שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קלז
בדין נזיר שגילח באיזה אופן יהי' הגלוח שיסתור עי"ז נזירותו.
א) הרמב"ם כתב בפ"ו מהל' נזירות ה"א נתגלח רוב ראשו בין בתער בין כעין תער ולא נשאר מן השערות כדי לכוף ראשן לעיקרן וכו' אפי' גלחו' לסטים באונס הר"ז סותר ל' יום עד שיהי' לו פרע ואח"כ יתחיל למנות והקשה הלח"מ בפ"ה מהל' חירות הי"א דהא מסקנת הש"ס נזיר דף ל"ט ע"ב דשער מלתחת רבי וצריך להשאר דוקא מן השער שהי' לו בשעת קבלת נזרו כדי לכוף ראשו לעיקרו ומוקי ברייתא דאם גלחו' לסטים ושיירו כדי לכוף ראשו לעיקרו דאינו סותר כר"א ולאחר מלאת ואיך פסק. הרמב"ם דלעולם כל ששייר כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר הלא לרבנן דר"א לעולם סותר דכל שגלח מלמעלה כבר גלח השער שהי' לו בשעת סרו מאחר דשער מלתחת רבי ותירץ דמדאמר רב חסדא בדף מ' דאינו סותר אלא אם גילח כעין תער מוכח דכל שהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר דתו לא הוי כעין תער ועכ"ח חולק על הא דהי' פשוט להש"ס בדף ל"ט דאפי' הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו סותר דמלתחת רבי וקייל"ן כרב חסדא דתניא כותי' עכ"ל ובס' מנחת חינוך מצוה שע"ד הקשה דתירוץ הלח"מ א"ש רק לדעת הרמב"ם דס"ל דהא דאמר רב חסדא ובתער קאי גם לענין סתירה אבל התוס' שכתבו בדף מ' ד"ה ובתער דלא קאי רק למלקות אבל לענין סתירה סותר גם אם גילח שלא כעין תער ומ"מ כתבו שם דאם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר יקשה דהא בדף ל"ט מבואר דגם אם שייר כדי לכוף ראשו לעיקרו סותר ונלע"ד די"ל דכוונת התוס' באמת ששייר כדי לכוף ראשו לעיקרו משערות שהיולו בשעת קבלת נזרו ומשכחת לה כגון שגלחו למשל ז' ימים אחר קבלת הנזירות והניח לו כדי לכוף שני פעמים מראשן לעיקרן ומאחר דקים לן שבז' ימים אין השערות גדלין יותר מכדי לכוף ראשן לעיקרן א"כ מה שיש לו פעם שני כדי לכוף ראשן לעיקרן הוא מהשערות שהי' לו בשעת קבלת הנזירות. ואין להקשות דא"כ מאי פריך הש"ס בדף ל"ט מברייתא דאם שייר כדי לכוף ראשן לעיקרן אינו סותר הא יש לאוקמי גם הברייתא דמיירי כה"ג דז"א דמדסתמה הברייתא ולא פירשה שצריך להיות כדי לכוף ראשן לעיקרן משערות שהי' לו בשעת קבלת נזירות ודאי משמע דבכל אופן שנשאר לו כדי לכוף ראשו לעיקרו אפי' משערות שלאחר קבלת הנזירות אינו סותר דהא הברייתא אתיא לאשמועינן ההיתר שאינו סותר והו"ל לפרש שרק באופן זה הותר אבל התוס' לא באו להשמיענו דאינו סותר אם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אדרבה חומרא אתי להשמיענו דגם אם לא גילח כעין תער סותר מלבד בהניח כדי לכוף ראשן לעיקרן ולכך לא חששו להאריך וסמכו על המבואר בדף ל"ט שזה השיעור צריך שישייר מאותן שערות שהי' לו בשעת קבלת הנזירות:
ב) הנה הלח"מ העיד על תירוצו שהוא דוחק גדול. והדין עמו מסברא ומגמרא דודאי אין סברא לומר שנחלקו במציאות אם שער מלעיל רבי או מלתחת רבי וגם יקשה לומר דרב חסדא ס"ל דמלעיל רבי מאחר דהש"ס הוכיח בראי' ברורה מן הברייתא דמלתחת רבי. אולם לע"ד אין צריכין לומר כלח"מ דרב חסדא חולק על מסקנת הש"ס דמלתחת רבי. דהנה לכאור' תמוהא מנ"ל לחכז"ל זה החילוק בין שערות שהי' לו בשעת קבלת נזרו ובין שערות שצמחו לו אח"כ ואם די בנשתייר לו שערות כדי לכוף ראשו לעיקרו למה לא יהי' סגיא בהכי גם בנשתיירו לו מן השערות שאחר קבלת הנזירות כדי לכוף ראשו לעיקרו. ומה גם דהלא זה שאם גילח שסותר הסירות מבואר בדף מ"ד הטעם משום דבעינן גידול שיער וליכא ופירשו תוס' ורא"ש משום שצריך לקיים מצות גלוח בשעת תשלום נזירותו ולפי"ז למה לא יהי' סגיא בנשתיירו לו כדי לכוף ראשו לעיקרו משערות שצמחו אח"כ וכי תגלחת אחרונה צריך לגלח דוקא משערות שהי' לו בשעת קבלת נזרו והלא אם לא הי' לו שערות בשעת קבלת נזרו כגון שגילח סמוך לפני קבלת נזרו ודאי פשוט דמ"מ מגלח תגלחת אחרונה אעפ"י שאינו מגלח משערות שהי' לו בשעת קבלת נזרו. ודוחק גדול לחלק דאם לא הי' לו שערות בשעת קבלת נזירות מקיים מצות תגלחת אחרונה גם בשערות שצמחו אח"כ אבל אם הי' לו שערות בשעת קבלת נזירות אינו מקיים מצות גלוח רק בשערות שהי' לו בשעת קבלת הנזירות דמנ"ל חילוק זה ותו דא"כ מאי פריך הש"ס מהברייתא דגלחו' לסטים הא י"ל דמיירי כגון שלח הי' לו שערות בשעת קבלת נזרו דאז מקיים מצות גלוח גם בשערות שצמחו אח"כ ולכך כל שנשתיירו לו שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן אינו סותר. ונלע"ד דיש לומר דהעיקר בזה שהשערות שחל עליהן בתחלה חיוב מצות גלוח אלו צריך לגלח בשעת תגלחת אחרונה. וזה ודאי דשיעור שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן הוי שיעור חשוב לקיים בו מצות גלוח כגון אם לא צמחו לו יותר רק כדי לכוף ראשן לעיקרן בודאי מגלח ומקיים בזה מצות גלוח ובזה א"ש דאם הי' לו שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן בשעת קבלת החירות שחל עליהם חיוב גלוח צריך לגלח אלו דוקא בשעת תגלחת אחרונה ואם לא נשתיירו אלו סותר נזירותו וכן אם לא הי' לו שערות בשעת קבלת נזרו חל החיוב על השערות שגדלו לו בז' ימים הראשונים עד שיעור לכוף ראשן לעיקרן ולכך שפיר מקיים מצות תגלחת אחרונה בהם אעפ"י שאינו מגלח משערות שהי' לו בשעת קבלת נזרו דמאחר דלא הי' לו שערות בשעת קבלת הנזירות חל החיוב הראשון על השערות שגדלו לו בז' ימים שאחר קבלת הנזירות:
ג) אולם אין זה מספיק דהא כתבו התוס' בדף ל"ט ע"ב בד"ה וקים דלרבנן אם גלחו' אחר מלאת אם שיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו מ"מ סותר ל' יום רק אם שיירו בו מה שראוי' ליגדל בל' יום עכ"ד ומשמע מזה דאם שיירו בו מה שראוי' ליגדל בל' יום לעולם אינו סותר ולדברינו יקשה הא אם הי' לו שערות כדי לכוף ראשן לעיקרן בשעת קבלת הנזירות חל עליהם חיוב תגלחת ואינו מקיים המצוה רק בהם וא"כ הלא שם קאי תוס' למאי דקייל"ן דמלתחת רבי א"כ אם שיירו לו לאחר מלאת מה שראוי' ליגדל בל' יום לא שיירו לו כלום מהשערות שהי' לו בשעת קבלת החירות דהא אלו ששיירו לו צמחו כבר כולם בתוך שלשים ימי הנזירות. וזה ודאי דוחק לומר שהתוס' מיירי רק באם לא הי' לו שערות בשעת קבלת הנזירות. וע"כ נלע"ד דהא זה דסותר ל' בגילח נפיק לן מהא דבעינן גידול שיער ולכך מאחר דכתיב גדל פרע ופרע הוא מל' יום על כן כל שנשאר לו לאחר גלוח כשיעור פרע אינו סותר ואין חילוק בזה אם הם משערות שהי' לו בשעת קבלת הנזירות או משערות שצמחו לו אח"כ. ורק אם נשתיירו לו כדי לכוף ראשו לעיקרו בזה ס"ל דאעפ"י דמקיים מצות גלוח גם בשיעור זה מ"מ בזה מסתבר להם דעכ"פ צריך להיות אותן שערות שחל עליהן בתחלה חיוב תגלחת שהם העיקר ואפשר יצא להם חילוק זה גם מדכתיב בנזיר את שער ראש נזרו ולא כתיב את פרע ראש נזרו אלמא דמקיים מצות גלוח כל ששם שער עליו דהיינו כל שיש בו כדי לכוף ראשו לעיקרו ולכך אם שער מלמעלה רבי הי' די בהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו דהא זה שמשייר הם השערות שחל בתחלה עליהן חיוב גלוח אבל למאי למסיק דמתחת רבי אין מציאות שיהי' די בלכוף ראשו לעיקרו דהא תמיד אותן חלק מהשערות שחל חיוב גלוח עליהן הם למעלה בראש השערות וצ"ל הא דכתבה תורה את שער ראש נזרו היינו באין לו שערות יותר גדולות שלא צמחו יותר. ומעתה י"ל דגם רב חסדא מודה דשער מלתחת רבי אבל הי' מקובל בידו מפי רבותיו שאין חילוק בין שערות שחל בתחלה עליהן חיוב גלוח ובין שערות שצמחו אח"כ ונקטו קרא כפשוטו דכל שיש כדי שיעור לכוף ראשו לעיקרו מקיים בזה את שער ראש נזרו וע"כ אין סותר דהא איכא גידול שיער ופסק הרמב"ם כרב חסדא:
ד) וראיתי למרן מהר"ם שיק זצ"ל במצוה שע"ה תירץ קושית הלח"מ משום דבדף מ"ד ילפינן דתגלחת סותר ל' יום מק"ו הואיל וחייב המגלח כמתגלח וא"כ דוקא היכי דחייב מלקות יש ק"ו הנ"ל וסותר אבל אם לא גילח כעין תער דאינו חייב מלקות אין כאן ק"ו לכך אינו סותר והסוגיא בדף ל"ט אזיל למ"ד דחייב בכל המעבירין אפי' שלא כעין תער ולכך ס"ל דגם אם נשאר כדי לכוף ראשו לעיקרו סותר אבל רב חסדא דקאי להלכתא דאינו חייב אלא כעין תער הה"ד דאינו סותר אלא כעין תער. ולכאור' תמוהא דלא מצינו לשום תנא שיסבור שחייב אפי' שלא כעין תער ורק להיפוך מצינו ר' אליעזר ור' יונתן דס"ל שאינו חייב גם בכעין תער רק בתער ממש אבל שיהי' חייב גם שלא כעין תער לא מצינו תנא או אמורא שיסבור כן. וכן כתבו תוס' ורא"ש דמתני' מיירי כעין תער וכן ר' יאשי' ותניא אידך מיירי כעין תער. ואין לדחוק ולומר דהרמב"ם ס"ל דמתני' דסתמה ולא הזכירה כעין תער עכ"ח דס"ל דגם שלא כעין תער חייב וע"ז קאי האיבעי' בש"ס שם והוא פסק כרב חסדא דאינו חייב אלא כעין תער דז"א מדהקשה הש"ס על רב חסדא ותניא אידך ומשני דרב חסדא כעין תער אמר אלמא דרב חסדא אינו חולק על התניא אידך ושם בתניא אידך אין זכר מתער ונקטה ספסף כמו במתני' ומ"מ פשוט להש"ס דכוונת הברייתא בכעין תער. ונלע"ד דהנה התוס' כתבו דר' יאשי' ור' יונתן לא פליגו רק בעשה ומיירי שלא כעין תער מדלא אמר ר' יאשי' מלא יעבור לרבות כל המעבירין. אולם למש"כ הלח"מ בדעת הרמב"ם דלמאי דקייל"ן דאינו חייב אלא בכעין תער הה"ד דגם עשה אין בו עכ"ח צ"ל דפליגו גם למלקות והא דלא אמר ר' יאשי' מלא יעבור ואמר מקדוש יהי' עכ"ח צ"ל דר' יאשי' ס"ל דקדוש יהי' גדל פרע לא אתי לעשה ולאו דלא יעבור קאי גם על קדוש יהי' גדל פרע דכל שאינו מגדל פרע היא עובר בלאו דלא יעבור ורק אי לא הוי כתיב רק לא יעבור לבד לא היינו מחייבים רק בגילח בכעין תער ומגדל פרע מרבינן לחייב גם שלא כעין תער וכן מוכח דהא הרמב"ם ס"ל דהמגלח בסם אינו חייב מלקות דלא היי כעין תער כמו שביאר בספר המצות ומ"מ עיבר על עשה דגדל פרע א"כ מוכח דגדל פרע הוא מרבה שלא כעין תער. אמנם מזה עצמו נסתר מש"כ הלח"מ בדעת הרמב"ם דהרי ראינו דס"ל דגם במקום שאין מלקות דלא הוי כעין תער מ"מ עשה יש בו וא"כ אין ראי' שר' יאשי' מחייב מלקות שלא כעין תער וי"ל כתוס' דר' יאשי' ור' יונתן פליגי רק בעשה. נר' יש מקים לדייק כן בפשיטות מדאמר ר' יונתן לשון פטור ס"ל לרמב"ם דר' יאשי' גם מחייב מלקות וזה מוכח עכ"פ דמיירי שלא כעין תער. ובזה יש לישב הא דיקשה דמאחר דמבואר מהא דפסק הרמב"ם דמגלח בסם עובר בעשה דלא כלח"מ והוא ס"ל דגם שלא כעין תער עובר בעשה א"כ למה לא הזכיר הרמב"ם בחיבורו שעובר בעשה גם שלא כעין תער אבל אם נימא כמש"כ דהרמב"ם ס"ל דר' יאשי' מחייב גם מלקות מיושב היטב דנודע דרכו של הרמב"ם שאינו מעתיק מה שאינו מפורש להדיא בש"ס ולדברינו הא ר' יאשי' שהזכיר קדוש יהי' גדל פרע לא הזכירו לעבור עליו בעשה וס"ל דגם עובר בלאו דלא יעבור דקאי גם על גדל פרע ור' יונתן דדריש לי' לעשה ס"ל דרק אם גילח בתער עובר בעשה ולכן הרמב"ם דפסק כרב חסדא דלוקה בכל המעבירין אבל אינו חייב רק כעין תער והוא לא זכר מהעשה כלל ע"כ לא העתיקו הרמב"ם אבל הא דמגלח בסם עובר בעשה מפורש במכילתא הביאה. הרמב"ם בספר המצית לכך העתיקה ומזה נלמד דכמו בסם דלא הוי כעין תער עובר בעשה הה"ד אם מגלח והניח כדי לכוף ראשו לעיקרו דעובר בעשה. ומעתה יש לקיים תירוץ מרן זצ"ל דשקליא וטרי' בדף ל"ט קאי כר' יאשי' דחייב בכל המעבירין גם שלא כעין תער ולכך ס"ל דסותר גם אם הניח כדי לכוף ראשן לעיקרן אבל למאי דקייל"ן כרב חסדא דאינו לוקה אלא כעין תער הה"ד דאינו סותר אלא אם לא הניח כדי לכוף ראשן לעיקרן:
ה) אמנם גוף הנחת מרן זצ"ל דכל היכי דאינו חייב מלקות אינו סותר משום דהא דסותר נלמד מק"ו מדמחייב מגלח כמתגלח וזה שייך רק היכי שחייב מלקות לאחר המחילה לע"ד תמוהא דהא בדף מ"ד מבואר דאדרבה לא ילפינן מק"ו משום דיש מיעוט כי טמא ראש נזרו והא דסותר שלשים יום נלמד מדבעי גידול שיער וליכא. וגם בלא"ה הדבר מוכרח דהאיך אפשר למילף לאמת שתגלחת סותר ל' מטומאה הא בטומאה לא שייך סתירה ל' רק סותר הכל. ועו"ק דאם נימא כדעת מרן זצ"ל דזה תלוי' בזה דאם חייב שלא כעין תער גם סותר שלא כעין תער אם כן לאותו צד מהאיבעי' דאמרינן דשער מלעיל רבי הא אמרו דאם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר ואמאי הא לדברי מרן זצ"ל קאי שם הסוגיא למאן דמחייב בכל המעבירין אפי' שלא כעין סער א"כ ראוי' שיסתור ג"כ שלא כעין תער. ונלע"ד לישב דהנה שיעור סתירה ל' יום ילפינן מדכתיב גדל פרע ולזה י"ל מדסמכה התורה לאו דלא יעבור אצל גדל פרע שער ראשו למדו חכז"ל דכל שעובר על תער לא יעבור אז סותר ל' יום מגדל פרע וכל שאינו עובר על תער לא יעבור הס"ד דאינו סותר ל' יום ולכך כיון דקייל"ן דאינו חייב שלא כעין תער הה"ד דאינו סותר שלא כעין תער וכ"ז לדידן אבל לר' יאשי' דס"ל דחייב גם שלא כעין תער וביארנו באות שלפ"ז דס"ל דלאו דלא יעבור קאי גם על גדל פרע וא"כ לדידי' אין ראי' מדסמכו הכתוב שנלמד מזה דכל שחייב גם סותר דהא לדדי' איצטריך לחייב גם שלא כעין תער ולפי"ז יש לקיים תירוץ מרן זצ"ל דבדף ל"ט אזיל הסוגיא לר' יאשי' דמחייב גם שלא כעין תער לכך אין תלוי' זה בזה ושפיר אמרו דגם אם נשאר כדי לכוף ראשו לעיקרו סותר אי נימא דשער מלתחת רבי וגם א"ש דאם נימא דשער מלעיל רבי אינו סותר אם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אבל לדידן דקייל"ן דאינו חייב אלא בכעין תער יש ללמוד מדסמכה התירה לא יעבור אצל גדל פרע דתלוי' זה בזה ואינו סותר רק באופן שעובר על לא יעבור:
ו) ועדיין יש להקשות על תירוץ הש"ס אליבי' דר' יונתן למימרא דכי גילח בתער עובר בלית ועשה דמנ"ל לש"ס דר' יונתן ס"ל דגם עשה אין בו רק בתער בשלמא לפירוש התוס' דגם לר' יאשי' אינו עובר שלא כעין תער רק בעשה א"ש דר' יונתן דחילק ס"ל דגם עשה אין בו אבל למה שביארנו בדעת הרמב"ם דלר' יאשי' עובר שלא כעין תער גם בלאו א"כ הא י"ל דר' יונתן חולק רק בזה שהוא פוטר ואינו עובר בלאו אבל לעולם עובר בעשה גם שלא כעין תער. מי' גם לשיטת התוס' קשה דמנ"ל דר' יונתן ס"ל דגם בכעין תער אין בו עשה דלמא פליג רק על ר' יאשי' דס"ל דגם שלא כעין תער איכא עשה אבל לעולם בכעין תער מודה דאית בי' עשה. ונלע"ד דלשיטת תוס' ל"ק די"ל דס"ל לש"ס מאחר דלר' יונתן גם כעין תער אינו חייב מלקות אי אפשר לחלק לדידי' בין כעין תער לשלא כעין תער דאם העשה דקדוש יהי' קאי על תער לא יעבור אז גם כעין תער אין בו עשה דומיא דחיוב מלקות ואם לא קאי על תער לא יעבור אז משמעות גדל פרע לאסור גם שלא כעין תער וא"כ מאחר דאי אפשר לומר דר' יונתן מחייב גם שלא כעין תער לשיטת התוס' דא"כ במאי פליג על ר' יאשי' עכ"ח צ"ל דס"ל דגם עשה אינו רק בתער. אמנם לפירוש הרא"ש שפירש דגם לר' יונתן חייב בכעין תער מלקות ולא פליגו רק שלא כעין תער עדיין יקשה מנ"ל לר' יונתן דס"ל דגם בכעין תער אין בו עשה אמנם לק"מ דלרא"ש באמת י"ל דמה שאמר ר' יונתן תער כוונתו כעין תער תדע דהא אמרו דעל הא דמחייב אליבי' דר' יונתן מלקות עובר גם בעשה וא"כ כמו דחייב מלקות בכעין תער לפירוש הרא"ש הה"ד דעובר בעשה אבל למה שביארנו בדעת הרמב"ם יקשה כנ"ל דלמא רק בזה פליג ר' יונתן. על ר' יאשי' דס"ל דשלא כעין תער אין בו חיוב מלקות אבל לעולם עשה יש גם שלא כעין תער. וצ"ל דהקושיא והתירוץ אינו מדברי הש"ס רק הם דברי ר' יונתן עצמו שנחלק על ר' יאשי' ואמר דפטור ומה שהביא ר' יאשי' מקדוש יהי' אין ראי' דזה בא רק לעשה על תער:
ז) ועדיין צריך ביאור דהנה בפירוש "מירט" כתב המפרש לנזיר שתלשו מעיקרו והתוס' לא פירשו כלום ונראה דהתוס' לשיטתם אי אפשר לפרש שתלשו מעיקרו דהא כתבו דר' יאשי' ור' יונתן פליגו שלא כעין תער ושתיהן נקטו מירט ועכ"ח צ"ל דהם פירשו כערוך ורא"ש שמירט היינו שהעביר השער בסם אלא דעדיין קשה קצת דהא סם משחית השער מעיקרו ותוס' ורא"ש הא פירשו דר' יאשי' מיירי שלא כעין תער ונלע"ד דצ"ל לשיטתם דמיירי שמניח הסם על ראש השערות והשחית רק קצה העליון מהשערות. והנה לפי"ז יקשה על הרמב"ם האיך פירש הוא מירט. דכפירוש הערוך והרא"ש אי אפשר לפרש דהא הרמב"ם לשיטתו ס"ל דהמגלח בסם אינו חייב מלקות ועובר רק בעשה וכאן מבואר בתניא אידך וכן בתניא כותי' דרב חסדא דאם מירט עובר בל"ת ואם מירט היינו שגילח בסם הא אינו עיבר בל"ת ודוחק לומר דהרמב"ם ס"ל דמדהשמיט תנא דמתני' מירט עכ"ח חולק בזה על תנא דברייתא וס"ל דבמירט אינו חייב ופסק כתנא דמתני' דמשמעות הסוגיא דהך תניא כותי' דרב חסדא הלכתא הוא. ולפי מה שבארנו בדעת הרמב"ם דס"ל דר' יאשי' מיירי שלא כעין תער א"כ אי אפשר לומר ג"כ דמפרש כהמפרש לנזיר שתלשו מעיקרו. ואולי י"ל דר' יאשי' נקיט כל גוני דבין שלא כעין תער ובין כעין תער חייב והוא דחוק. וגם בלא"ה פירוש המפרש דחוק דא"כ למה נקיט התנא תלש קודם מירט דלפירושו הוי זו ואצ"ל זו דאם חייב בתלש כש"כ דחייב במירט שתלשו מעיקרו והו"ל להקדים מירט לפני תלש מי' בדברי ר' יונתן הגרסא לפנינו מירט קידם תלש ואולי הי' בפניהם הגרסא בכל הברייתות כן. ונלע"ד די"ל דהרמב"ם מפרש מירט בכלי כעין שפירש הרמב"ם במשנה דנזיר חופף ומפספס שהוא ענין אחד רק שהראשון ביד והשני בכלי: