שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קלג
נזיר שגלח והניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אם עובר בעשה או לא.
מרן מהר"ם שי"ק זצ"ל במצוה שע"ד כתב לדבר פשוט דכל שהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אין עובר אפי' בעשה ולע"ד דבר זה מחלוקת בין הראשונים דהנה בתוספי הרא"ש לנזיר דף ל"ט ע"ב נראה כדברי מרן זצ"ל שכתב שם דכעין תער מודו ר' יאשי' ור' יונתן דלקי בכל המעבירין ופלוגתם רק אם לא גילח כעין תער אבל לא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו דבזה לר' יאשי' עובר בעשה ולר' יונתן אין בו אפי' עשה. הנה מדכתב שלא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו נראה מבואר דס"ל כדעת מרן זצ"ל דבהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו גם עשה אין בו לכ"ע. אולם מדברי התוס' נלע"ד דס"ל דגם בהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו מ"מ עובר בעשה דגדל פרע אפי' גילח רק מקצת בראש השיער דז"ל בדף ל"ט ע"ב ד"ה ת"ר שמצוה לגדל שער ועובר בעשה אי מגלח ממנו כלל. גם כי אינו קוצצו לגמרי מעיקרו עכ"ל הנה מדכתבו אי מגלח ממנו כלל ודאי נראה דס"ל דאפי' הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו מ"מ עובר בעשה. וזה שכתבו אח"כ גם כי אינו קוצצו לגמרי הוא רק משום דזה הוא השיעור לדעת התוס' שיתחייב גם בלאו. ונלע"ד ראי' לתוס' דעובר בעשה גם אם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו דהנה נתקשתי למאי שכתבו תוס' דלר' יונתן אפי' עשה אינו עובר רק בגילח בתער א"כ לאיזה ענין כתבה תורה גדל פרע שער ראשו וקבלנו דאין פרע פחות מל' יום ודבר זה לא מצינו בו מחלוקת והרי לר' יונתן הא יכול לכתחלה להעביר שער ראשו שלא בתער וכמו כן קשה לדעת הרא"ש גם לר' יאשי' דקייל"ן כותי' דהא מ"מ כל שהוא יותר מכדי לכוף ראשו לעיקרו מותר לגלח לכתחלה ואין עובר אפי' בעשה א"כ גדל פרע למאי אתי. ואין לומר דאתי ללמד דעד כמה ימשך מצות נזיר עד שראוי' לגדל פרע דהיינו ל' יום דהא זה למדין מדכתיב יהי' בנזיר וזה גופי' דגדל פרע הוא מל' יום ילפינן רק מדכתיב יהי' כמבואר במס' מ"ק דף י"ט ע"ב. וצ"ל דמאחר דאם אין לו שערות יותר גדולות מכדי לכוף ראשן לעיקרן מקיים גם בהם מצות גלוח אחרונה לזה הי' הו"א שגם אם עבר על תער לא יעביר והעביר כל שערו מ"מ אינו סותר רק ז' ימים עד כדי גידול שיער כדי לכוף ראשו לעיקרו לזה אתי קרא דגדל פרע שכל שסותר צריך להמתין עד שיעור שאפשר לגדל פרע דהיינו ל' יום. מי' בכ"ז עדיין צ"ע דהאיך אפשר לומר דר' יאשי' ור' יונתן נחלקו בהניח פחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו דא"כ איך אמר ר' יונתן דאין בו אפי' עשה הא מבטל בזה מצות תגלחת אחרונה אבל אם נימא דפלוגתם בהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו א"ש דהא יכול לקיים בהנשאר תגלחת אחרונה לכך ס"ל לר' יונתן דאינו עובר בעשה ור' יאשי' ס"ל דגם בכה"ג עובר בעשה וכש"כ לדעת התוס'. ואין לומר דלעולם גם בפחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו אינו עובר בעשה ונ"מ דמותר לגלח כה"ג בתחלת ימי נזירותו שעוד יצמח לו שער עד תשלום ימי נזירותו שיהי' בידו לקיים תגלחת אחרונה זה אינו דא"כ גם לדידן יקשה מנ"ל דאם גילח בתחילת ימי נזירותו כעין תער דסותר ל' יום דאע"ג דעובר בלאו מ"מ אינו מוכרח לסתור אפי' יום אחד כמו שאם שתה יין שאינו סותר דהא כל הטעם שסותר בגילח מבואר בדף מ"ד שהיא משום דבעינן גידול שיער וליכא וכמו שפירשו תוס' והרא"ש משום שצריך לגלח תגלחת אחרונה וקשה הא אם גילח ביום אחרון והניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר דיכול לקיים מצות גלוח בהנשאר א"כ אם גילח מתחילת ימי נזירותו למה יסתור הלא יש עוד שהות עד תשלום ימי נזירותו שיצמח ויגדל שער כדי לכוף ראשו לעיקרו ויותר ויוכל לקיים מצות גלוח א"ו מוכרחין אנו לומר דלעולם אין מחלקין בין תחלת נזירות לסוף הנזירות וכל שאם גילח בסוף ימי נזירות הוא סותר משום דאין יכול לקיים מצות תגלחת אחרונה הה"ד בתחלת ימי הנזירות סותר בכה"ג. ומאחר שכן מאי נ"מ בזה דר' יונתן לא ס"ל עשה דגדל פרע הא מ"מ אסור לגלח פחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו משום שמבטל מצות תגלחת אחרונה וא"כ כמו שאסור לגלח בסוף ימי הסירות הה"ד דאסיר לגלח בתחלת ימי הנזירות. וכן קשה גם לר' יאשי' דלמה הוצרך לעשה דקדוש יהי' אם מיירי בפחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו תיפ"ל דמצד עשה דתגלחת אחרונה אינו יכול לגלח בפחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו מכ"ז נראה כמש"כ לדעת התוס' דפלוגתת ר' יאשי' ור' יונתן הוא באם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו דמ"מ יש בו עשה לר' יאשי' ובזה חולק ר' יונתן אבל בפחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו גם לר' יונתן אסור משום ביטול תגלחת אחרונה וצ"ע לדעת הרא"ש. שוב מצאתי בס' מעיין חכמה העיר על הלח"מ דמתוס' ד"ה ת"ר מוכח דסוברים דעובר בעשה גם בהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו:
ב) וראיתי בלח"מ שכתב בדעת הרמב"ם כעין דעת מרן זצ"ל דס"ל דכל שאינו עובר בלאו גם עשה אין בו. וזה תמוהא דהא הרמב"ם ס"ל דהמגלח בסם אינו עובר בלאו ומ"מ עשה יש בו ולע"ד ברור דדעת הרמב"ם דגם שלא כעין תער יש בו עשה ועיין בסי' קל"ז אות ד' כתבתי טעם למה לא זכר הרמב"ם זה הדין בפירוש ושם כתבתי שסמך שתלמד זה ממה דפסק דהמגלח בסם עובר בעשה דהא כתב הרמב"ם בספר המצות בשם המכילתא דהמגלח בסם מיקרי שלא כעין תער א"כ הה"ד בלא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו. ומצאתי ב"ה כדבריי דגם בהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו עובר בעשה לדעת הרמב"ם ודלא כלח"מ בשו"ת ריב"ש תשובה קצ"ד שכתב דבנזיר כל שישאר בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן לא הוי כעין תער ולא עבר בלאו דתער לא יעבור על ראשו אלא בעשה דגדל פרע עכ"ד הנה מדנתב דאם הניח כדי לכוף ראשן לעיקרן אינו עובר בלאו עכ"ח דקאי בשיטת הרמב"ם דלשיטת תוס' ורא"ש גם אם לא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו כל שלא השחית לגמרי לדעת תוס' וכל שלא קצץ סמוך לבשר לדעת הרא"ש אינו עובר בלאו דתער לא יעבור על ראשו ומ"מ כתב דגם אם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו עובר בעשה דגדל פרע מפורש דלא כלח"מ. וגם מרן זצ"ל שכתב לדבר פשוט דבהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו עובר בעשה לא זכר באותו שעה שו"ת ריב"ש הנ"ל: