אור ברסלב
שאול שאל סימן קו

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן קו

סימן קג

בדין מי שגילח שערות זקנו במספרים אם מותר להעביר אח"כ תער במקום הבשר שהי' שם השערות.

א) בשו"ת נוב"י מה"ת חיו"ד תשובה פ' צידד הגאון מו"ה וואלף באסקאוויטץ זצ"ל שאם גלח זקנו במספרים ולא נשאר רק עקבי השערות והם קטנים ואין בהם כדי נטילת הזוג לא שייך בהם גלוח והנוב"י דחה דכיון שהתער יכול לגלחם שפיר מיקרי גלוח. והרמב"ם שכתב דשיער סימני טומאה שיעורן כדי נטילת הזוג אין ראי' דהרי לא כתב הרמב"ם הטעם משום שאין שייך בהם גלוח רק פסק כך לחומרא דפלוגתת תנאים היא בנדה נ"ב והרי באותו משנה אמרו שיעור זה גם בבן ובת ושם לא שייך גלוח. ומה שהביא השואל עוד ראי' מרמב"ם פ"א מפרה ה"ד שכתב שכל שערה שאינו ניטלת בזוג הרי הוא כאלו אינה עכ"ל ג"כ אינו ראי' דלאו כללא כייל לכל התורה ודוקא לדבר זה אמר שהוא כאלו אינה. והביא ראי' לזה דאל"כ ונימא דכל השיעורים שאמרו התנאים במס' נדה דף נ"ב הוא כלל לכל התורה למה אמרו שתי שערות הונ"ל שערות ויהי' נכלל בזה גם פאות הזקן שלא הוזכר בהם שתי שערות א"ו דרק לאלו הדברים שהוזכר שתי שערות קבלו זה השיעור. וכתב הח"ס באו"ח תשובה קנ"ד שלא מצא הנוב"י תשובה מספקת לדחות השואל וכתב שזה הי' טעם הכמוס של הנוב"י שהתיר למי שהולך בין השבים וגילח בעיו"ט לגלח בחוה"מ ע"י פועל עני שאין לו מה יאכל לפי שרבו המשחיתים בתער ואם לא יגלחו בחוה"מ יצמח השער עד לאחר יו"ט כדי לכוף ראשן לעיקרן. וכתב הח"ס ששאלה זו לקוחה מכזבי הרא"ש שבס' בשמים ראש סימן י"ח [קראן כזבי הרא"ש לפי שהחזיק הספר למזוייף שתלאו אותו באילן גדול הרא"ש וכ"כ הגאון מו"ה מרדכי בענעטה זצ"ל בספרו פרשת מרדכי שהוא מזויף] והח"ס דחה בשתי ידים דאם אין קבלה בפיאות הזקן על שיעור אורך השערות הסברא נוטה דחייב עליו דהרי כתיב לא תשחית וחכז"ל אמרו אין גלוח שיש בו השחתה אלא בתער ולא במספרים וא"כ ממ"נ אי נימא דהשערות הנשארים אחר גלוח הזוג הוי כמאן דליתא הרי השחית והיינו בתער ולא במספרים כעין תער אלא תער ממש שהרי גילח והשחית ואעכ"ח צ"ל מה שנשאר אח"כ שם שער עליו והוי גלוח בלי השחתה א"כ המ המשחית אחריו חייב עכ"ד ולע"ד אין זה ראי' דלעולם יש לומר כל שהוא פחות מכשיעור אין שם שער עליו ואעפי"כ אינו חייב בגילח במספרים לפי דהתורה הקפידה על השחתה וגם אם העביר כל השער לא מיקרי השחתה כל עוד שנשארו עקבי ושרשי השערות ומה שהקשה דא"כ עכ"פ יתחייב על תער הבא אחריו דהא ודאי עתה מיקרי שמשחית כיון דבמספרים לא השחית עקבי ושרשי השערות לע"ד ל"ק דכי' דזה ודאי דמיקרי משחית אבל הא בהשחתה לבד אין בו חיוב דהא צריך להיות גלוח ומה"ט פטור המשחית במלקט ורהיטני לפי שאיני דרך גלוח והמעין בבשמים ראש וכן בדברי הגאון מו"ה וואלף באסקאוויטץ שהביא הנוב"י ימצא מפורש שכל טעמם הוא דזה לא מיקרי גלוח אבל ודאי מודים דמיקרי השחתה. וראי' לדבריהם ממצות גלוח מצורע ונזיר דכתיב בתורה וגילח ופשוט בש"ס דבפחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו אינו מקיים מצות גלוח הרי ראינו דאין שם גלוח נופל על פחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו ומאחר שכן כיון דגם בזקן כתיב לא יגלחו ס"ל דאינו חייב כל שהשערות הם פחותים מכשיעור ולזה נתכוין בבשמים ראש שכתב שאם אין כרי לכוף ראשו לעיקרו לא חשיב שער כמשמעות הסוגיות בנזיר שאין זה גלוח כלל וכאן לאיסור נמי גלוח בעינן עכ"ד והגאון בעל כסא דהרסנא כתב ע"ז דלא ברור לי' משמעות זה בנזיר ולע"ד פשוט דכוונתו דכמו שאינו מקיים מצות וגילח בפחות משיעור כדי לכוף ראשו לעיקרו כן ג"כ איבו עובר על לא יגלחו אם הוא פחות מכשיעור:

ב) אולם אם כי הצלנו גאונים אלו שלא טעו בדבר המפורש מ"מ נלע"ד שאין ראי' זו מכרעת כלל ולעולם י"ל דגם בפחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו מיקרי גלוח דהנה במס' נדה דף כ"ב נחלקו תנאים בשיעור השערות וקייל"ן כדברי כולן להחמיר וא"כ שפיר י"ל דדוקא בגלוח מצורע ונזיר קייל"ן לחומרא שאינו מקיים מצות גלוח רק בשיעור היותר גדול וע"כ פחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו לא קיים מצית גלוח אבל בלאו דלא יגלחו אדרבה צריכין להחמיר גם בשיעור היותר קטן דבזה אמרינן לחומרא דגם בשיעור היותר קטן נחשב לגלוח. מי' עדיין אין זה מספיק דני' דאנו מחמירין מספק כדברי כל התנאים מ"מ יקשה סתירה על ר"א דהא שם בנדה ס"ל לר"א דהשיעור הוא בקריצת צפורן ובנזיר דף ל"ט מבואר דלר"א אינו מקיים מצות גלוח בנזיר בפחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו יקשה הא ר"א לשיטתו ס"ל דהשיעור בקריצת צפורן והי' נראה מזה כהחילוק שזכרנו דני' דזה ודאי דנחשב שער גם בפחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו ובקריצת צפורן מיחשב לשער ולכך באלו השנויים במשנה דנדה השיעור כדי קריצת צפורן לר"א אבל היכי דכתיב גלוח לא מיקרי גלוח בפחות מכדי לכוף ראשו לעיקרו ולכך בגלוח סיר אינו מקיים מצות גלוח בפחות מזה השיעור. ולפי"ז גם בלאו דגלוח הזקן אינו עובר אם הוא פחות מזה השיעור. מי' סמוך לבשר. והרמב"ם ס"ל עוד יותר מזה דכל שאינו מניח כדי לכוף ראשו לעיקרו מיקרי כעין תער וא"כ י"ל דזה מודה התוס' דאפשר לפרש כעין תער באופן שאינו משחית עיקרי השערות רק שם בסוגיא דנזיר הי' להם הכרח לזה ועיין מש"כ בסי' ק"ל בכוונת דבריהם וגם בפשיטות א"ש דכיון דבנזיר כתיב בהדיא תער ס"ל דגם מה שמרבינן מלא יעבור צריך להיות דומה ממש לתער אבל בזה שאמרה התוספתא בהקפת ראש תער ופירשו התוס' דכוונתם כעין תער י"ל דמודו התוס' דמיירי שאינו משחית מיקרי ושרשי השערות וע"ז אמרו בתו"כ דבראש אסור ובזקן מותר. ובזה הי' מדוקדק מה שכתבו בסוף דבריהם שם וז"ל ומי' צריך שיזהר שלא לטול פאת הראש אפי' במספרים "דשפיר איקרו כעין תער" ולכאור' אין שום הבנה לזה שכתבו דשפיר איקרו כעין תער. ולדברינו א"ש דלפי דבאיסור גלוח נזיר שהוא כעין תער ס"ל לתוס' דאינו חייב רק באופן שמשחית גם שרשי השערות ובהקפת הראש ס"ל דחייב גם אם מגלח סמוך לבשר אפי' אינו משחית שרשי השערות לזה כתבו דגם באופן זה מיקרי כעין תער. ומעתה יקשה האיך לא זכרו הפוסקים דעת התוס' שאם מגלח כעין תער ממש דהיינו שמשחית שורשי השערות חייב במספרים גם בזקן:

ג) אולם בלא"ה אי אפשר שהתוס' יסברו שיתחייב בפאת הזקן במספרים כעין תער אפי' אם משחית שורשי השערות דהא ילפינן בדף מ"א דגלוח מצורע הוא בתער מזקנו ואי נימא דלתוס' חייב בזקן גם במספרים כעין תער א"כ אין מוכח שגלוח מצורע בתער וי"ל דמקיים גלוח מצורע גם במספרים כעין תער אם הוא משחית שורשי השערות. ואין לדחוק ולומר דבאמת יוצא בגלוח מצורע במספרים כעין תער משום דזה חשיב כתער ממש דגם הוא כלי ברזל ומשחית ומה לי אם משחית בברזל אחד או בזוג ז"א דהא בדף מ' מדמה הש"ס מצורע ללוים ובלויים הא כתיב מפורש בקרא תער ואין לדחוק ולומר דבאמת יוצא גם בלוים במספרים כעין תער ונימא דזה מיקרי תער ממש דז"א דהא מבואר בדף ל"ט תוס' ד"ה נזיר שגם מספרים כעין תער באופן שמשחית עיקרי השערות מ"מ אינו כתער ממש וצריך ריבוי מקרא לחייבו:

ד) ע"כ נלע"ד דלשיטת התוס' אע"ג דבמספרים כעין תער הוא משחית גם שרשי השערות מ"מ אינו חייב בזקן בכה"ג והוא מטעם דהרי ראינו דממעטינן סתם מספרים מדכתיב לא תשחית אלמא דעכ"פ זה ברור דאין דרך מסתמא לגלח במספרים באופן שמשחית ומי שרוצה להשחית גם שורשי השערות אין דרך לעשות כן במספרים שהוא מלאכה כבידה אלא משחית בתער או בסם ומעתה הא כמו דמעטינן בזקן שאינו חייב במלקט ורהיטני אע"ג דמשחית משום דאין זה דרך גלוח ובזקן הקפידה תורה על דרך גלוח מדכתיב לא יגלחו ומלקט ורהיטני אין זה דרך גלוח כמו כן אם מגלח במספרים באופן שמשחית שורשי השערות אין זה דרך גלוח דמי שרצונו להשחית שורשי השערות אין דרכו לגלח במספרים ודוקא באיסור גלוח לנזיר דרבתה תורה לחייב גם המעבירין ואין קפידא על דרך גלוח וחייב גם בתולש כמפורש בברייתא בזה כתבו תוס' דחייב גם אם מגלח במספרים באופן שמשחית שורשי השערות אבל בגלוח הזקן מודו דאינו חייב אלא בתער וכפסק השו"ע. וזה שסיימו התוס' דשפיר איקרו כעין תער אם ס"ל לתוס' דבהקפת הראש חייב גם אם אינו משחית עיקרי השערות יש לפרש כמו שכתבנו. וגם י"ל דכוונתם דשפיר מיקרי הקפה אם מגלח כעין תער דעכ"פ משוה צדעיו לאחורי אזנו ופדחתו ובזה מקרי הקפה ורצו לתת טעם בזה מנ"ל לתוספתא לחייב במספרים וכעין תער דוקא לזה כתבו דבאופן זה מיקרי הקפה:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה