שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קעד
בדין גר קטן אם יכול למחות כשהגדיל ואם מברכין על מילתו.
ביו"ד סי' רס"ח ס"ז פסק דגר קטן כשהגדיל יכול למחות ובשו"ת ח"ס חיו"ד תשובה רנ"ג שדא בי' נרגא וכתב דמאחר דהרי"ף ס"ל דלעולם אינו יכול למחות ובה"ג שכל דבריו דברי קבלה פסק בהביאו אבותיו להתגייר אפי' לא נתגיירו הם אינו יכול למחות וגם הרמב"ם קרוב לודאי שסובר כן מדלא העתיק בפי"ג מא"ב זה הדין דיכול למחות רק בפ"י מהל' מלכים העתיקו א"ו משום דבהל' א"ב מיירי כשהביאו אביו או אמו להתגייר ובכה"ג אינו יכול למחות ובהל' מלכים איירי כשבא הקטן לבדו להתגייר ובשמ"ק כתובות הביא הרבה פוסקים דבנתגיירו גם אבותיו עמו אין יכול למחות וברא"ש לא מצינו בהדיא שחולק אין ספק דהכי הלכתא עכ"ד ולאחר המחילה לע"ד מזה שלא הביאו בה"ג ורי"ף זה הדין אין ראי' שחולקים ע"ז דהיש"ש בפ"ק דכתובות סי' ל"ה כתב שהרי"ף לא העתיקו משום שהוא מילתא דפשיטא שיכול למחות דאין זכין לאדם בעכ"ח ועוד דהך זכי' מדרבנן הוא כמש"כ התוס' דאין שליחות וזכי' לקטן פשיטא הוא דיכול למחות ופסק דבין שנתגייר ע"י אביו ובין שנתגייר ע"י ב"ד אפי' אם ידינו תקיפה עליהם מ"מ אין מוחין בידם. והב"ח תירץ מאחר דעיקר הנ"מ בדין זה הוא אם מוחין בידם וזה אין שכיח עתה שידם תקיפה עליהם לכך לא העתיקו הרי"ף ויפה כיון וכ"כ הר"ן בסוגיין וכן משמעות היש"ש שהבאתי שכתב שאפי' ידינו תקיפה אין מוחין בידם. ומה מתוק לפי"ז שהרמב"ם העתיק הדין בהל' מלכים ולא בהא"ב משום דבזה"ז אין ידינו תקיפה. ורא"ש הביא בשם ר"י מיגאש תלמידו של הרי"ף שפסק כן ואחריו תלמידו הרמב"ם. וראי' ברורה שהרב אב"ד בס' האשכול ח"ב סי' ל"ט פסק כרב יוסף ורגיל על לשונו פסקי הריף וכאן לא זכר כלל שהוא חולק על הרי"ף. ומפורש בדבריו דלא כהבנת הח"ס בבה"ג שהוא הביא ממש ככל לשון הבה"ג ובכ"ז פסק כרב יוסף ולע"ד יש להוסיף עוד טעם על שלא העתיקו הך דרב יוסף משום שהוא מילתא דלא שכיחא כלל דהא מיד שהגדיל שעה אחת שוב אינו יכול למחות וכבר נתעורר בזה הר"ן שם בכתובות דמאחר דמחאה דקטנות לאו מחאה הוא האיך אפשר לצמצם שתמחה מיד כשתגדיל ותירץ די' דמחאה דקטנות לאו מחאה הוא לענין שאם נתרצית אח"כ אין במחאתה כלום אפ"ה מהני לענין דלאחר שהגדילה אם עמדה במחאתה מהני אי נמי דכי אמרינן דכיון שהגדילה שוב אינו יכולה למחות היינו שהגדילה בדת משה ויהודית עכ"ד ומאחר שכן כיון שאם הגדילה מסתמא הגדילה בדת משה ויהדות ובעודה קטנה מסתמא אין לה דעת להבחין למחות א"כ הוי מילתא דלא שכיחא כלל לכך לא העתיקו זה הדין:
ב) תמצית הדברים מאחר שראינו לגדולי הפוסקים שפסקו להדיא דיכול למחות ולא מצינו לאחד מן הראשונים שיפסוק להדיא דאין יכיל למחות הנכון כפסק גדול האחרונים היש"ש. ומצאתי ביש"ש שם דבר חדש מאוד שכתב דגם אם נתגדל בדת ישראל והוא לא ידע מזה שהוא גר ולאחר כמה שנים נודע לו שהוא גר ויכול למחות אע"ג שנהג כמה שנים במנהגי ישראל בגדלות דכל זמן שאין לו ידיעה שהוא גר אין התנהגותו בדת יהודית מניעה שלא יהי' יכול למחות אח"כ ותמהני שלא הזכירו דבריו האחרונים מפרש"י שו"ע:
ג) ומש"כ הח"ס בשם שמ"ק שהביא מהרבה ראשוני דסוגיא קאי בלא נתגיירו אבותיו ולדעתם בנתגיירו אבותיו עמו אין יכול למחות הוא תמוהא דאין זכר מזה בשמ"ק ומצאתי בישרש יעקב על יבמות דף ע"ח שתמה בזה על הח"ס. והכה רש"י ור"ן כתבו להדיא שהסוגיא מיירי בנתגיירו אבותיו עמו ובשם הרמב"ן הביא הר"ן ממש להיפך שצידד בדעת הרי"ף דדוקא בנתגיירו אבותיו עמו יכול למחות אלא שכתב שגם זה לא מחוזר ובכל ענין יכול למחות ועיין בשו"ת בית אפרים אה"ע תשובה מ"ב שהגאון שאגת ארי' הביא ראי' ברורה מן הגמרא דגם בנתגיירו אבותיו עמו יכול למחות:
ד) אולם גוף הענין שדן עליו הח"ס אם לברך על מילת גר קטן מחשש שמא ימחה כשיגדל לע"ד א"צ לפנים דהא מפורש יוצא מהראשונים שהביא השמ"ק שם דסומכין גם באיסור תורה ע"ז דמסתמא לא ימחה כיון שגדל בדת ישראל וא"כ פשוט דיש לסמוך ע"ז לברך: