שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קנב
בדין מי שאנסו אותו בממון וכדומה ולהפטר מאונסין נשבע שלא יאכל פירות לעולם אם הדבר כך אם חלה השבועה או לא.
מבואר בסי' רל"ד סעיף י"ד שאם נדר לאונסין לאסור פירות עליו והי' בלבו היום איני נאסר לעולם אבל אם אמר בפירוש לעולם אז חל הנדר ובס' יד יוסף הביא בשם השמ"ק בנדרים דף כ"ח דזה דוקא כשאנסו אותו לאסור פירות עליו לעולם אף דאנוס בממון חייב לקיים נדרו אבל אי אנסו דלשתבע האי לאו שבועה היא כלל כיון דשלא כדין אנסוהו וכתב דמבואר דבר חדש דשבועה באונס לאו שבועה כלל ובאמת במשנה מבואר פלוגתא ב"ש וב"ה אי מותר בשבועה אמנם נראה דדוקא אם הוא נודר להורגין ולחרמין בזה שבועה חמור דהא הוא פותח לשבע בשקר אבל אם האנס אנסו שישבע אין בשבועה כלום אבל המעיין בש"ס דף כ"ח ימצא דז"א דהרי פריך מיפתח הוא דלא מיפתח לי' בשבועה אבל הא מדיר נדיר בשבועה והתנן וכו' הרי דאין חילוק בזה וע"כ דברי השמ"ק צ"ע עכ"ל ולע"ד ברור דמעולם לא נתכווין השמ"ק לחלק בין נדר לשבועה וזה שנקיט בתחלה נדר ואח"כ שבועה הוא רק אשגירת לישנא ובמח"כ לא העתיק יפה דבשמ"ק לא כתב שאנסו לאסור פירות עולות עליו לעולם רק כתב ואם אמר בפירוש יאסרו כל פירות עלי לעולם אע"ג דאניס בממוני' מחויב לקיים נדרו ולא נתכוין להשמיענו דבר חידוש שהרי זה פשוט דשבועת אונס לאו שבועה היא כמו שדרשו מהאדם בשבועה פרט לאנוס וכל החילוק הוא רק אם אנסו אותו על דבר אחר והוא להפטר מזה נדר או נשבע בזה כל שאמר בפירוש לעולם חל הנדר והשבועה אבל אם האונס הי' על הנדר והשבועה עצמה שאנסו אותו לנדור או לשבע א"צ לקיים כי באונס ל"ה נדר ושבועה והש"ס קאמר שם רק דלב"ש אין חילוק בזה והוא אוסר גם אם הם בקשו השבועה ולא אמר לעולם אבל לב"ה דמתיר בשבועה ג"כ כל שלא אמר לעולם פשוט דאם אמר לעולם ג"כ אין חילוק בין נדר לשבועה רק בין אם האונס הי' על דבר אחר או על השבועה ופשוט דאם אנסו אותו לדבר אחר והוא כדי להנצל מזה נשבע שיאסרו כל פירות עליו לעולם שחלה השבועה.