוא או לא והוא העלה מכח ראיות דעובר ירך אמו הוא ולכך פסק דאינו יכול למחות והוא השיג עליו שאין ראייותיו מכריעות וגם שאין בידינו להכריע בדבר שנחלקו בו אבות העולם ור"ת וראב"ד פסקו דעובר לאו ירך אמו הוא ולפי"ז אין ראי' ברורה מהאשכול דאולי הוא מהסוברים דעובר ירך אמו וא"כ לדידן עדיין ספיקא דדינא הוא וכ"כ באבני מילואים דזה אם בן מעוברת שטבלה יכול למחות תליא בפלוגתא דעובר אי ירך אמו הוא או לאו. ובס' יד שאול סי' רס"ח סק"ה השיג עליו שדבריו תמוהים וכמו זר נחשבו דהשתא גר קטן שיש לו דעת קצת יכול למחות מכש"כ כשלא הי' באוויר העולם כלל. ולע"ד אין בזה שום זרות דהא מבואר בתוס' דגם אם גר קטן גזירותו רק מדרבנן מ"מ מעוברת שנתגיירה הוי גר מה"ת וכתבו הפלא"ה וחידושי רע"ק איגר דכוונתם דוקא למ"ד עיבר ירך אמו הוא דלמ"ד לאו ירך אמו הוא ודאי דלא הוי גר רק מדרבנן דהא צריך גזירות מיוחדת כמבואר ביבמות ע"ח שהטעם שמועיל לו הטבילה הוא משום דאמו אינו חוצצת בטבילתו וכדבריהם מבואר בריטב"א שכתב ג"כ כתוס' דהוי גר מה"ת וסיים דעובר ירך אמו הוא וא"כ שפיר אפשר לחלק דבגירות דרבנן יכול למחות ולא בגירות דאורייתא וכבר כתבתי שמפורש באשכול דאין יכול למחות וא"כ עכ"פ ברור דלמ"ד עובר ירך אמו אינו יכול למחות וכאבי מילואים:
ב) האבני מילואים הביא ראי' מיבמות מ"ב שאמרו גר וגיורת מאי להבחין איכא וקשה הא אם הורתו בקדושה אינו יכול למחות א"ו דרבא לשיטתו דסובר עיבר ירך אמו הוא לכך אין נ"מ בזה דגם כשהורתו שלא בקדושה אינו יכול למחות ובס' יד שאול השיג עליו דלאיזה תכלית נבחון הלא גם אם יהי' ספק לא יהי' רשאי למחות וגם דלמה נבחון כדי שיהי' אפשר לו למחות הלא זכות הוא לו שלא ימחה וישאר בדת ישראל ולע"ד לק"מ דהא מ"מ צריכין להבחין שאם יתרמי שימחה וקידש אשה לאחר המחאתו ולא ירצה לגרש אותה שנדע שאשתו מותרת לשוק בלא גט א"ו ברור דגם אם הורתו שלא בקדושה אינו יכול למחות משום דעובר ירך אמו הוא:
ג) ועוד יותר אני אומר כי לע"ד מוכח משמ"ק דס"ל דגם אם עובר לאו ירך אמו הוא אינו יכול למחות דהנה מדבריו מבואר דלא כהפלאה ורע"ק איגר שהבאתי שכתב כדברי תוס' דאיכא לאוקמי קרא דואם אין לאיש גואל במעוברת שנתגיירה דאמר רבא דבנה א"צ טבילה דהיינו רבותי' עכ"ל ומפורש ביבמות שם דזה שאמרו היינו רבותי' הוא לע"ד עובר לאו ירך אמו הוא שהולד צריך גירות מיוחדת ואינו נעשה גר בגירות אמו בכ"ז עלתה לו הטבילה לפי שאמו אינו חוצצת דהיינו רבותי' וא"כ מוכח דס"ל דגם אם עובר לאו ירך אמו הוא מ"מ הוא גר מה"ת והדבר צריך טעם וצ"ל דסובר דגם אם עובר לאו ירך אמו הוא מ"מ כיון שהעובר נתגדל במעי אמו לאחר שנתגיירה א"כ הו"ל כישראל מצד יניקתו מאמו לאחר שנתגיירה ואין להקשות ע"ז דא"כ למה הוצרכו לסברא דהיינו רבותי' שמועיל לו הטבילה די"ל דזה נצרך מפני חלק מהעובר שכבר נוצר לפני גירות אמו שגם זה יהי' כישראל גמור ולפי"ז פשוט דאין יכול למחות מצד חלקו שנתגדל אחר שנתגיירה אמו ועוד יותר מזה נראה דגם מצד אותו חלק שכבר הי' בעת טבילת אמו ג"כ אין יכול למחות למאי שכתבו דלכך יכול למחות לפי שאין גירותו אלא מדרבנן לפי שאין זה זכות גמור שיש בו גם צד חוב וא"כ בכה"ג ודאי דהוי זכות גמור הגירות דאל"כ כשנולד הי' חציו עכו"ם וחציו ישראל והי' אסור בישראלית ובנכרית:
ד) אולם לכאור' סתירה מבוארת לסברא זו מהא דאמרו בקדושין דף ס"ט האומר לשפחתו הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין ואי נימא כסברתי למה יהי' דינו כעבד ומותר בשפחה הלא נתגדל במעי אמו לאחר שנשתחררה מי' באמת לק"מ עפמש"כ הטו"ז ביו"ד סי' רס"ז סק"ל דבאמת אין אמו משוחררת רק לאחר שנולד וא"כ א"ש דבאמת נוצר לגמרי במעי שפחה. ועדיין יש להקשות מגטין דף כ"ג שאמרו לרבי האומר לשפחתו הרי את שפחה וולדך בן חורין אם היתה עוברה זכתה לו ואמאי לא נימא שהוא כעבד מצד שנתגדל במעי שפחה דשם אין לומר שהכוונה דלאחר שתלד ישתחרר ולדה דא"כ האיך תזכה לו הא אין עבד מקבל גנו מיד רבו עבור עבד אחר ורק בהיותה עוברה אפשר לה לזכות עבור הולד משום דס"ל לרבי דהמשחרר חצי עבדו קנה והעובר חלק ממנה ואין לדחוק דרגע קודם לידה אז הוא זוכית עבורו ואז כבר אין לו יניקה וחיות ממנה דז"א דא"כ גם אין נחשב כגופה וא"א לזכות עבורו. מי' באמת גם זה ל"ק ואדרבה בזה נמצא ישוב לדברי הרמב"ם התמוהים בפ"ז מהל' עבדים ה"ה שכתב הכותב לשפחתו מעוברת הרי את בת חורין וולדך עבד דבריו קיימין הרי את שפחה וולדך בן חורין לא אמר ולא כלום שזה כמו שמשחרר חצי' והשיגו הראב"ד דקשיא רישא אסיפא דבסיפא קאמר דעובר ירך אמו הוא א"כ רישא אמאי דבריו קיימין והטו"ז כתב בסק"ל דלמה שנתן הטור הטעם בסיפא דלא אמר כלום ודאי אין לישב הסתירה מהרישא לסיפא ובמח"כ לא זכר אז שהם דברי הרמב"ם עצמו ולא ראיתי בספר ישוב לפי"ז על הסתירה ולדברינו יומתקו דברי הרמב"ם די"ל באמת דהטעם שס"ל לרבי דזכתה לו הוא משום שהוא משחרר העובר וגם היניקה מהשפחה שיונק העובר דהא רבי ס"ל דמשחרר חצי עבדו קנה וא"כ יכול לשחרר גם חלק משפחתו ולפי"ז אין כוונת הרמב"ם בסיפא דלכך אין דבריו קיימין משום דעובר ירך אמו הוא אלא דגם אם עובר לאו ירך אמו הוא מ"מ אין דבריו קיימין דכל שאינו משחרר השפחה אין יכול לשחרר העבד אם לא שישחרר גם חלק היניקה מהשפחה ואנן קייל"ן דהמשחרר חצי עבדו לא קנה ויפה כתב הרמב"ם דהוי כמשחרר חצי עבדו משא"כ ברישא שפיר י"ל כטו"ז דאין כוונתו לשחרר אותה רק אחר שתלד. אולם גוף חידושו של הטו"ז צל"ע קצת דלפירושו אם מת האדון קודם שילדה לא היתה משוחררת דהא בשעה שתחול השחרור כבר מת המשחרר ואין זכר מזה בהפוסקים:
ה) ומצאתי בשו"ת אוהל אברהם תשובה ס"י הקשה על מה שאמרו בברייתא ביבמות דף צ"ז דגר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה חייב על אשת אחיו מן האם משום אשת אח והלא ביבמות דף ע"ח מוכח דמעוברת שנתגיירה למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא צריך העובר גירות מיוחדת וא"כ הו"ל גר וקייל"ן גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו קורבה ולמה יתחייב משום אשת אח ובשלמא לשיטת רש"י ביבמות דף צ"ח דכל שלידתו בקדושה לא אמרו בו גר שנתגייר כקטן שנולד דמי א"ש אבל לשיטת תוס' בבכורות דף מ"ו ע"א שסוברים דגם בלידתו בקדושה שייך גר שנתגייר כקטן שנולד דמי קשה כנ"ל והוכיח מזה כסברא שכתבנו דכיון שנתגדל במעי אמו לאחר שנתגיירה לכך חייב משום אשת אח ומה שצריך טבילה וגירות מיוחדת היינו משום שחלק מהעובר שכבר גדל בשעת הגירית ולע"ד יש לדחות דהנה לכאור' צ"ב גם לשיטת רש"י דבלידתו בקדושה ל"ש לומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי והטעם שאין נחשבין קרובים עם האב הוא מטעם דזרמת סוסים זרמתם דלמה לא נימא כן גם לגבי אם ואי מטעם דבשעת לידה כבר נתגיירה הא גם האב כבר נתגייר בשעת לידה וצ"ל כסברא שכתב בשו"ת מעשה חייא תשובה א' וז"ל האב כיון שהוריד הטפה במעי האשה תו אין שייכות לנוצר עם האב ולכך כשהורתו שלא בקדושה זרמת סוסים זרמתם משא"כ בקורבת האם דעד שיצא מבטנה יש שייכות לנוצר עמה ולכך אף שהורתו שלא בקדושה כל שנולד בקדושה יש לנוצר שייכות וקורבה עם האם עכ"ל וא"כ י"ל דעד כאן לא נחלקו תוס' על רש"י וסוברים דגם בלידתו בקדושה שייך לומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי היינו רק לגבי אם דכל שבשעת הבריאה הי' עכו"ם אין לבן המתגייר קורבה עמו אע"ג דבשעת גירות הבן כבר נתגייר אביו דלגבי אב אזלינן בתר הריון אבל לגבי אם י"ל דגם הם מודים דהכל תלוי' בלידה וכל שבשעת לידת כבר נתגיירה אמו ל"ש לומר גר שנתגייר כקטן שנולד דזו הסברא שסובר רש"י לענין זרמת סוסים זרמתם סוברים תוס' לענין גר שנתגייר כקטן שנולד דמי וא"כ א"ש דכל שלידתו בקדושה חייב משום אשת אח מן האם ואין הכרח לומר מצד שנתגדל העובר במעי אמו לאחר שנשתחררה:
ו) ודנה נתקשה שם מאוד בסברת רש"י דלמה לא נימא גר שנתגייר כקטן שנולד אם לידתו בקדושה תחלה כתב דדוקא אם לאחר לידתו הטבעית נשתנה בלידת הדת י"ל דהוי כקטן שנולד אבל אם מיד בלידתו הוא ישראל ל"ש לומר כקטן שנולד וזה לא א"ש רק בבן שנולד בקדושה שעדיין צריך מילה ויקשה למה בבת יחשב כקרוב וגם יקשה לשיטת רא"ה דס"ל דגם בבן כיון דא"א למולו אז נתגייר בטבילה לבד ושוב כתב דאפי' אם אינו ישראל בשעת לידה מ"מ כיון שבשעת לידתו היתה אמו ישראלית לא נתפרדה החבילה ואח"כ כשנכנס תחת כנפי השכינה הוא מקרב עצמו להיות עם אחד מבטן אשר יצא ול"ש לומר שאין זה אמו אבל בלידתו שלא בקדושה גם אם נתגיירה אמו תחלה והוא אח"כ שפיר י"ל גר שנתגייר כקטן שנולד דתיכף שנתגיירה אמו הוא כקטן שנולד ונתפרדה החבילה ולע"ד אין זה מספיק דא"כ כשלידתו בקדושה הו"ל למימר דנתפרדה החבילה כיון דאמו ישראלית והוא עכו"ם בשעת לידה ועוד יותר תמוהא דלמה כשלידתו שלא בקדושה נימא נתפרדה החבילה דהא שתיהן עכו"ם ומש"כ הוא דמיד שנתגיירה אמו תחלה נתפרדה החבילה אין זה מספיק דא"כ וכי נימא שאם מלו הבן קודם טבילה דמהני בדיעבד לדעת הרמב"ן ושוב טבלו שניהם ברגע אחד שיתחייב משום קורבת אם הא פשוט דכל שלידתו שלא בקדושה הו"ל כקטן שנולד ולע"ד הסברא הוא דכל הקורבה בא בשעת לידה ולכך אם לאחר הלידה נתגייר אחד מהן פסקה הקורבה שמשעת לידה כיון שנשתנה בדת ממה שהי' בשעת לידה שאז נעשו קרובים וכ"ז בלידתו שלא בקדושה אבל בלידתו בקדושה למה תפסק הקורבה שמשעת לידה כיון דאדרבה כעת גם הוא נעשה ישראל כמו שהיתה אמו בשעת לידה וכ"ז אם הגירות בא לאחר הלידה אבל אם נתגיירה בעודה מעוברת ל"ש לומר שפסקה הקורבה דהא רכה עדיין איננו בעולם והקירבה שמכח לידה בא אחר הגירות שנתגיירה אמו וא"כ כא נעשה שום שיניי אחר הלידה להפסיק הקירבה שמכח לידה ותיס' סוברים דכ"ז באם הקורבה תלוי' בשעת לידה וכל שנשתנה בגירותו ממה שהיתה אמו בשעת לידה הו"ל כקטן שנולד אבל לגבי אב תלוי' הקורבה בשעת זריעה וכל שנשתנה בגירותו ממה שהי' אביו בשעת זריעה שייך לומר דהוי כקטן שנולד ודעת רש"י דלענין כקטן שנולד אזלינן גם לגבי אב בתר לידה דאז ל"ש לומר שנולד עתה דהא גם בעת לידתו כבר הי' אביו ישראל לכך הוצרך לקרא דזרמת סוסים דמיד בשעת זריעה לא הי' קורבה לאביו. ועוד יותר נלע"ד דס"ל לרש"י דאפי' אם הי' אביו עכו"ם בשעת לידה ל"ש לומר כקטן שנולד דמי דדוקא אם לידתו שלא בקדושה דאז שייך לומר שלא נולד אז רק עתה בעת גירותו אבל כל שאמו ישראלית בשעת לידה ומוכרחין לומר שנולד אז משום קורבת אמו תו ל"ש לומר דהוי כנולד בשעת גירות והי' קרוב גם לאב אם לא מטעם זרמת סוסים ובזה מצאתי ישוב לדברי רש"י ביבמות דף מ"ב שכתב מהרש"א דאולי תלמיד טועה כתבו וזה ליתא דמפורש בתוס' ישנים שם כרש"י ועיין נוב"י מה"ק אה"ע תשובה כ"ג ומה שרצו לומר דרש"י ס"ל כשיטת הש"ך בסי' רס"ט סק"ו דדוקא תאומים ליתא דמפורש ברש"י בדף צ"ז ודף צ"ח דלאו דוקא תאומים ולדברינו א"ש דהנה בשו"ת ריב"א תשובה קמ"א כתב דה"ט דאם לידתו בקדושה חייב משום אשת אח אע"ג דהוא בשעת לידה כגוי דזה שאמרו גר שנתגייר כקטן שנולד הוא מטעם דרחמנא אפקרי' לזרעו וכל שאמו ישראלית בשעת לידה לא הופקר זרעה אע"ג שהזרע הוא גוי עכ"ד ותמוהים דמפורש ברש"י יבמות דף צ"ח דשייך אפקרי' לזרעי' בלי גר שנתגייר כקטן שנולד ומפורש בתוס' בכורות מ"ו דשייך כקטן שנולד אע"ג דל"ש אפקרי' לזרעי' מ"מ נקטינן שיש סברא לומר אם הי' האב בשעת לידה ישראל לא הפקירו זרעו וא"כ י"ל דבדף צ"ח מיירי באם הי' האב עכו"ם בשעת לידה ובדף מ"ב מיירי שהי' ישראל בשעת לידה ול"ש אפקרי' לזרעי' וכן דייקו תו"י שם שכתבו כרש"י דמיירי שהאב נתגייר יחד עם האשתו רק צ"ל דבבכורות חזר רש"י מזה וסובר דשייך גם בכה"ג אפקרי' לזרעי':