שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן קיב
בדין טבילה ע"ג נסרים.
ביו"ד סי' קצ"ח סעיף ל"א כתב המחבר אין טובלין בכלים לפיכך אם הי' טיט במקום שטובלות לא תעמוד ע"ג כלי עץ שמקבלים טומאה ולא ע"ג נסרים שראויין למדרסות ולא על שום כלי הראוי' למדרס ותטבול משום גזרת מרחצאות של כלים עברה וטבלה לא עלתה לה טבילה אבל נותנת הוא חבילי זמורות תחת רגלי' מפני הטיט. והוא דעת הראב"ד ורשב"א ור"ן כמבואר בב"י. וכתב בספר באר הגולה וז"ל מדברי רשב"א בת"ה ובתשובה סי' תתכ"ח ובדברי הראב"ד שהביא שם והר"ן הביא יותר באריכות בפ"ב דשבועות מפורש דלא אמרו אלא בנסרים המיוחדים לכלים וראוים למדרס כמו ספסל וכו' אבל לא בנסרים העומדים לבנין וכו' ומש"כ הרשב"א והעתיקו ב"י שצריך לעשות במקומן מדריגות של אבנים וכו' הה"ד בנסרים העומדים לבנין הרחבים ד' אלא עצה טובה קמ"ל לבנות בנין קבוע שיתקיים זמן רב וכמש"כ והוכיח הגאון ר"מ מפאדואה בתשובה ל"א וכן דעת כל האחרונים עכ"ל ופשטות דבריו משמע לכאור' דכל שלא הי' מק"ט קודם נתינתן למקוה אין בו משום גזרת מרחצאות. דהא כל נסר שנותנו למקוה לעמוד עליו נתיחד אז במעשה זה למדרס א"כ זה שממעט נסרים שאין מיוחדין למדרס עכ"ח הכוונה שלא הי' מיוחדין למדרס קודם נתינתן להמקוה. וכן נראה ממקור דין זה דתנן ולא יטבול ע"ג ספסל ולמה נקט ספסל והו"ל להשמיענו ולא יטבול ע"ג נסר דבכלל זה הוא ספסל אבל כשאומר ספסל שהוא כבר כלי ומיוחד למדרס אין ללמוד מזה לאסור בנסרים שאין מיוחדין למדרס א"ו שהאמת כן הוא דרק בנסרים המיוחדין למדרס קודם נתינתן להמקוה אין לטבול עליהן א"כ הא היינו ספסל דכיון דמיוחדין למדרס גם נסרים הם כלים רק שהם פשוטי כלי עץ שאין מקבלין אבל כלים פשוטים הם וכן ראיתי באור זרוע סוף הלכות נדה שכתב דגזרת מרחצאות לא שייך רק בכלים. וכן נראה ממה שאמרו בנדה דף ס"ו אבל ע"ג סילתא שפיר דמי וכתב הר"ן בשבועות דאינו מק"ט ויקשה דלמה אינו מק"ט הלא הוא בקעת עץ וכיון שנתנו למקוה לעמוד עליו הרי יחדו למדרש ולמה לא יקבל טומאה ודוחק לומר דמיירי דלקחו רק באיקראי לטבול עליו ובזה לא מיחשב כמיוחד למדרס דכל כי האי לא הו"ל להראשונים לסתום דהא לפי"ז אם הסילתא הונח להיות תמיד שם במקוה גם בדיעבד לא עלתה לו טבילה והם סתמו וכתבי דע"ג סילתא בדיעבד עלתה לו הטבילה א"ו דכיון שקודם נתינתו להמקוה לא הי' מיוחד למדרס ולא הי' מק"ט ולא הי' כלי שוב ל"ש בו גזרת מרחצאות ואולי הטעם שבמרחצאות הי' נהוג בכלים כמו שהוא גם לשון המחבר גזרת מרחצאות של כלים.
ב) אולם כבר כתב הטו"ז דלשון רשב"א שכתב ראויין למדרס לא משמע כן דא"כ הול"ל מיוחדין למדרס ובאחרונים דחו דמצינו לשון ראויין למדרס שפירושו מיוחד למדרס ועיין בשו"ת רמ"ץ חיו"ד תשובה כ"ט. ועוד ראי' כתב דלמה אמרו בנדה כ"ח וסילתא שאין לטבול עליו לכתחלה והו"ל למימר גם על נסרים שאין מיוחדין למדרס אין טובלין א"ו דגם באלו לא עלתה לו הטבילה ובתשובת רמ"ץ הנזכר נדחק דאין זה קושיא כ"כ דאטו כי רוכלא ליחשב וליזל. ולע"ד לק"מ דהא כבר התעורר הרמ"ץ שם דמאי ראי' הוא זו דלמא לכך לא נקטו נסרים משום דבאלו מותרין לטבול גם לכתחלה וכתב דכוונת קושית טו"ז דהו"ל למיתני נסרים שאין רחבים ד' וא"כ לא ידעתי מקום לקושיתו דאיזה חילוק יש בין סילתא וא"כ גם לטעם זה ראוי' לפטרה. ותו דהא בתוס' ביצה דף כ"ה ע"ב ד"ה אורח עראי מפורש יוצא מדבריהם דגם אם הי' אפשר לבדוק כל שסומך על הרוב א"צ כפרה וכמש"כ בשו"ת פנים מאירות ח"ב תשובה מ"א:
ומה שהקשה הדברי חיים מכמה מקומות דמבואר דחייב חטאת אע"ג שלא הי' מחויב לבדוק כבר נתעורר בקצת מהם בשו"ת נוב"י שזכרנו. ולע"ד דדוקא בדבר שאינו הוה ורגיל ואין נוהג בכל אדם והוא רק מקרה פרטי כגון תינוק שנשבה בידי עכו"ם או שנשאית אשה עפ"י שהעידו ב' עדים שמת בעלה וכיוצא בזה חייב חטאת אבל דבר שנוהג בכל שעה ובכל אדם אמדו חכמינו ברוח קדשם שא"א להטיל עול להיות בודק תעיד וכגון אשה שלא בשעת וסתה לכך דנו זה לאונס: