אור ברסלב
שאול שאל סימן קכד

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קכד

סימן קכג

בדין פלומפין הקבועין בארץ ובדין תנור של מתכות מחובר אם מקבלים טומאה.

א) הנה פשוט בש"ס דכל דבר המחובר לקרקע כקרקע ואינו מק"ט אולם בשו"ת אמרי אש חיו"ד תשובה פ"ו שדי בי' נרגא שאין זה כלל לכל דבר המחובר דלמש"כ תוס' במס' ב"ב דף ס"ה ד"ה ולא מכר בשם הרשב"א דתנור אפי' לר"א אינו מכיר דאע"ג דלדידי' כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וסתם תנור מחובר כדתנן וגורר את הטפילה מ"מ אין חיבורו השיב חיבור דס"ל לרשב"א דתורה גלתה דחיבור התנור לאו חיבור גמור הוא וילפינן מני' בעלמא ולכך בפ"ה דכלים מי"א דתנן תנור של אבן ושל מתכות טהור וטמא משום כלי מתכות אינו מפרש כמו שפירש הרמב"ם שם דתנור של מתכות אם הוא מחובר טהור משום דרק בתנור של חרס גלתה תורה דמטמא גם כשהוא מחובר ולא בשל מתכות והר"ש אזיל לשיטתו כמו שכתבו התוס' משמו בב"ב ופירש דטהור מלטמא באויר של תנור כמו תנור של חרס. עכ"פ יוצא מדברי הרשב"א שאין לטהר מכח דמחובר לקרקע כל שאין ברור לנו שהוא חיבור גמיר מאחר דמצינו דבר המחובר דלא מיחשב כמחובר אין לנו לדמות דבר לדבר מעצמינו וי"ל דגם חיבור הפלומפין איכו חיבור גמור ומקבל טומאה עכ"ד:

ב) ולע"ד מזה שלא פירש הר"ש בפ"ה דכלים מי"א אין הכרח דסובר דגם בתנור של מתכות מק"ט כשהוא מחובר די"ל דהר"ש נקיט זה שאין מטמא מאחרו משום דכן מפורש בתוספתא שם ומזה שאינו מטמא במחובר אין זכר בתוספתא. והמעיין בלשון הרמב"ם בפירושו שם ימצא שגם הוא פירש דכוונת המשנה במה שאמרה שהוא טהור היינו שאינו מטמא באוירו כמפורש בתוספתא ורק אחר זה כתב וז"ל ואשוב בביאור זאת ההלכה ולזה אם הי' התנור בנוי על הארץ לא יטמא כלל לפי שהכלים הבבוים בארץ טהורים זולת תנור וכירים אשר ביארם הפסוק אולם מחוץ מזה הנה השורש אצלינו כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע וזו אמרו טהור וטמאים משום כלי מתכות עכ"ל הנה מדלא כלל הרמב"ם שני הדברים יחד לומר דטהור שאינו מטמא באויר ואינו מטמא כשהוא מחובר מבואר דגם הרמב"ם ס"ל דכוונת המשנה במה שאמרה טהור ודאי דאין לפרש מטעם שהוא מחובר לקרקע ופשוט הוא דהא אמרה מיד וטמא משום כלי מתכות וא"כ ראינו דאינו טהור מכח דמחובר לקרקע א"ו דמתני' מיירי כשהתנור תלוש ומה שאמרה טהור הוא רק שאין מטמא באוירו אלא שהוקשה להרמב"ם למה אמרה המשנה טהור וטמא משום כלי מתכות אם הוא מטמא לעולם מגבו ורק מאוירו אינו מטמא הול"ל אינו מטמא באוירו ולזה כתב הרמב"ם דמשו"ה נקטה המשנה לשון זה ללמדינו דטהור מכל דין כלי חרס ונ"מ דאם הוא מחובר אינו מטמא כלל:

ג) ומזה תמוהא מש"כ בהגהת רש"ש על משנה זו ח"ל רע"ב כתב טהור מדין כלי חרס שאין מטמא מאמרו וכו' כחן הי' לו לכתוב ואינו מטמא אם הוא מחובר בקרקע עכ"ל ולמה שביארנו יפה כיון הרע"ב דלא כתבו כאן וגם הרמב"ם לא כלל שניהן יחד ומתני' ודאי דלא מיירי בתנור מחובר דהא אמר דמטמא משום כלי מתכות רק ממילא נשמע דכיון דלמדנו ממשנתינו דאין בו דין כלי חרס נשמע מזה דאם הוא מחובר אינו מק"ט כלל ותפס הרע"ב דרך הרמב"ם בזה:

ד) הנה יצא לנו שאין הכרח מדברי הר"ש מפירושו למשנה זו שיהא תנור של מתכות מטמא כשהוא מחובר דמשנה זו גם לרמב"ם לא מיירי בתנור מחובר וגם הרמב"ם השמיענו כן רק לישב לשון המשנה שאמרה טהור וטמא משום כלי מתכות ולא אמרה שאינו מטמא מאוירו ונלע"ד דגם לר"ש הוקשה קושיא זו ולכן הוסיף על התוספתא שיש לו טהרה במקוה ובתוספתא לא הוזכר רק זה שאין מטמא מאוירו ובזה א"ש דנקטה המשנה לשון טהור כדי לכלול בזה כל דיני כלי חרס שאין נוהגין בו דהיינו שאינו מטמא באויר ויש לו טהרה במקוה וא"כ לא הי' הכרח להר"ש לפרש כהרמב"ם לענין מחובר לקרקע די"ל דעדיף לי' להשמיענו נ"מ בתלוש באופן דמיירי בי' מתני' אבל לעולם י"ל דגם הר"ש ס"ל דתנור מתכות כשהוא מחובר אינו מק"ט:

ה) ולכאור' הי' כררה ראי' דסובר הרשב"א דתנור של מתכות אינו מטמא כשהוא מחובר דהנה בפירוש הרא"ש לכלים פ"ה מ"ג נדפס שם הג"ה וחתום בסיפו מורי הר"ן ובו הקשה למה נקיט הרא"ש שכירה זו מטולטלת הוא דהא כירה ותנור מקבלים טומאה גם כשהם מחוברים לקרקע ותירץ דפירש כן משום כלים המחוברים לכירה בית הפך ובית התבלין ובית הנר דאם היתה הכירה מחוברת לקרקע לא הי' אלו הכלים מק"ט דלא אמרה תורה שיטמא כלי מחובר לקרקע רק תנור וכירים עכ"ל מבואר מדבריו דס"ל דודאי חיבור תנור וכירים חיבור יפה הוא רק דגזה"כ הוא דמטמאים אפי' כשהם מחוברים לקרקע ומאחר דגזה"כ הוא י"ל דזה דוקא בתנור וכירים עצמן דבהם גלתה תורה שמטמאים במחובר אבל כלים המחוברים מועיל להם חיבור הכירה לקרקע שאין מק"ט לפי שבהן לא גלתה התורה הוי דינן ככל המחובר לקרקע שהוא טהור. והנה פשוט דלפי"ז צ"ל דדוקא תנור של חרס מטמא במחובר אבל לא של מתכות דמאחר שהוא גזה"כ לטמא במחובר הא אמרו בתו"כ מדכתיב יותץ נתמעטו הדינים שחדשה תורה בכלי חרס שלא ינהגו בשל מתכות וא"כ אם זה שתנור וכירים מטמא כשהוא מחובר הוא גזה"כ עד שאפי' כלים המחוברים לה אין מטמאים פשוט דתנור של מתכת נתמעט שלא יטמא במחובר מדכתיב יותץ. והנה הר"ש כתב שם ממש כלשון הרא"ש א"כ ברור דלפי הג"ה זו סובר הר"ש דתנור של מתכות אינו מטמא כשהוא מחובר:

ו) אולם לע"ד ברור דהדין בזה עם שו"ת אמרי אש דר"ש סובר דגם תנור מתכות מטמא כשהוא מחובר ודלא כהג"ה הנ"ל דאם נימא דהר"ש סובר דחיבור התנור הוא חיבור גמור רק גזה"כ הוא שיטמא גם במחובר א"כ איך פירש הר"ש בב"ב דף ס"ה דלכך אינו מכור לפי שנחשב כמטולטל ומה ענין מקח וממכר לטומאה דהא לענין טומאה גזה"כ הוא שיטמא במחובר אבל לענין מקח וממכר הי' לנו לומר שהוא מכור כפי שהוא מחובר לקרקע. ועוד יותר תמוהא דהא כבר כתבנו דאם גזה"כ הוא שיטמא במחובר מוכח מתו"כ דרק בשל חרס גלתה תורה ולא בתנור של מתכות וא"כ איך סתמה המשנה בב"ב דהתנור אינו מכור ולא חילקה בין תנור של חרס לשל מתכות א"ו ברור דלר"ש צ"ל דאין זה גזה"כ רק שחיבור התנור אינו חיבור גמור ולכך אין לחלק בזה בין תנור של חרס לשל מתכות. ובזה אינו מדוקדק גם לשון שו"ת אמרי אש שכתב דגלתה תורה דחיבור בזה אינו חיבור וקשה דאם הוא גילוי בתנור י"ל דגזה"כ הוא בתנור של חרס ולא בתנור של מתכות ומכש"כ בשאר דברים וצ"ל דחיבור זה בכל הענינים לא הוי חיבור ואין זה צריך לגילוי דקרא בתנור:

ז) ובדבר קושית הג"ה שזכרנו הנה יקשה קושיא זו גם לרש"י דגם רש"י כתב כלשון הרא"ש שכירה זו מטולטלת הוא והלא הוכיח בשו"ת אמרי אש שם דגם רש"י סובר דתנור וכירים מטמאים במחובר ודלא כרא"ם בפ' שמיני אמנם לע"ד אין הכרח מזה די"ל דהי' מקום לטעות שכלים אלו אין מחוברים ממש להכירה רק שהם מחוברים בארץ ועומדין סביב הכירה ובאופן זה גם ר"א מודה שאין מטמאין ע"י טומאה שבכירה דהא הם שני ענינים נפרדים ולכך פירשו דכירה זו מטולטלת הוא והכוונה שגם בהיותם מטולטלת מחוברים לה כלים אלו כי הם מחוברים ממש להכירה ולכך גזרו רבנן טומאה עליהם כשנגעה הטומאה בכירה לפי שנראה ככלי אחד וכ"כ הריטב"א בשבת דף ס"ח דכלים אלו עשאן היוצר מתחלה מחוברין לכירה. ומי' יותר נכון מזה נראה דסברת הרשב"א היא דתנור וכירים שהם כלים מטולטלים ופעם קובען במקום זה ופעם במקום אחר לכך הוי חיבורן רק חיבור עראי שהוא רק לשעה וחיבור כזה בכל התורה אינו חיבור ולכך גם בתנור של מתכות הדין כן וגם לענין מקח וממכר דינו כתלוש דאין זה גילוי וגזה"כ בטומאה רק סברא הוא בחיבור עראי לא מיקרי חיבור ומעתה לק"מ קושית הג"ה הנ"ל דזה שכתבו דכירה זו מטולטלת הוא אין כוונתם שהוא עתה מטולטלת דודאי גם כשהוא מחובר מטמא אבל הוא נתינת טעם למה מטמאין במחובר והלא כל המחובר לקרקע כקרקע לזה כתבו שכירה זו דרכה לטלטל ממקום למקום כשאר כלים ולכך הוי חיבורה רק חיבור עראי ומק"ט גם כשהוא מחובר:

ח) והנה לפי"ז אין מדברי הרשב"א שום ראי' להחמיר בפלומפין שהם נשארים מחוברים שם תמיד דרק בתנור וכירים שהוא רק חיבור לשעה והם מתטלטלים תמיד לכך לא מיחשב חיבורן חיבור. וגם הגידולי טהרה אין לו שום ראי' לסברתו רק דכתב דהוי כדלי וכבר כתבנו בסי' קי"ח אות ה' דאין מבואר בשום מקום שדלי מחובר מק"ט כי י"ל בכ"מ שהוזכר שדלי מק"ט הכוונה בדלי תלוש. וגם דאפי' הי' מפורש דדלי מק"ט במחובר י"ל דשאני דלי שהדרך לשמש בו גם בתלוש ולכך כיון שהי' כלי בתלוש שוב אם חברו לקרקע מבלי שינוי בגופו ודאי דמק"ט דבכה"ג ג אין מועיל חיבור לקרקע כמו שכתבנו בסי' קי"ט. ולע"ד גם מאמרי אש מוכח דלא ס"ל בזה כג"ט דהרי כשדן לטהר הפלומפין מכח שנעשו לשמש את הקרקע והמעיין ומטעם זה הי' טהורין גם קודם שנתחברו דחה האמרי אש דא"כ טהרנו דלי אולם אח"כ כשדן לטהר הפלומפין מכח שהם מחוברים לקרקע וכל המחובר לקרקע כקרקע דמי פקפק מכח דברי הרשב"א בב"ב דנראה מזה דלא כל חיבור מהני ואולי גם חיבור הפלומפין לא מהני ולמה לא דחה בפשיטות דא"כ טהרנו דלי כמו שדחה לעיל א"ו דזה פשוט לו דגם דלי כשהוא מחובר לקרקע אינו מק"ט אם נעשה מתחלתו לחברו בקרקע ומצאתי להגאון מו"ה מרדכי זצ"ל בענעטה בשו"ת הר המור תשובה ר"ב פשוט לו דכלים שבפלומפין אין מק"ט כיון שנעשו לקרקע מתחלתן ומחוברים לקרקע:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה