שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן צח
אם צריכין להניח שערות פאת הראש ארוכים עד חודו של לחי.
בשו"ת פאת השדה תשובה מ"ד הביא שהקשה לרבו הגאון מו"ה הלל זצ"ל מקאלאמע למה הצריך בספרי מא"ד ח"ר כלל א' פרט ב' להניח פיאות אורכן עד סוף האוזן הלא בסי' קפ"ג ס"ג איתא דאינו חייב אלא כעין תער נראה שאסור רק לגלחם כעין תער אבל לא שיוצרך להיות תלתלים ילתלות מראשו שער הרבה עד זקנו. והשיב לו רבו דאפשר לומר דבסעיף ג' דקתני חייב היינו לענין מלקות ובסעיף ט' דכתב דלא תגע בו יד היינו לאיסורא עכ"ל ולע"ד תמוהא דאיך אפשר לפרש כן בדעת השו"ע והלא מקור דבריו מבוארים בב"י וגם שם כתב ממש לשון זה דלא תגע בו יד ואעפי"כ סיים בין בתער או בכעין תער הרי דהכוונה רק שלא יגע בו יד לגלחם באופן שאסור לגלח דהיינו בתער או במספרים נע"ן תער אבל לעולם אין כוונתו שצריך לגדל הפיאות ארוכים עד למטה. וכן מפורש בלבוש בסימן זה ומבואר שאם מגלח שלא כעין תער אין כאן אפי' זהירות וכ"כ בשו"ת ח"ס או"ח קנ"ד ויו"ד קל"ט ובהגהותיו ליו"ד שאין צריכין שערות הפאות להיות ארוכים רק שכל שער שגדל מהפדחת עד למטה מן האוזן אסור להשחיתו או לגלחו כעין תער. ומ"מ אם כי עפ"י ש"ס ופוסקים אין צריכין להיות ארוכים מ"מ אשרי למי שמחזיק בזה. ובהגהות כ"ס על יו"ד הביא תשובה כ"י משם אביו הגאון בעל ח"ס בו כתב שהעולם טועים וחושבים דאורך כל שער יגיע עד לחי הנ"ל ואינו אמת מ"מ בני ביתי ותלמידי אנו מנהיגים על דרך זה אעפ"י שהוא טעות מ"מ קדוש יאמר לו עכ"ל ונראה דכוונתו למש"כ בלקוטי תורה פ' קדושים בשם האר"י הקדוש וז"ל שער הפאות שעל הראשן הי' מניחן לגדלם ולא חתכם עד שגדלו כל כך שיכנס למטה במקום שער הזקן ממש שאז הי' חותכם עד שיעור אותו מקום כי משם ולמטה לא יקרא פאת הראם עכ"ל ונודע תקפו של האר"י הקדוש וע"כ אשרי מי שיאחוז בדרכי. אבל כבר יש לימוד זכית על הרבה אנשים אשר מכח התערבם בין העמים ותוקף הגלות א"א להם לקיים זה דהא כלל גדול לנו בכל מקום שש"ס דידן חולק על הזוהר הלכה כש"ס דידן וזה מפורש בש"ס דידן דכל שמגלח שלא כעין תער אין בו איסור:
ב) אולם ראיתי בספר תפארת ישראל על המשניות במכות כתב וז"ל ושיעורן עד מקום שהלחי התחתון בולט וכמו כן הוא שיעור אורך השערות עד שם יו"ד קפ"א עכ"ל והוא תמוהא האיך הוציא כן מהשו"ע ואולי פירש גם הוא כהגאון מו"ה הלל זצ"ל דלא תגע בו יד פירושו שאין רשאי לגלח כלל במקום זה וכבר כתבתי דמפורש בב"י ובלבוש דאין הפירוש כן. ואולי ס"ל לגאונים אלו מאחר דבשו"ע השמיט סיום זה דבתער או במספרים כעין תער שכתב בב"י עכ"ח דחזר בו בשו"ע:
וס"ל דגם שלא כעין תער צריך ליזהר מלגלח ורק לענין חיוב מלקות נאמר תער או מספרים כעין תער. ועוד יותר חידוש מצאתי שזה שחשב הגאון בעח"ס למנהג טעות וכתב שאינו אמת מקורו קדוש מגדולי חכמי אשכנ"ז שהי' זהירים בזה מעיקר הדין שכן העיד היש"ש ביבמות פי"ב סי' ח"י שקיבל מזקינו להניח כל פאות הראש ולא לגלחן כל עיקר לפי שאין יודעים כמה קרוי הקפה וכן סיים שם להלכה שצריך ליזהר שלא לגלחם גם שלא כעין תער. ולאחר איזה שנים בא לידי יו"ד חדש וראיתי בהגהות הגאון מו"ה יוסף שאול זצ"ל כ"ז רמז לעיין ביש"ש. ובלי ספק אלו ראה הגאון ח"ס דברי היש"ש לא הי' כותב שהוא מנהג טעות מאחר שכן נהגו הראשונים חכמי אשכנז מכח ספק מעיקר הדין. מי' בכ"ז צל"ע למא נסתפקו בזה דנראה כמעט מכל הפוסקים וגדולי הקדמונים שאין בזה שום ספק דהא הבה"ג והרמב"ם והתוס' רי"ד והריטב"א והנמקי יוסף והמפרש לנזיר כולם סוברים דאין איסור כלל רק בתער והתוס' והרא"ש ס"ל דאינו אסור רק במספרים כעין תער וכמו שמפורש בתוספתא וא"כ למה נסתפקו על שיעור הקפה אם הדבר מפורש בתוספתא שאינו חייב אלא בתער לדעת רוב הפוסקים ולתוס' ורא"ש עכ"פ כעין תער מבואר מדבריהם כהח"ס ועפ"י עיקר הדין כל שמגלח שלא כעין תער אין בו שום איסור: