אור ברסלב
שאול שאל סימן קלו

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קלו

סימן קלה

בדין איסור סריקה לנזיר.

א) איתא בנזיר דף מ"ב נזיר חופף ומפספס אבל לא סורק ובגמרא שם חופף ומפספס מני ר"ש הוא דאמר דבר שאין מתכוין מותר אבל לא סורק אתאן לרבנן רישא ר"ש וסיפא רבנן אמר רבה כולה ר"ש הוה כל הסורק להסיר נימין מדולדלות מתכוין. ובשבת דף נ' פרש"י דטעם איסור הסריקה משום דהוי פסיק רישא והריב"ש בתשובה שצ"ד הקשה עליו שהוא נגד סתמא דש"ס בנזיר שאמרו שהטעם הוא מפני שמכוין להשרת נימין ותירץ המג"א בסי' ש"ג ס"ק כ"ב דבש"ס דנזיר מיירי במסרק רך ובזה לא הוי פ"ר ולכך הוצרכו לטעם שאסור מפני שמתכוין ורש"י קאי על סתם מסרק דבזה אסור אפי' אינו מתכוין משום דהוי פ"ר. וכתב בס' מנחת חינוך מצוה שע"ג דתירוץ זה אינו מספיק על הרמב"ם שגם הוא כתב בפ"ה מהל' נזיר הי"ד דטעם האיסור מפני שהוא פ"ר ונודע דרכו של הרמב"ם שהוא מעתיק תמיד לשון הש"ס ואם הש"ס מיירי במסרק רך הו"ל להביא דין זה. ולע"ד מהרמב"ם אין קושיא דז"ל אבל לא יסרוק במסרק ולא יחוף באדמה מפני שמשרת את השער ודאי ואם עשה כן אינו לוקה וא"כ י"ל דזה שסיים מפני שמשרת את השער ודאי לא קאי רק על הסמוך לו על החופף באדמה ולא על סריקה וכן נלע"ד שפירש הגאון מו"ה אברהם בנו של הרמב"ם דבר אביו שכתב בתשובת ברכת אברהם תשובה י"ט בישוב דברי הרמב"ם וז"ל ומה שהקשית מנזיר לא ידעתי מאי קושיא דהא כמה בני אדם חופפין ומפספסין ואין השער כושר ואין דומה לדבר שיעשה בו האיסור בודאי וסורק דאוקמינן במתכוין להשיר הנימין שגם הספק אם יתכוין אדם בו לאיסור אסור עכ"ל מבואר שס"ל שטעם איסור הסריקה הוא רק מפני שמתכוין להשיר נימין אבל פסיק רישא אין בסריקה ועכ"ח דס"ל דזה שכתב הרמב"ם שודאי משרת השער קאי רק על החופף באדמה:

ב) אמנם פשט דברי הרמב"ם אין מורין כן וכ"כ הרדב"ז שהרמב"ם אוסר הסריקה מפני שהוא פ"ר וכן מוכח מהחינוך מצוה שע"ג שידוע שהוא מעתיק תמיד לשון הרמב"ם וכתב להדיא אבל לא סורק במסרק לפי שהמסרק משיר את השער בלי ספק. ולע"ד נראה לתרץ על דרך המג"א שהש"ס רוצה לתת טעם לאסור במסרק רך שאין בו פסיק רישא משום שמתכוין להשיר נימין אולם לכאור' יקשה דהא א"צ לשום טעם דכמו דגזרו שלא לחוף בכל אדמה משום אדמה שמשרת השער הה"ד דראוי' לאסור גם במסרק רך אטו סתם מסרק שודאי משיר השער. וצ"ל דמאחר דזה הוא איבעי' דלא איפשיטי' רצו לתת טעם לאיסור גם לאותו צד האיבעי' דאינו אסור רק באדמה המשרת שער. ומעתה לפי מאי שהעלתי בסי' שלפ"ז דהרמב"ם פסק איבעי' זו לחומרא דבכל מיני אדמה אסור אטו אדמה המשרת שער תו א"צ לטעם הש"ס אלא כיון דבסתם מסרק הוי פ"ר אסרו בכל מסרק גם אם אינו מתכוין. ולפי"ז מוכח דלא כמג"א וגם במסרק רך אסור ואפי' אינו מתכוין להשיר נימין. ובאמת דרך המג"א תמוהא וכבר הקשה בס' אורח מישור דאם מתני' מיירי במתכוין להשיר נימין המדולדלין א"כ מה חילוק בין חופף ומפספס לסורק דאם מתכוין להשיר נימין גם חופף ומפספס אסור ואם אינו מתכוין גם סריקה מותרת. והנה בישוב קושיא זו הי' אפשר לדחוק דודאי מודה המג"א דמתני' מיירי בסתם מסרק ובאינו מתכוין ואסור רק משום פסיק רישא אלא שהגמרא נתנה טעם שמתכוין כדי לאסור גם במסרק רך היכי דמתכוין. או דאשמועינן דבמסרק מן הסתם מתכוין להשיר ובחופף ובמפספס מן הסתם אין מתכוין להשיר ובזה מיושב מה דתמוהא מאוד דאם האיסור רק במתכוין כמו שכתב המג"א וכמש"כ בשו"ת ברכת אברהם מה זה צריך להשמיענו שהוא אסור וכי יש הו"א במתכוין להשיר נימין שיהי' מותר אבל לדברינו א"ש דהא גופי' אשמועינן דבמסרק מן הסתם מתכוין להשיר נימין. מי' כ"ז דחוק דלענין מאי הוצרכו לאשמועינן דמן הסתם מתכוין להשיר ושלא זה שהוא סורק יודע אם מתכוין לכך או לא ופול"ל משום שמתכוין להשיר נימין וע"כ הי' נראה גם לדרך המג"א דבאמת אסרו בכל מסרק ורק נתנו טעם שגזרו לאסור בכל מסרק משום דמסתמא כל הסורק מתכוין להשיר נימין לכך גזרו בסתם לאסור סריקה בכל ענין. ורק בחופף באדמה איבעי' לי' לפי שבזה הוא להיפוך שמסתם אין אדמה משיר השער בודאי רק איזה מין אדמה ידוע הוא משיר השער ולמש"כ גם בזה פסק הרמב"ם להחמיר:

ג) וראיתי בהג"ה מלא הרועים תירץ דבנזיר אזיל הסוגיא אלבי' דר' יונתן דס"ל דאינו חייב בנזיר רק בתער והוי הסריקה רק איסור דרבנן וס"ל דפ"ר באיסור דרבנן מותר לכך הוצרכו לומר טעם לאיסור מפני שמתכוין לכך אבל למאי דקייל"ן כר' יאשי' דחייב בכל המעבירין והוי איסור תורה א"ש בפשיטות דאסור משום דהוי פ"ר. ולע"ד תמוהא דהא רבה אתי לפרש המשנה וברישא דמשנה זו תנן דחייב בכל המעבירין ואיך נימא דהסוגיא אזיל אליבי' דר' יונתן. ומה גם דלא מצינו בשום מקום שיהי' אסור לר' יונתן מדרבנן בשאר מעבירין. ועוד יש תמוהא גדולה התעורר בה הח"ס ביו"ד תשובה ק"מ שהרא"ש כתב במתני' דנזיר שטעם איסור הסריקה משום פ"ר וכתב כדמפרש בגמרא והוא פלא דהלא אדרבה מפורש בגמרא שהטעם הוא משום שהוא מתכוין ובזה לא יועילו כל התירוצים שכתבנו לעיל. והח"ס כתב שהעיקר בזה כמש"כ האורח מישור דכוונת הגמרא רק לתת טעם שלא יהי' פ"ר דלא ניחא לי' ולכך אמרו דמסתמא ניחא לי'. ולע"ד גם זה לא יתכן דא"ב הול"ל כל אדם ניחא לי' בהשרת נימין ולא שהוא מתכוין דמה לנו ולכוונתו. ותו אני תמה האיך נתפייס הח"ס בדרך האורח מישור הא כתב הריב"ש בתשובה שם דכל הראשונים חולקים על הערוך וס"ל דפ"ר דלא ניחא לי' ג"כ אסור:

ד) ולע"ד העיקר בזה כמש"כ הריב"ש שם בתשובה ובזה יעלה כל הסוגיא ממש כפסק הפוסקים בלי שום דוחק והוא שתכלית הסריקה הוא שרוצה להפריד השערות זה מזה ורק לפי שהשערות נקשרות זה עם זה ע"י נימין המדולדלין אי אפשר להפרידן רק אם יתלוש הנימין המדולדלין ואם רוצה להפריד השערות הוי תלישת נימין המדולדלין פסיק רישא וכוונת הש"ס דכל הסורק מתכוין להפריד השערות וממילא הוי חלשות נימין המדולדלין פסיק רישא וכתב עוד דנחשב גם כמתכוין לתלוש הנימין המדולדלין כיון שיודע שאי אפשר להפריד השערות בלא זה. ויומתק עוד יותר עפמש"כ התוס' ביומא דף ל"ה ע"א ולא שני' לי' בין מתכוין לשאין מתכוין ופירש מהר"ם מלובלין בשבת דף מ"א שהפירוש דלא שני' לי' בין פ"ר לאינו פ"ר דפ"ר קרי מתכוין ועיין בהג"ה מלא הרועים שם ביומא דף ל"ה וא"כ כיון שהוא פ"ר תלישת הנימין קרי לי' מתכוין לתלישת הנימין ותמצית הדברים שהאיסור של סריקה הוא מפני שאין שום אדם סורק לבטלה רק מתכוין להפריד השערות זה מזה וא"א להפרידן רק אם יתלוש כמין המדולדלין. מי' לפי"ז אם ברור לו שאין לו נימין המדולדלין כגון שסרק ממש לפני זה אין בו איסור תורה וכמש"כ מרן מהר"ם שיק זצ"ל בתשובה קכ"ח באו"ח. אבל מדרבנן נראה שאסור בכל ענין שאסרו לסרוק והריב"ש כתב שזה אין מציאות כלל שאם אין השערות נקשרים וכדומה אינו סורק דלמה יסרוק בחנם:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה