שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קיג
בדין תיבה מנוקבת כדינה אם מותר לעמוד עלי' בעת טבילה אם אינו מחוברת לקרקע בבנין ומסמרים.
הנה פשוט ביו"ד סי' קצ"ח סעיף ל"א דהטובל על דבר שמקבל טומאת מדרס לא עלתה לו טבילה. אולם ראיתי בקונטרס פוטר מים הנספח לספר מהר"ם שיק ממרן זצ"ל על תרי"ג מצות הביח שם בשם שו"ת מראה יחזקאל תשובה מ"ב שצידד להתיר בתיבה מטעם שהוא מחזקת מ' סאה והו"ל כלי הבאה במדה שהוא טהורה אלא שבתשובה קמ"ג דחה היתר זה מטעם דבמ"ד פכ"ד דכלים איתא ג' תיבות הן וכו' הבאה במדה טהורה מכלום וכ' הר"ש ורע"ב דהא דתני בבאה במדה טהורה מכלום היינו באינו מיוחדת למדרס דאם מיוחדת למדרס אפי' באה במדה לעולם טמאה וכ"כ הרא"ש ותוס' בשבת דף מ"ד ע"ב ובדף פ"ד ע"א וא"כ הכא דטובלת בתוך התיבה דשייך בה מדרס אין להתיר משום שבא במדה דבמדרס טמא אף כלי הבאה במדה וכ"כ בנוב"י מה"ת חיו"ד סי' ק"מ לענין איסור שאובה ע"י כלי הבאה במדה אף שהוא טהורה ואינו מקבלת טומאה אינו דומה לכלי גללים ואבנים שהם אינם ראויים לקבל שום טומאה אפי' מדרס אבל כלי עץ הבא במדה מקבל טומאת מדרס וגיגית שעשוי לרחוץ ולטבול בה מטמא מדרס ואפי' לדעת ר"ש פסולה מה"ת. אולם גיסי הגאון שליט"א העלה שם דמחלוקת הוא בין הראשונים אם כלי הבאה במדה מקבל טומאת מדרס. ולע"ד דבתיבה זו לכ"ע מק"ט מדרס דהנה הלא יש דרך סלולה לפנינו לחבר תיבה זו בקרקע ובכותלי המקוה בבנין ובמסמרים באופן דלכ"ע אין מק"ט ואם אין עושין כן הוא רק משום שנצרך לפעמים להעלות את התיבה ולפעמים להורידה לפי ריבוי ומיעוט המים וא"כ הא כל הטעם דכלי הבאה במדה טהורה הוא משום דאינו מטלטלית מלא וריקן אבל אם עשוי' להטלטל כתב הרמב"ם ברפ"ג מכלים דאפי' מחזקת מאה סאה מקבלת טומאה מה"ת ומאחר שכן כיון שתיבה זו נעשית לטלטל אותה להעלותה ולהורידה מק"ט אפי' שהוא באה במדה:
ב) וראיתי בשו"ת מאמר מרדכי תשובה מ"ג כתב שם בגיגית שמעמידין על המעיין וכאשר יגברו המים ירחמו הגיגית ובעת רדת המים ישפלו אותה ובכדי שלא תשוט הגיגית אנה ואנה נותנין בין הגיגית והחומה שסביבות הגיגית חתיכת עץ לחזקה שתעמוד על עמדה אם כי ודאי לא נחשבת כמחובר לקרקע דמה שמחזיקה כפעם בפעם ע"י חתיכת עץ זה לא מיקרי קביעות בקרקע בכ"ז דן שם דלא מיקרי הגיגית כלי המטולטל דכיון שלעולם במקומה עומדת רק שעולה לרום ויורד לעומק לפי תגבורת המים וירידתם זה לא חשיב טלטול מלא וריקן ממקום למקום עיי"ש ולע"ד תמוהא דהא מפורש בחגיגה דף כ"ו דהשולחן מק"ט משום שמגביהין אותו ומראין אותו לעולי רגלים הרי דחשיב ככלי המטולטל אעפ"י שלעולם אין מטלטלין אותו ממקום למקום רק במקומו מגביהין ומורידין אותו. הן אמת שהמל"מ בפי"א מהל' מו"מ הי"א כתב שדעת הרמב"ם שהי' מוציאין השולחן להעזרה והביא שכן מפורש בירושלמי סוף חגיגה וא"כ לפי"ז אין ראי' משם שטלטול במקומו חשיב טלטול מ"מ הוא עצמו כתב דרש"י ותוס' שפירשו דזה שאמרו הזהרו שלא תגעו בשולחן לכהני ע"ה הזהירו כן מוכח דס"ל דלא הי' מוציאין השולחן לחוץ אלא שנתקשה לשיטתם דא"כ מאין הי' נודע הנס להעם העומדים בחוץ אולם מצאתי בריטב"א יומא דף כ"א דגם הוא ס"ל כרש"י ותוס' דלא הי' מוציאין השולחן לחוץ וכתב וז"ל נראה כי בשעת שימה ולקיחה הי' חם הרבה ער שהי' הבל יוצא ממנו כלחם היוצא מן התנור והיינו דאמרינן לקמן שמגביהין את השולחן עם הלחם שעליו ומראים אותו לעולי רגלים שיראו הנס הזה ואי אפשר להם לראות מרחוק שהי' חם אלא על הדרך שאמרנו עכ"ל הרי דלרש"י ותוס' וריטב"א לא הי' מוציאין השולחן לחוץ ומוכח דס"ל דגם מה שמגביהין ומורידין מיקרי טלטול ושפיר מקבלת טומאת מדרס:
ג) ובשו"ת פנים מאירות ח"ג תשובה מ"א כתב דמה שאמרו הפוסקים שלא לטבול ע"ג נסרים משום שמקבלים טומאת מדרס היינו דוקא בנסרים משום דמתחלה לא הי' כלי והי' ראוי' למדרס ולא הי' שם כלי עליו חבל כלי שלא הי' ראוי' למדרס כגון עריבה גדולה וחבית שאומרים עמוד ונעשה מלאכתינו כשניקבו כמוצא רימון טהורים לגמרי ומותר לעמוד ע"ג כלים אלו ולטבול בתוכו דהא איתא בפ"כ מכלים מ"ד עריבה שנפסקה לקבל רימונים ותיקנו לישיבה רע"ק מטמא וחכמים מטהרים עד שיקציע ופסק הרמב"ם בפכ"ו מכלים ה"ה וז"ל עריבה גדולה שהוא יותר על תשעה קבים שנפתחה מלקבל רימונים והכינו לישיבה הרי זו טהורה אף מטומאת מדרס עד שיקציע שאין המחשבה מועלת בעריבה גדולה שנפחתה עד שיעשה בה מעשה א"כ ק"ו כאן שקבעו בחרץ וניקבה מתחלה כמוצא רימון שאפי' לרע"ק טהורה שלא יחדה לכך עכ"ל ולאחר המחילה תמוהא דבשלמא בעריבה גדולה שכל זמן שהיתה שלימה לא נתיחדה מעולם לישיבה רק לקבל אם גם נסדקה וחישב עלי' לישיבה אינו מק"ט מדרס במחשבה בעלמא בלי מעשה אבל בתיבה זו הא מתחלה נעשית לכך לעמוד עלי' בשעת טבילה שכתבו הפוסקים דעי"ז נתיחדה למדרס דהעמידה בשעת טבילה מיקרי מדרס כמבואר בשו"ת מהר"ם פדואה תשובה ל"א א"כ אדרבה בזה שנקבה כמוציא רימון עשה בה מעשה ליחדה למדרס דע"י הנקב הזה תוכל לעמוד עליו בשעת טבילה א"כ ודאי דמקבלת טומאת מדרס אם לא שחיברה בקרקע כדינה באופן שאינו מק"ט ע"י חיבורה לקרקע:
ד) ובשו"ת שואל ומשיב מה"ק ח"ג תשובה צ"ב כתב ת"ל ועוד נ"ל דבר חדש כיון דהתיבה שעשו לא נעשה שידרסו עליהן רק כדי שיוכלו לחמם המים בחימום מעט הדבר דומה למש"כ פכ"ב מכלים נסרים ששיגמן דחכמים מטהרין שאינן עשויין אלא שיהי' המים מהלכין תחתיהן ומזה למד המהרח"ש ח"ג סכ"א דכל שלא נעשה רק לנקיות שיהי' נקי מעפר שבצדדין אף שעכ"ח דורסין עליהן כשר ועיין בס"ט סי' קצ"ח שמביא ראי' ברורה לזה מתוס' שבת גבי סנדל של סיידין והה"ד כאן כל שלא עשאו לשם דריסה רק בשביל שיוכלו לחמם המים בחימום מעט כשר עכ"ד והנה בס"ט שם הביא שמהרח"ש רוצה לומר דגם אם הכוונה שלא יתלכלכו רגלי' בטיט דנמי לאו לעמידה עביד כ"א להפסיק בין הטיט והרגלים והרשב"א מיירי בשלא הי' אפשר לה לעמוד אח"כ שכתב דגם אם מק"ט מדרבנן מהני קביעות בקרקע וגם אם הי' מק"ט מה"ת הי' מיחשב כקבעו ובנה עליו מחמת שהמים צפין ע"ג תמיד פשוט הוא דשם כוונתו כמו קבעו ובנה עליו המבואר במשנה דמיירי בקביעות גמור בחיבור בבנין או במסמרים ורק לעיל שלא הוצרך החיבור רק שלא יקבל טומאה ע"י יחודו לעמוד עליו בזה ס"ל דמהני הקביעות גם בלי מסמרים דנחשב כתקרת הבית שאינו מיחשב מיוחד למדרס ע"י שהוקבע להלוך עליו תמיד וא"כ להסוברים דפשוטי כ"ע מק"ט מדרבנן גם למהר"ם פדואה צריך להיות דוקא הקביעות במסמרים או בבנין. אולם בסדרי טהרה הוכיח מלשון הרשב"א שהעתיקו השו"ע ולא על שום כלי הראוי' למדרס מוכח אחת משנים או דס"ל דפשוטי כ"ע אין מק"ט אפי' מדרבנן או דס"ל דגזירת מרחצאות אינו רק בטומאה דאורייתא. מי' כבר העיר הס"ט דיש בזה סתירה בשו"ע ממש"כ אח"כ בשליבות שלא עלתה טבילה משום דפשוטי כלי עץ הן עיי"ש. וגם להסוברים דרשב"א מיירי בנסרים המיוחדים למדרס משום דמיירי בקבען בבנין ולכך אם לא יהי' מיוחדין למדרס מקודם הי' מועיל הקביעות בבנין כמש"כ לעיל אין ראי' להתיר די"ל דכוונתו על פשוטי כלי עץ שחברו בבנין שאם הי' מיוחד למדרס אין מועיל בנין וקביעות. מי' כבר כתבתי באות שלפ"ז דבלא"ה הסכמת האחרונים בזה דלא כמהר"ם פדואה:
יא) מי' בנידון הרמ"ץ שלא הי' התיבה מונחת במקום אחד וכשגברו המים הי' מניחים אותו על שליבות עליונות בזה ברור לע"ד דגם אם נימא כסברת מהר"ם פדוואה וגם נימא דפשוטי כ"ע אין מק"ט גם מדרבנן בכ"ז לא עלתה הטבילה דזה ודאי אינו דומה לתקרת הבית מאחר שמונח פעם למעלה ופעם למטה משא"כ תקרת הבית שמונחת תמיד בקביעות אחד:
יב) ראיתי בשו"ת מאמר מרדכי תשובה מ"ג כתב ע"ד המקואות אשר בתחבולות עשו אותם להקל על הנשים חלושי כח אשר מים קרים מזיק להם לכן לוקחים תיבה גדולה ונוקבים בתחתית הכלי כשפו"ה ומעמיצים הכלי על המעיין ובכדי שלא תשוט הכלי אנה ואנה נותנים בין הכלי והחומה שסביבות הכלי חתיכת עץ לחזקה שתעמוד על עמדה ובעת הטבילה הנקב של מטה פתוח ובעת יחמו המים שבכלי הוא סתומא כברזא ואח"כ חוזרין ופותחין הנקב בלקיחת הברזא למען בעת הטבילה יהי' מחוברים המים שבכלי למי המעיין ע"י נקב ההוא והתיבה הולכת על פני המים וכאשר יגברו המים ירימו הכלי ומחזקין אותה שם בעץ וברדת המים ישפלו התיבה ויחזיקו אותה שם בחתיכת עץ וכבר התעוררו מהר"ם פדוואה ולבוש ושארית יוסף וש"ך על מקואות שלנו שעושין נסרים למטה אשר יעמוד עליהם בשעת טבילה והלא הם ראויים למדרס ויש בהם משים גזרת מרחצאות לדעת ראב"ד ורשב"א ור"ן. והעולה מדבריהם כי הם לא פסלו רק בנסרים שמיוחדים למדרס והיינו שמיחד אותם רק למען תדרוס עליהם בשעת טבילה מפני הרפש והטיט והם עדיין מטולטלין לשם משא"כ באותן נסרים אשר תוך מקואות שלנו שנקבעים ע"י בנין וקבועות במסמרים כיון שאין מיוחדים למדרס ורק ע"י בנין נעשו למדרס הבנין מבטל אותם דכל אלו אין להם טומאת מדרס רק מדרבנן [כוונתו רק מדרבנן מק"ט כמו פשיטי כלי עץ אבל מתורת מדרס אין מק"ט] ולזה לכ"ע הבנין או המים שעוברים עליהם מבטלן משם כלי הראוי' למדרס דכל כלי שאין לו בית קיבול אינו פוסל המקוה רק לאחר שיחדו למדרס אבל קודם שקבען במקוה אין מיוחדים למדרס ואין עליהם טומאת מדרס רק טומאת פשוטי כלי עץ שהוא דרבנן ובטומאה דרבנן מועיל החיבור למקוה לבטלו מתורת קבלת טומאה. וכ"ז י"ל בנסרים דמעיקרא אין שם כלי עליהם אבל בנ"ד הגם שהכלי גדולה מחזקת מ"ס ואינו מקבלת טומאה וגם טומאת מדרס ל"ש בה קודם שקבעו' דהא פתחה למעלה מ"מ עכ"פ לא גרע מכלי גללים דאימעטו מטומאה ואעפי"כ כיון דשם כלי עליהם בתלוש אין מועיל בהם ביטול לקרקע והעלה להתיר מכח פי"ט דכלים מ"ט דכל שבטל העיקר בטל הטפילה עיי"ש ולע"ד תמוהא דאף אם מועיל ביטול לקרקע הא בנידון דידי' לא הי' מחובר כלל ופעמים היתה התיבה למעלה ופעמים למטה והוא עצמו כתב באותו תשובה בנ"ד אין כאן קביעות בקרקע ומה שמחזיקה בפעם בפעם ע"י חתיכת עץ זה לא מיקרי קבוע בקרקע ועיין בסי' קי"ח ביארנו שזה ההיתר מכח דאם בטל העיקר בטל הטפילה אין מועיל רק על העבר אבל לא להצילו מכאן ולהבא שלא יקבל טומאה וכפי הנראה ס"ל דכל שנעשה מתחלה לשמש את הקרקע אינו מק"ט גם אם אינו מחובר לקרקע בבנין או במסמרים וכבר ביארנו בסי' קי"ז דזה ליתא וגם אם נעשה לשמש את הקרקע בתלוש עדיין מק"ט רק אם נעשו לשמש את הקרקע במחובר אז אינו מק"ט. והיותר תמוהא דהא בתחלת התשובה הביא הסכמת כל האחרונים שאם אין הנסרים קבועים בבנין ובמסמרים מק"ט מדרס א"כ מבואר דגם בנעשה מתחלה לשמש את הקרקע צריך להיות דוקא מחובר בבנין לקרקע ואם לאו מק"ט:
יג) ובסוף התשובה כתב וז"ל וגם בנ"ד יש עכ"פ קביעות וני' דאין כאן בנין ואנן קבוע ובנין בעינן הנה כבר כתב הראב"ד בעדיות פ"ק מי"א בבי כפת שקבעו בעריבה הוקשה לו אמאי סגיא בקבעו לחוד הא בכפת שקבעו בנדבק בעינן דוקא קבעו ובנה עליו ותירץ דהתם כיון דבדוכתא כמי לשכיבה ולישיבה קיימא אלא משום דמחבר לי' לבנין קא בעינן לטהרו משו"ה עד דקבע ובנה עליו לא חשבינן לי' כבנין אבל הכא הא קא מבטל לי' מישיבה לגמרי הלכך בקביעות לחוד מטהרין בה עכ"ד ומעתה הה"ד כאן הא אינו ראוי' כעת בחיבורו למה שהי' ראוי' קודם א"כ ממילא בקביעות לבד מבטל לי' וגם קביעות במים חשוב כקביעות בקרקע כמבואר בסי' קצ"ח לענין שליבות עיי"ש ובטו"ז א"כ אין להוציא לעז על אותן שטבלו במקוה כזו אולם מהיות טוב יצוה שיקבעו התיבה בברזל חדשה וכדומה בקביעות גמור שלא תתנועע עוד עכ"ד והנה נראה זה שכתב שבנ"ד יש עכ"פ קביעות כוונתו כי' דאין כאן קביעות בקרקע שאינו מחובר לקרקע מ"מ עכ"פ הוקבע ונתיחד לשמש עם הקרקע. דהא הוא עצמו כתב באותו תשובה דזה לא חשיב קביעות בקרקע ועכ"ח כוונתו כמש"כ. ומעתה יקשה דלמה הוקשה לו דבעינן קבע ובנה עליו וכאן לא בנה עליו הא יותר מזה יקשה כאן לא הוקבע כלל דהא אינו מחובר לקרקע. וגם תמוהא הראי' שהביא מהראב"ד בעדיות דכל היכי דלאחר קביעות אינו ראוי' לתשמיש שהי' ראוי' קודם קביעות די בקביעות לחוד בלי בכנה עליו הא כאן לא מיקרי גם קבעו דהא שם בעדיות מיירי בקבעו בחיבור לקרקע וכ"כ בתוס' שאנ"ץ שם דמיירי שחברו לעריבה. וגם בלא"ה תמוהא דמיונו להא דראב"ד דהא זו התיבה נעשית מתחלה לתכלית זה לעמוד עלי' בשעת טבילה ולזה עומד עדיין ולתשמיש אחר לא הי' משמש מעולם. וגם זה שכתב דמבואר בסי' קצ"ח דקביעות במים חשוב כקביעות בקרקע תמוהא דשם אמרו רק שאם הוא קבוע ומחובר בקרקע אז ע"י המים שצפין עליו חשיב כקבעו ובנה עליו וכמבואר בתשובת מהר"ם פדוואה אבל שיהי' קביעות במים כקביעות בקרקע מזה אין זכר בדבריהם וצ"ע:
ו) וכדעת הרא"ש ס"ל גם לרמב"ם ומפורש יוצא כן ממש"כ בפי' המשניות פ"כ דכלים מ"ד וז"ל ואמנם יהי' המחובר לקרקע כקרקע ולא יקבל טומאה כאשר נעשה זה הדבר מתחלתו בקרקע או נעשה לשמש את הקרקע עכ"ל כוונתו דרק אם קבעו ולבסוף חקקו שנעשה תחלת הכלי בקרקע וזה שכתב שנעשה מתחלתו בקרקע או גם אם נעשה כלי בתלוש רק שתחלת עשייתו הי' על דעת לקבעו בקרקע אינו מק"ט ותמוהים לי דברי התפארת ישראל במשניות שכתב וז"ל ואין אומרים מחובר לקרקע אינו מק"ט רק כשנעשה מתחלה לכך אפי' בעודו תלוש או שמשמש דוקא לקרקע עכ"ל ותמוהא דהא אלו השני דברים נצרכים יחד והם אופן השני שכתב הרמב"ם שנעשו מתחלתן לחברן בקרקע ומשמשין עם הקרקע בחיבור ואופן הראשון שכתב הרמב"ם דהיינו שעשה מתחלתו בקרקע שהוא קבעו ולבסוף חקקו לא הזכיר. עכ"פ מבואר מדברי הרמב"ם דזה שאם משמש עם הקרקע שאינו מק"ט הוא רק כשמשמש בחיבור לקרקע ולא במונח על הקרקע דהא כתב דאם נעשה מתחלה לשמש עם הקרקע בזה אמרו דכל המחובר לקרקע כקרקע הרי דגם בזה צריך להיות מחובר דוקא וכמו קבעו ולבסוף חקקו שזכר: