שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קכז
בדין מקוה שלימה אם נפסלת בשאובין.
הראב"ד בס' בעל הנפש לאחר שהביא שני הלשונות ביבמות בנתן ונטל סאה אם פסול במחצה על מחצה הביא מתני' דפ"ד דמקואות מים שאובין ומי גשמים שמתערבין בחצר ובעוקה דבמחצה על מחצה פסול וכתב הראב"ד אלמא במחצה על מחצה נמי מפסלי ואיכא למשמע נמי מהא מילתא דלעיל דאע"ג דמקוה שלם הוא אם נפלו לתוכו ארבעים סאה מים שאובין פסלו' דהא ליכא רובא דכשרות. והקשה הרז"ה דמכאן אין להוכיח שמקוה שלימה תפסל בשאובין דשאני הכא דמיירי בתחלת עשיית המקוה דיקא נמי מסיפא דקתני אם ידוע שנפלו לתוכה מ"ס מים כשרים עד שלא ירדו לתוכו ג' לוגין מים שאובין כשר וזה יוכיח שבתחלת עשיית המקוה איירי. ועוד הקשה סתירה דהראב"ד עצמו כתב לעיל מקוה שיש בו מ"ס שנפלו לתוכו אפי' כמה מים שאובין אינו נפסל ולא נתן לדבריו שיעור והאיך חזר ואמר שהוא נפסל במ"ס מים שאובין. ולע"ד יש להוסיף סתירה דמיד באותו דיבור אחר זה כתב הראב"ד וז"ל דכיון דמיא קא חסרי ואזלי כי חסרי מ"ס משהו קא מהני בהו שאובין למפסלינה' עכ"ל הרי מפורש כתב דרק אם חסרי מ"ס אפשר למים שאובין לפסול אותם אבל אם לא חסרי מ"ס אין נפסלין. ועוד יש להקשות ממש"כ בסוף חלק שער המים וז"ל ואם הי' מקוה שלם בכשרות אינו נפסל בשאובין אלא א"כ נפלו בו מחצה על מחצה וכש"כ אם נפלו בו רוב שאובין עכ"ד הנה נראה ששוב חזר וס"ל דגם מקוה שלימה נפסלה בשאובין. ונלע"ד דכאן ג"כ כוונתו אם יחסרו מ"ס מי גשמים אז נפסל ברוב שאובין ורק משמיענו דבפחות מזה אין נפסלת לעולם ובזה יש מציאות שתפסל אבל לעולם רק באם נחסרו ממ"ס מי גשמים. ולע"ד קושית החז"ה לק"מ דאין כוונת הראב"ד להביא ראי' ממשנה דפ"ד לפסול מקוה שלימה במחצה על מחצה רק קאי על אותו משנה ממש ומשמיענו דגם באם הי' מי גשמים מ"ס מ"מ נפסלת כשאין המי גשמים הרוב שלא נטעה לפרש דדוקא באין מ"ס מי גשמים צריך להיות רוב מי גשמים אבל ביש מ"ס מי גשמים אעפ"י שאין הרוב מי גשמים כשר קמ"ל דבמשנה זו גם כשיש בו מ"ס גשמים נפסלת כשאין הרוב מי גשמים והטעם כמש"כ הרז"ה עצמו לפי שהוא תחלת עשיית המקוה ולמר הראב"ד כן דנפסל בזה גם כשיש מ"ס מי גשמים מדסתמה המשנה ואמרה מחצה על מחצה פסול משמע דבכל ענין פסול גם כשיש בו מ"ע וכן מוכח מסיפא דמתני' שהביא הראב"ד שם לפני זה דמתני' מיירי גם כשהי' מי הגשמים מ"ס. ומפורש מצאתי שכן כוונת הראב"ד דלאחר שבירר דין שאובין שהמשיכו כתב וז"ל הלכך הא דקתני במתני' אם רוב מן הפסול פסול לומר שאין מטבילין בהן קאמר ואפי' איכא ת"ס מן הכשר מ"ט הואיל ולא נעשה מקוה טהרה מעיקרי עכ"ל הרי מפורש כתב דבדין אותו משנה משמיענו דאפי' יש מ"ס במי הגשמים פוסל והטעם לפי שהוא תחלת עשיית המקוה וא"כ ברור דמעולם לא נתכוין הראב"ד לעיל ללמוד ממשנה זו על מקוה שלימה שתהא נפסלת במחצה שאובין וחידוש בעיני שהתיה לא ראה זה: