שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קלב
בדין איסור גלוח לנזיר באיזה אופן יש בו איסור תורה בנזיר דף ל"ט ודף מ'.
א) הלכה פסוקה כרב חסדא בנזיר דף מ' וכדתניא כותי' בברייתא דנזיר חייב בכל המעבירין אבל רק אם גילח כעין תער. וצריך ביאור מנ"ל הא דאינו חייב אלא בכעין תער וגם לברר מה הוא כעין תער שנחלקו בזה הפוסקים. דעת הרמב"ם דכל שלא הניח כדי לשוף ראשו לעיקרו מיקרי כעין תער והרא"ש בתוספותיו לנזיר ס"ל דגם אם לא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו לא מיקרי כעין תער רק אם גילח סמוך לבשר זה מיקרי כעין תער והתוס' בנזיר שם ס"ל דגם אם מגלח סמוך לבשר לא מיקרי כעין תער ורק אם משחית השערות מעיקרן ושרשן ממש כמו שעושין בתער זה מיקרי כעין תער. והנה פשיטות הסוגיא משמע כדעת הרמב"ם דאל"כ יקשה למה לא הקשו בש"ס על רב חסדא שאמר שאינו סותר אלא כעין תער מברייתא המובא בדף ל"ט ע"ב דמפורש בה דרק אם הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו סותר ומוכח דאם הניח פחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו סותר ויקשה על רב חסדא דאמר דאינו סותר אלא כעין תער א"ו מוכח כדעת הרמב"ם דכל שלא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו מיקרי כעין תער וא"כ שתי שיעורין אלו שווין הן. ותוס' אזלי לשיטתן שכתבו בדף מ' דהא דאמר רב חסדא כעין תער לא קאי כלל על סתירה רק על חיוב מלקות וממילא אין סתירה מברייתא זו לרב חסדא. אולם הרא"ש שפירש דהא דאמר רב חסדא ובתער אכולה' קאי ומ"מ ס"ל דגם אם לא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו לא מיקרי כעין תער קשה למה לא הקשו על רב חסדא מברייתא דלעיל ומצאתי בשיטה מקובצת התעורר בזה ותירץ דרב חסדא מיירי בגילח רק רוב ראשו והברייתא מיירי בגילח כל הראש ולכך כל שלא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו סותר והוא דחוק לע"ד כי אין זכר מחילוק זה בש"ס:
ב) לכאור' קשה לתוס' למה נדחקו לפרש דזה שאמר רב חסדא ובתער לא קאי אכולהו דהא פשיטות הדברים ודאי משמען דקאי אכולהו. מי' אין זה קושיא כ"כ דהא גם לדעת הרמב"ם אין לפרש דברים כפשטן דקאי אכולהו ממש דהא הש"ס מפרש מאי תער כעין תער וא"כ לא מצי קאי אכולהו דהא בגלוח מצוה צריך תער ממש ולא סגיא בכעין תער וא"כ גם לשיטתם צ"ל דלא קאי רק על הראשון ועל השלישי וא"כ אין קושיא על תוס' אם ס"ל דקאי רק על הראשון. מי' עדיין אין הלשון מיושב דבשלמא לרמב"ם ורא"ש דקאי בתער גם על השלישי א"ש דאיחר לומר בתער עד לבסוף אבל לתוס' דלא קאי רק על הראשון יקשה דהול"ל מיד אחר הראשון בתער. אמנם התוס' לשיטתם הוכרחו לפרש כן דהא הקשו בדף ל"ט ע"ב בד"ה ומאחר על הא דאיתא בברייתא מה ת"ל תער דהא איצטריך לכעין תער ותירצו דא"כ הול"ל משחית לא יעבור עיין אורח מישור שם וא"כ כ"ז ניחא אם כעין תער היינו שמשחית מעיקרו אבל אם נימא כפירוש הרמב"ם או כפירוש הרא"ש יקשה כקושיתם דנימא דתער אתי ללמד דאינו חייב אלא כעין תער. ובישוב דעת הרמב"ם והרא"ש נלע"ד דהנה הרא"ש פירש זה שאמרו מה ת"ל תער ח"ל דהול"ל לא יעבור שער ראשו. ועל תירוץ הש"ס כעין תער פירש וז"ל שהעביר כל השיער נראה מלשונו שס"ל דאם הוי כתיב לא יעבור שער ראשו ג"כ לא הי' חייב רק אם העביר כל השיער עד סמוך לבשר שכן משמעות לשון העברה שמגלח כולו ולפי"ז לק"מ דשפיר אמרו מה ת"ל תער דאי משום להורות שאינו חייב רק כעין תער זה נדע גם אם יכתוב לא יעבור שער ראשו ועכ"ח דבא ללמד דתגלחת אחרונה בתער. ובישוב דעת הרמב"ם נלע"ד דהנה מבואר בדף ל"ט דפחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו לא חשיב שער ומעתה י"ל לדעת הרמב"ם דאין לומר דהא דכתיב תער בא רק ללמד על כעין תער דלזה הי' די אם יכתוב לא יעבור "שער" ראשו דאת היינו אומרים שאסור לו לגלח כ"כ עד שלא ישאר לו שער דהיינו כדי לכוף ראשו לעיקרו וזה הוי כעין תער לדעת הרמב"ם ואם נשאר לו כדי לכוף ראשו לעיקרו אז יש לו עדיין שיעור שער חשוב ולא העביר עדיין שער ראשו וא"כ מה ת"ל תער א"ו ללמד על תגלחת אחרונה שיהי' בתער:
ג) מעתה נתבאר לנו שורש פלוגתת הרמב"ם והרא"ש עם התוס' כי הרמב"ם והרא"ש ס"ל דאם הי' כתיב לא יעבור שער ראשו ג"כ הוי ידעינן דאינו חייב רק כעין תער והתוס' ס"ל דלא הי' משמע כן וא"כ יקשה דלמא אתיא תער ללמד כעין תער לכך חדשו דכעין תער הוא שמשחית מעיקרו וא"כ הי' יכול לכתוב לא תשחית והוי שפיר נשמע כעין תער א"ו דבא ללמד על תגלחת אחרונה שהוא בתער:
ד) בדרך אחר י"ל דאפי' אם התוס' ס"ל ג"כ דמלשון לא יעבור שער ראשו הי' נשמע שפיר דחייב רק כעין תער מ"מ מאנו התוס' לפרש כן מטעם אחר דהנה נתקשתי בלשון התוס' בד"ה ומאחר כפי מה שפירש האורח מישור תירצו דא"כ הול"ל משחית לא יעבור ופירושו מוכרח כמו שדייק מדכתבו אחר משחית וכו' עיין בדבריו וקשה למה תפסו בלשון משחית שהוא לשון זר ויותר הי' להם לומר דהול"ל לא ישחית שער ראשו דומיא דכתיב לא תשחית פאת זקנך והוא גם קיצור לשון ונלע"ד טעמם בזה דלקמן דף מ"ד אמרינן דבגלות חייב המגלח כמו המתגלח ולמדו כן מדכתיב לשון לא יעבור דמשמע לא יעבור הוא ולא יעבור אחר וא"כ אי אפשר לומר דהקושיא היתה דלכתוב לא ישחית שער ראשו דא"כ מנין נדע שחייב המגלח כמתגלחת ולזה כתבו דהול"ל משחית לא יעבור על ראשו דאז שפיר נשמע דאינו חייב רק כעין תער וגם לחייב המגלח כמתגלח. ומעתה י"ל דמזה הטעם עצמו ס"ל לתוס' דלא יכול לכתוב לא יעביר שער ראשו דאז לא הי' נשמע דחייב המגלח כמתגלח. ובטעם הרמב"ם והרא"ש י"ל דס"ל דגם אם הי' כתוב לא יעבור שער ראשו הי' נשמע דחייב המגלח כמתגלה וכן נראה שהרא"ש לא כתב דהול"ל לא יעביר ביו"ד רק לא יעבור בוא"ו והוא על דרך הכתוב אסתר ט' ולא יעבור דהיינו שלא יתבטל וא"כ אין נ"מ בין נתבטל על ידו או ע"י אחר. והתוס' דס"ל דלא הי' נשמע מזה דחייב המגלח כמתגלח לכך גם אם הי' נשמע מלא יעבור שער ראשו כעין תער מ"מ אי אפשר לומר דהקושיא היתה דלכתוב כן משום דאז לא נדע דחייב המגלח כמו תגלח ולכן חדשו דכעין תער הוא משחית מעיקרו ואז א"ש דנשמע הכל אם יכתוב משחית לא יעבור על ראשו וא"ש:
ה) ועדיין צריך ביאור מנ"ל הא דקייל"ן דאינו חייב אלא כעין תער הא בררנו דלכל הדיעות הא דכתיב תער לא אתי ללמד דאינו חייב אלא כעין תער דא"כ לשיטת תוס' הו"ל למיכתב משחית לא יעבור על ראשו ולרמב"ם ורא"ש הו"ל למיכתב לא יעבור שער ראשו וא"כ מנ"ל זה החידוש דאינו חייב אלא כעין תער. והגם שהתוס' והרא"ש כתבו בדף מ' דכל דינים אלו הם הל"מ ואין בהם טעם מ"מ כראה דזה דוקא לענין כמות הגלוח אם השיעור בשער אחד או בשתים או ברוב ראשו אבל באיכות הגלות הרי ראינו שנחלקו תנאים בדרשא דקראי אם חייב רק בתער או בכל המעבירין וא"כ ודאי גם הא דקייל"ן דאינו חייב רק כעין תער יש לזה לימוד מקרא ולפי הנראה מהסוגיא נראה לכאור' שאין שום לימוד ע"ז. וראיתי לתוי"ט שכתב דלמסקנא דאינו חייב אלא כעין תער איצטריך קרא לגופי' להשמיענו שאינו חייב אלא כעין תער וכ"ת מנ"ל דתגלחת אחרונה בתער י"ל כדרבי ממשמעות הקרא דעד מלאת עכ"ד ולע"ד תמוהא דהא בכל הש"ס קייל"ן כרבי מחבירו ולא מחבירו וכאן הא פליגו חכמים על רבי ומוכח דהם ס"ל דלא אתי ממשמעות רק מיתורא דקרא. ותו קשה דאם הא דאינו חייב רק בכעין תער נלמד מדכתיב תער א"כ רבי דס"ל דתער אתי לעבור עליו בשתי לאווין מנ"ל דאינו חייב אלא כעין תער ואין לומר דלרבי באמת חייב גם שלא כעין תער דהא הוכיחו התוס' והרא"ש מדאמר רבי א"צ משמע דלדינא לא פליג על חכמים. וראיתי באורח מישור השיג על התוי"ט שלא ראה מש"כ התוס' דאי אפשר לומר דתער אתי ללמד כעין תער דא"כ הול"ל משחית לא יעבור. וגם דא"כ מדוע לא תירצו כן מיד לעיל וכי אפשר לומר שלא ידעו עדיין הא דאינו חייב רק כעין תער. והנלע"ד דזה ודאי אמת דאי אפשר לומר דתער אתי רק ללמד כעין תער אבל בזה הדין עם התוי"ט דגם הא דאינו חייב אלא כעין תער נלמד מקרא דתער ושני דברים אנו למדים מקרא דתער האחר דגלוח אחרונה הוא בתער והשני דאיסור גלות הוא רק כעין תער דהנה לכאור' מאוד יקשה דהא כתבו תוס' דף מ' ע"א ד"ה רבי דליכא למימר דתער אתי רק ללמד דגלות אחרונה יהי' בתער דא"כ למה נכתב כאן שלא במקומו יותר הו"ל לכתוב בפירוש גבי תגלחת מצוה וגלח בתער ולא ראיתי בתוס' ישוב לחכמים ע"ז דלכאור' הוכחה ברורה הוא כדס"ל לרבי דלכתוב במקומו וגלח בתער את ראש נזרו א"ו דהאמת הוא דגם לרבנן איצטריך לכתוב כאן דוקא תער כדי ללמד דאינו חייב אלא כעין תער. אלא דאי אפשר לומר דלהשמיענו דבר זה לבר כתבה מורה תער דא"כ הול"ל משחית לא יעבור על ראשו לשיטת תוס' או לא יעבור שער ראשו לשיטת רמב"ם ורא"ש א"ו דאתי גם ללמד דתגלחת אחרונה בתער וכן להיפוך אין לומר דאתי רק ללמד דתגלחת אחרונה הוא בתער דא"כ הו"ל למיכתב גבי תגלחת מצוה וגלח בתער א"ו דאתי גם ללמד דאינו חייב אלא כעין תער. אולם כ"ז ניחא רק לחכמים דלסברתם שפיר תרתי נשמע מני' משום דליכא למימר דאתי רק לכעין תער דא"כ הו"ל למיכתב לשון אחר ולא תער כמש"כ לתוס' וכן לרמב"ם ורא"ש. אבל לרבי דס"ל דאיצטריך תער לעבור עליו בשתי לאווין א"כ הא צריך תער לגופי' ואין כאן שום יתור דנילף מני' דתגלחת אחרונה הוא בתער לזה הוצרך רבי לחדש דאתי ממשמעות הקרא. ואי קשיא מנ"ל לרבי דאינו חייב אלא כעין תער י"ל דס"ל לרבי דממילא נשמע כיון דכתיב קודם תער ואח"כ הריבוי לא יעבור לחייב גם בשאר מעבירין מסתמא דומא דתער מרבינן וצריך להיות כעין תער. דבשלמא הא דתגלחת אחרונה שיהי' בתער דוקא שהיא דבר חדש וגם אינו מענין הפסיק כאן לכך כל שנצרך קרא דתער לעבור עליו בשתי לאווין אי אפשר למילף ממנו שיהי' תגלחת אחרונה בתער לכך הוצרך לחדש דאתי ממשמעות הקרא אבל הא דכעין תער מילתא דמסתבר הוא דדומיא דתער מרבינן וגם הוא מענין הקרא שפיר נשמע מני'. ורק בזה פליג רבי על חכמים דס"ל דלולא דאיצטריך תער למעביר עליו בשתי לאווין בשביל שתי הדרשות דכעין תער ותגלחת אחרונה שיהי' בתער לא הי' התורה כותבת כאן תער רק היתה כותבת אצל תגלחת מצוה בתער וכאן הי' כותבת משחית לא יעבור על ראשו. יצא לנו דשורש פלוגתת רבי וחכמים הוא דחכמים ס"ל דכדי לקצר בלשון כתבה התורה תער שלא במקומו להשמיענו שני דברים דאיסור גלוח אינו אלא כעין תער ושתגלחת אחרונה הוא דוקא בתער ורבי ס"ל דכיון שהי' אפשר למיכתב לשון אחר דהוי משתמעי מני' דאינו חייב אלא כעין תער לא היתה התורה כותבת תער שלא במקומו ומזה הוכיח דאתי גם לעבור עליו בשתי לאווין:
ו) אמנם כ"ז שכתבנו ניחא רק למאי שפירשו תוס' ורא"ש דקושית הש"ס והא כתיב תער לא יעבור קאי על רבי ורבנן ס"ל דאינו עובר בתער בשתי לאווין דלפי"ז אפשר לומר כמו שכתבנו דלאשמועינן כעין תער לבד לא היתה התורה כותבת תער ולהשמיענו דתגלחת אחרונה בתער לבד היתה התורה כותבת תער במקומו אצל תגלחת מצוה א"ו דאתי ללמד דעובר בתער בשתי לאווין וכעין תער ממילא נשמע מני' ותגלחת אחרונה ממשמעות דעד מלאת אתיא אבל המפרש לנזיר שכתב דקושית הש"ס קאי לרבנן וא"כ רבנן ס"ל דעיקר בשתי לאווין יקשה מנ"ל לתגלחת אחרונה שהוא בתער דהא רבנן לא דרשי ממשמעות דעד מלאת ובשלמא הא דאינו חייב אלא כעין תער י"ל דממילא נשמע מני' כמו שכתבנו לעיל אלבי' דרבי אבל הא דתגלחת אחרונה אינו אלא בתער הוא דרש חדש ואין כאן מקומו מנ"ל לדרוש כן מאחר דצריך תער לגופי' לעבור עליו בשתי לאווין ונלע"ד דס"ל לרבנן דהא אמרינן בכל מקום דהיכי דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן ללאוי יתירי ולכך כיון דאפשר לאוקמי דאתי לתגלחת אחרונה שיהי' בתער מסתבר יותר לדרוש כן מלאוקמי דאתי לעבור עליו בשתי לאווין ורק דלפי שאין כאן מקומו של תגלחת האחרונה ואי משום כעין תער הי' יכול לכתוב לשין אחר לכך עכ"ח צריכין לומר דאתי גם לעבור עליו בשתי לאווין וכ"ז לרבנן דמוקמי לה ללאוי יתירי אבל לרבי דלפירוש המפרש ללשון זה ס"ל דאינו חייב רק בתער א"כ צריך תער לדרשא גמורה לגופי' א"כ מנין לנו לחדש שיהי' תגלחת אחרונה בתער לזה הוצרך לחדש דאתי ממשמעות דעד מלאת:
ז) וטעמו של המפרש למתיר שנאיד מפירוש תוס' ורא"ש דהקושיא קאי לרבי נלע"ד דהוקשה לו לשון הש"ס דאי כפירוש תוס' ורא"ש דהקושיא קאי לרבי הי' להם לומר בהדיא בקושיתם לרבות כל המעבירין כמו שהקשה הש"ס אח"כ על רב חסדא ותו דתיבת תער מיותר דהו"ל להקשות רק והא כתיב לא יעבור מזה הוכיח המפרש דקושית הש"ס לא היתה מלא יעבור רק מתער ולזה פירש דהקושיא קאי לרבנן דאי כרבנן דתער כתיב רק משום תגלחת האחרונה אבל באיסור גילוח אין חילוק בין תער לשאר מעבירין לא הו"ל לכתוב כאן תער רק אצל תגלחת מצוה וע"ז משני דבאמת גם לרבנן איצטריך כאן תער כדי לעבור עליו בשתי לאווין. ובדברינו יובן היטב הא דגם ללישנא אחרינא שפירש המפרש דס"ל בזה כתוס' ורא"ש דהקושיא קאי לרבי מ"מ יש חילוק גדול בפירוש הקושיא ביניהם דלתוס' ורא"ש הקושיא הוא למה ס"ל לרבי דאינו חייב אלא בתער וללישנא אחרינא של המפרש הקושיא הוא היכי דריש רבי לתגלחת אחרונה ממשמעות הא אין כאן משמעות כלל ולמה נאיד המפרש בפירוש הקושיא לרבי מפירוש התוס' והרא"ש שהוא פשוט יותר אמנם לדברינו יובן היטב דגם ללשון זה ס"ל להמפרש דהקושיא הוא מתער ולא מלא יעבור ולכך פירש דהקושיא הוא דאיך דריש ממשמעות לתגלחת אחרונה שהוא בתער הא אדרבה המשמעות הוא להיפך דאם כדבריו הי' לו להסמיך תער אצל עד מלאת והו"ל לכתוב לא יעבור תער על ראשו עד מלאת וזו שהקשו והא כתיב תער לא יעבור ומדלא כתיב לא יעבור תער משמע דלכך לא סמכה תורה תער אצל עד מלאת ללמד דביום מלאת אין נ"מ בין תער לשאר מעבירין וע"ז משני דלעולם אתי המשמעות ללמד לתגלחת אחרונה שהיא בתער והא דסמכה תער אצל לא יעבור ולא סמכה לעד מלאת הוא משום דבא ללמד דעובר בתער בשתי לאווין ולפי"ז מחלוקת רבי ורבנן הוא דלרבנן לא מוקי לעבור עליו בשתי לאווין דאז אי אפשר למידרש עוד על תגלחת אחרונה לפי שאינו מיותר ולרבי אע"ג דאתי לגופי' שפיר ילפינן ממשמעות דתגלחת אחרונה הוא בתער. והחילוק בסברא בין שתי הלשונות בקיצור הוא דללשון ראשון אע"ג דאתי תער לעבור עליו בשתי לאווין אעפי"כ יכולין למילף תגלחת אחרונה משום דכל היכי דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן בלאווי יתירי וללשון שני כל דמוקמינן תער לעבור עליו בשתי לאווין שוב אין כאן יתור ללמוד ממנו לתגלחת אחרונה בתער אם לא ממשמעות כרבי:
ח) וראיתי בשיטה מקובצת הביא שני פירושים ממו"ה עזריאל ובשתיהן פירש כהמפרש לנזיר דהקושיא הוא מתער ופירוש הב' הוא כמו שפרשנו ללישנא אחרינא בהמפרש לנזיר. ופירוש הראשון הוא דבשלמא לרבנן איצטריך לאם אינו ענין אלא לרבי למה לי למכתבי' גבי תוך מלאת שלא במקומו ולכאור' דבריו תמוהים דאדרבה לרבנן אין ענינו כאן כלל ולרבי עכ"פ שייך קצת הכא לסמכו לעד מלאת ונלע"ד כוונתו דהנה בכל מקום דדרשינן אם אינו ענין לזה תנהו אותו לענין אחר אין ספק שלא בא כן במקרה לכתוב שלא במקומו ובודאי יש טעם לדבר וכאן הא יש לנו טעם נכון דאגב אורחא רצה ללמדינו דאינו חייב רק כעין תער אבל רבי דאמר א"צ וכתבו תוס' ורא"ש דלשון זה משמע דגם הוא ס"ל כרבנן דחייב בכל המעבירין א"כ מה כוונתו באמרו א"צ ונראה דכוונתו דלרבנן דדרשי מתורת יתור באא"ע צריכין לטעם למה נכתב שלא במקומו אבל לדידי' א"צ לשום טעם כי באמת כאן מקומו כי הוא נסמך אכל עד מלאת ומשמעות הקרא דביום מלאת צריך תער. וע"ז פריך הש"ס דהאיך אפשר דזו כוונת רבי דהלא אעפ"י שיש כאן משמעות מ"מ הי' מקומו יותר אצל גלוח מצוה ביום מלאת ולא כאן אצל איסור גלוח וע"ז משני דודאי רבי מודה דאין כאן מקומו העיקרי והא דנכתב כאן הוא משום לעבור עליו בשתי לאווין. ומזה נשמע דזה שאמר רבי א"צ הכוונה כלפי מה שאמרו רבנן שצריך להיות יתור כדי לדרוש ממנו לתגלחת אחרונה ע"ז אמר רבי דא"צ להיות יתור ואפי' אם דרשינן לעבור עליו בשתי לאווין מ"מ נוכל למילף לתגלחת אחרונה ממשמעות דעד מלאת:
ט) באות א' הבאתי מחלוקת תוס' עם הרמב"ם והרא"ש דתוס' ס"ל דהא דאמר רב חסדא בתער קאי רק על איסור גלוח והרמב"ם והרא"ש ס"ל דקאי גם על סתירה. ונראה שהמפרש לנזיר יש לו דיעה שלישית וס"ל דלא קאי רק על סתירה שכתב בד"ה תנ"ה כדאמר רב חסדא בתער דוקא והוא תמוהא דהא קתני בברייתא תלש חייב ואיך אפשר לומר דתער דוקא א"ו נראה מזה דס"ל דזה שאמר רב חסדא תער קאי רק על סתירה ולא על איסור גלוח. אולם אי אפשר לומר כן דהא מדפריך הש"ס והא כתיב ולא יעבור לרבות כל המעבירין עכ"ח צ"ל דקאי תער על איסור גלוח וצ"ל דלפני המפרש לנזיר היתה הגרסא בברייתא כמו שהוא לפנינו דלא תני בה חייב. ועדיין תמוהא דהא בתוספתא מפורש כתוב בה חייב וכמו שהביא הרא"ש בפירושו. מי' לשון זה בלא"ה תמוהא מאוד דהש"ס מסיק דכוונת רב חסדא כעין תער ואיך יביאו ע"ז תנ"ה ובברייתא תני דצריך תער דוקא וצ"ע:
י) ראיתי למרן מהר"ם שי"ק זצ"ל שכתב במצוה שע"ד דהרמב"ם ס"ל דאם לא קצצה מעיקרו אעפ"י שלא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אינו עובר בלאו ולאחר המחילה תמוהא דהא מפורש כתב הרמב"ם דאם הניח כדי לכוף אז לא הוי כעין תער ומוכח מזה דאם לא הניח כדי לכוף חשיב שפיר כעין תער והרי פסק הרמב"ם דכל שגילח כעין תער לוקה א"כ פשיט דכל שלא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו דלוקה: