אור ברסלב
שאול שאל סימן קז

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קז

סימן קח

דין מספרים כעין תער בזקן.

א) בסי' קפ"ד ס"י מבואר דבזקן מספרים כעין תער מותר ואין חולק ע"ז וגם הרמ"א כתב רק בשם תה"ד ליזהר שלא לגלח בחלק התחתון לבד דאז הוי כתער. ותמוהא לי בזה מש"כ הח"ס בחיו"ד תשובה ק"מ שתה"ד בשם גליון התוס' אוסר גם בזקן מספרים כעין תער וז"א דאם אוסרים רק אם מגלח בתחתון לבד דזה הוי תער ממש ולא מספרים כעין תער ועיין מש"כ בזה בסי' ק' אות ד'. אמנם לכאור' תמוהא לי מאד דהא דעת התוס' בנזיר דף ל"ט ע"א ד"ה נזיר שגילח ושם ע"ב ד"ה ת"ר וד"ה כ"ש ובדף מ' ד"ה בתער דמספרים כעין תער היינו שמשחית גם עיקרי ושרשי השערות ולפי"ז מאוד יקשה לשיטת התוס' למה לא יתחייב בזקן במספרים כעין תער דהא בזקן לא כתיב כלל תער רק לא תשחית והא דממעטינן מספרים הוא משום דבמספרים אינו משחית וא"כ במספרים כעין תער דלשיטת תוס' הוא משחית ממש כמו תער למה לא יתחייב דהא עיבר על לא תשחית ותער לא נזכר בפאת הזקן ועכ"ח צ"ל דזה שכתבו התוס' דף מ' ע"ב ד"ה דתניא דבמספרים ליכא השחתה שאינו נוטל השער מעיקרו ושרשו דכוונתם במספרים סתמא אבל במספרים כעין תער הא להדיא כתבו שמשחית עיקרי ושרשי השערות. אולם לכאור' התוס' סותרים דבריהם דהא בדף מ"א ע"ב ד"ה והשתא כתבו דבהקפת הראש חייב אפי' במספרים והביאו ראי' לזה מתו"כ דאיתא שם ראש אסור במספרים תקן מותר ושוב כתבו והא דתניא בתוספתא דאינו חייב עד שיקיפנו בתער הייני כעין תער ומבואר מלשונם שאין מחלוקת בין התוספתא והתו"כ ומעתה לשיטת התוס' דמספרים כעין תער משחית א"כ איך אמרו בתו"כ דבראש אסרו מספרים ובזקן מותר הלא לפי התוספתא אינו חייב גם בראש במספרים רק כען תער וא"כ למה יפטר בזה בזקן והלא לשיטת התוס' כעין תער משחית ועובר על לא תשחית זקנך:

ב) והנלע"ד דהנה דעת הרא"ש שם בסוגיא דנזיר דף ל"ט בזה שחייב בנזיר כעין תער אין הכוונה שמשחית גם שרשי השערות אלא שמגלח מיקרי לפי שאם הי' בודק לא הי' נכשל דהיינו דוקא במקום שהי' מחוייב לבדוק וזה שנקיט שנטמאת בשעת תשמיש הוא משום שבנידון זה הוזכר הדין בברייתא וזה דרכו של הרמב"ם להעתיק לשון הש"ס אבל לעולם גם אם היתה כבר טמאה לפני תשמיש הוי אנוסה כיין שלא היתה מחוייבת לבדוק:

ד) עוד הביא בשיירי טהרה ראי' נגד הרמ"א מפסחים דף ע"ב דאמר ר' יוחנן אשתו כדה בעל חייב יבמתו נדה בעל פטור ושקיל וטרי הש"ס טובא במאי איירי ולבסוף מסיק דאיירי בבא על אשתו סמוך לוסתה ולדעת הרמ"א יקשה בהו"א דלא מוקי לה בסמוך לוסתה א"כ ני' דאין לפוטרו מטעם טעה בדבר מצוה תיפ"ל דפטור מטעם דאנוס הוא א"ו דכל שאם היתה בודקת לא היתה נכשלת אע"ג שלא היתה מחוייבת לבדוק מ"מ שוגג הוי ולא אונס. והנה כדבריו מוכח מהכ"מ פ"ב משגגות ה"ח שהקשה על הרמב"ם שלא העתיק תירוץ הש"ס דמיירי בבא עלי' סמוך לוסתה ותירץ משום דלמסקנא הדר בי' הש"ס וס"ל דגם שלא בסמוך לוסתה לא מיקרי טעה בדבר מצוה כיון דהי' לו לשואלה הרי דס"ל דגם שלא בשעת וסתה לא נחשב כאנוס אולם מכ"מ אין ראי' דכבר הבאתי באות שלפ"ז דכן דעת הכ"מ בהבנת דברי הרמב"ם בפ"ה משגגות דכל שהי' אפשר לה לבדוק ולא בדקה לא מיקרי אנוסה. ועוד יותר תגדל התמיהא על תוס' שכתבו שם באותו דף דדוקא בסמוך לוסתה חייב חטאת אבל שלא בסמוך לוסתה דכל הנשים בחזקת טהרה לבעליהן פטור אם בא עלי' והאיך יעלה על הדעת שהעלימו עיניהם מהסוגיא במקומה דמוכח דחייב גם בשלא סמוך לוסתה ונלע"ד דהש"ס שם לא דן כלל שיפטר מטעם אונס וקאי שם להמציא חילוק בין אשתו ליבמתו ורצו לברר אם יש מציאות שיהי' דבר מצוה אצל יבמתו ולא אצל אשתו ולכך רצה הש"ס לברר הזמנים שהתשמיש מצוה הוא ולבסוף מסיק דאין מציאות בעולם שלא יהא מצוה רק בסמוך לוסתה וזה ודאי אמה דגם בלא"ה עכ"ח איירי רק בסמוך לוסתה דאל"כ פטור מטעם אונס רק אגב אורחא רצה הש"ס לברר דין זה מתי הוי התשמיש מצוה משום יגדיל תורה כדרך הש"ס בכמה מקומות. ואין תירוץ זה דוחק דגם בלא קושיא זו מוכרח כן דהנה יקשה למה הוצרך הש"ס לאוקמי בסמוך לוסתה ואי משום דרבא אמר חייב אדם לשמח אשתו לדבר מצוה הא זה הוא רק בעת שאשתו מתאוית וכפרש"י שם וא"כ הו"ל לשנויי דאיירי שאשתו לא נתאוית לו או שבא עלי' כשהוא ישינה וכן משמע דמיירי בכה"ג דאל"כ האיך לא הגידה לו אשתו שהוא סמוך לוסתה ואין לומר שהוא היתה מזידה והעלימה ממנו דא"כ איך אפשר לחייבו מטעם דהי' לו לשואלה דהא גם אם הי' שואלה היתה מעלמת ממנו שהוא סמוך לוסתה ודוחק לומר שגם הוא שכחה שהוא סמוך לוסתה ואם הי' שואלה היתה נזכרת ומגדת לו ועכ"פ ברור דהי' אפשר לאוקמי כה"ג שבא עלי' כשהוא ישינה וא"כ למה תירץ הש"ס דאיירי בסמוך לוסתה א"ו משום דבלא"ה עכ"ח איירי בכה"ג דאל"כ הוא פטור מטעם אונס ועכ"ח צ"ל דזה שהאריך הש"ס עד הנה הי' רק לברר הדין באיזה זמן הוי התשמיש מצוה ועלה לנו שיש ראי' נכונה לדעת הראשונים הפוטרים מסוגיא זו. וגם אם נימא לישב לדעת הכ"מ דהש"ס לא תירץ כן שבא עלי' כשהוא ישינה משום דס"ל לאמת דגם בבא עלי' בזמן שהתשמיש מצוה מ"מ חייב משום דהי' בידו לשואלה בכ"ז עדיין יקשה דעכ"פ זה התירוץ דאיירי סמוך לוסתה אין לו שום מקום דלמסקנא לדרך הכ"מ גם בשלא סמוך לוסתה חייב לפי שהי' בידו לשואלה ולס"ד דלא ידע סברא זו דהו"ל לשיולי א"צ לתירוץ זה דשפיר יש לתרץ דמיירי שבא עלי' כשהוא ישינה וא"כ לאיזה צורך תירץ הש"ס בסמוך לוסתה א"ו משום דבלא"ה מוכרח דאיירי בהכי דאל"כ פטור מטעם אונס:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה