שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן פה
נזיר ביום תשלום נזירותו שמצוה עליו לגלח אם אירע שנולד לו נתק אם מגלח או לא.
הנה בתו"כ פרשת תזריע עה"פ ואת הנתק לא יגלח דרשו שאפי' נזיר בעת תשלום נזירותו אינו מגלח ומרן בעל מהר"ם שיק זצ"ל במצוה קע"א תמה על שהרמב"ם השמיט מלהביא דין זה. והנלע"ד דדין זה ברור ואין בו מחלוקת רק הרמב"ם לשיטתו לא הוצרך להעתיקו. דהנה נפלאתי על דרש זה דהאיך יש מציאות לדין זה הא אפי' אם יגלח אין גילוחו מועיל כלום דהא קיי"ל אם גילח הנזיר טרם שהביא קרבנותיו תגחלתו פסולה וסותר ל' יום. וקיי"ל דמצורע חסור לשלח קרבנותיו כמבואר במס' מע"ק דף ט"ו וברמב"ם פ"ב מביאת מקדש הי"א ואיסור דאורייתא הוא זה כמבואר מדברי תוס' במו"ק שם שהקשו ע"ז מקרא דזובו ולא נגעו וא"כ ל"ל קרא דאין הנזיר מגלח כשיש לו נתק הא אין גילוחו מועיל כלום. ונלע"ד שמכאן ראי' גדולה לרבותיו של הריטב"א שהביא במו"ק שם וז"ל אבל אינו משלח קרבנותיו שמעתי מרבותי דהיינו קרבנות שאין מחוסר כפרה בהם כגון שלמים אבל חטאות וקרבנות הבאים על חטא משלח שלא יהא עומד בחטאו ומחוסר כפרה ומאי דאייתי ראי' מדכתיב וביום בואו אל הקודש וגו' ההיא נמי במנחת חביתין של כ"ג מיירי וכו' וסיים וחטאת מלשון חיטוי והכשר הוא דאלו חטאת אינו מקריב ביום חנוכו עכ"ד והנה תיבת אבל שבראש דבריו טעות סופר הוא וצ"ל מצורע דהא מפורש בזבחים דף צ"ט דאבל אינו משלח גם חטאות. ותו מדהקשה הריטב"א על רבותיו מהא דמביא ראי' דמצורע אינו משלח מר"ש ובזו הקרא נאמר חטאת עכ"ח דעל מצורע קאי ולא על אבל וע"ז חידש דקרא לא מיירי בחטאת כלל. וא"כ יצא לנו דרבותיו של הריטב"א ס"ל דחטאת יכול מצורע לשלח וא"כ מיושב התו"כ דהא קיי"ל בנזיר דאם גילח על אחד מן הדמים תגלחתו כשירה וא"כ יכול לשלח חטאתו ומגלח עליו ותגלחתו כשירה לכך הוצרך להשמיענו דאינו מגלח מי' עדיין צריך ישוב להראשונים דלא ס"ל לחלק בזה כן משמע מתוס' במ"ק שכתבו חטאת והה"ד שחר קרבנות וכן מהרמב"ם וסמ"ג מוכח דס"ל דמצורע אינו משלח שום קרבן. ונלע"ד דס"ל בפשט התו"כ דהוי סד"א דעשה דגלוח נזיר דוחה לאיסור דהקרבת קרבנות למצורע וכמו שבלא"ה צריכין לומר דהי' הו"א דעשה דגלוח נזיר דוחה ללאו דואת הנתק לא יגלח ולזה הוצרך קרא להשמיענו דאינו דוחה. מי' יש לדחות דהא קיי"ל בעלמא דאין עשה דוחה ל"ת רק בעידנא דמיעקר ללאו מקיים העשה דא"כ בשלמא ללאו דנתק לא יגלח הי' הו"א דעשה דגלוח דנזיר דוחה אותו דזה אפשר להיות בעידנא דמגלח מקודם כל הראש כמצווה עליו בלא"ה והתגלח וכשהגיע לנתק בשתי שערות האחרונות עובר על לאו דגלוח נתק ומקיים גם מצות גלוח נזיר אבל באיסור הקרבת קרבנות הא אי אפשר להיות בעידנא דהא אם גילח קודם שהקריבו הקרבנות תגלחתו פסולה. והי' מקום לישב עפ"י מש"כ התוס' בנזיר דף מ' ע"ב ד"ה דמצוה שכתבו דהגם דלענין דלבעי גלוח בתער אין למילף מצורע מנזיר אבל לענין עדל"ת נוכל למילף מצורע מנזיר וא"כ לפי דבריהם יש לומר גם להיפוך דהגם דלענין תער אין למילף גלוח נזיר ממצורע אבל לענין עדל"ת שפיר ילפינן נזיר ממצורע וא"כ הא במצורע גילתה תורה דדוחה גלוח מצורע ללאו דהקפה והשחתה אפי' שלא בעידנא ולכך הי' הו"א שגם גלוח נזיר דוחה לאיסור אפי' שלא בעידנא ולזה הוצרך קרא דלא יגלח. אלא דעדיין קשה הא קיי"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש וצריכין לומר דהתו"כ ס"ל דעשה דוחה גם ל"ת שבמקדש ומעתה למאי דקיי"ל להלכה דאין עדל"ת שבמקדש אין שום הו"א שיהיה מצות גלוח נזיר דוחה ללאו דגלוח נתק ולכך לא הוצרך הרמב"ם להעתיק דבר זה:
ב) מי' בכ"ז לא הונח לי דהא מבואר בסוגיא דנזיר מ"א ונ"ח דיש לפרוך שאני מצורע דגדול השלום וכ"כ התוס' ביבמות דף ה' דאין ללמוד עדל"ת לעלמא ממצורע מה"ט וכן מוכרח דאל"כ הי' לו למילף מגלוח מצורע לעלמא דעדל"ת גם שלא בעידנא. מי' עדיין יש מקום לקיים תירוצי דהא י"ל דשפיר הוי בעידנא דהא הבאת קרבנות הנזיר עצמו מצוה הוא וא"כ הו"א דמצות הבאת קרבנות ביום תשלום נזירותו דוחה לאיסור דהקרבת קרבנות למצורע והוי שפיר בעידנא לכך הוצרך להשמיענו דלא יגלח. אילם זה אינו דא"כ האיך משכחת כלל לאיסור דהקרבת קרבנות למצורע דהא בכל קרבנות גם בנדרים ונדבות יש עשה בהבאתם רק דאין תלויים בזמן וא"כ הא גם הבאת קרבנות דנזיר א"צ להיות באותו יום ויכול להמתין עד שיטהר מצרעתו וגם יקשה על עיקר תירוצי לרבא בזבחים דף צ"ז דברייתא זו מובא בתו"כ ומוכח דתו"כ ס"ל דאין עדל"ת במקדש ולכך נלע"ד דהנה הא דמצורע אינו משלח קרבנותיו לא הביאו בש"ס קרא דאורייתא ע"ז רק קרא מדברי קבלה דיחזקאל וא"כ אין כאן קושיא על התו"כ דהא י"ל דהא גופי' אתיא קרא להשמיענו דאינו מגלח לפי שאסור להביא קרבנותיו דהא בדיין אינו מפורש בשום מקום בתורה דמצורע אינו משלח קרבנותיו ואין לתמוהא על ר"ש דא"כ למה דרש כן מקרא דיחזקאל די"ל דלפרושי קרא דיחזקאל אתי ומעתה למאי דפסק הרמב"ם דמצורע אינו משלח קרבנות לא הוצרך להעתיק דרש התו"כ דהא אז אין גילוחו מועיל כלל:
ג) ועוד עדיפא מני' נלע"ד דהנה מבואר בתוס' במו"ק שם שהם חלקו על רש"י וס"ל דהש"ס הביא רק מר"ש והוא חולק על דרש ר"י ולר"י דס"ל מילי מילי קתני אין שום ראי' למצורע שיהי' אסור לשלח קרבנותיו וכדבריהם הוא שיטת הגאונים דכ"כ ר"ח שם על האיבעי' ת"ש ר"ש אומר ולא הביא כלל דברי ר"י ומעתה י"ל דזו היא גם דעת הרמב"ם ומעתה מיושב היטב דהא סתם ספרא ר"י והוא לשיטתו ס"ל דמצורע מותר לשלח קרבנותיו לכך הוצרך לדרוש ואת הנתק לא יגלח על גלוח נזיר אבל להלכה דקיי"ל דמצורע אין משלח קרבנותיו באמת אין לדרש זה מציאות כלל וכקושיתו:
ד) ועוד בדרך אחר יש לישב דהי' לפני הרמב"ם הגירסא בתו"כ כמו הנוסחא אחריתא שהביא הראב"ד בפירושו לתו"כ וז"ל נוסחא ההיא כך תהא תגלחת הנגע דוחה לנזיר בזמן שהוא ספק פירוש תגלחת הנגע בספק כגון שראה בסוף שבוע ראשון ונסתפק עליו בספק פשיון שהוא נוגע בו בספק מוסגר וספק מוחלט לכל חומרותיו ואם הי' ודאי מוחלט לא הי' מגלח רק לפי שהוא ספק מוסגר צריך לגלח תגלחת ההסגר אבל באופן תה שהוא ספק אינו דוחה לאיסור נזיר וסיים שם הראב"ד מ"מ לזאת הגרסא קשיא לי היכי איצטריך קרא למעוטי ספיקא עכ"ד ועכ"ח צריכין לומר בישוב קושית הראב"ד דבאמת דרש זה אינו רק אסמכתא בעלמא דהא קרא דואת הנתק לא יגלח אינו מיותר ורק לפי שדורש בתו"כ שם מרישא דקרא והתגלח אפי' נזיר שדוחה לאיסור נזיר רצה להשמיענו דזה דוקא אם חיוב התגלחת הוא ודאי אז דוחה לאיסור נזיר אבל לא כשהוא ספק לכך הסמיכו זה על קרא דואת הנתק לא יגלח ומעתה אין קושיא על הרמב"ם שלא העתיק זה הדרש דהא פשוט בכה"ת דאין ספק עשה דוחה לל"ת ודאי:
ה) ועוד נשאר לבאר כי הנה בתו"כ שלפנינו הנוסחא כך היא יכך תהא תגלחת התיר דוחה לתגלחת הנתק בזמן שהוא ספק וראיתי למלבי"ם שכתב שנוסחא זו עיקר בעיניו והפירוש כי על ודאי אין לטעות דהא כתיב השמר בנגע צרעת רק על הספק שעדיין אינו קרוי נגע צרעת בזה יש לטעות לכן באר שהוא ל"ת שלא יגלח הנתק. מבואר שכונתו דלגלח סימני טומאה שיער לבן או צהוב פש פשיטא הוא דאינו דוחה ורק בגלוח שער שסביב לנתק שאינו אלא לספק אם יפשה או לא יפשה כמש"כ הכ"מ פ"י מט"צ ה"א דאפשר לא יפשה בזה הו"א דידחה. ומשו"ה כתב המלבי"ם דעדיין אינו קרוי נגע צרעת וכן כתב הראב"ד בפירושו לתו"כ דנתק אינו קרוי נגע צרעת. ולע"ד תמוהא דלמה יגרע לאו דנתק לא יגלח מלאו דהשמר בנגע צרעת ומאי נ"מ מאיזה טעם אסרה תורה הגלות הא מ"מ לאו הוא. ותו דלשון התו"כ בזמן שהוא ספק משמעו בזמן מיוחד לאפוקי זמן אחר שהוא ודאי ואם כונת התו"כ על גלוח הנתק הא לעולם הוא בא על הספק. אבל עדיין הי' אפשר לקיים נוסחא זו רק שנפרש פירוש אחר דהיינו שכונת התו"כ שאיסור הגלוח אינו ודאי רק ספק אם הוא נתק והי' הו"א שודאי עשה דגלוח נזיר דוחה לספק צאו דגלוח נתק לזה משמיענו דאינו דוחה. אמנם גם זה ליתא דממ"נ לדעת הסוברים ספיקא דאורייתא מה"ת להקל הא באמת מותר מה"ת גם שלא במקום מצות גלוח נזיר ולדעת הסוברים דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא הא ודאי דגם בלי קרא לא נימא שידחה ותו דהא אין מציאות כלל לספק בכה"ג רק באופן שהבאתי בשם הראב"ד שהספק הוא אם הוא מוחלט כבר או שצריך רק הסגר ומאחר שכן הא לענין איסור גלות אין כאן ספק כלל דממ"נ אסור לגלח דהא קיי"ל דמצורע מוחלט אסור לגלח מה"ת מקרא דראשו יהי' פרוע ועשה גמורה היא כמבואר בס' המצות להרמב"ם ואין עשה דוחה עשה ואם הוא מוסגר אסור גם בלאו דגלוח הנתק. ואין לדחות דמיירי בנתק שבזקן ומצורע מוחלט רק ראשו אסור לגלח ולא זקנו דהא כאן מיירי לענין גלוח נזיר שדדחה לאיסור גלוח המצורע ונזיר הא אינו מגלח זקנו כלל דאין זקנו בכלל ראשו האעור בנזיר כמבואר בשו"ת הרשב"א סי' ת"ז. מי' עדיין הי' אפשר לומר דמיירי שכבר גילח כל ראשו טרם שנולד בו הנתק ורק שלא יצא ידי גלוח לפי שהשאיר ב' שערות שלא גלחם ואלו הב' שערות הי' עתה סביב הנתק ומעתה אין כאן ממ"נ דני' דמצורע אסור לגלח מה"ת מ"מ פשוט דאין בו חיוב יותר מאיסור שבת שאינו חייב רק בגילח שתי שערות ומאחר שכן כיון דמיירי שכבר גילח כל שערות ראשו לפני זה אם כעת יגלח עוד שער אחת כבר קיים מצות גלוח נזיר דהא לא השאיר שתי שערות ומצד העשה דראשו יהי' פרוע לא עבר עד שיגלח שתי שערות והגם דלמאי שהעלו האחרונים דלא כח"ן דגם בשאר איסורים ח"ש אסור מה"ת א"כ גם בשער אחד יש בו איסור מה"ת מ"מ י"ל דאיסור ח"ש קיל הוא כמו שמצינו ששבועה חלה עליו והו"א דלידחי מצות גלוח נזיר לאיסור זה משו"ה הוצרך להשמיענו דלא דחי. אמנם גם זה ליתא די"ל כמו שמקיים בשערה זו מצות גלוח נזיר חשיב הוא ועובר על איסור גלוח גם בשערה אחת ותו דאם מטעם זה אתי עלה הי' יכול להשמיענו כן גם בודאי ולא רק בספק דכבר בררנו בסי' פ"ז דבגלוח נתק אינו חייב רק בגילח כולו ולא בגילח שער אחד א"ו נראה שנוסחא משובשת היא והעיקר כמו שהבאתי הנוסחא בשם הראב"ד וכלפי שדרש התו"כ לפני זה שתגלחת הנתק דוחה לאיסור נזיר בזמן שהוא ודאי אמר שאם תגלחת הנתק ספק אינו דוחה לאיסור נזיר: