שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן ק
בדין אם מותר סריקה בפאות הראש ואם תולש אסור בפאות הראש.
א) הגאון רע"ק איגר זצ"ל התעורר דלמאי דקייל"ן ביו"ד סי' קפ"א להחמיר כדעת התוס' ורא"ש דבפאות הראש חייב גם במספרים כעין תער א"כ גם חולש אסור בפאות הראש הי' ראוי' לאסור סריקה בפאות הראש כמו דתנן בנזיר דחופף ומפספס אבל לא סורק והגאון בשו"ת ח"ס חיו"ד תשובה קל"ט השיב דדוקא בנזיר אמרו כן לפי שהקפידה התורה על הגידול גדל פרע שער ראשו לכך גם תולש אסור אבל בפאות הראש לא הקפידה תורה אלא על ההסרה י"ל דתולש אינו חייב עכ"ד ולע"ד תמוהא דזה ניחא במתני' דקתני אבל לא סורק אבל הא בברייתא בדף ל"ט אמרו דתולש חייב ואי מצד גידול פרע הא אינו אלא בעשה ועכ"ח צ"ל דתולש חייב משום לאו דתער לא יעבור על ראשו וא"כ הרי ראינו שלא הקפידה התורה על הגידול בלאו ומ"מ חייב בתולש. ועוד תמוהא דהלא בשבת ג"כ לא הקפידה התורה על גידול שיער רק על ההסרה ומ"מ פשוט לכל הפוסקים דאסור לסרוק בשבת במסרק כמו שפרש"י בשבת דף כ' ע"ב דנזיר בחול כשאר כל אדם בשבת וכ"כ הריב"ש בתשובה שצ"ד:
ב) מזה אני תמה גם על מה שהוכיח הח"ס שם בתשובה דאל"כ מאן דמחמיר בפאות הראש לחייב בשתי שערות עכ"ח ס"ל דאינו חייב בפאות הראש אלא בתער דאל"כ תיקשי לי' מתני' למה נקטה אבל לא סורק בנזיר שהיא אינו שכיח כ"כ ולמה לא נקיט זה הדין בפאות הראש א"ו דאין להחמיר שתי החומרות יחד. וכבר כתב לו הגאון מו"ה עקיבא איגר זצ"ל דמתב"י מוכח להיפוך מדבריו. אולם אני תמה על גוף ההוכחה דלדבריו יקשה דלמה לא נקיט התנא זה הדין בשבת דאסיר לסרוק לכ"ע א"ו דאין זה הוכחה. וראיתי לישועת יעקב בסי' ש"ג התעורר בזה למה לא נקיט התנא זה הדין בשבת ותירץ משום דבשבת דף צ"ד על הא דפוקסת חייב משום כונה פרש"י פוקסת במסרק ונמצא דאיכא בסריקה גם משום בונה לכך לא הוצרך להשמיענו דאסור לסרוק מחשש תולש דבלא"ה אסור משום בוכה. ובמח"כ לא זכר אז דברי הריב"ש בתשובה שצ"ד שכתב שאין הכוונה על סריקה דזה ודאי לא הוי כבונה אלא הוא תיקון אחר נעשה במסרק דומיא דגודלת עיי"ש. ועוד תירץ דאם מתכוין בסרוקו להשיר נימין המדולדלות א"צ להשמיענו דפשיטא דאסור ורק כשאינו מתכיין בזה הוצרך להשמיענו דאסור וכ"ז בסיר משום דבשאר איסורין אמרינן דגם פסיק רישא דלא ניחא לי' חייב אבל בשבת אמרינן דפיר דלא ניחא לי' באמת מותר ולכך אין מקים לדין זה בשבת. וגם תירוץ זה תמוהא דהא העיד הריב"ש שהראשןנים דחו דברי העריך וס"ל דגם בשבת אסור פ"ר דלא ניחא לי'. ועוד דכיון דכל הסורק להשיר נימין קא מכוין וא"כ כי' דהוא אינו מכוין לכך אבל מהיכי תיתי לומר דלא ניחא לי' בכך אדרבה כל אדם ניחא לי' בהשרת נימין המדולדלין. וכן כתב בס' אורח מישור בנזיר דמתני' אינו מחלקת בין נתכוין או לא נתכוין ולעולם אסור מטעם פ"ר והש"ס בא רק ליתן טעם שיהי' פ"ר דניחא לי' אלמא דגם אם לא נתכוין להשיר נימין המדולדלין עכ"פ פשוט דניחא לי' בכך כיון שסתם כל אדם הוא מתכוין בסריקה להשיר נימין המדולדלין:
ג) וראיתי לח"ס שכתב שם די"ל דאיסור סריקה שייך רק בנזיר משום דהא דאמרינן דניחא לי' הוא רק בנימין המדולדלין ובאלו אין בהם איסור השחתה כי כבר עקורין הן אלא בנזיר אסור משום גדל פרע ולע"ד תמוהא דהא בשבת לכ"ע אסור לסרוק ואם אפי' נימא דאין בשבת בנימין המדולדלין איסור תורה מ"מ צריך להשמיענו דאסור לסרוק ואדרבה עוד יותר רבותא לאסור הסריקה בדבר שהוא רק דרבנן מבנזיר שהוא איסור תורה מגדל פרע. והי' אפשר לדחוק ולישב כעין דרך הח"ס והוא דנימא דזה שאסור לסרוק הוא דבר פשוט ועיקר כוונת המשנה להודיענו שמותר לחוף ולפספס ולא גזרו לאסור אטו סריקה ולכך בנזיר דהוי איסור תורה הוצרך להשמיענו דלא גזרו אטו סריקה משא"כ בשבת דנימין המדולדלין אין בהם איסור תורה פשיטא דלא גזרו אטו סריקה אמנם גם זה ליתא דהא ש"ס מפורש בשבת קמ"ט דאסרו לראות במראה בשבת מגזירה דלמא יתלוש נימין המדולדלין וא"כ ודאי הי' יכול להשמיעני דין דסריקה גבי שבת. ולע"ד נראה לישב דהי' הו"א בנזיר כיון דהקפידה תורה על גידול שיער ראוי' לאסור גם דבר שאין מתכוין כל שאפשר רק שיבא לידי תלישת שער לזה אשמועינן דמותר לחוף ולפספס דגם בנזיר דשא"מ מיתר ורק סריקה שהוא פ"ר אסורה אבל בשבת פשיט לו דדשא"מ מותר וגם פשיט לו דפ"ר אסור לכך לא הוצרך להשמיענו. וסמוכין לדבריו מצאתי במאירי במס' ביצה דף ל"ה שכתב וז"ל לא יחוף באדמה ואע"ג דס"ל לר"ש אף לגבי נזיר דבר שאין מתכוין מותר הכא פ"ר הוא עכ"ל הנה מדכתב דאף בנזיר ס"ל דשא"מ מותר מבואר שרבותא הוא לומר בנזיר דשא"מ מותר ומזה נדחה ג"כ ראיית הח"ס דלכך לא נקיט בפאות הראש דבזה פשוט דדשא"מ מותר:
ד) עוד כתב הח"ס שם שזה שאנו תופסין לאסור במספרים כעין תער בפאות הראש אין זה משום שחוששין לדעת התוס' והרא"ש רק מטעם גליון תוס' בשבועות שהביא התה"ד דס"ל לאסור גם בזקן מספרים כעין תער וכתב שטעם גליון התוס' הוא משום קושית התוס' שם דלמה איצטריך זקנו לגלות דגלוח מצורע בתער תיפ"ל מראשו ולזה חדשו דבראש אסיר מספרים כעין תער ואח"כ ילפינן בגז"ש זקן מראש דגם בזקן חייב במספרים כעין תער והא דילפינן גלוח מצורע בתער מזקנו היא משום דמפורש בו השחתה עכ"ד ולע"ד תמוהא דמה בכך דכתיב בי' השחתה הא כיון דילפינן בגז"ש דגם מספרים כעין תער אסור בזקן א"כ ראוי' לומר שגם מקיים מצות גלוח מצורע במספרים כעין תער וגם עיקר הדבר תמוהא דהא אין זכר בגליון התוס' לאסור מספרים כעין תער ומפורש בדבריהם שהוא מותר רק שהזהירו לגלח גם בחלק העליון כי אם יגלח בחלק התחתון לבד הוי כתער ממש. והתה"ד הוסיף שם דאין לחוש לזה רק אם המספרים חדוד מאוד וא"כ איך אפשר לומר שטעם גליון תוס' מכח קושית תוס' שם מדאיצטריך זקנו הא באמת ס"ל דגם מספרים כעין תער מותר ורק תער ממש אסור ולזה אם אינו מחודד מאוד או אם נזהר לגלח גם בחלק העליון מותר. ומזה תמוהא ג"כ ה שכתב הח"ס שזה שחשש בשו"ע לאסור מספרים כעין תער הוא משום שחש לדעת גליון תוס' הנ"ל וקשה דא"כ הי' להמחבר לומר בפאות הראש כמו שכתב תרמ"א בפאות הזקן שיזהר לגלח גם בחלק העליון ואיך סתם וכתב לאסור במספרים כעין תער ועו"ק דהא גם בב"י כתב כלשון שכתב בשו"ע דכיון דספיקא דאורייתא הוא יש להחמיר מלגלח במספרים כעין תער וא"כ תלא בב"י לא זכר כלל גליון התוס' ורק בבדק הבית הביאו א"ו ברור דרק מטעם שחש לדעת תוס' ורא"ש אוסר במספרים כעין תער:
ה) עוד כתב הח"ס להוכיח דתלישה מותר בפאות הראש מהא דממעטינן בתו"כ מספרים מדכתיב לא תשחית ומלקט ורהיטני מדכתיב לא יגלחו וילפינן פאה פאה זקן דכהן מזקן דישראל וכן פרש"י בקדושין דף ל"ה וצ"ע היכן מצינו הכי ליתן האמור של זה בזה להקל שלא יתחייב עד שיהי' שניהם גלוח והשחתה ולמה לא נימא להחמיר לחייב על כל אחד בפ"ע בין בגלוח בלא השחתה דהיינו במספרים ובהשחתה בלא גלוח דהיינו מלקט ורהיטני ואין מנוס מלהסתר מזאת הקושיא אלא לומר דאי ס"ד להחמיר לא לכתוב רחמנא לא ה"י ולא וא"ו לא גלוח ולא השחתה אלא לא תסיר פאת זקנך ומדלא כתיב הכי ש"מ ליתן האמור של זה בזה להקל והשתא אכתי תיקשי אי הוי כתיב הכי הו"א לאסור אפי' תלישה ומריטה ע"כ הי' צריך לכתוב לשון גלוח והשחתה אעכ"ח מוכח דפשיטא לרבנן דאפי' הוי כתיב הכי לא הוי תלישה בכלל איסור דכל דלא מפרש להדיא קרחה כמו בבין עינים אז לא נאסר בקרחה ושאני נזיר משום דכתיב גדל פרע וא"כ מוכח מזה לכל השיטות להתיר תלישה בפאות הראש עכ"ל ובסי' ק"מ הביא שהגאון רע"א השיב לו דתלוש נמי הוי בכלל לא תשחית וא"כ גם אי כתיב השחתה נאסר תולש וכתב הח"ס דאפשר שכן הוא שגם תולש נקרא השחתה אע"ג שלא נראה לו כן מ"מ הקושיא דלמא נילף הכי מה גלוח בכלי אף השחתה בכלי והיינו בתער למעוטי תולש אבל מנ"ל דבעי גלוח שיש בו השחתה אעכ"ח כמו שהוכחתי עכ"ל ולע"ד זה שכתב הח"ס שלא נ"ל שיהי' תולש נקראי השחתה תמוהא דהאהתוס' ס"ל בנזיר דף ל"ט דאינו חייב בנזיר רק אם משחית עיקרו ושרשו דהם פירשו דזה שאמרו ש"ס כעין תער היינו כעין תער ממש ואעפי"כ מפורש בברייתא דחייב בתולש גבי נזיר הרי מפורש דתולש נקרא השחתה ואין לומר דכוונת הח"ס דני' דזה ודאי דתולש משחית אבל כוונת התורה כשאמרה לא תשחית אינו על תולש לפי שאין דרך העולם להשחית השער ע"י תלישה דזה אינו דא"כ הא גם ובמלקט ורהיטני אין דרך העולם להשחית רק בתער ומ"מ לולא דגלתה תורה דבעי דרך גלוח הו"א דגם מלקט ורהיטנו חייב אלמא דלא תשחית כולל כל דבר המשחית אף שאין דרך לגלח כן ועוד הא כתבו התוס' שם דהברייתא הוכיחה דתער הנאמר בנזיר אתי ללמד דגלוח נזיר הוא בתער דאין לומר דאתי ללמד שאינו חייב אלא כעין תער דא"כ הול"ל משחית לא יעבור על ראשו ועיין אורח מישור שם וא"כ לדעת הת"ס מאי הוכחה הוא זה הא אם יאמר משחית לא יעבור על ראשו לא נדע דתולש חייב א"ו כדעת הגאון רע"ק איגר דגם תולש הוא בכלל לא תשחית:
ו) ומה שכתב הח"ס דאפי' נימא כן מ"מ מוכח דתלישה מותר בפאות הראש משום דהקושיא הכי מנ"ל דבעי גלוח שיש בו השחתה דלמא אתי הגז"ש רק למעט תולש והיינו דנימא מה גלוח בכלי אף השחתה בכלי למעוטי תולש לע"ד תמוהא דהא כיון דאמרנו דתולש הוי בכלל לא תשחית עכ"ח מוכרחין אנו לומר דהגז"ש אתי להקל ולפטור תולש משום דאל"כ לכתוב לא תסיר פאת זקנך א"כ מהיכי תיתי לדרוש הגז"ש לחצאין ולומר דבעי להיות דומיא דגלוח לענין שיהי' ההשחתה בכלי דוקא אבל בזה שצריך להיות דרך גלוח אין צריך להיות דומה לגלוח אדרבה אז מסתבר יותר לומר דבעי דומיא דגלוח ממש. וגם גוף תירוצו תמוהא דהא גם לפי קושית הח"ס עכ"פ מוכח מקרא דהתורה הקפידה על גלוח ועל השחתה וכל קושית הח"ס היתה רק מנ"ל דבעי שתיהן יחדיו דלמא גלוח בלא השחתה וכן השחתה בלא גלוח ג"כ אסור אבל הא ודאי דאם אינו דרך גלוח וגם אינו משחית פשוט דהוא מותר וא"כ האיך אפשר לכתוב לא תסיר הא אז נאסר גם אם יגלח במלקט ורהיטני סמוך לבשר דהיינו שלא יהי' דרך גלוח וגם לא ישחית ולהכי איצטריך תרי קראי למעוטי עכ"פ כה"ג אבל לעולם בגלוח בלא השחתה וכן בהשחתה בלא גלוח ג"כ אסור:
ז) והנלע"ד בישוב קושית הת"ס דהי' פשוט לחכמי הש"ס דכיון שראינו שהקפידה תורה על השחתה כל שאפשר לומר דקרא השני בא רק לפרש קרא הראשון באיזה אופן של השחתה אסור עדיף יותר משנימא שבא לעקור ממשמעות קרא הראשון ולומר דגם אם אינו משחית חייב אם הוא דרך גלוח ולכך כיון שיש גם בדרך גלוח אופן שמשחית דהיינו בתער ודאי מסתבר שקרא דלא יגלחו בא רק לפרש קרא דלא תשחית באיזה השחתה מיירי דהיינו בתער ולא במלקט ורהיטנו:
ח) עוד כתב הח"ס דאין להביא ראי' דתלישה אסור בפאות הראש מדנקטה התוספתא הובאה בסמ"ג התולש ב' שערות חייב במקיף ובנזיר דבתוספתא לא נחית אלא לשיעורא דב' שערות אבל לשנא דתולש איידא דנזיר נקיט ושגירת לישנא בעלמא הוא וראי' לזה מדלא הביאו התוס' בריש שבועות ראי' מתוספתא זו לשיטתם דלא מקשינן ראש לזקן אעכ"ח דאין מזה ראי' כלל עכ"ל והנה זה ודאי דחוק לומר דנקיט תולש אטו נזיר דהא המגלח שייך גם בנזיר ולמה לא ינקוט המגלח ומתוס' שבועות אין ראי' כלל וכבר הארכתי בביאור דבריהם בספרי לבא בעי דף ג' והעלתי בכוונתם דזה הי' פשוט להם דלא מקשינן ראש לזקן לענין זה כמש"כ היש"ש וכל מה שנסתפקו הי' רק אם מספרים כעין תער מיקרי הקפה וכדעת הרא"ש דגם השוואה כ"ד מיקרי הקפה או דלא מיקרי הקפה רק בהשוואה גמורה כתער וכדעת הריטב"א במכות ומעתה לא הי' להם מקום להביא ראי' מתוספתא לשיטתם. אולם לכאור' מוכח מצד אחר דזה שאמרה התוספתא תולש הוא לאו דוקא דהא קתני דעובר בד' לאווין ואחת מהן משום שבת והא אנן קייל"ן בשבת דף צ"ד דתולש שער אינו אלא משום שבות וא"כ האיך קתני דחייב בתולש ואין לומר דתוספתא אתיא כר"א דמחייב בתולש בשבת דהא ר"א לשיטתו בנזיר דף מ"א ס"ל דאינו חייב בנזיר אלא בתער וא"כ האיך קתני כאן דחייב בתולש משום נזיר וממ"נ מוכח דתולש הוא לאו דוקא. אולם אין זה ראי' דיכול להיות דסברי תנאים אחרים בזה כר"א דתולש חייב וכ"כ בקרבן עדה בירושלמי פרק במה אשה הל"א דהירושלמי חולק על בבלי וס"ל דתולש חייב חטאת. ואם כי כתבתי בחי' לאו"ח שלע"ד אין זה פירוש הירושלמי ואין ראי' משם מ"מ גם בלא"ה ראיתי לרבינו חננאל שכתב בשבת שם מדפרשי רבנן טעמא דר"א ש"מ הלכתא כותי' ויש מי שחולק ואומר דהלכה כחכמים ומ"ד כר"א טפי עדיף דאיסורא דאורייתא הוא ולחומרא עבדינן עכ"ל א"כ אין זה רחוק שתנא ששנה התוספתא ס"ל בזה כר"א דתולש חייב בשבת ובנזיר ס"ל כחכמים דגם תולש חייב. אולם באמת אין צריכין לכל זה דעד כאן לא נחלקו ר"א וחכמים בשבת רק בתולש ביד אבל בתולש בכלי לכ"ע חייב ועיין ירושלמי פרק כלל גדול הל"ב. כ"כ מרן מהר"ם שיק זצ"ל בסי' קכ"ח דתולש במסרק בשבת חייב מה"ת וא"כ אפשר דתוספתא מיירי בתולש בכלי אבל לעולם תולש דוקא הוא וגם בפאות הראש חייב בתולש. ומי' בכ"ז אין ראי' לאסור סריקה בפאות הראש דהא רוב הפוסקים ס"ל דאינו חייב בפאות הראש בשתי שערות ובסי' ק"ב בררנו שס"ל דאינו חייב רק בלא השאיר שתי שערות וגם כתבתי בסי' הסמוך דנראה דבזה ל"ש לומר ח"ש אסור מה"ת ועכ"פ ברור דאין בו חיוב מלקות ולא מצינו בש"ס איסור סריקה רק בנזיר שחייב בתולש שער אחד ובשבת שחייב בתולש ב' שערות ואין ללמוד מזה לאסור סריקה בפאות הראש: