שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קלט
נזיר שנטמא או גילח ביום שאחר מלאת אם סותר נזירותו.
א) הרמב"ם כתב בפ"ו מהל' נזירות ה"ה וז"ל נטמא ביום של אחריו שהוא יום שראוי' לגדל שיער או גילח אחר מלאת ה"ז אינו סותר כלום אעפ"י שעדיין לא גילח שהרי שלמה הנזירות וכל שנטפל לה עכ"ל וכתב הלח"מ דתוס' בדף ל"ט ע"ב בתירוץ הראשון חולקים על הרמב"ם וס"ל דסותר ל' יום אבל בתירוץ הנ' ס"ל כהרמב"ם דלרבנן אינו סותר כלום דלא ילפינן הגלחת מטומאה. ולע"ד תמוהא דהא אין שום חילוק לדינא בין שתי תירוצי התוס' רק בפירוש הגמרא יש חילוק דלתירוץ הראשון מוקי להברייתא קודם הבאת הקרבנות ולכך סותר לרבנן ל' ובתירוץ השני מוקי לברייתא לאחר הבאת קרבנות ולכך לרבנן אינו סותר כלום. ומאחר שכן קשה אם כוונת הלח"מ דהרמב"ם מיירי קידם הבאת הקרבנות וכן הביא המנחת חינוך במצוה שע"ד בשם הלח"מ א"כ האיך כתב דתוס' בתירוץ הב' ס"ל כרמב"ם הלא קידם הבאת קרבנות ס"ל לתוס' גם בתירוץ הב' דלרבנן סותר ל' יום והרמב"ם הא ס"ל דאינו סותר כלום ואם נימא דלא כמנחת חינוך אלא דכוונת הלח"מ לפרש הרמב"ם לאחר הבאת קרבנות א"כ גם בתירוץ הראשין אין התוס' חולקים על הרמב"ם דהא כתבו בתירוץ זה דרק קודם הבאת קרבנות סותר לרבנן והרמב"ם הא מיירי לאחר הבאת קרבנות. וסבור הייתי לתרץ דלעולם כוונת הלח"מ כמש"כ המנחת חינוך בשמו לפרש דברי הרמב"ם קידם הבאת הקרבנות וזה ודאי פשוט דהרמב"ם חולק על תוס' הן בתירוץ הראשון והן בתירוץ השני וכוונתו רק דלפי שזה שמוקי הש"ס הברייתא כר"א ולא כרבנן לפי תירוץ ראשון שבתוס' הוא משום דלרבנן סותר ל' ולתירוץ השני הוא משום דלרבנן אינו סותר כלום ולזה כתב הלח"מ בדעת הרמב"ם דס"ל בזה כתירוץ ב' שבתוס' דלרבנן אינו סותר כלום אבל בזה ודאי הרמב"ם חולק עם תוס' דרמב"ם מוקי לה קודם הבאת קרבנות ותוס' מוקי לה לאחר הבאת קרבנות. אמנם המעיין בלח"מ ימצא דס"ל דשני תירוצי התוס' מחולקים בזה אם ילפינן תגלחת מטומאה או לא והוא תמוהא דבתוס' שלפנינו אין זכר מזה וגם בתירוץ השני ס"ל דילפינן תגלחת מטומאה אלא דגם בטומאה אם נטמא לאחר הבאת קרבנותיו אינו סותר כלום:
ב) ומאוד אני תמה על הלח"מ ומנחת חינוך דהאיך אפשר לומר דהרמב"ם מיירי ביום שאחר מלאת קודם הבאת קרבנותיו דהרי יום שאחר מלאת הוא יום הבאת קרבנותיו כמש"כ הרמב"ם בה"ד והא הרמב"ם פסק בפ"ח מהל' נזיר ה"ח גלח על השלמים ונמצא פסול תגלחתו פסולה. ושם בהי"א כתב כל מקום שאמרו תגלחתו פסולה הרי הוא כמו שנתגלח בתוך ימי נזירותו שהוא סותר ל' יום כמו שביארנו עכ"ל הרי מפורש שאם נמצא הקרבן פסול סותר ל' בשביל שנתגלח וכן מפורש בתוספתא דנזיר פ"ד ה"ד וא"כ כש"כ שאם גילח קידם שהביא כלל קרבנותיו שסותר ל' יום ומוכרח דהרמב"ם מיירי לאחר שהביא קרבנותיו וצע"ג. אמנם קשה לי דאם הרמב"ם מיירי כאן לאחר הבאת קרבנותיו הי' לו להביא זה הדין בה"ד דשם מיירי בנטמא לאחר שנזרק עליו הדם והי' לו לומר שם וכן הדין אם גילח. ועו"ק דהא הרמב"ם כלל יחד נטמא ביום גידול שיער ונתגלח ביום שאחר מלאת ועל שתיהן אמר טעם אחד שהרי שלמה הנזירות וכל שנטפל לה ועכ"ח ביום גידול שיער שהוא יום שלאחר יום שאחר מלאת הפירוש שכבר נשלם יום מלאת ויום שלאחר מלאת וזה היום שלאחר מלאת הוא נקרא שנטפל לה וא"כ איך אמר טעם זה על גילח ביום שלאחר מלאת הא אז עדיין לא נשלם הנטפל לה. ועו"ק הלשון ועדיין לא גילח דמשמע שכבר הי' ראוי' להיות מגולח מאתמול וזה שייך רק ביום גידול שיער ולא ביום שלאחר מלאת. ועו"ק למה לא פירש הרמב"ם דמיירי לאחר שנזרק עליו הדם כמו שפירש בה"ד גבי נטמא סוף דבר שדברי הרמב"ם בהלכה זו צע"ג. ולולא דמסתפינא אמינא שזה שכתב הרמב"ם או שגילח אחר מלאת נשמט ממקומו וראוי' להיות בהלכה שלפ"ז דמיירי שם לאחר שנזרק עליו הדם או דתיבת אחר מלאת הוא טעות סופר ומיירי ביום גידול שיער:
ג) בדף ל"ט ע"ב בתוס' ד"ה וקים קשה לי לתירוץ הב' דמיירי לאחר הבאת הקרבנות דא"כ איך שתק הש"ס מזה וכמו שאמרו דמיירי לאחר מלאת הי' לו לומר דמיירי לאחר הבאת הקרבנות. וגם לישב לשון התוס' שכתבו וז"ל ושמא י"ל דמודו כעין אחר מלאת שהביא קרבנותיו. דלשון דמודו כעין הוא לכאור' מקושי הבנה ובאורח מישור הגי' דצ"ל דמיירי כאן ובברכת ראש הבי' דצ"ל דמודו כאן. וגם הוקשה לי לשון שמא שכתבו התוס' דמול"ל א"נ. ועו"ק דהא כבר ביארנו דלדינא אין שום נ"מ בין שתי התירוצים ולמה חזרו מתירוצם הראשון ואי משום הקושיא שהוקשה להם על תירוצם הראשון דלא הי' צריך לאוקמי שלא אליבי' דהלכתא כר"א דהוי מצי לאוקמי כרבנן וכגון שגלחו אותו ביום ל"ב משום זה לא הי' צריכים לחזור מתירוצם הראשון דכמו שפירשו לתירוץ הב' דביום שלאחר מלאת לאחר הבאת הקרבנות אינו סותר כלום לרבנן דתגלחת לא מעכבת כן הי' יכולים לפרש גם לתירוץ הראשון דלא יכול לאוקמי ביום ל"ב משום דאז אינו סותר כלום לרבנן והנלע"ד דבאמת אין כוונת התוס' לתרץ שני תירוצים וכל כוונתם רק לתרץ מה שהוקשה להם על תירוץ הראשין דהו"ל לאוקמי כרבנן ובגילח ביום ל"ב דמודו רבנן דאינו סותר ל' אנא ז' וע"ז כתבו ושמא י"ל דלא יכול לאוקמי בכה"ג דני' דזה ודאי אמת דמודו רבנן ביום ל"ב שאינו סותר ל' אבל זה לא מודו דסותר ז' דס"ל שאינו סותר כלום כעין שס"ל בגילח לאחר מלאת לאחר שנזרק הדם דאינו סותר כלום כן ס"ל ג"כ בגילח ביום ל"ב דאינו סותר כלום ולכך לא יכול לאוקמי כרבנן וזו שכתבו ושמא י"ל דביום ל"ב מודו כעין שמודו אחר מלאת אחר שהביא הקרבנות דאינו סותר כלום ודו"ק: