שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קמה
בדין האומר קונם פירות אלו עלי אם אסור בחלופיהן מה"ת.
ב"י בסי' רט"ז כתב מדברי הרא"ש שאין אסורין אא"כ החליפן הנודר כמו שקנסו בכל איסורי הנאה שיהי' אסורין החליפין להמחליף אבל דעת הר"ן דכיון שפרט ואמר אלו שוינה' עליי' כהקדש ונראה מדבריו דמדאורייתא הוא דאסור בחלופיהן והב"ח השיג עליו דאדרבה מפורש בר"ן שהוא רק מדרבנן וכמש"כ הרא"ש דבסמוך בבעי' דרב"ח כתב דלקולא נקטינן בספיקא דרבנן. ולע"ד פלא איך העלים עינו מדברי הר"ן שביאר באורך דזה שעשאן כהקדש שייך רק במי שאוסר על עצמו אבל א"א לאסור על חבירו כהקדש וא"כ בבעי' דרב"ח דקאי שאוסר על חבירו שפיר כתב דשם הספק רק בדרבנן אם קנסו להמחליף ושפיר כתב הר"ן דלקולא נקטינן משא"כ באוסר על עצמו להדיא כתב שדינו כהקדש וממילא אסורין החליפין מה"ת כהקדש. אולם גם דברי הב"י במה שהעלה בדעת הרא"ש תמוהים דברור כשמש שגם הוא סובר במי שאוסר על עצמו שאסורין החליפין מה"ת ותדע דהא איבעי' דלא איפשיטי' הוא אם הא דהחליפין אסורין משום שכן דעת הנודר לאסור על עצמו החליפין ואדם אוסר על עצמו דשלב"ל או שהטעם משום קנס כמו בכל חליפי איסורי הנאה וא"כ פשוט דלאותו צד שכוונת הנודר לאסור על עצמו החליפין שהם אסורין מה"ת וא"כ מאחר דלא נפשטה האיבעי' ברור הוא שהחליפין אסורין מה"ת מספק. ולא עוד אלא דלע"ד לדעת הרא"ש הם ודאי אסורין מה"ת והאיבעי' הי' אם שייך גם לאסור מטעם קנס ונ"מ כשאוסר על חבירו דלטעם שאוסר על עצמו חליפין אם החליפן המודר הי' החליפין מותרין דעל חבירו אין יכיל לאסור דשלב"ל ולטעם השני מטעם קנס גם במודר אסורין החליפין ומפורש יוצא כן מדברי הרא"ש שם והב"י לא העתיק רק תחלת דבריו ומיד אח"ז כתב והוא הדין אפי' לא אמר אלו דכיון דאמר קונם ולא הזכיר אכילה אסר עצמו בחליפין וגדולין הרי מפורש שסובר שהנודר אסר עצמו גם מחליפין וא"כ פשיטא שאסור מה"ת גם בחליפין ומפורש כתב בדף מ"ז דחשבינן לי' כהקדש וכ"כ תוס' שם דחליפין אסור משום דתופס דמיו כהקדש והרי בהקדש פשוט דמה"ת תופס דמיו ואח"כ כתבו באיבעי' דאפשר שאסור גם מטעם קנס ואז אסור גם כשהחליפן המודר ובספרי ליבא בעי דף ע"ז בארנו שכן דעת הרמב"ם וסובר דהנודר לוקה על החליפין כמו על גוף הדבר שאסר בקונס. נמצא שהאומר קונם פירות אלו עלי גם אם החליפן אחר אסור להנודר להנות מן החליפין שאין טעם האיסור משום קנס רק משום שהוא כהקדש ותופס דמיו: