אור ברסלב
שאול שאל סימן קנז

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קנז

סימן קנו

בענין זה מה שהשבתי לגיסי הגאון מו"ה שמואל שליט"א בראך האב"ד בק"ק נירמאדע.

מה שהקשית ע"ד מרן זצ"ל בתשובה רמ"ה מדברי הנמק"י והריטב"א בר"פ החולץ דפליגי ר"י ור"ל בחולץ למעוברת והפילה אם הוי חליצה וקייל"ן כר"ל דלא הוי חליצה ולא אמרינן איגלאי מילתא למפרע והקשו הראשונים הלא בעלמא קייל"ן אמ"ל ותירצו דעד כאן לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע רק בדבר שאי אפשר לתלות באיזה דבר הגורם בנתים דודאי כך היתה מתחלה כשנעשית אבל היכי שיש לחוש שהדבר מעיקרי הי' כראוי' רק אח"כ גרם דבר אחר לבטלה כמו שם בחולין למעוברת דאפשר בשעת חליצה ראוי' היתה לילד ולד גמור אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר להפיל בזה לא אמרינן אמ"ל וא"כ בנידון דידן הא גם לדעת מרן זצ"ל אם בשעת המילה נתגלית העטרה ע"י דחיקת העור למטה הוי המילה כהוגן ויצא יי"ח מילה א"כ כיון דיש לתלות החזרה בדבר אחר כמש"כ מרן זצ"ל בתשובה רמ"ב אין להחמיר מכח אמ"ל דבכה"ג לא אמרינן אמ"ל עכ"ד. לע"ד אדרבה משם ראי' להחמיר כדעת מרן זצ"ל בתשובה רמ"ה דהרי זה ספק לנו אם הי' עומד להפיל אז או שדבר אחר גרם להפיל אח"כ וכן בנ"ד ספק אם ע"י שעשה חיתוך קטן הי' עומר לחזור והוי כלא נימול מעולם או אולי סיבה אחרת גרמה אח"כ שקז וכסתה את העידה ולכך שם חוששין מספק לחומרא דלמא סיבה אחרת גרמה אח"כ להפיל וצריכה חליצה שני' מספק וכאן צריכין לחוש לספק דאורייתא להיפוך אולי לא מחמת סיבה אחרת חזרה וכסתה את העטרה וצריך תיקון מה"ת דאיגלי מילתא למפרע דלא הי' נמול מעולם ומפורש יוצא כן מדברי הריטב"א שכתב ת"ל חליצה ראשונה "מסופקת הוא" וכו' אלא "דאי' חייש" דלמא באותה שעה היתה ראוי' לילד עכ"ל הרי מפורש דמספק חוששין לחומרא דלמא סיבה אחרת גרם לה להפיל וא"כ פשוט דגם חוששין כאן להיפוך דלמא אין סיבה אחרת גרמה וצריך תיקון מה"ת דלא נימול מעולם כהוגן:

ב) וזה שהקשית עפמש"כ מרן זצ"ל באותו תשובה דמאחר דקודם מ"ת הי' מוכרחין לחתוך מסתבר דמצות פריעה לא להקל נאמרה וכתבת וז"ל לא זכיתי להבין הלא ע"ז גופי' אנו דנין אם צריכין מה"ת לחתוך דוקא או די גם בהסרה ולדעת האומרים דמילה פירושו הסרה גם קודם שניתנה פריעה לא הי' צריכין לחתוך דוקא רק שינקה העטרה מהערלה באיזה אופן שירצה לנקות ואם התך מעט ונשאר ציץ המעכב לא הוי כנימול ואם בשעת המילה דחק את העור למטה שלא יהי' על העטרה ובשעת המילה העטרה נקי' מהערלה יצא ידי מילה מה"ת ורק ע"י שניתנה הפריעה אם יפרעו כראוי אז לא יהי' מציאות שיהי' ערל מה"ת עכ"ד לע"ד כוונת דבריו דשם ביאר מרן זצ"ל דלולא הפריעה אי אפשר לעולם שיעמוד למטה ע"י שידחקנו כי מיד יחזור לאחוריו וא"כ פשוט דקודם שניתנה מצות פריעה הי' צריכין לחתוך דוקא כל עור הערלה שע"ג העטרה כי ע"י דחק למטה לא הי' מתקיים שם והי' חוזר מיד וא"כ מסתבר שגם לאחר שניתנה מצות פריעה לא נשתנית מצות חיתוך הערלה שהי' נוהגין בה עד עתה תו שאמר דמסתבר דמצות פריעה לא נאמרה להקל. ואין הבנה כהשגתך רק אם נימא שגם אם דוחקו למטה ואוחזו בידו כרגע שלא יחזור או שקשרו שם בחוט שקיים בזה מצות מילה והוי כנימול מה"ת כיון שרגע נפרדה הערלה מע"ג העטרה וזה דבר שאין הדעת סובלו וכבר כתבתי באות כ"ד בסי' קנ"ו דמוכח מתשובת ד"ח תשובה קי"ז שגם הוא סובר דלא קיים מצות מילה רק אם הסירה באופן המתקיים שישאר שם. ולמסקנת מרן זצ"ל דאין צריכין לחתוך דוקא צ"ל שאין זה קינא דגם טרם שניתנה מצית פריעה אם הי' רוצין הי' יכולין לעשות רק חיתוך קנון ולפרוע ולדוחקו ע"י הפריעה למטה ורק אם לא הי' פורעין אז הי' צריכין לחתוך דיקא כל עור הערלה וא"כ אין זה שום קולא דגם קודם שניתנה פריעה הי' יכולים לעשות כן וכן כתב בשו"ת דברי חיים ובפרט למש"כ תוס' ביבמות וכן הוא בירושלמי דמעולם הי' נוהגין בפריעה אעפ"י שלא נצטיו עלי' א"ש בפשיטות:

ג) ומה שכתבת דמלשון רש"י והפוסקים שכולם כתבו ציצין שנשארו מוכח דסוברים דכל שעשה פריעה כהוגן וחזר וכסה העטרה א"צ תיקון מה"ת דזה לא מיקרי שנשארו רק שחזרו. ועוד כתבת שגם מלשון המשנה מעכבין את המילה מוכח כן דאם חזר וכסה ל"ש לשון מעכב רק מבטל לע"ד אין זה ראי' דהא לדעת מרן זצ"ל דאמרינן איגלי מילתא למפרע שפיר שייך הלשון מעכב דאיגלי מילתא דלא נימול מעולם כהוגן וזה שכתבו שנשארו היינו שלא חתכו אותן ולא החזירום למקום שלא הי' ראויין לחזור ולכסות העטרה ולאפוקי אם לא השאיר מעור הערלה רק שנמשך מעור שלמטה ע"ג העטרה בזה אין צריך תיקון רק משום מ"ע וא"כ אין מדבריהם שום ראי' רק מהמאירי שכתב דבוקות שהערתי עליו וכבר כתבתי שגם מדבריו אין ראי':

ד) עוד הבאת ראי' מלשין החינוך שכתב וז"ל חותכין הערלה המכסה ראש הגוי' ופורעין קרום דק שלמטה ממנו כדי שתתגלה ראש העטרה שבאותו אבר עכ"ל ומדשינה מלשון הרמב"ם שכתב חותכין כל העור החופה את העטרה עד שתתגלה העטרה ואח"כ פורעין את הקרום כדי שיראה בשר העטרה עכ"ל מבואר שרצה להשמיעינו כדי שלא נטעה מלשון הרמב"ם שצריך לחתוך דוקא כל העור לכך שינה הלשון להשמיענו שאם מגלה העטרה ע"י הפריעה קיים מצות מילה עכ"ד ולע"ד גם להבנתך בלשון החינוך אין ראי' משם רק שאם דחק את העור למטה ע"י הפריעה ונשארת שם שלא חזרה וכסתה העטרה דקיים מצות מילה אבל באם חזרה וכסתה העטרה שלא נימא איגלי מילתא למפרע דלא הי' נימול מעולם אין שום ראי' משם. אמנם לע"ד אין זה דיוק כלל שלא העתיק עד היכן צריכין לחתוך בשר הערלה דהלא החינוך אין מעתיק כל הדינים עד שיקשה למה לא העתיק זה הדין והרי לא העתיק הדין דציץ מעכב וע"ז ודאי אין חולק וזה שכתב גבי פריעה כדי שתתגלה העטרה לא רצה להשמיענו שיעור הפריעה רק זה דרכו להעתיק טעמי המצות ונודע דבפריעה כתבו בטעם המצוה כדי שתגלה העטרה וכן מוכח מלשון הרמב"ם דגבי עור הערלה כתב עד שתתגלה העטרה וגבי עור הפריעה כתב כדי שיראה בשר העטרה מבואר שזו טעם המצוה ויתר דיני המצוה שלא הביאום כלל באומרו ויתר פרטי' מבוארים בפי"ט משבת. ובזה מיושב גם מה שהנחת בצע"ג על החינוך למה לא העתיק שמוצצין דגם זה ככלל במש"כ ויתר פרטי' וכו' וגם לא הי' מקים להזכירו שם דלאחר שכתב החינוך ענין מצוה זו מוהלין ופורעין וכו' סיים ואם לא קיים המצוה ענוש כרת וא"כ אם הי' אומר גם ומוצצין הי' משמע דאם לא מצץ לא קיים המצוה וענוש כרת וזה אינו משא"כ בפריעה דאם לא פרע הוי כלא מל וחייב כרת וכמו שביאר יפה בח"ס תשובה רמ"ט. בשו"ת מהר"י אסאד תשובה רנ"א כתב דח"ס נסתפק בזה והקשה דכן מפורש בירושלמי והוא תמוהא דמעולם לא נסתפק הח"ס בזה רק הוקשה לו דאם נימא דמילה פירושו חיתוך דוקא מנ"ל לחכז"ל דחייב כרת על הפריעה:

ה) עוד הבאתי ראי' מיבמות דף ע"ב שאמרו מקיש סוף מילה לתחלת מילה ואי נימא דאם חזרה הערלה גם ברבות הימים ג"כ מעכב למה נקרא סוף מילה והלא המילה היתה כהוגן אבל אם אין ציצין מעכבין רק אותן שנשתיירו מהערלה במקומה עוד משעת מילה דלא נעתקו משם לא בחיתוך ולא בהסרה מיקרי שפיר סוף מילה עכ"ד ולע"ד אין זה ראי' חדא דהא ודאי כן הדרך הוא לחתוך כל העור כמבואר בפוסקים ורק גם אם הסירן וחזרו יש להם דין ציץ המעכב וא"כ שפיר קראן סוף מילה דמסתמא הם ציצין שנשארו שלא הוסרו עוד. ותו דגם באם הסירן וחזרו שפיר מיקרי סוף מילה דכל שלא הסירן באופן שלא יחזרו עוד עדיין לא הוי נימול ורק עכשיו נגמרה המילה דכל העומד לחזור כחזור דמי ואין להקשות להיפוך דא"כ עדיין גם עתה לא הוי סוף מילה דהא אפשר שיחזור ויכסה ז"א דודאי אין מקיים המצוה רק אם חתכן לגמרי או שהסירן ותקנן שלא יחזרו עוד ובכה"ג שפיר מיקרי סוף מילה. והנה גם בשו"ת מרן זצ"ל בתשובה רמ"ה הביא בשם השואל שהתעורר על לשון זה למה קראן סוף מילה ולע"ד פשוט דלפרש"י דקאי על ציצין ודאי א"ש דקראו סוף מילה דעיקר המילה הוא שחותך הערלה וסוף המילה הוא שאם נשתייר איזה ציץ שמלקטו מהערלה וגם לר"ת דקאי על פריעה א"ש דהא תחלה מלין ואח"כ פורעין ושפיר מיקרי סוף מילה וגם דבתחלה הי' המצוה רק על עור הערלה ואח"כ נצטוו גם על עור הפריעה:

ו) ועל הראי' מרש"י דף קל"ז שכפל ושילש להשמיענו דמתני' מיירי רק בבשר שלא הי' דבוק על העטרה כתבת וז"ל לע"ד דכוונת רש"י דמאחר דאם נתגלה העטרה ע"י דחיקת הערלה למטה הוא כנימול מה"ת וגם אם חזרה וכסתה העטרה א"צ תיקון אלא מדרבנן לפי"ז הי' אפשר לטעות באם נימול כראוי' ונחתך הערלה לגמרי רק שהוא בעל בשר והבשר שלמעלה מן הערלה מכסה איתו לא יצטרך שום תיקון לזה השמיענו דגם זה אם גם שא"צ מילה מדרבנן עכ"פ תיקון משום מ"ע צריך ובזה מיושב מה שהקשה מרן ז"ל דלמה לא נקטי במתני' ושמואל יותר רבותא דגם בחזרה צריך רק תיקון מדרבנן ולדברינו א"ש דזה שא"צ תיקון בחזרה רק מדרבנן כבר נשמע מדנקיט הלשון מעכב ולזה רצתה מתני' להשמיענו רבותא אחרת דגם בעל בשר צריך תיקון. ותו דגם לפירושך בדברי רש"י אין להוכיח עוד מזה דאם עור הערלה חזרה וכסתה צריך תיקון גמור מה"ת דבענין זה יש ג' מדריגות שונות בציץ המעכב צריך תיקון גמור מה"ת. במשוך ובקטן המסורבל בבשר צריך תיקון גמור ומילה מדרבנן. ובבעל בשר שהוא שמן ומכסה הגיד א"צ מילה וחיתוך גם מדרבנן רק תיקון משום מ"ע כל אחד לפי שיטתו לרש"י תיקון מעט ע"י איזמל ולרמב"ם רק תיקון ביד וכן מבוארים חילוקים אלו בב"ח סי' רס"ד וא"כ אפי' לפירושך ברש"י דדוקא בשר שהי' מתחלה למעלה מהעטרה ולאחר שנטלה כולה ולא השאיר כלום אותו בשר שהזכיר נמשך למטה בזה אמרו שצריך רק תיקון מפני מ"ע אינו מוכרח עדיין דאם בשר שהי' ע"ג העטרה חתר וחופה את העטרה הוא ערל מה"ת ורק אפשר להוכיח דבשר שהי' ע"ג עטרה אם חתר וחופה דצריך תיקון מדרבנן משום דנראה כערל אבל שיהא ערל מה"ת עדיין מנ"ל למילף מדיוקא דרש"י שתי מדריגות ובהנחה הנ"ל ל"ק גם קושיתך על מש"כ מרן ז"ל בתשובה רמ"ב דכל שצריך תיקון רק מפני מ"ע מותר לתקן גם ע"י פסולים הא ביבמות מפורש בברייתא דמשוך צריך למול ביום וכתב הריטב"א דכל דתיקן רבנן כעין דאורייתא תיקן ולפמש"כ לק"מ דע"כ לא אמרו דצריך לעשות כעין תיקון דאורייתא רק במה שצריך מילה מדרבנן כמו במשוך דצריך למול או מסורבל באינו נראה מהול כשהוא מתקשה דצריך למול אבל במה שצריך תיקון רק מפני ע"ע ודאי דמותר גם בלילה וגם ע"י פסולים וכ"כ בשו"ת מהרי"א ססי' רנ"ה וא"כ בת' רמ"ב דסובר מרן זצ"ל דכיון שהוא נימול כראוי' פעם אחת דרוב מצויין אצל מילה מומחין הן והי' נראה מהיל ולפי פסק רמ"א עפ"י תה"ד א"צ רק תיקון מפני מ"ע שפיר כתב מרן ז"ל דמותר לתקן ע"י פסולים עכ"ד והנה טרם אשיב על השגתך בראי' מרש"י הנני לבאר קושיתי על מרן זצ"ל כי לע"ד פשוט דעובדא דתשובה רמ"ב הי' שלא נראה מהול ומש"כ מרן זצ"ל בסוף התשובה שנראה שהוא מהול עכ"ח כוונתו שנראה וניכר שכבר נימול פעם אחת כהוגן דאל"כ האיך הניח מרן זצ"ל לעשות אפעראטציאן ע"י רופא הלא מפורש איתא בתה"ד שאם נראה מהול בעת קישוי אין לחתוך כלום בסכין רק אם אפשר לדחוק למטה ביד יעשה כן ואם לאו לא יעשה כלום וכתב שם שאין לצערו כי כן מוכח בכל הפוסקים וכן פשוט בכל הבאים אחריו דבנראה מהול אין ליגע באיזמל וסכין כלום ולזה הקשתי דמוכח מהריטב"א דבכה"ג אין לתקן ע"י פסילים משים דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תקנו אבל זה פשוט דאם נראה מהול שצריכין לתקן רק אם אפשר ביד דבזה אין קפידא אם מתקנו ע"י פסולים:

ז) ועתה אשיב לפירושך ברש"י ולע"ד תמוהא מאוד וכי ע"ז הוצרך רש"י לכפול ולשלש דמיירי בבשר שהי' למעלה מע"ג העטרה שלא נטעה לפרש דמה שאמרה משנתינו שצריך תיקון מפני מ"ע הוא רק באם לא חתך הערלה ורק הסירה וחזרה וכסתה את העטרה ואיך אפשר לטעות בזה הלא מפורש אמרה משנתינו ואם הי' בעל בשר שפירושו שע"י שהי' בעל בשר הגם שחתך כל הערלה שע"ג העטרה מ"מ הבשר שלמעלה מהעטרה מכסה העטרה וא"כ עכ"פ פשוט ואין לטעות בזה דגם בכה"ג צריך תיקון בשלמא לפירושי הוצרך רש"י להשמיענו שלא נטעה דמה שאמרה מתני' ואם הי' בעל בשר לאו דוקא בעל בשר דהה"ד אם דחק הערלה למטה ואח"כ חזרה וכסתה העטרה ג"כ צריך רק תיקון משום מ"ע ומתני' אורחא דמילתא נקיט לפי שרגילין לחתוך לגמרי הערלה לכך מצוי דין זה יותר במסורבל בבשר כך הי' אפשר לטעות לכך הוצרך רש"י להשמיענו דמתני' דוקא נקיט בעל בשר אבל אם העור שהי' ע"ג העטרה חזרה וכסתה העטרה צריך תיקון מה"ת אבל לפרש דרש"י רוצה להשמיענו דמתני' מיירי גם במל כהוגן וחתך הערלה רק ע"י שהוא בעל בשר הבשר שלמעלה מהעטרה כסתה העטרה זה לא ניתן להאמר דמפורש כן במשנה במה שאמרה ואם הוא בעל בשר:

ח) וזה שהבאת בשם הב"ח דג' חלוקים בדבר ושקטן המסורבל בבשר צריך מילה מדרבנן ובעל בשר צריך רק תיקון מפני מ"ע אני לא ראיתי בב"ח ובשום פוסק שיחלק חילוקים אלו ואינו יודע איזה פירוש למדת בבעל בשר עד שיצאת לחלק בינו ובין קטן המסורבל בבשר ואין שום אדם שיחלק ביניהם לא מיבעי' לרוב ככל המפרשים שסוברים דבעל בשר מיירי באינו כראה מהול ודאי דהוא ממש דין דשמואל בקטן המסורבל בבשר וגם לתה"ד דכתב לדעת רש"י דמיירי בנראה מהול מ"מ פשוט דאין שום נ"מ ביניהם רק דבעל בשר דמתני' מיירי בנראה מהול וקטן המסורבל בבשר דנקיט שמואל מיירי באינו נראה מהול אבל עכ"פ אין חילוק ביניהם לדינא. וגם דאם מתני' מיירי בנראה מהול ודאי דאין לפרש דיוק רש"י דאם העור שהי' ע"ג העטרה ודחקה למטה חזרה וכסתה העטרה שיהא צריך מילה מדרבנן משום דנראה כערל דאיך אפשר לומר דנראה כערל הלא מיירי דנראה מהול וא"כ אם בכ"ז צריך מילה שנית מוכרחין לומר כמו שכתבתי דהגם שנראה מהול מ"מ צריך מילה שנית מה"ת כיון דאיגלאי מילתא למפרע דלא הי' נימול מעולם דבזה לא סגיא שנראה מהול:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה