אור ברסלב
שאול שאל סימן פא

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן פא

סימן פ

בדין אם מחוייב לבזבז כל ממונו שלא לעבור על ל"ת בשב ואל תעשה או שלא לעבור על עשה בקום ועשה.

מבואר ביו"ד סי' קנ"ז ובאו"ח סי' תרנ"ו דעל ל"ת מחוייב לפזר כל ממונו שלא לעבור משא"כ בעשה והוא מהרשב"א במס' ב"ק דף כ"ט שכתב כן בשם הראב"ד ואינו מבואר בדבריהם מאיזה טעם חלקו בין עשה לל"ת וגם לא הראו מקיר לזה בש"ס ומרן מהר"ם שי"ק באו"ח ת' של"א ומרן בעל חתן סופר בח"ב שער הטוטפות חלק ח' אות ח' כתבו דנלמד מדכתיב בע"ז כל מאודך ואין לנו היתר בשאר מצית רק על בכל נפשך מדכתיב וחי בהם ולא שימות בהם והנה מאחר דבע"ז הוי לאו שעוברין עליו בקום ועשה לא הי' מקום ללמוד מזה רק בלאו וקום ועשה אבל בלאו שהוא בשיא"ת ובעשה גם כשהוא בקום ועשה אין ללמוד משם שיהי' מחוייב לבזבז כל ממונו שלא לעבור. ונראה מדברי הרמב"ן עה"ת פ' יתרו עה"פ זכור את יום השבת שכתב שם שמצות עשה גדולה ממצות ל"ת כי המקיים ועושה בגופו וממונו רצין אדוניו הוא גדול מהנשמר מעשות הרע בעיניו ולכך אמרו דאתי עשה ודחי ל"ת מפני זה יהי' העונש במצות ל"ת ועושין בו דין כגון מלקות ומיתה ואין עושין בו דין במצות עשה כלל אלא במורדין כגון לולב ואיני עושה מכין אותו עד שיקבל עליו לעשות או עד שתצא נפשו ובס' יד מלאכי כתב והוא פלא דהא תלמוד ערוך הוא ביבמות ז' וביומא פ"ה דל"ת חמור מעשה ולע"ד לק"מ דהא גם הרמב"ן זכר שם של"ת חמור שעונשין על ל"ת ולא על עשה אבל מזה עצמו מוכח שהוא מדריגה יותר אם מקיים עשה משאם אינו עובר על ל"ת ולכך כשאינו במדריגה גדולה לקיים עשה עדיין אין עונשין אותו אבל כשאינו גם במדריגה הקטנה להשמר מלעבור על ל"ת אז עונשין אותו וא"כ מוכח מזה עצמו שמצות עשה גדולה מל"ת והנה לפי דבריו ודאי נראה שהעיקר הוא לחלק בין אם מקיים ע"י מעשה או שמקיים ע"י שוא"ת וא"כ אין ללמוד מע"ז שיתחייב לבזבז כל ממונו היכי שהוא עובר על לית בשוא"ת אולם היכי שעובר על עשה בקום ועשה הי' ראוי' להיות דינו כעובר על ל"ת. וגיסי הגאון מו"ה שמואל שליט"א בראך האב"ד בנירמאדע כתב לי שמצא מקור לדעת הראשונים שמחוייב לבזבז כל ממונו על ל"ת ומשם מוכח דגם בעשה כשעובר בקום ועשה מחוייב לבזבז כל ממונו והוא מביצה דף כ"א שאמר ריב"ב לר' שמעון התמני ששחטו עגל ביו"ט להנצל מבלשת תמה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תורה לכם ולא לנכרים הרי דגם על לאו הבא מכלל עשה שדינו כעשה מחוייבים לפזר כל ממונם שלא לעבור בקום ועשה. והנה בגוף הערתי כבר העיר בזה מרן בחתן סופר שזכרנו אולם לע"ד אין ראי' משם דבס' תולדות יעקב למהריק"ש כתב בביצה שם שהי' יכולין לשחוט עגל כשר ושחטו עגל טריפה ולע"ד כוונתו דשמעון התמני סבר דכל נפש גם נפש בהמה במשמע וריב"ב סובר לכם ולא לכלבים וא"כ אין שום ראי' מזה שיהי' מחוייב לבזבז כל ממונו. וגם אם נימא שלא הי' להם עגל אחר נלע"ד דוקא שם שהאונס הי' על ממון והצילו עצמם בעשיית עבירה זה ודאי אסור אבל אין ראי' מזה היכי שהאונס על העבירה אלא שאפשר להשתדל ע"י ממון שלא יצטרך לעבור אין מזה ראי' שיהי' מחוייב לבזבז כל ממונו וראיתי בס' פתחי תשובה אות ד' הביא בשם ס' משנת חכמים שאם רצו ליטול כל ממונו רשאי להציל עצמו לעבור על מ"ע ואין הספר ת"י וזה הוא נגד סוגיא דביצה הנ"ל אם לא נימא כמהריק"ש שזכרנו. ועיין בסי' קנ"ב הבאתי לחילוק כזה בשם השמ"ק מי' מלשון הראב"ד משמע דדוקא בעשה בשוא"ת אין מחוייב לבזבז וכ"כ הריב"ש בתשובה שפ"ז ודלא כפמ"ג באו"ח תרנ"ו שכתב דבשוא"ת אין מחוייב לבזבז כל ממונו גם בל"ת. ובשו"ת תשורת שי תשובה ש"ל כתב דמאחר שכתב הריב"ש דבל"ת גם בשוא"ת צריך לבזבז כל ממונו עכ"ח דהחומרא הוא משום דל"ת חמור מעשה א"כ הי' ראוי' דבעשה אפי' לעבור בקים ועשה לא יצטרך לבזבז ממונו אלא דנראה מדבריו דלא ברירא לי' אלא שכתב דאין להתיר לעבור על ל"ת בשוא"ת בלא ראי' שאם התירו במ"ע הקלה ובשוא"ת אין למדין למצות ל"ת שאין למדין חמור מקל להקל א"כ י"ל ג"כ דאין להקל לעבור בקום ועשה על עשה בלא ראי' דשמא לא התירו רק לעבור בשוא"ת דקל יותר והעלה דלעבור בקום ועשה על עשה הוי ספק ומצטרף לס"ס:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה