אור ברסלב
שאול שאל סימן קנד

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קנד

סימן קנג

בדין מל בתוך ח' אם קיים המצוה.

בסי' רס"ב כתב הרמ"א דאם מל בתוך ח' יצא בדיעבד והש"ך שם חולק עליו ומר"ן מהר"ם שיק זצ"ל במצוה ב' כתב שדעת הרמב"ם כרמ"א דבפ"ב משגגות ה"ח פסק דטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור מחטאת וכלל שם ביש לו שתי תינוקות אחר למול בשבת ואחד למול באחד בשבת וטעה ומל של אחד בשבת בשבת דפטור והלח"מ הקשה דבשבת דף קל"ז קרי לי' לא עשה מצוה ועוד הקשה סתירה דבסוף הפרק פסק הרמב"ם דאם טעה בליל פסח ואכל שפוד של נותר חייב והטעם משום דלא עשה מצוה ותירץ דהנה הצל"ח הקשה על הרמ"א דסובר דמל תוך ת' יצא בדיעבד מהא דקרי לי' הש"ס לא עביד מצוה ותירץ דגם הסוברים דיצא בדיעבד מודים דאז באותו יום לא עשה מצוה רק אח"כ כשיגיע יום ח' שהוא מצווה למול עשה מצוה למפרע במה שמל אותו תוך ח' וכוונת הש"ס דאז בשבת לא עשה מצוה ומרן זצ"ל כתב דסברא זו הוא גם בירושלמי במקומו דהקשו שם למ"ד דבלא עשה מצוה חייב מהא דפטר ר' יושיע גם במל של אחד בשבת ומשני שמואל קפודקאי למחר יש בעשייתה מצוה וכוונתו דכשיגיע גיע זמן המצוה קיים מצוה במה שמל אותו תוך זמנו ופסק הרמב"ם כר"א דגם אם לא עשה מצוה מיד פטור ומ"מ צריך להיות עכ"פ שאחר זמן הי' מצוה משא"כ בנותר שאין בו שום מצוה פסק דחייב אלא דלפי"ז קשה טובא מיבמות דף ל"ד ע"א שהקשו שם דר"מ אדר"מ דסובר בהוחלף לו ב' נשים חייב ובב' תינוקות ס"ל דפטור ומאי קושיא הא במילה הוי למחר מצוה עיי"ש שנדחק בזה ולע"ד לק"מ שהש"ס לא תירץ כן משום דבאמת פוטר ר"מ גם היכי דלא עשה מצוה כלל כמו בשחטו ונמצאו שמתו או שנטמאו בעלים כמש"כ תוס' בפסחים דף ע"ג דבזה לא עשה מצוה כלל ור"מ פוטר גם בזה:

ב) והנה עדיין צריך ישוב מנ"ל לרמב"ם לפסוק דלא כר"ש דסובר דגם במל בשבת של אחד בשבת דחייב ועכ"ח דסובר דדוקא אם עושה מיד מצוה פטור וכבר שאלו כן לר' אברהם בנו של הרמב"ם בשו"ת ברכת אברהם ותירץ מאחר דרב כהנא ורב אשי שקלי ומר' אלבי' דר"מ ודאי הלכתא כותי' ובספרי ליבא בעי דף כ"ג כתבתי שאין זה מספיק דהא משקלא וטרי' זו יוצא כ"ב גם ארבי' דר"ש דאם ר"מ מחייב במל של שבת ברישא צריכין לומר דהא דפוטר ר"מ באימורי צבור היינו אם שחט קודם לאימורי צבור וממילא ר"ש מחייב גם בשחט קודם לאימורי צבור משא"כ למאי דתירץ רב אשי אז לר"ש אם שחט קודם לאימורי צבור פטור ומאחר שכן שיש נ"מ משקלא וטרי' זו גם לר"ש אין מזה ראי' לפסוק דלא כר"ש ונלע"ד דהנה מצאתי שכוון מרן זצ"ל בתירוצו לדעת הגאון מו"ה משולם זצ"ל טוסמינץ שכתב בספרו איגרה רמה על הרמב"ם שהזכרנו וז"ל י"ל טעם של הרמב"ם משום דהוי הדין דאם מל קודם זמנו נמי בדיעבד יוצא ומיקרי עשה מצוה ועיין מס' יבמות דף ב' בתוס' גבי נדה עכ"ד הנה נתן טעם לפסק הרמב"ם שגם זה מיקרי עשה מצוה וכדי שלא יקשה הקושיא דבשבת אמרו ע"ז דמיקרי לא עשה מצוה לזה רמז לעיין בתוס' יבמות דשם הקשו דיבמה שהיתה כרה בשעה שמות בעלה לא תתיבם מטעם שאין אני קירא בה בשעת נפילה יבמה יבא עלי' כמו אם היתה אשתו אחות יבמתו דמאחר שהיתה כדה אינו בת יבום כלל ותירצו דמדאמרו בפסחים דף ע"ב הבא על יבמתו נדה פטור משום דעשה מצוה מוכח דקנה אותה עכ"ד וכוונתם דאע"ג דבשעה שבעל אותה לא עשה מצוה דהא ודאי לא צותה תורה ליבם כשהוא נדה וכמש"כ רש"י בפסחים ע"ב ע"ב ד"ה א"ה יבמתו נמי לא רמיא מצוה עלי' מ"מ כיון דלאחר שתטהר מצוה ליבמה ולקנות אותה נמצא שעשה מצוה למפרע במה שקנה אותה. ולפי"ז א"ש פסק הרמב"ם דמוכח מר' יוחנן שסובר דבבא על יבמתו נדה פטור דקייל"ן דלא כר"ש ופטור במל של אחד בשבת דגם בזה עשה. מצוה למפרע:

ג) ומזה נלע"ד סתירה למה שהביא ביד שאול סי' רס"ב ראי' נגד הרמ"א וקדמו בזה בשאגת ארי' סי' כ"ב מהא דנולד בין השמשות דקייל"ן דמאחרין ולא מקדימין ואי כדעת הרמ"א דיצא בדיעבד הו"ל להקדים ולהיות זריז למצוה ובשאגת ארי' ביאר יותר הקושיא דהא אם מאחר ג"כ לא קיים ביום השמיני וגוף המצוה מקיים גם במל תוך זמנו א"כ הי' לו להקדים משום זריזין מקדימין למצות. ולמאי שבארנו אין מזה ראי' דהא גם להסוברים דיצא בדיעבד עכ"פ אז אינו מקיים המצוה רק בהגיע זמן אז קיים מצוה במה שמל למפרע א"כ איננו בזה שום זריז דהא עדיין אינו מצווה על המצוה קודם שהגיע זמנו ולא מצינו זריזין רק במצוה שכבר חלה עליו לקיימה. אולם השג"א הוסיף עוד ראי' מהא דאם מצד בין השמשות של ע"ש דנימול לט' ספק י' ובזה ודאי יקשה דלמה לא ימול לז' ספק ח' דאז עכ"פ אפשרות הוא שמקיים מצות ביום השמיני משא"כ במל בט' ספק י' דאז ודאי אינו מקיים מצות ביום השמיני א"ו דבמל תוך ח' לא יצא והוא ראי' גדולה:

ד) הש"ך בסי' רס"ב הקשה על רמ"א דאם מל תוך ח' יצא איך דוחה שבת הא אמרו במנחות דף ע"ב דאם נקצר שלא כמצותו כשר האיך דוחה שבת ובשג"א הקשה עליו דהא אמרו בשבת דף קל"ב דאיצטריך קרא למעוטי שביעי ולסברת הש"ך ל"ל קרא ע"ז הא מדדחי מילה שבת נדע ממילא דאינו נימול תוך ח' וני' דאיצטריך לגופי' דלולא שמיני לא נדע כלל מתי זמנו אם בח' או באחד משאר ימים אבל לישנא דגמרא דקאמר למעוטי ז' לא משמע הכא ולע"ד תמוהא דהא שם קאי הש"ס להקשות על רב אחי בר יעקב דמנ"ל דמילה דוחה שבת דלמא קרא אתי למעוטי שביעי וא"כ לאותו הו"א דמילה אינו דוחה שבת א"ש ללשון הש"ס דאז צריכין באמת למעט ו' ולמסקנא דידעינן דדוחה שבת י"ל דלא בא למעט שביעי רק לקבוע זמן למצות מילה דאל"כ לא נדע אתי לימול מי' עדיין יקשה כעין קושית השג"א ממה שאמרו שם דקרא שני איצטריך למעוטי תשיעי למאי שביאר שם השג"א בראיות דאין חילוק בזה בין אם אפשר לעשות המצוה קודם שבת או שיוכל לעשותה לאחר השבת ומעתה יקשה הא מדדחי שבת ידעינן למעט תשיעי ובספרי ליבא בעי דף כ"א הארכתי לישב קושיא זו בכמה אופנים ותמצית הדברים דאם לא הי' לנו קרא למעט תשיעי אז לא הוי מצי למילף מקרא דביום שמילה דוחה שבת וא"ש:

ה) אולם השג"א הקשה דלסברת הש"ך יקשה באמת האיך דוחה שבת הא אם ימול לאחר זמנו מקיים בודאי המצוה או דדוקא לענין קצירת עומר אמרו כן כמש"כ תוס' שם דנלמד מתמיד דרק אם אי אפשר לקיים המצוה בלי דחיית שבת אז דוחה שבת והצל"ח השיג על תירוצו דלמה לא נלמד למילה במה מצינו כמו אותן מצות שמצינו שדוחין שבת מ"מ אין דוחין שבת. רק בזמן קביע בשבת דוקא אבל אם בדיעבד יוצאין גם בע"ש אינו דוחה א"כ ודאי גם מילה אינו דוחה שבת אם יוצא בדיעבד כשמל בע"ש ובחידושי לסוגיא דנקצר שלא כמצוותו הארכתי בישוב קושיות אלו דודאי כל שיש קרא מפורש דדוחה שבת אז אין מקים להקשות למה דוחה שבת אם כשר בדעביד כשנעשית שלא בשבת שהרי גלתה תורה שדוחה שבת רק שם בקצירת עומר שיש דרשא אחרת אז אם הי' נקצר שלא כמצותו כשר לא הי' מוקים לקרא לדרשא דרוחה שבת רק לדרשה האחרת אבל לעולם כל שיש קרא מפורש שדוחה שבת אין להוכיח מזה שלא יצא בדיעבד אם עשה המצוה לפני או לאחר שבת די"ל דגלתה תורה שדוחה שבת ואין כאן מקום להאריך בזה:

ו) מי' בכ"ז נלע"ד כעין ראיית הש"ך מלשון רע"ק שאמר כלל גדול דכל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש אינו דוחה שבת ואם נימא כדעת הרמ"א הא איכא מילה שאפשר לעשותה קודם שבת ובכ"ז דוחה שבת ואין לדחות דכוונת רע"ק על דבר שאפשר לעשותה לכתחלה בע"ש וכאן הא לכתחלה צריך לקיים ביום השמיני דעדיין יקשה למה נקיט רע"ק כל מלאכה שאפשר לעשותה מע"ש הא ביאר השאגת ארי' דאם יכול לעשותה אחר השבת דינו כמו אם יכול לעשותה קודם השבת וא"כ למה נקיט רע"ק קודם שבת דייקא הול"ל כל מלאכה שאפשר לעשותה בחול אינו דוחה שבת והי' כולל שתיהן בין שאפשר לעשותה קודם השבת או לאחר השבת א"ו דלא נקיט כן משום דגוף מצות מילה מקיים גם לאחר השבת ובכ"ז דוחה שבת משא"כ בע"ש שפיר נתן כלל בדבר שאין שום דבר שיהי' יוצא בו כשעשאה בע"ש ויהי' דוחה שבת א"כ מוכח דגם בדיעבד לא עשה מצוה במל תוך זמנו דמצות ביום השמיני אינו מקיים גם אם מל לאחר השבת:

ז) עוד מצאתי בחידושי ר"ן שבת דף קל"ז שכתב ת"ל במל תוך ח' לא עשה מצוה כלל וכלל עכ"ל לשון זה ודאי מורה שלא קיים שום מצוה בזה וכן מצאתי במאירי בשבת דף קל"ב שכתב קודם שמונה אין בה מצוה כלל ואם מל בשביעי או קודם לא קיים מצות מילה עכ"ל הרי מפורש שגם בדיעבד לא קיים המצוה הרי שמחלוקת האחרונים כבר מפורש בראשונים ע"כ ברור שאין בזה מצוה כלל ואם מחמת פקוח נפש צריכין למול קודם ח' אין שום קפידא למול דוקא ע"י כשרים למול דכיון דאין בזה מצוה יכול להעשות ע"י פסולים. ומה שנתקשה השג"א שם מהא שפסק הרמב"ם שאם לא הי' תינוק למול בשבת ומל את של אחד בשבת דחייב ואי נימא דלא קיים מצוה כלל הא פסק הרמב"ם דמקלקל בחבורה פטור לק"מ דכבר כתב הגאון ר' יעקב עמדין זצ"ל בספרו לחם שמים והגאון ר' מרדכי בינעטה זצ"ל בספרו מגן אבות. דגם במל תוך זמנו מ"מ הוי מתקן דעכ"פ אינו ערל ומותר בתרומה וקדשים. ומה שפסק הרמב"ם במל של אחד בשבת ויש לו תינוק למול בשבת שהוא פטור כבר ביארנו היטב בספרי ליבא בעי דף כ"ג שטעמו דכל שניתן שבת לדחות אצלו פטור גם בלא עשה מצוה ושאני נותר שלא ניתן איסור זה לדחות אצלו. והירושלמי שזכרנו באות א' באמת הקרבן עדה שם פירש דשאני מילה אם הי' עושה למחר הי' עושה מצוה משא"כ נבילה לעולם אין בו מצוה ואם כי הוא קצת דחוק מ"מ מוטב לדחוק קצת שלא יהי' הירושלמי נגד כל הראיות שזכרנו וכהסכמת הראשונים שהבאתי:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה