שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קנג
בדין ירושה ברבנות וכדומה.
ביו"ד סי' רמ"ה כתב הרמ"א בסכ"ב דמי שהוחזק לרב בעיר בנו קודם לאחרים אם ממלא מקום אבותיו ביראה והוא חכם קצת ומג"א באו"ח סי' כ"ג ס"ק ל"ג כתב בשם שו"ת רשד"ם יו"ד סי' פ"א דדוקא בשאר מנויין שבישראל בנו קודם אבל בחכם הממונה להרביץ תורה או לדין אין בנו קודם. ובשו"ת ח"ס חאו"ח תשובה י"ב כתב ראי' לרשד"ם מיומא דף ע"ב דדרשו מקרא בכהן גדול שבנו קם תחתיו וקשה ל"ל קרא תיפ"ל מקרא דבקרב ישראל האמור במלך שממנו דרשו בספרי שכל המנויין שבישראל יהי' בנו קם תחתיו וכמש"כ הרמב"ם בפ"א מהל' מלכים א"ו דלענין תורה וקדושה אין הבן יורש גדולת אביו לכך הוצרך קרא בכה"ג ועוד ראי' מהא דדרשו במשוח מלחמה שאין בנו קם תחתיו מדכתיב אשר יבא אל אוהל מועד וקשה למה יגרע משוח מלחמה מכל המנויין שבישראל א"ו דלא אמרו כן אלא במלך וכדומה לזה אותן מנויין שפרט בירושלמי הביאו תוס' במס' סוטה דף מ"א ע"ב ד"ה אותו שוטרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי דיינין ומכין ברצועות אבל כל מינויי קדושה אינן בכלל זה ומשו"ה בעי כה"ג קרא יתירא לרבות וחוזר וממעט משוח מלחמה וכש"כ שאר מינויי קדושה עכ"ד ולע"ד ראי' השני' תמוהא דאדרבה מדאיצטריך קרא למעט משוח מלחמה עכ"ח משום דבלא"ה היינו למדין מקרא דבקרב ישראל דגם משוח מלחמה בנו קודם ואין לנו לבדות טעם מלבינו ולומר שמשוח מלחמה אין בנו קודם משום שהוא מינוי קדושה וגם י"ל שהטעם הוא משום שהוא דבר שאינו נוהג תמיד והוא רק מקרה וכזה ראיתי למרן מהר"ם שיק זצ"ל בחיו"ד תשובה רכ"ח כתב כן. וגם י"ל דלהיות המשוח מלחמה צריך להיות ביום קרב בין אנשי המלחמה וצריך לזה שלא יהא רך לבב לכך לא אמרה תורה בזה שיהי' בנו קודם. וגם קושיא הראשונה לע"ד ל"ק די"ל דבאמת לא איצטריך קרא גם לכה"ג דהא קרא שנאמר בפ' תצוה תחתיו מבניו איצטריך למעט משוח מלחמה וכן קרא בפרשת צו תחתיו מבניו איצטריך למעט משוח מלחמה שאינו מביא עשירית האיפה. וקרא דכתיב בפ' אחרי וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו איצטריך שאינו קם תחתיו רק אם ממלא מקום אביו דזה דרשו מדכתיב ואשר ימלא את ידיו ובקרא אצל מלך אין שם תנאי זה ונלמד מכה"ג ואין להקשות דל"ל קרא מיותר לזה בכה"ג הו"ל למיכתב כן גבי מלך דזה אינו דהא קרא זה איצטריך לכדדרשו בתו"כ אן כל אלא משיח בשמן המשחה מרובה בגדים מנין ת"ל ואשר ימלא את ידיו רק מסמיכות קרא זה לקרא לכהן תחת אביו דרשו ג"כ שצריך למלאות מקום אביו וא"כ עדיף לכתבו כאן מלכתוב פסוק מיוחד אצל מלך. ובאמת הרמב"ם בפ"ד מהל' כלי המקדש ה"כ כתב דכה"ג בנו קודם מקרא דבקרב ישראל האמור במלך ועכ"ח כמו שכתבנו דקראי האמורים בכה"ג איצטריכו לדרשא:
ב) עוד תמוהא בעיני שלא ראה הח"ס דברי רבו בס' פנים יפות שכתב דלפי דברי הרמב"ן שכתב דקרא דאשר ימלא את ידיו דהיינו מרובה בגדים מיירי אף בזמן שהי' שמן המשחה דכשנמצא פסיל בכה"ג כמו שאמרו דמתקינין לו כהן אחר אין מושחין אותו והטעם לפי שלא הי' אלא לשעה קמ"ל קרא דאף בזה בנו קודם דלא נימא דוקא כשמת הכה"ג בנו קידם מחמת ירושה אבל בחייו הו"א דאין בנו קודם לכך איצטריך לכהן תחת אביו עכ"ד ולפי"ז נדחה ג"כ ראיית הח"ס. והגם שהפנים יפות כתב זה רק לדרך הרמב"ן ובס' אורח מישור בנזיר דף מ"ז דחה דברי הרמב"ן בשתי ידים לע"ד גם לפרש"י דאשר ימלא את ידיו לא קאי היכי שנמצא פסול בכה"ג מ"מ שפיר נוכל לומר דקרא אתיא להכי דבתו"כ דרשו מנין לרבות כהן אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן והיינו שאם אירע פסיל בכה"ג שמתמנה אחר תחתיו וא"כ לכל הפירושים עכ"פ מיירי קרא מכהן שנתמנה לשעה א"כ שפיר י"ל כהפנים יפות דלזה איצטריך קרא דגם בחייו בנו קודם:
ג) מי' באמת דברי הרמב"ן ברורים וכל השגותיו של אורח מישור אין בהם ממש והראשונים לרוחב בינתם קצרו לפעמים בדבריהם ולתכלית זה נעתיק יק דברי הרמב"ן דז"ל ואין הכוונה להרב שלא הי' במקדש כה"ג מרובה בגדים אלא מיאשי' ואילך שהרי בגמרא אמרו משוח בשמן המשחה ומרובה בגדים איזה מהן קודם ואמרו בגמרא במיתת כולן הוא חתר או במיתת אחד מהן הוא חוזר משמע שכולן נמצאים בזמן אחד אבל בכל הזמנים אם נתרבה בבגדים כשר לעבודת יוה"כ שהרי לעולם מתקנין כהן אחר תחתיו ביו"כ ואין מושחין אותו ואם אירע פסול בכה"ג משמש זה תחתיו שהוא כשר בריבוי בגדים בלא משיחה עכ"ד ובס' אורח מישור השיג דדוחק לומר דמיירי אם נתרבה בבגדים בדיעבד דמ"מ קשה ל"ל ב' כהנים אחד משוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים. ועוד דאיך אפשר לומר דהכהן שמתקינין תחתיו אינו נמשח דהא קראו אותו בש"ס משוח שעבר א"כ משמע שנמשח בשמן המשחה והלשון תחתיו ג"כ משמע דכל התקנות שנעשו לראשון עשו גם לשני. ותו דביומא דף ג' ע"ב משמע דוקא לענין מפרישין מביתו יש חילוק בין כה"ג ראשון לשני הא לשאר דברים שווין ד' הקשה דביומא דף ד' מבואר דעכ"פ משיחה יום אחד מעכב גם לדורות. וקושית הרמב"ן ל"ק דמשכחת לה משוח ומרובה בגדים בפעם אחת כגון שנמשח כה"ג בשמן המשחה ולאחר משיחתו נגנז שמן המשחה ואירע בו פסול כגון מום או זקנה ועומר בקדושתו ומחזיר את הרוצח זולת לעבודה הוצרכו להקים כה"ג אחר ומאחר שכבר נגנז' שמן המשחה הי' רק מרובה בגדים עכ"ד ובחנם השיג על הרמב"ן דמפורש איתא כדבריו בספרא בפרשת צו בקרא ביום המשח אותו דאין מושחין שני כה"ג כאחד ובירושלמי פ"א דמגלה ופ"ג דהוריות אמר ר' יוחנן שהטעם משום איבה וא"כ ברור דכהן שמתקינין תחתיו אין מושחין אותו והרמב"ן דייק שכשר לעבודת יוה"כ שזה שהתקינו תחתיו לא משחו אותו. ומה שהקשה מהא דקראו בש"ס כהן המתמנה תחתיו משיח שעבר לק"מ דהרמב"ן יפרש שאין הכוונה על הכהן המתמנה תחתיו רק כה"ג שנמשח שנפסל לעבודה ע"י זקנה או מום וכדומה והוא עצמו הביא שם הרמב"ם בפ"ג דהוריות מ"ב שפירש כן:
ד) ומה שתירץ הוא לקושית הרמב"ן מהש"ס דמוכח שיש בפעם אחד משוח ומרובה בגדים דמשכחת לה בעת שנגנז שמן המשחה ונעשה הכה"ג בעל מום תמוהא דזה נקרא בש"ס משוח שעבר וכאן קראו משוח סתם ולרמב"ן א"ש שיש בפעם שלשתן משוח שעבר כגון שנפסל בזקנה או מום ומשוח ואירע בו פסול טומאה וכדומה וכהן שממנין תחתיו לשעה אין מושחין אותו נמצא בפעם אחת שלשתן ואין להקשות דאחר שתי עוד משוח שעבר האיך משחו השני דאין מושחין שני כה"ג כאחד דהא כבר הבאתי שמפורש בירושלמי הטעם משום איבה וכ"ז אם העבירו את הראשון רק לשעה וחוזר לעבודתו אז שייך משום איבה אבל זה שנפסל בשביל זקנה שאינו חוזר עוד לעבודתו ל"ש בו איבה. ור' עדיין יקשה דהא שפיר משכחת לה בפעם אחת משוח ומרובה בגדים כגון שאחר שנמשח הכהן נגנז שמן המשחה ואירע בו טומאה ומנו מרובה בגדים תחתיו ואחר שעבר הפסול חזר הראשון לעבודתו וא"כ שפיר יש כאן משיח העובד עבודה וגם מרובה בגדים לאחר שחזר המשיח לעבודתו דבשלמא למאי שפרש"י במתני' על משוח שעבר שהוא הכהן שהתקינו תחת הכה"ג שנטמא ולאחר שחזר הראשון לעבודתו נעשה זה משוח שעבר א"ש דאי אפשר לומר דמיירי באופן שכתבנו דממ"נ אם נגנז שמן המשחה לאחר שמשחו כה"ג העובד עתה מהיכן משחו זה המשוח שעבר ואם לא נגנז עד אחר שמשחו גם את השני א"כ לאיזה תכלית התקינו מרובה בגדים כל זמן שחי זה השני שהוא משוח שעבר וגם אין רשאין להוריד השני ולהעמיד השלישי אבל למאי שכתבנו שהרמב"ן פירש זה שאמרו משוח שעבר היינו הכהן שנפסל תיקשי דשפיר משכחת לשלשתן בפעם אחת גם אם נימא דאין ממנין מרובה בגדים כל זמן שיש שמן המשחה די"ל דמשוח שעבר נפסל ע"י זקנה או מום והקימו שני ומשחו אותו ואח"כ נגנז שמן המשחה ואירע טומאה בשני והוצרכו להעמיד שלישי מרובה בגדים מי' ברור דכוונת הרמב"ן דזה דוחק גדול שלא יהי' שום נפקותא לדורות ושלשה סוגיות אלו דנזיר ומכות והוריות יהי' רק כ"מ למה שעבר בזמן שנגנז שמן המשחה ולכך כתב דמשמע מזה דגם בזמן שיש שמן המשחה הי' נהוג מרובה בגדים בכהן שמתמנה תחתיו וכבר הראינו שכן מפורש בתו"כ ובירושלמי שלא הי' מושחין זה שהתקינו תחתיו. וכבר הסכימו כל גדולי האחרונים לפסוק כרמ"א ודלא כרשד"ם וגם ח"ס עצמו בתשובה י"ג כתב דבזה"ז שרבנים מקבלים פרס כ"ע מודים שיש בו ירושה. מי' בכ"ז כתב מרן מהר"ם שיק זצ"ל בתשובה רכ"ח שאין להכריח ולכוף הצבור רק שאם יודעים שממלא מקום אביו החיוב עליהם להקימו תחתיו וכל המסייע להם שלא יעשו כן מסייע לעושים שלא כדין והמשתדל שימנו אותו הוא בכלל עני המהפך וכי' ולא תשיג וכו' עכ"ד:
ה) ושמעתי ראי' לזה מתוס' ברכות דף ד' ד"ה בני' שכתבו דמסתמא הי' ממלא מקום אביו בסנהדרין ואח"כ ראיתי בס' תורת חיים כתב ראי' זו ושם הוסיף להביא חבל גדולי אחרונים שכולם הסכימו לריב"ש ומבי"ט שגם בכתר תורה שייך ירושה. ונתקשה במאי שהביא הרמ"א בשם הכלבו דתלוי במנהג דאיך אפשר דתלוי במנהג מאחר שדין תורה הוא כך שיורש גדולתו ולע"ד לק"מ דכפי הנראה הכוונה על מה שהביא הכלבו סמיך לסוף הספר שאלה ותשובה ושם כתב ועכשיו נהגו כל קהלות הקודש למנות אנשים על צרכי צבור לזמן ובהגיע זמנם יצאו אלו ויכנסו אחרים תחתיהם וכו' בין שנוטלין שכר עליהן ובין שאין נוטלין ואפי' לא קבעו להן זמן סתמן כפירושן אחר שנהגו בכך וכו' עכ"ד וא"כ פשוט דבדורותיהם שהי' המנהג קבוע שלא קבלו מתחלה רק לזמן ודאי א"ש דאין בו משום ירושה: