שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן צט
בדין פאת הראש אם צריך ליזהר עכ"פ שלא לגלח כ"כ עד שלא ישאר כדי לכוף ראשו לעיקרו.
בהגהות כ"ס ליו"ד מביא תשובה כ"י מאביו הגאון בעל ח"ס שצריך להניח מכל שער ושער כדי לכוף ראשו לעיקרו. וצריך ביאור מנ"ל לח"ס שצריך להניח כך דהא בגלוח נזיר דקייל"ן דחייב אם מגלח כעין תער יש ג' דיעות מה הפירוש כעין תער התוס' ס"ל דרק אם משחית גם שורשי השערות מיקרי כעין תער והרא"ש שם בתוספותיו כתב שאם מגלח סמוך לבשר הוי כעין תער והרמב"ם ס"ל דאם לא הניח כדי לכוף ראשו לעיקרו מיקרי כעין תער ולפי"ז הלא לדעת הרמב"ם וסעיתו אין איסור בפאות הראש רק בתער ומה שמחמירין לאסור במספרים כעין תער הוא עפ"י שיטת תוס' והרא"ש וא"כ עכ"פ נימא דדי להחמיר שלא לגלח סמוך לבשר ממש אבל שיצטרך להניח כדי לכוף ראשו לעיקרו שהוא השיעור לדעת הרמב"ם מנ"ל להחמיר כתרתי חומרא ונלע"ד דס"ל לח"ס דבפירוש כעין תער העיקר כדעת הרמב"ם וכן כתבתי בסי' ק"ל שכן משמע מהסוגיא ולפירוש הרמב"ם א"צ לדחוקים כדי לישב הסתירה מברייתא דף ל"ט למסקנת הש"ס בדף מ' דבאמת שני שיעורים שווים הם דכל שהניח כדי לכוף ראשו לעיקרו אז לא מיקרי כעין תער אבל פחות מזה הוי כעין תער. ולכך מאחר דלתוס' ורא"ש אין דרך לישב התוספתא רק שכוונתה כעין תער חייב בהקפת הראש ע"כ צריכין להניח כדי לכוף ראשו לעיקרו. ומזה נלמוד להזהר באם מגלחים הראש בכלי מאשין הנהוג עתה כי הרבה פעמים ראיתי שגלחו ולא הניחו כדי לכוף ראשן לעיקרן ונכשלין באיסור תורה לדעת תוס' ורא"ש ובספרי ליבא בכי דף ד' אות ב' כתבתי שיש ראי' ברורה לשיטתם מהתוספתא עיי"ש: