שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קנו
בדין מוהל שעשה חיתוך קטן ולא חתך כל עור הערלה שע"ג העטרה רק ע"י הפריעה דחק עור הערלה למטה עד שנתגלה העטרה אם זה מיקרי ערל מה"ת ואם גם נימא שחשיב כנימול אם אח"כ חזרה עור הערלה וכסתה העטרה אם גם בכה"ג הווי כנימול מה"ת
בס' חכמת אדם התעורר בזה וכתב דפשוט הוא דכל שלא כרת כל עור הערלה שע"ג העטרה הוי עדיין ערל דאם אמרינן דמל ולא פרע הו"ל כלא מל מכש"כ בפרע ולא מל דהוי ערל. והחזיק על ידו בשו"ת מהר"י אסאד בתשובה רנ"א וכתב דלא מיבעי' למש"כ בשו"ת ח"ס תשובה רמ"ט דמילה פירושו הסרה כמו שתרגם על ומל ד' אלקיך את לבבך יעדי טפשות לבך ודאי דצריך להסירה לגמרי מבשרו סלא תשאר תלוי ודבוק בגופו אף לאחר גילוי העטרה אלא גם להמפרשים מילה מלשון כריתה משמעות לשון כריתה ביטול מציאות אותו דבר וכן מצינו בצפרה כתיב ותכרת וכן הרמב"ם רפ"ב מהל' מילה כתב מלין בכל דבר הכורת דייקא ואי נימא דכל שהוסרה הערלה מהיקף העטרה די הול"ל במקום המול לכם גזורו לכם א"ו משום דלשון זה משמעו חיתוך בקיעה לשני חלקים וסלוק לצדדים כמו גזרו הילד וכן לגוזר ים סוף לגזרים דכתיב והמים להם חומה מימינם ומשמאלם ולכך כתיב בלשון מילה שמשמעו לסלקה לגמרי שלא תשאר דבוק בגופו. והא דלא כתיב והסיר הוא משום דמילה כולל ב' דברים הסרה ע"י חיתוך וכן הסרה בלא חיתוך כמו המולל מלילות ועור הערלה ההסרה הוא בחיתוך כדכתיב עשה לך חרבות צורים ועור הפריעה הוא ביד לכך כתיב לשון מילה הכולל ב' העורות עכ"ד אולם בשו"ת דברי חיים ח"ב מתשובה קי"ד עד תשובה קי"ח ומרן מהר"ם שיק זצ"ל בתשובה רמ"ה ורמ"ו פשוט להם להיפוך דלמאי שביאר הח"ס דמילה פירושו הסרה גם אם לא חתך עור הערלה לגמרי רק שהסירו מע"ג העטרה כבר הוא כנימול מה"ת אלא שגם הם חולקין בדבר דהגאון ד"ח סובר דגם אם אח"כ חזרה עור הערלה וכסתה את העטרה מ"מ חשוב כנימול מה"ת כיון דבשעת המילה נתגלה העטרה כראוי' וא"צ אח"כ מילה שנית רק מדרבנן ואם נראה מהיל ומקצת העטרה מגולה כשהוא מתקשה א"צ מילה שנית כלל וכדעת תה"ד המובא ברמ"א סי' רס"ד ס"ו ומרן מהר"ם שיק זצ"ל בתשובה שזכרנו כתב דני' אם נשארת עור הערלה למעלה מן העטרה חשיב שפיר כנימול וא"צ לחתכה ולכרתה דוקא דבהסרה מע"ג העטרה סגיא אבל אם חזר עור הערלה ובסה העטרה איגלאי מילתא למפרע דהי' עומד לחזור וכחזור דמי ולא קיים מעולם מצות מילה ולכך גם אם נראה מהול וקצת העטרה מגולה צריך למול שנית מה"ת עד שתתגלה כל העטרה:
ב) והנה דברי הגאון מהר"י אסאד תמוהין דהא להדיא ביאר הח"ס דשייך על פריעה לשון מילה וא"כ איך יעלה על הדעת דלפירוש הח"ס צריך להסירה לגמרי מהגוף דהא עור הפריעה לעולם אין מסירין לגמרי רק מסלקין אותו לצדדין. ומש"כ מלשון כריתה בקרא וכן בפוסקים כבר כתב הח"ס שם דמצינו גם כריתה שאין פירושו חיתוך רק הסרה וכליון עיי"ש ותו דהא ודאי דכן הדרך הוא להסיר הערלה ע"י חיתוך וכריתה אבל אין מזה ראי' שיעכב שיהא דוקא ההסרה ע"י חיתוך וכריתה דהה"ד אם מסירה בלא חיתוך וכריתה שפיר מיקרי נימול כמו שקורא פריעה בשם מילה ועוד אני אומר דהא זה ודאי דאין מציאות להסיר הערלה מבלי שיחתוך עכ"פ מקצת דהא עור עב ואטום הוא וא"כ עכ"ח צריך לאיזמל וסכין לחתוך עכ"פ קצתו אבל לעולם אם לא חתך כולו והסיר הערלה מע"ג העטרה י"ל דסגיא. ובזה מיושב מה דיקשה על הח"ס דני' דיפה הוכיח דשם מילה פירושו הסרה מ"מ נראה דכאן צריך להיות ההסרה ע"י חיתוך דוקא מדלא תרגם גם כאן מלשון הסרה כמו ומל את לבבך אלא תרגם כאן בזורו שהוא חיתוך ולדברינו א"ש דודאי כן הוא דעכ"פ צריך חיתוך ובלא"ה א"א להסירה כלל אבל מכל זה אין ראי' שצריך לחתכה כולה מעל הגוף. ובזה מיושב מה שהעיר בשו"ת מהר"י אסאד למה לא נאמרה מצות מילה בלשון הסרה ומה שתירץ הוא דמילה כולל בין הסרה ע"י חיתוך ובין הסרה שלא ע"י חיתוך כדי לכלול מילה ופריעה תמוהא דהא גם הסרה כולל באיזה אופן שיסיר וגם דהא לאברהם אבינו לא נתנה פריעה א"כ למה נאמר בלשון מילה ולא בלשון הסרה אבל לדברינו א"ש דכל שצריך עכ"פ לחתוך וא"א להסירה בלי חיתוך שייך לשון מילה שהוא הסרה ע"י חיתוך אבל זה ודאי דגם הסרה גרידא בכלל מילה כמש"כ הח"ס. ומה שהקשה מדלא כתיב גזרו ככם לע"ד י"ל דגזרו שייך על דבר הנחתך לגמרי לשנים כמו בקראי שהביא הוא משא"כ הכא שבתוך הערלה הגיד ל"ש לשון חתך לשנים רק צריך לחתוך מסביב הערלה מע"ג הגיד ולזה אמר לשין המול לכם. וגם הוא שמפריד דבר המסבב דבר אחר כמו מוללין מלילות שהביא שמפריד הפסולת מעל האוכל וכן כאן מפריד הערלה מעל הגיד משא"כ גזרו הוא שחותך דבר אחד לשנים:
ג) עוד הביא ראי' מע"ז דף י' גבי קטיע בר שלום וכו' אמר יהבית מיכסא ואם הי' הערלה מחוברת עדיין לא יהיב מיכסא וזה אין ראי' כלל דהא ודאי דכן הדרך הוא שחותכין הערלה לגמרי וכן שם המעשה כך הי' אבל אין מזה ראי' שמוכרחין לחתוך דוקא. ותו דגם אם הי' מחוברת לגוף מ"מ כל שהוסרה מע"ג הערלה כבר קיים המצוה וקרי לי' שפיר יהבית מיכסא:
ד) עוד הביא ראי' מיבמות דף ע"ב מדאמרו שם בהי"א דמשוך דאורייתא ולמסקנא הוא דרבנן משמע דדוקא אם נמשכה הערלה אחר שכבר קיים המצוה אז הוא דרבנן אבל אם לא נחתכה מעולם הוא דאורייתא וגם זה אינו ראי' כלל דהא לדעת המקילין גם בזה כבר קיים המצוה במה שהסיר הערלה מע"ג העטרה ולדעתם הוא ממש שוה לדון משיך:
ה) עוד כתב בשו"ת מהר"י אסאד הנ"ל די"ל דחייב לחתכה דוקא מה"ת משום ואנוהו התנאה לפניו במצות ואם נשארת הפרצה תלוי' בגוף אין זה יפוי מילה ולע"ד אם עיקר מצות מילה נאמרה רק להסיר הערלה מע"ג העטרה א"כ אין זה מנויי המצוה רק מנויי הגוף שלא ישאר הערלה מחוברת למעלה מהעטרה דכל שהעטרה גלוי' ונקי' מהערלה זה שלא ישאר עור הערלה בשאר הגוף אין זה כויי מצוה דהמצוה נאה בלא"ה:
ו) הנה עיקר יסוד המקילין בזה הוא מה שחידש הח"ס דמילה אין פירושו חיתוך רק הסרה והוא הוכיח כן בתשו' רמ"ט מכח ג' קושיות האחת דמוכח בש"ס דגם על פריעה הוכרתו י"ג בריתות וקשה למאי דאמרו ביבמות דפריעה לא ניתנה לאברהם אבינו וא"כ מנ"ל דהוכרתו י"ג בריתות גם על הפריעה. שנית דמוכח בש"ס דאם מל ולא פרע חייב כרת וקשה דהא כרת נזכר בתורה במילה רק בפרשתו של אברהם ואז עדיין לא נתנה מצות פריעה שלישית קשה דאם חתר על ציצין המעכבין את הפריעה מברכין ברכת מילה ואם מילה פירושו חיתוך האיך מברכין אז על המילה דהא אין מלין אז רק פורעין א"ו דגם פריעה מיקרי מילה דמילה פירושו הסרה שיסיר הערלה מבשרו וע"ז נכרת ברית וחייב כרת עליו ועד מתן תורה לא נקרא ערלה רק עור העליון ובשעת מתן תורה נתחדש דגם עור התחתון מיקרי ערלה וא"כ ממילא גם עור התחתון דוחה שבת וחייבין עליו כרת ונכרתו עליו י"ג בריתות ושפיר מברכין על ציצי פריעה ברכת מילה. וכתב שיצא לרבותינו ז"ל כן מדסמכו לפריעה בקרא דשוב ומול את בני ישראל שנית ודרשו משוב או משנית פריעה הרי דקראו הכתוב בשם מילה עכ"ד ובשו"ת מהר"י אסאד ת' רנ"א בד"ה וכ"ה כתב וז"ל ני' דגם עור הפריעה הוא בכלל תיבת ימול כמבואר בתשובת ח"ס סי' רע"ט וכ"כ בהדיא בשו"ת רמ"א סי' ע"ו כיון דמל ולא פרע כאלו לא מל ע"כ הפריעה ג"כ בכלל ימול בשר ערלתו אפי' בשבת עכ"ד ולאחר המחילה לע"ד מתשובת רמ"א סתירה לחידושו של הח"ס דמדבריו מבואר להדיא דעל פריעה עצמה ל"ש לשון מילה דהנה בשו"ת דברי חיים ת' קי"ח השיג על הח"ס דלעולם נוכל לומר דמילה פירושו רק חיתוך ולא הסרה ובכ"ז ל"ק קושיות הח"ס דכיון דבאה ההלכה דמל ולא פרע כאלו לא מל א"ש שנכרתו י"ב בריתות על הפריעה דהא בלא פריעה אינו כמיל. ולאחר המחילה לא ראה מש"כ בשאילות שלום סי' צ"ט שרות הגאון ח"ס באותו תשובה לעיין בדבריו דשם הביא זה הפירוש ודחה אותו די"ל דיפרע לאחר השבת אולם זה תמוהא לע"ד דהא מ"מ לא קיים בשבת מצות מילה אם לא פרע אז וכן מצאתי בספר נדפס מחדש בשם קונטרס זכרון מרדכי מחובר לטהור ס' מלבושי יו"ט על או"ח כתב שם דאין לומר דאע"ג דמל ולא פרע כאלו לא מל מ"מ אין ראי' שתדחה הפריעה שבת מטעם דאפשר לפרוע נחר דזה אינו דעכ"פ בשבת עדיין לא קיים מצית מילה והאיך תדחה המילה שבת ומעתה מבואר דמאחר שכתב הרמ"א דרק מטעם זה דוחה הפריעה שבת משום דבאה ההלכה דמל ולא פרע כאלו לא מל מוכח דסובר דלא כח"ס דמילה פירושו הסרה דאז אפי' אם הי' מילה ופריעה שתי מצות שאין מעכבין זה את זה מ"מ היתה דוחה שבת כיון דבאה הקבלה שגם עור הפריעה מיקרי ערלה וצריכין למולי. ואין לדחות דלעולם פירושו הסרה ושייך לשון זה על פריעה כמו על מילה ומ"מ הוצרכו להלכה דמל ולא פרע כאלו לא מל משום דבקרא כתיב בשר ערלתו ונימא דלשון בשר לא שייך רק על עור הערלה שהוא עבה ולא על הפריעה חדא דבשר הוא כינוי לאותו אבר שנקרא כן כמש"כ הרמב"ן בפ' לך ותו דא"כ נסתרו כל הוכחת הח"ס שהוכיח דמילה פירושו הסרה מהא דמחללין שבת על פריעה ועכ"ח שבא הקבלה דגם עור הפריעה מיקרי ערלה ולפי"ז א"א לומר כן דעדיין אין נכלל בקרא דבשר ערלתו מטעם דלא מיקרי בשר א"ו דזה עצמו דדחי שבת נלמד רק מהא דבא' בהלכה דמל ולא פרע כאלו לא מל וכמש"כ רמ"א ולע"ד מוכח גם משאלתות ובה"ג דלא כת"ס שהם כתבו דפריעה דוחה שבת מהיקש דסוף מילה לתחלת מילה ובזה נדחו קושיית הח"ס וכן יראה מתשובת הח"ס שם שלאחר זמן ראה השאלתות והבין ממנו שבזה נסתרו קושיותיו וצוה שם להעתיק באותו תשובה דברי השאלתות והמדפיסים כתבו זה הכתוב מהח"ס בגליון או בסיף התשובה בתוך התשובה ולא עשו כדבריו להעתיק השאלתות. וכן ראיתי להרב אב"ד בס' האשכול סי' ל"ז שכתב דפריעה דוחה שבת דכיון דנתנה ליושע הל"מ הוא וכך היתה ההלכה שדוחה שבת עכ"ד ובנחל אשכול כתב שם דכוונתו שכך פירש הקב"ה למשה המצוה שהפריעה בכלל המילה הנה הסיב דעת האשכול למש"כ הח"ס דההלכה באה דגם עור הפריעה בכלל הערלה וז"א דהא כתב האשכול שכך באה ההלכה שדוחה שבת נראה להדיא דסובר שכך פירשו למשה שדוחה שבת ואם הי' סובר כדעת הח"ס אין צורך לזה דכל שבאה ההלכה דגם עור הפריעה מיקרי ערלה ממילא מובן שדוחה שבת. וגם קשה לי על הח"ס ממש"כ ר"ת ביבמות דף ע"ב דיש קרא מיוחד על ציצי הפריעה דמעכבין ולדעת הח"ס דבאה ההלכה דגם עור התחתון מיקרי ערלה ממילא כל הדינין המבוארין בקרא הם גם בעור התחתון וא"צ לקרא מיוחד על ציצי הפריעה. ומש"כ הח"ס דלמדו כן מדסמכו יושע בלשון מילה אין זה הכרח דהא הוא עצמו כתב שהוא רק אסמכתא דהא עכ"ח צריכין לומר שהוא הל"מ ובדרך אסמכתא ודאי שייך לקרותו מילה כיון דמל ולא פרע כאלו לא מל ובזה נדחה גם מש"כ בשו"ת מהר"י אסאד ובשו"ת דברי חיים ראי' לחידושו של הח"ס מדדרשו בירושלמי פריעה מהמול ימול או מחתן דמים למולות דגם דרש הירושלמי הוא רק אסמכתא דהא מהמול ימול ילפינן דציצין מעכבין וכן דרש הירושלמי ובש"ס דידן אמרו על ציצין קרא מיוחד ועל פריעה קרא מיוחד ועכ"ח מה שדרשו מהמול ימול פריעה הוא רק אסמכתא כדרך חכז"ל שמסמיכין ברמז כל דהוא דין שהוא מהל"מ:
ז) בשו"ת דברי חיים תשובה קט"ז הביא ראי' דאין צריכין לחתוך דוקא עור הערלה ודי גם אם הסירה מעל העטרה ונדחק לחוץ העטרה ע"י עור הפריעה שפורע וזה מעכבו מלחזור על העטרה דהא רב חידש דרוב גובה' מעכב בציץ דהא זה ודאי דגם אם לא הי' לנו קרא על ציצין המעכבין את המילה מ"מ אם הי' רוב העטרה מכוסה בערלה לא הי' נקרא מהול דהא רובו ככולו בכל התורה וא"כ פשוט דקרא שמרבה ציצין בא לרבות גם אם רוב העטרה מגולה ורק המיעוט מכוסה בציץ מעכב ולזה חידש רב דעכ"פ צריך להיות שזה המיעוט יכסה רוב גובה או היקף במקום אחד אפי' הוא ציץ דק כחוט שער וכ"ז ניחא אם אמרינן דעיקר המצוה היא לגלות העטרה דאז י"ל כיון דמיעוט הוא נחשב כגלוי אבל אם נימא דצריך לחתוך דוקא הערלה א"כ גזה"כ הוא מאי בין רובא למיעוטי ולענ"ד אין זה ראי' דשפיר י"ל דלעולם הקפידה תורה לחתוך הערלה דייקא ובכ"ז לולא קרא דמרבה ציצין הי' הו"א כל שמל קצת מן הערלה אפי' אם רוב העטרה מכוסה כבר מיקרי נמול דקפידת התורה שלא יהא ערל שהוא אטום וכל שמל קצת כבר אינו אטום לזה אשמועינן בקרא דמרבה ציצין דקפדית התורה גם על הכיסוי שלא תהא עטרה מכוסה בערלה ובסי' קס"ו הוכחתי כן בראיות נכונות דלולא קרא דמרבה ציצין גם אם הי' רוב העטרה מכוסה הו"א שהוא נחשב כנימול. וזה שחידש רב דבעינן עכ"פ שיהא מכוסה רובו במקום אחד זה מוכרח ממתני' דהא מבואר במשנה שכך קבלו שיש ציצין המעכבין ויש ציצין שאין מעכבין ועכ"ח צריכין לחלק בין שמכסה רובו עכ"פ במקום אחד ומסתמא כך קבלו הל"מ או שלמדו כן מדרבתה תורה לציצין בלשון המול ימול ולא כתבה ימול כל בשר ערלתו מזה דייקו דאם אינו עכ"פ רוב במקום אחד אינו מעכב. וגם לדעת הד"ח דלולא דרבתה התורה ציצין היינו אומרים דאם רוב העטרה מכוסה אינו כנימול ג"כ י"ל דריבוי דהמול הוא כמו עיקר המצוה ימול דכמו דבעיקר המצוה היינו אומרים רובו ככולו דאם רוב כל העטרה מכוסה אינו כנימול כן אנו אומרים בריבוי דציצין דאם רובו מכוסה עכ"פ במקום אחד אינו כנימול וכמו שאמרו ביבמות דף ע"ב מקיש סוף מילה לתחלת מילה:
ח) בתשובה קט"ו הביא ראי' מדקתני קטן המסורבל בבשר רואין אותו כל זמן שמתקשה ואינו נראה מהול צריך למולו ומאחר דציצין מעכבין בעור הפריעה כמו בעור הערלה כמבואר בתוס' יבמות ע"ב ותנא בחד גוני מחתינהו כל שמתקשה ואינו נראה מהול א"כ דין המילה והפריעה שווין וכמו בפריעה אם עני שהסירו נראה מהול א"צ למולו כן גם בעור הערלה אם ע"י שהסירו נראה מהול א"צ למולו. ולע"ד ז"א דאם גם אמת שציצין מעכבין גם בפריעה אבל זה פשוט דברייתא דקטן המסורבל בבשר מיירי שעור הערלה מכסה העטרה ולא עור הפריעה דהא מחמת שהוא מסורבל בבשר מכסה בשר הערלה העטרה ומאי ענין עור הפריעה שהוא קרום דק לסרבול בשר. ותו דהא אם המצוה בעור הערלה לחתוך ובעור הפריעה לפרוע ולהסיר א"כ מסתמא מיירי שעשה בכל אחד כמצותו שחתך עור הערלה ופרע עור הפריעה אולם תמוהא עוד יותר דאדרבה מדנקט בברייתא מסורבל בבשר משמע דדוקא אם הסיבה שמכסה הוא מחמת סרבול אז תליא בנראה מהול או אינו כראה מהול אבל אם אינו מסורבל בבשר ואז הסיבה מחמת שלא חתך עור הערלה רק דחקו מעל העטרה ע"י הפריעה גם בנראה מהול צריכין למולו שנית וכן דייק מרן מהר"ם שיק בתשובה רמ"ה דכל שהסיבה שלא מחמת סרבול בשר צריך למול שנית מה"ת וכ"כ בשו"ת מהר"י אסאד בתשובה רנ"ה דכל שאינו מסורבל ואין בשרו רך שנוכל לתלות הסיבה בזה הוי ערל גמור וגדולה מזה מצאתי באו"ז הגדול ח"ב סי' צ"ח שפסק דגם אם חתך ומל כהלכתו רק שאח"כ נמשכה ערלתו בכ"ז אין די בזה כשנראה מהול כשהוא מתקשה ושם באותו סימן הביא דקטן המסורבל בבשר כל שמתקשה ונראה מהול א"צ למולו ועכ"ח דס"ל דדוקא בסרבול בשר מהני נראה מהול אבל אם הסיבה שלא מחמת סרבול בשר לא מהני. והגם שכתבתי בסי' קע"ב שנלע"ד דהפוסקים חולקים בזה על האו"ז וסוברים דמשוך דינו כמסורבל אבל זה עכ"פ פשוט דלא בכל ענין מיירי דא"כ לא הוי נקטו מסורבל ועכ"ח דאתי למעיני היכי שלא חתך הערלה רק דחקו מע"ג העטרה:
ט) עוד הביא ראי' מחולין קכ"ז דאבר המדולדל נחשב כאלו נחתך ולע"ד זה הי' ראי' אם הי' הציץ הנשאר נחתך מהעיר שלמעלה ממנו לצד הגוף והי' רק מדולדל ותלוי קצת אבל בזה שחתך רק חיתוך קטן ונשאר חלק מהערלה שע"ג העטרה מחובר בשאר העור כמו שהי' מתולדתו איך אפשר לומר שזה מיקרי מדולדל דמה בכך שאינו דבוק במקום העטרה הלא עכ"פ דבוק ומחובר להגוף כמו שהי' מתולדתו:
י) עוד הביא ראי' מהערוך שכתב על הא דתניא בשבת דף קל"ג מהלקטין את המילה פירוש מלקטין ציצין המעכבין את המילה וזה עיקר פירוש אחר מלשון ילקוט שהערלה הוא כמו ילקוט שבתוכו העטרה וצריך לחתוך הילקוט כולו לגלות העטרה ואם לא חתכו כאלו לא מל עכ"ל הרי שבלשון שני אמר חותכין אבל לפירוש הראשון משמע דסגיא במלקט את העור ומטהו עד למטה ולע"ד אין שום ראי' מהערוך ואין חילוק בין שתי הפירושים לענין אם צריך לחתוך עור הערלה ולשני הפירושים הוקשה שינוי לשון התנא מהלקטין ולא קתני חותכין וכבר עמד ע"ז מרן מהר"ם שיק זצ"ל בתשובה רמ"ה ולזה פירש בפירוש הראשון דמאחר דעיקר הערלה כבר נחתך אלא שנשארו איזה ציצין בזה שייך הלשון מהלקטין שמלקט ציצין שנשארו ובפירוש השני כתב דכל הערלה קרוי' ילקוט ולכך שייך לשון מהלקטין שחותך הילקוט וכדי שלא יקשה מאי אשמועינן תנא דברייתא שצריך לחתוך הערלה בשלמא לפירוש הראשון דעל ציצין שייך רק הלשון מהלקטין א"ש דמשמיענו דציצית מעכבין אבל לפירוש השני שכל הערלה קרי ילקוט מאי אשמועינן שחייב כרת הא מקרא מלא הוא דאם לא מל חייב כרת ולזה פירש שמשמיענו שכל הקרוי ילקוט צריך לחתוך שלא ישאר ציץ המעכב ואם לא חתך כל הקרוי ילקוט חייב כרת כדי שלא נטעה דגם ציץ מועט שאינו ברוב גובה במקום אחד מעכב לזה כתב לגלות העטרה דכל שהעטרה גלוי' בכל המקומות ואין גם מקום אחד מכוסה ברוב גובה כבר הוא מהול ומ"מ כתב על פירוש הראשון שהוא עיקר לפי שלפירוש השני דחוק קצת דאם כפרש כל הקרוי ילקוט הי' משמע שגם ציץ מועט מעכב. ועיין בסי' קס"ז כתבתי ישוב הגון על שינוי לשון התנא עכ"פ עלה בידינו שאין שום ראי מהערוך וגם לפירוש הראשון י"ל דצריך לחתוך דוקא:
יא) עוד הביא ראי' מבעל העיטור שכתב מהלקטין את המילה לגלות את העטרה אלמא דעיקר המצוה רק לגלות העטרה וא"צ לחתוך דוקא הערלה ולע"ד אין זה ראי' דכבר כתבתי באות ב' דלולא ריבוי דציצין מעכבין הי' הו"א שאין קפידא כלל שלא תהא העטרה מכוסה רק שלא יהא אטום וערל וכל שמל קצת מהערלה כבר אינו אטום ולכך בא הריבוי דציצין מעכבין ללמדינו שהקפידא הוא גם שלא תהא העטרה מכוסה ולפי"ז למאי שכתבנו באות שלפ"ז דהמלקטין פירושו ללקט ציצין שנשארו א"ש שאמר לגלות העטרה דזה באמת טעם דציצין מעכבין. וגם י"ל דאתי לאשמועינן דהגם דמלקטין ציצין שנשתיירו אבל זה רק אם הציץ מכסה עכ"פ במקום אחד רוב גובה דאל"כ כבר נחשב העטרה גלוי' ואינו מעכב. והרי הערוך בפירוש השני כתב הד"ח שסובר דצריכין לחתוך דוקא הערלה ובכ"ז כתב זה הלשון לגלות העטרה ואיך הביא מלשון זה ראי' שבעל עיטור סובר שא"צ לחתוך דוקא:
י"ב) עוד הביא ראי' מקושית תוס' בשבת דף קל"ז דל"ל למיתני מל ולא פרע כאלו לא מל הא כבר תני דציצין מעכבין ואם נימא דאפי' כשפרע העיר צריך לחתוך עור החיצון הנקרא עור החיתוך א"כ שפיר צריכה המשנה לפרש דין הציצין ולע"ד תמוהא דהא גם אם נימא כדעתו דא"צ לחתוך עור החיצון הא עכ"פ צריכין להסירו מע"ג העטרה וא"כ אפי' נדע שצריך לפרוע גם עור התחתון עדיין מנין נדע שצריך להסיר ציצין המעכבין בין מעור החיציו ובין מעיר הפריעה דהא י"ל שהפירוש שאם לא פרע רוב העור הרי הוא כאלו לא מל אבל אם פרע עד שנתגלה רוב העטרה אז גם שהמיעוט נשאר מכוסה והוא מכסה רוב גובה או רוב היקף במקום אחד אינו מעכב ושפיר הוצרך התנא להשמיענו דגם זה מעכב. ועו"ק דלפירושו תיקשי קושית התוס' על הקרא דמרבה ציצין המעכבין דל"ל קרא לזה תיפ"ל דמל ולא פרע כאלו לא מל ואין זה קושיא על מתני' דוקא. ותו דהמעיין בתוס' ימצא שמעולם לא הקשו דדין דציצין מיותר רק אדרבה דדין דמל ולא פרע מיותר והאמת בכוונת התוס' כמש"כ בשאילות שלום שעל השאלתות בסי' צ"ט שתוס' סוברים דולא פרע אין פירושו על עור הפריעה רק על בשר הערלה שאין המילה מפורעת כל צרכה שהשאיר ציצין המעכבין ולכך יפה הקשו דהא כבר השמיענו התנא דציצין מעכבין וכן פירש כוונתם הגאון ר' אלי' זצ"ל גוטמאכער בהגהותיו וכתב דגם רש"י פירש כן ולכך בדף קל"ג פרש"י על פורעין את העור וכאן פירש פרע גילה וכתב דרש"י ותוס' דייקו כן מלשון המשנה ולא פרע את המילה דשתי תיבות את המילה מיותרין ללמד שקאי על בשר הערלה ולא על עור הפריעה עיי"ש שהביא עוד ראיות לזה. ולע"ד ראי' ברורה לדבריהם מאו"ז ח"ב סי' צ"ח שכתב וז"ל פי' פרע גלה ובפר"ח מי שמל ולא פרע את המילה כלומר לא פרע את העור וגלה את העטרה כאלו לא מל עכ"ל מבואר מדבריו דרש"י ור"ח פליגו בזה דרש"י פירשו על מיר הערלה ור"ח פירשו על עור הפריעה. ובזה מיושב הסתירה שהביא מרן מהר"ם שיק זצ"ל שם בתשובה בשם הח"ס דרש"י שינה פירושו דביבמות דף מ"ז פירש ציצין על עור הפריעה ובשבת קל"ג פירש על עור הערלה ולמש"כ גם ביבמות כוונת רש"י על בשר הערלה ומה שכתב שלא נפרעת המילה כהלכתה כוונתו שהשאיר ציצין מהערלה וכ"כ בס' ישרש יעקב בכוונת רש"י שם וכ"כ בשו"ת מהר"י אסאד בתשובה רנ"א ודייק מדכתב רש"י "המילה" נראה שקאי על הערלה ולא על הפריעה ולע"ד מוכח כן ממש"כ רש"י שם חתיכות בשר דמעולם לא מצינו בשום מקום שיקרא עור הפריעה בשם בשר ורש"י מזכיר תמיד עור הפרעה בשם עור:
י"ג) עוד הביא ראי' מהסמ"ג שכתב נכרי שמל א"צ לחתוך עוד רק להטיף ממנו דם ברית וקשה כיון שכבר מל מאי יחתוך עוד וכי יחתוך את הגיד א"ו דמיירי שלא חתך את הערלה רק שהסירה למטה והי' הו"א שיחתוך ממנה לזה אשמועינן דא"צ רק הטפת דם ברית ולע"ד אין מדבריו שום ראי' דהא גם לדעתו כל שהסירו הערלה מע"ג העטרה כבר הוא מהול כהוגן וא"כ איזה הו"א שיחתוך מהערלה שנדחק מע"ג העטרה ועכ"ח צ"ל דודאי אם ישראל מל סגיא בכך מ"מ הי' הו"א דבמל נכרי יחתוך הישראל מעט הגם שאין פועל בזה כלום דכבר הי' נימול לפני זה וא"כ י"ל דלעולם צריכין לחתוך דוקא כל הערלה שע"ג העטרה וסמ"ג מיירי שנמשך אח"כ מחמת סרבול בשר וכדומה באופן שנראה מהול והי' הו"א הגם שבאם מל ישראל א"צ כה"ג מילה שנית אבל במל עכו"ם צריך לחתוך וקמ"ל דא"צ לחתוך כמו במל ישראל. וכ"ז אני אומר לדעת הד"ח אבל באמת אין צריכין לזה דודאי משמעות הסמ"ג דבכל אופן שמל עכו"ם צריך להשמיענו שא"צ לחתוך עוד ומה שהקשה וכי יחתוך הגיד ל"ק דהכוונה שיחתוך מהעור שלמעלה מהעטרה הגם שאין זה ערלה וכן נראה מלשון סמ"ג שכתב שא"צ לחתוך מעט דלשון מעט משמעו שהי' הו"א שיהי' חיתוך קצת ע"י ישראל לזכר שידעו שחיתוך עכו"ם אין יוצאין בו אבל לעולם מיירי במל כהוגן כדרך העולם שחותכין כל הערלה:
י"ד) עוד הביא ראי' מלשון חכם ספרדי שהובא בב"י שכתב בדיקת הקישוי לא נאמרה אלא לגבי המסורבל והמדולדל שנמולו תחלה כהלכתן אבל לכל השאר צריך שתהא העטרה מגולה אפי' שלא בשעת קישוי כ"ד הרי מדכתב בתחלה שנמולו כהלכתן מכלל דכל השאר לא נמולו כהלכתן דהיינו שלא חתך כל עור החיצון הוא עור הערלה דאם חתך כל הערלה א"כ מל כהלכתו ובכ"ז כתב דל"מ עד שיראה מהול בלא קישוי ולדעת האומרים דצריך דוקא כריתה מן הגיד א"כ אפי' אם נראה מהול כשאינו מתקשה אין די בכך דסוף סוף הערלה לא נכרתה מן הגיד א"ו אם נתפשטה הערלה ממקום העטרה ועקרה משם עד שלא כנגד העטרה הוא כנימול וסגיא בכך הרי מוכח דחכם ספרדי סובר אם נעקרה הערלה ממקום העטרה ע"י הפריעה מיקרי נמול כהלכתו. ולע"ד תמוהא דאדרבה מוכח להיפוך דסובר דזה לא מיקרי נימול כהלכתו דא"כ למה צריך להיות נראה מהול שלא בשעת קישוי ומ"ש ממסורבל דסגיא בנראה מהול בעת קישוי א"ו משום דמסורבל נמול תחלה כהלכתו וזה לא מיקרי נימול תחלה כהלכתו ולכך צריך להיות גם מהול כשאינו מקושה. ובאמת אין די גם כשנראה מהול בשעת קישוי דהא נראה מהול הוא גם כשמיעוט העטרה גלוי' כמש"כ בתה"ד ורמ"א ולכן לא כתב החכם נראה מהול כלישנא דגמרא אלא כתב שתראה העטרה גלוי' וכוונתו שכל העטרה צריך להיות גלוי' גם כשלא בשעת קישוי. אולם לזה יש קצת משמעות שסובר החכם שאם הסיר הערלה מע"ג העטרה ודחקה למטה ולא חזרה עוד לכסות את העטרה שדי בכך וא"צ לחתוך דוקא דמדכתב אבל לכל השאר צריך שתראה העטרה גלוי' משמע שאם לאחר המילה נמצא העטרה מכוסה כל שאין הילד מסורבל בבשר צריך למולו שנית אם אינו מגולה שלא בשעת קישוי אבל אם הוא מגולה גם כשאינו מקושה סגיא בכך דאל"כ הול"ל אבל בתחלת המילה צריך לחתוך עד שתראה העטרה מגולה גם שלא בשעת קישוי מי' גם זה אינו מוכרח די"ל דרצה להשמיענו שאם נמצא כך לאחר זמן דכל שאינו מסורבל בבשר ודאי דלא חתך מתחלה כראוי' ואין לתלות שנתכסה מחמת סיבה אחרת כל שאין אנו רואים שבשרו מסורבל או מדולדל:
ט"ו) ועוד הוסיף בד"ח שם וז"ל ומכש"כ לדעת הש"ך שמקיל יותר דאפי' בלא נחתכה כהלכתה סגיא בנראה מהול כשמתקשה ולדידי' עדיין הערלה למעלה ולא נחתכה א"ו כיון דכי מתקשה נראה מהול הוי כנחתכה עכ"ל והוא תמוהא דמאי ענין דעת הש"ך להביא ראי' ממנו שדי בהסרה וא"צ לחתוך דוקא הלא לשיטת הש"ך כשהוא מהול בעת קישוי א"צ אפי' הסרה ודעתו דרק זה החלק מהעור מיקרי ערלה מה שהוא על העטרה בשעת קישוי אבל כל שזה החלק נחתך אעפ"י שלא בשעת קישוי מכסה העור את העטרה זה לא מיקרי ערלה. ומש"כ דסגיא להש"ך אם נראה מהול בעת קישוי גם כשלא נחתך מעולם הוא פליאה גדולה דהא עכ"פ דין מפורש בש"ס דאם ציץ מכסה רוב גובהו הוא ערל והלא גם אז נראה מהול דכל שמיעוט העטרה גלוי' מיקרי נראה מהיל כמש"כ תה"ד ופשוט דגם לדעת הש"ך צריך להיות כל העטרה מגילה בעת קישוי ואין די כשנראה מהול רק במסורבל בבשר אבל אם לא נחתך מעולם יותר הוי ערל גמור:
ט"ז) עור הביא ראי' מלשון הכ"מ בפ"ב מהל' מילה ה"ה שכתב והא שמתקנו מפני מראית עין ואינו מעכב מה"ת הייני בבעל בשר אבל כשאינו בעל בשר בהדיא קתני דאינו אוכל בתרומה דמשמעו מדאורייתא עכ"ל וחי נימא שצריך דוקא לחתוך העור ל"ל להאריך ולהוכיח מתרומה הול"ל דזה פשוט דצריך לחתוך כל הערלה א"ו דזה אינו כלל ועיקר רק לגלות הגיד והוי ס"ד דסגיא במה שנראה מהול קצת ולזה אמר דזה ליתא והוכיח מהמשנה עכ"ד ולע"ד אין זה ראי' כלל וכבר בארתי בסי' קס"ו דלילא דהשמיענו דציצין מעכבין הי' אפשר לטעות שכל שמל קצת סגיא מה"ת דשוב אינו ערל שהוא אטום דכבר הוא פתוח והמשנה השמיענו זאת שצריך לחתוך כל העור שע"ג העטרה אבל לעולם שפיר י"ל דצריך לחתוך דוקא ולע"ד ראי' להיפוך דלכאור' תמוהא מאי הוצרך הכ"מ לדייק כן ממשמעות שאם אינו נראה מהול בתחלת המילה שצריך תיקון מה"ת הלא מפורש במשנה גם בנראה מהול כגון שציץ חופם רוב גובהו דאז שליש העטרה מגולה דזה מיקרי נראה מהול בכ"ז מחללין שבת עליו ואם לא הי' מה"ת איך מחללין שבת עליו ומכש"כ כשמכסה רוב העטרה עד שאינו נראה מהיל שהוא ערל מה"ת ולכך נראה דהכ"מ רוצה להשמיענו דגם אם בשעת המילה היתה כל העטרה מגולה כגון שהסירה מע"ג העטרה ודחקה ע"י הפריעה אם שוב חזרה וכסתה את העטרה צריך תיקון מה"ת ולזה דייק מלשון המשנה מדקתני ואם בעל בשר הוא משמע דאם אינו בעל בשר בכל אופן הוי דינו כמו שאמרה המשנה לפני זה דאינו אוכל בתרומה שהוא מדאוריתא וכמו שהבאתי באות ח' שכן דייק גם מרן מהר"ם שיק זצ"ל ולזה לא הי' יכול להביא ראי' מה דמפורש דמחללין שבת על ציצין המעכבין דהי' מקום לומר דזה דוקא כשלא הסירן מעולם מע"ג הערלה אבל אם בשעת מילה הסיר הערלה מע"ג העטרה ולאחר זמן חזרתה וכסה את העטרה אין ראי' משם דצריך תיקון מה"ת רק ממתני' דמדקתני בסיפא ואם בעל בשר הוא מוכח דכל שאינו בעל בשר אינו אוכל תרומה:
י"ז) עוד הביא ראי' מדלא הוזכר בטושו"ע שצריך לבדוק אם חתך כהוגן ובשחיטה מבואר דצריך לבדוק אם חתך רוב סימנין ובשלמא אם סגיא כשנפרע כהוגן ונתגלה העטרה אפי' שלא חתך הערלה רק הסירה מע"ג העטרה א"ש דזה אם נתגלה העטרה ע"י הפריעה נראה לעץ כל וזה אין צריך בחינה ובדיקה אבל אם נימא שצריך דוקא לחתוך הערלה זה ודאי לא ניכר רק אחר הבדיקה היטב א"כ למה לא נזכר בטושו"ע בדיקה זו א"ו שא"צ חיתוך דוקא. ולע"ד אין זה ראי' לא מיבעי' לדעת מרן מהר"ם שיק זצ"ל דבאמת די גם בהסרה מע"ג העטרה רק בתנאי שלא תשוב לאחר זמן ותכסה העטרה דאז איגלי מילתא למפרע דהי' עומד לחזור וכחזור דמי והוי כאלו לא נמול מעולם ודאי דאין כאן שום ראי' דבשלמא גבי שחיטה אם לא יבדוק לא יתברר אם שחט כהוגן לכך צריך בדיקה משא"כ במילה אם לא חתך כהוגן ותשוב ותכסה העטרה הא יהא ניכר זאת ויתקן אותו ואם לא תשוב ותכסה הא אז באמת ח"צ תיקון והוי כנמול כהוגן. אלא אפי' לדעת החכ"א ושו"ת מהר"י אסאד הסוברים דגם אם לא חזרה וכסתה את העטרה כל שלא חתכה הוי כערל מ"מ אין ראי' מזה דהא כתב הד"ח עצמו שבדיקה זו קשה מאוד דיש חשש סכנה בדבר אם ישהו כ"כ בין המילה להפריעה וא"כ א"ש דבשלמא בשחיטה מאחר שאין הפסד בדבר ואין בו טורח כ"כ אמרינן כל היכי דאיכא לברורי מבררינן אבל במילה שהבדיקה קשה ויש חשש סכנה לכך לא החמירו לבדוק.
י"ח) מרן מהר"ם שי"ק זצ"ל מביא ראי' בתשובה רמ"ה דאם חזר אחר זמן וכסה העטרה הוי ערל משבת דף קל"ג דתנן ואין עושין חלוק ופרש"י לדחוק למטה שלא יחזיר העור למעלה ואי ס"ד דאפי' חזר אין כאן ערלה מה"ת ואין מחללין שבת עליו כש"כ דאין מחללין שבת לעשות חלוק שנא תחזור איו דאם חזר הוי כערל ולכאור' תמוהא דלהבנתו דהו"א הי' לעשות חלוק שלח יהא ערל א"כ לא הי' הו"א רק אם אירע שלא חתך כהוגן ולא פרע כראוי' דהא אם המילה היתה כהוגן בשעת המילה ולא השאיר מעור הערלה א"צ תיקון רק משום מ"ע ובמתני' משמע דבכל מילה עושין חלוק ובכל מילה איצטריך להשמיענו שלא יעשה חלוק. ומי' אין זה קושיא דמרן זצ"ל סובר שם באותו תשובה דגם בעור הפריעה אם חזרה וכסתה העטרה צריך תיקון מה"ת מטעם דאיגלאי מילתא למפרע דהי' עומד לחזור וא"כ לפי"ז שייך דין דעשיית חלוק בכל מילה שאם ו אשו תחזור עור הפריעה ותכסה העטרה יהי' ערל אולם בסוף תשובה רמ"ו כתב מרן זצ"ל לחלק בזה בין עור הערלה לעור הפריעה דבעור הפריעה אם חזרה אח"כ וכסתה העטרה א"צ תיקון רק משום מ"ע א"כ יקשה כהנ"ל דלפירושו אין מקום לדון דעשיית חלוק רק בעור הערלה וגם זה רק אם אירע שעשה חיתוך קטן וזה ודאי דוחק גדול ותו דהא כבר כתבתי באות י"ב דעור הערלה קורא רש"י תמיד בשם בשר ועור הפריעה בשם עור וכאן כתב רש"י שלא יחזור העור א"כ ברור דמיירי בעור הפריעה וא"כ ודאי דאין לפרש כמרן זצ"ל דהו"א הי' שידחה שבת משום שאם תחזור העור יהי' ערל דהא בעור הפריעה גם אם תחזור א"צ תיקון רק מדרבנן וגם בלא"ה לע"ד תמוהא מאוד דהא עשיית חלוק מכשירין הוא וא"כ איזה הו"א שתדחה שבת הלא אפי' בודאי מילה אין מכשירין דוחין שבת מכש"כ כאן שספק הוא אם תחזור העור ותכסה העטרה כי אפשר ש שיתעכב שמה עד הערב וא"כ פשיטא דאין מחללין שבת לעשות חלוק ולע"ד ברור הוא דאיצטריך להשמיענו שאין עושין חלוק לפי שהו"א מאחר שאם תחזור העור ותכסה כל העטרה צריך מילה שנית בכל אופן גם אם הי' נימול כהלכתו ויוכל לבא לידי סכנה ע"י שיצטרך מילה שנית לכך יהא מותר לעשות חלוק שלא יבא לידי כך לכך משמיענו דאין עושין חלוק דאפשר לתקן הדבר ע"י שיכרוך אותו בדבר אחר וישמרו שלא יחזור עד הערב וכן מפורש יוצא מדברי המאירי שם שכתב וז"ל ואסור לעשותו לכתחלה שזו תיקון כלי וסכנה אין כאן שאפשר בסמרטוט עכ"ד מבואר שההו"א הי' להתיר משום סכנה קמ"ל דאין בזה משום סכנה אבל לא משום עשיית המצוה דזה כבר ידענו דאין מכשירין דוחין שבת וא"כ אין שום ראי' מכאן שיהא כערל אם חזר וכסה את העטרה:
י"ט) עוד הביא מרן זצ"ל ראי' שאם הי' עומד לחזור הוי ערל מהא דתני בשבת קל"ג מהלקטין את המילה והוקשה לו על שינוי לשין התנא למה לא נקיט חותכין. וגם היקשה לו דמאי אשמיעינן התנא אי דציצין מעכבין הלא זה כבר תנן לה התם ולכך חידש דמהלקטין פירושו שדוחקו לאחור עד שלא יהא אפשר לחזור עוד ואשמועינן דאין צריכין לחתוך דוקא וגם אם הסירו מע"ג העטרה באופן שאינו עומד לחזור קיים המצוה אבל אם הי' עומד לחזור היי כערל. והנה הוא עצמו נדחק שם דמצינו הלשון מהלקטין גם אם דחקו באופן שיוכל לחזור. וקושיותיו לע"ד ל"ק דקושיא ראשונה מיושב היטב עפ"י הערוך שהבאתי באות י' דלשני הפירושים מיושב למה שינה התנא לכתוב לשון מהלקטין. וגם אני בסי' קס"ז כתבתי טעם יפה לזה דמשמיענו דמצטרפין מכמה מקומות לרוב גובה עיי"ש ובזה מיושב גם קושיתו השני' דרביתא גדולה השמיענו התנא דגם בצירוף כמה מקומות ציץ מעכב:
כ) לכאור' הי' נלע"ד ראי' דגם אם חזר עיר הערלה אחר זמן וכסה העטרה א"צ תיקון מה"ת מלשון המאירי שכתב בדף קל"ג וז"ל המוהל בשבת כל זמן שהוא עוסק במילה אם נשארו בפריעת ציצין ר"ל רצועות בשר אפי' דקות כחוט השערה מחוברות עדיין בעטרה חתר לפרעם עכ"ל הנה מדכתב רצועות בשר מבואר שנשאר מעור הערלה דזו נקרא בשר וזה שכתב אם נשארו בפריעתו אין כוונתו על עור הפריעה אלא שלא מל כראוי' עור הערלה כמש"כ רש"י ביבמות דף מ"ז שלא נפרעת המילה כהלכתה שהשאיר ציצין מעור הערלה וכמו שהבאתי באות י"ב וא"כ מדדייק לכתוב שמחוברות עדיין בעטרה נראה שכוונתו לאפוקי שאם אין מחוברות עדיין שכבר הסירם פעם אחת מהעטרה אלא שחזרו וכסו העטרה בזה אין חוזר עליהן בשבת דעכ"ח משום דסובר דבכה"ג א"צ תיקון מה"ת. אולם לע"ד ז"א דהנה ראי' גדולה לדעת מרן זצ"ל מרש"י בשבת דף קל"ז ורמז עלי' מרן זצ"ל בתחלת תשובה רמ"ה ת"ל בד"ה ואם הי' בעל בשר שהי' שמן ונראה בשר שלמעלה מערלתו לאחר שנטלה הערלה כולה כאלו אותו בשר חתר וחופה את הגיד עכ"ל הרי כפל ושלש להשמיענו דדוקא בבשר שהי' מתולדה שלא ע"ג העטרה בזה אין צריך תיקון רק משום מ"ע ומוכח להדיא דאם אותו בשר שהי' ע"ג העטרה והסירה משם חזר וכסה את העטרה צריך תיקון מה"ת והוא ראי' ברורה לע"ד. והמאירי שם כתב ממש כלשון רש"י וא"כ א"א לומר שכוונתו במש"כ מחוברות עדיין למעט שאם חזרה וכסתה הערלה את העטרה שלא יחזור עליו בשבת ע"כ נראה דרק אורחא דמילתא נקיט לפי דמיירי שם בשעת המילה בעת שהוא עוסק בה דאז ל"ש לומר שחזרו וכסו רק שהשאיר עוד מחובר וגם י"ל דכוונתו דרק אם השאירם מחוברות עדיין אז צריך הוא לחזור ולחתכם משא"כ אם כבר הפריד הערלה מע"ג העטרה א"צ לשוב לחתכו דכיון דנשאר רק איזה ציץ יוכל לתקנו ע"י הפריעה שיקרע עליו מכאן ומכאן שיתקיים שם משא"כ במחוברות עדיין שחוזר עליהם לחתכם:
כ"א) בסוף תשובה רמ"ה כתב מרן זצ"ל דהגם שהעלה דאם חזר עור הערלה וכסתה העטרה צריך תיקון מה"ת היינו דוקא אם חזר כמו שהי' מעיקרי אבל אם העור שהוחזר קצותיו נשארו תחתיו כמו שנעשה בשעת מילה אלא ע"י שהי' החיתוך קטן ודחק העור למטה עי"ז יש למטה הרבה מהעור ועי"ז נעשה העור דלמטה מדולדל וחפוי ונתהפך מלמטה ומכסה מקצת העטרה אבל קצות הערלה נשארו למטה מן אחיו כראוי' בזה נראה דהוי בכלל מסורבל ולזה נתכוין הרמב"ם שכתב שהי' העור רך ורפוי עכ"פ ולכאור' תמוהא דהא מרש"י שהבאתי באות שלפ"ז מוכח להדיא דרק עור שלא הי' מעולם על העטרה מיקרי מסורבל דמשמע דכל שעור שהי' ע"ג העטרה מכסה העטרה צריך תיקון מה"ת ומה בכך שנשארו קצות הערלה חוץ להעטרה. ואולי י"ל דרש"י נקיט כן משום דבעור שהי' ע"ג העטרה לפעמים צריך תיקון מה"ת דהיינו אם קצות הערלה חזרו וכסו העטרה דאת כיון שהוא כמו שהי' מתחלה מתילדתו גם מהתורה לא הוי כנימול אבל כל שקצותיו נשארו כמו בשעת מילה רק שהעור נתכפל ומכסה העטרה בזה א"א לומר דלא להוי כנימול דניכר להדיא שהוא נימול אולם דחוק בעיני להמציא כזה בדאורייתא מבלי שום ראי' רק מסברא ויותר נלע"ד דמרן זצ"ל מיירי שזה שהי' מכסה העטרה לא הי' דבוק ומחובר על העטרה אלא שמונח עליו לפי שיש שלא ע"ג העטרה לצד הגוף ריבוי בשר לפי שעשה רק חיתוך קטן ולכך הגם שנתחבר שם חוץ להעטרה וקצותיו נשארו שם אבל הבשר מתכפל ומונח על העטרה בזה ודאי דומה למסורבל בבשר אבל אם הי' דבוק בו כמו שהי' דבוק מתולדתו הוי ערל אפי' נשארו קצותיו קוץ להעטרה:
כ"ב) הנה ממה שכתבנו יצא לנו כדעת מרן זצ"ל בתשובה רמ"ה ורמ"ו דני' דנראה דאין הקפידא לחתוך דוקא כל הערלה שע"ג העטרה וגם אם הניח מקצת מהערלה ודחקה מע"ג העטרה ע"י הפריעה ותקנה באופן שלא תחזור ותכסה העטרה קיים מצות מילה וכמש"כ מרן זצ"ל דכן משמע הלשון איזה ציצין המעכבין בשר החופה רוב העטרה משמע שעתה הוא חופה אבל אם עתה אינו חופה אפי' נשאר מהערלה שהי' חופה העטרה אינו מעכב דכך באה הקבלה דרק אם העור ע"ג העטרה מיקרי ערלה אבל כל שהוסר ממנה לא מיקרי ערלה. אבל אם חזרה אח"כ וכסתה העטרה צריך תיקון מה"ת דכן מוכח מדנקט מסורבל בבשר ולא נקיט רבותא טפי אם מעור הערלה שהסיר מע"ג העטרה חזר וכסה העטרה דאם נראה מהול א"צ תיקון א"ו דבכה"ג צריך תיקון מה"ת וכן ממש"כ רש"י בדף קל"ג גבי ציצין המעכבין ובדף קל"ז בד"ה אם הי' בעל בשר מוכח דבכה"ג צריך תיקון מה"ת. אלא שהוקשה לו דא"כ ביבמות דף ע"ב למה לא מוקי הברייתא דמשוך צריך תיקון מה"ת בכה"ג והניח בצ"ע ולע"ד ל"ק דרק אם הבשר שלא הי' מעולם על העטרה נמשך למטה על העטרה זה קרוי משוך אבל אם זה שהי' מתולדתו דבוק על העטרה רק שדחקו משם וחזר וכסה העטרה אין שייך לקרותו משוך רק הוחזר. והנה כבר כתב מרן זצ"ל דכן הקשו גם על הטו"ז והוא בשאגת ארי' סי' נ"ה ושם הוסיף להקשות עוד מיבמות דף ע"א דפריך הש"ס זכריו דאיתנה' בשעת אכילה וליתנה' בשעת עשי' המ"ל דהא ערלה שלא בזמנו לא מעכבה והשתא אי ס"ד דצריך למולו שנית בכה"ג מה"ת הא מיל זכריו בשעת אכילה ולא בשעת עשי' כגון שנמשך העור בין עשי' לאכילה דעכשיו חלה עליו מצות מילה לאחר עשי' ומכח זה העלה דלא כטו"ז עיי"ש ולע"ד דגם קושיא זו ל"ק לפמש"כ מרן זצ"ל דבאם לא עלה רק חיתוך קטן וחזר וכסה העטרה איגלי מילתא למפרע דלא הי' נימול מעולם כהוגן א"כ באמת גם בשעת עשי' הי' מוטל עליו למולו רק הוא לא ידע מזה וחשב שכבר מל כהוגן וא"כ חץ בלא"ה הפסח פסול משום דנשחט בעת שהי' מוטל עליו למול בנו ול"ל קרא לפוסלו מטעם דבשעת אכילה מוטל עליו למולי וא"ש. ולע"ד מוכח דבכה"ג צריך תיקון מה"ת מלשון תה"ד בשאלה רס"ד שכתב וז"ל וחסרון זה איננו מצד המוהל שלא חתך העור כל צרכו עכ"ל כראה להדיא דכל שהחסרון הוא מצד המוהל שלא חתך כל צרכו אין די במה שנראה מהול דבזה צריך תיקון מה"ת:
כ"ג) אולם בתשובה רמ"ב נראה שחזר מרן זצ"ל מפסקו והעלה להלכה כדעת הדברי חיים שזכרנו דגם אם דחק הערלה מע"ג העטרה ואח"ז חזרה וכסתה העטרה א"צ תיקון מה"ת דשם כתב בתינוק שהערלה כסתה העטרה שא"צ תיקון רק משום מ"ע כי מסתמא כבר נימול פעם אחד כהוגן וכ"ת הרי הרייגיתא לפניך י"ל שזה הריעותא אינו מכח המוהל דלעולם י"ל שהוא מל כראוי' רק אח"כ לא השגיחו ע"ז שלא יומשך למעלה וכ"ת דאכתי הריעותא מן המוהל דאם הי' עושה החיתוך כראוי' לא הי' נשאר מן הערלה ולא הי' אפשר שימשך ויתדבק למעלה מ"מ זה שכיח דאפי' המומחין לפעמים צריכין להיות נזהר לעשות חיתיך קטן מצד האבר שהוא קטן ויש לחוש שיחתוך לתוך הגיד וא"כ אין ריעותא מכח המוהל שאינו מומחה ולא איתרע רובא ונשאר עדיין הרוב דמומחין הן במוהלים ודאי מל כראוי' ומשנה העטרה כדינה ושוב אין צריך תיקון אלא משים מ"ע עכ"ד ותמוהא דמה לי בזה שהוא מומחה הא כל שהוכרח לעשות חיתוך קטן ונשאר מן הערלה שדחקה ושוב חזרה וכסתה הא בכה"ג בירר מרן זצ"ל מכח כמה ראיות דהוי ערל ואיך חזר מזה מבלי להזכיר שום ישוב כהראיות שהביא בסי' רמ"ה ורמ"ו דבכה"ג הוי ערל מה"ת והנלע"ד בזה הוא דהנה כל יסוד דברי מרן זצ"ל להחמיר בזה הגם שפשוט הוא בשו"ע דכל שנימול כבר פעם אחת כהוגן א"צ שוב תיקון מה"ת והוא עצמו העלה דכל שהסירה מע"ג העטרה גם אם לא חתכה אם נשארת כך ולא חזרה כבר קיים המצוה וא"כ לכאור' הי' ראוי' לומר דגם אם חזרה וכסתה העטרה אין צריך תיקון מה"ת אלא שכתב מרן זצ"ל דאמרינן בזה דאיגלאי מינתח למפרע דהי' עומד לחזור וכחזור דמי וכאלו לא נימול מעולם והנה כבר כתב בתשובה רמ"ה דאם לא השאיר רק מעט מהערלה אפשר לתקנו ע"י הפריעה שיקרע עליו מכאן ומכאן שישאר כך לעולם ולא יחזור ויכסה העטרה ולזה חידש בתשובה רמ"ב דמאחר דאם המוהל הוא מומחה בידו לתקנו כך הגם שלא חתך כל העור הערלה שישאר כך לעולם ולא יכסה העטרה ורק אח"כ ע"י שבני הבית התרשלו בתיקון המילה חזר וכסה העטרה בזה י"ל דלא שייך איגלאי מילתא למפרע דהי' עומד לחזור דבאמת לא הי' עומד לחזור אם הי' משגיחים ע"ז ורק מצד התרשלות אח"כ חזרה וכסתה וכיון שכן דל"ש לומר אמ"ל דהי' עומד לחזור דינו כאלו נימול כבר פעם אחת כהוגן. אולם לפי"ז פשוט דאם השאיר הרבה מעור הערלה דבזה נראה מדברי מרן זצ"ל בתשובה רמ"ה דא"א לתקנו כלל שישאר כך באמת אם חזר וכסה העטרה הוא ערל מה"ת ומעתה יש לדחוק דלכך נקטו מסורבל בבשר וכן רש"י דייק בשר שלא הי' ע"ג העטרה דאם מכסה עור שהי' ע"ג העטרה אינו מילתא דפסיקא דלפעמים אם השאיר רק מעט מהערלה ותקנו היטב באופן שהי' אפשר להתקיים כך אם לא יתרשלו בו באמת גם בזה א"צ תיקון רק משום מ"ע אבל לפי שאם לא הי' אפשר להתקיים כגון שהשאיר הרבה מן הערלה או שהשאיר גם מעט רק שלא תקנו היטב ע"י עור הפריעה שיעכבנו מלחזור הוי ערל מה"ת לכך נקטו מילתא דפסיקא באם הבשר שלא הי' ע"ג העטרה מכסה העטרה דאז לעולם א"צ תיקון מה"ת רק משום מ"ע. וע"כ בתשובה סי' רמ"ב שנראה שלא השאיר רק מעט מהערלה כמש"כ מרן זצ"ל וזיל וא"כ בנ"ד דלפי הנראה ניכר ונגלה העטרה אלא שבמקום אחד נמשך על רוב גובה עכ"ל סמך דמסתמא ימול ע"י מוהל מומחה ותקנו ע"י הפריעה שלא הי' עומד לחזור רק מהתרשלות שלא השגיחו אח"כ חזר וכסה ובכה"ג א"צ תיקון מה"ת. והגם שבסוף תשובה רמ"ו כתב מרן זצ"ל דלא הוי אפי' ספק השקול משום דמצוי לעשות חיתוך קטן מ"מ זה רק משום דבתשובה זו תפס לדבר ברור דאם חזר וכסה ודאי הי' עומד לחזור אבל בתשובה רמ"ב חידש די"ל שלא הי' עומד לחזור רק מהתרשלות חזר וכסה לכך סמך לומר דרוב מצויין אצל מילה מומחין הם:
כ"ד) ומעתה אני אומר כי לפמש"כ מרן זצ"ל בתשובה רמ"ב אפשר להשוות דעת הד"ח לדעת מרן זצ"ל שאם כי כתבנו דלדעת מרן זצ"ל אם השאיר הרבה מעור הערלה ודאי הי' עומד לחזור וצריך תיקון מה"ת נלע"ד שגם הגאון ד"ח מודה לזה כי בתשובה קי"ז כתב הד"ח דני' דדי בהסרה אבל אם רק דוחקין הבשר למטה ודאי שאין זה כריתה וצריך חיתוך או להסירו מבשרו ולגרדו למטה עכ"ד והנה זה פשיט שאם לא הסירו כל הערלה מע"ג העטרה ועדיין חלק מהערלה דבוקה בגיד כמו שהי' מתולדה אי אפשר כלל לדוחקו למטה מהעטרה דהא הוא דבוק ע"ג העטרה ועכ"ח מיירי שכבר הפריד הערלה מע"ג העטרה וא"כ מאי זה שכתב שאם רק דוחקין למטה לא סגי בזה ועכ"ח צריכין לומר דגם הוא מודה שאם הסירה והי' נראה לעין שלא יתקיים כגון שהשאר הרבה מעור הערלה כמש"כ מרן זצ"ל דבאופן זה אי אפשר לתקנו ע"י הפריעה שלא יחזור ויכסה העטרה דאז אם חזר וכסה העטרה צריך תיקון מה"ת דודאי לא יעלה על הדעת שאם הסיר הערלה מע"ג העטרה והחזיקה בידו או קשרו בחוט שלא ע"ג העטרה שיהא עי"ז נחשב כנימול מה"ת ולכך כתב דרק אם הסירה באופן שהי' נראה שיוכל להתקיים כך שלא תחזור ותכסה העטרה אז גם אם אח"כ ע"י התרשלות שלא השגיחו היטב חזרה וכסתה בזה סובר דא"צ תיקון מה"ת כפסק מרן זצ"ל.
כ"ה) עלה בידינו שאם עשה המוהל חיתוך קטן והשאיר הרבה מן עור הערלה או אפי' מעט רק שלא הי' מתקנו באופן שהי' אפשר להתקיים כך אם לא יתרשלו בהשגחה אח"כ בזה אם חזרה וכסתה העטרה הוא ערל לכ"ע וצריך מה"ת תיקון ואם לא השאיר רק מעט והי' מתקנו ע"י שפרע וקרע עליו עור הפריעה מכאן ומכאן והי' אפשר להתקיים רק שלא השגיחו עליו שלא יחזיר בזה סובר הד"ח ומרן זצ"ל בתשובה רמ"ב שא"צ תיקון מה"ת ולדעת חכ"א ושו"ת מהר"י אסאד צריך בזה תיקון מה"ת וכדבריהם נראה מלשון רש"י כמו שהבאתי באות כ' ומלשון חכם ספרדי כמו שהבאתי באות י"ד ומלשון הכ"מ כמו שהבאתי באות ט"ז ואם אין ידוע אם תקנו המוהל באופן שלא יחזור אם ישגיחו עליו או לא תקנו יפה סובר מרן זצ"ל בתשובה רמ"ב דאמרינן בכה"ג רוב מצויין אצל מילה מומחין הן ובתשובה רמ"ה ורמ"ו פשוט למרן זצ"ל להיפוך דל"א בכה"ג רוב מצויין מומחין הן וכן דעת שו"ת שמש צדקה בתשובה י"ג ודעת שו"ת מהר"י אסאד בתשובה רנ"ה וכן נראה מהחכם ספרדי שהביא הב"י שכתב שהרבה נימולים צריכין לתקנם שנית ולדעת מרן בתשובה רמ"ב לא הי' לזה מציאות רק כשנודע שלא הי' המוהל מומחה. אולם מה שהחמיר מרן זצ"ל בתשובה רמ"ו שלא לחשבו לספק כלל ולצרפו לס"ס בזה נראה מח"ס תשובה רמ"ט להקל כי הוא כתב שם גם במוהלים שהי' טועים שדי בגילוי שליש עטרה מתחלה דצ"ע אם גם במוהלים כאלו שייך לומר רוב מומחין הם וא"כ עכ"פ פשוט לדבריו בשאין ידוע אם הי' המוהל מומחה לחשבו לספק השקול והוא צידד שם שנימא במוהלים ג"כ רוב מצויין מומחין וא"כ עכ"פ גם לדעת הסוברים דל"א בכה"ג רוב מצויין מומחין משום דשכיח ומצוי שאין חותכין כהוגן מ"מ נראה פשוט שכדאי הוא לצרפו לס"ס ולחשבו לספק השקול: