שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן פ
בדין אם מותר למכור לישראל או לעכו"ם דבר האסור לו היכי שיכול לקנות אצל אחר.
בסי' קנ"א כתב הרמ"א י"א הא דאסור למכור לעכו"ם דברים השייכים לעבודתה היינו דוקא אם אין להם אחרים כיוצא בו אי שלא יוכלו לקנות במקום אחר אבל אם יכולים לקנות במקום אחר מותר למכיר להם כל דבר ויש מחמירין וכתב הש"ך שדעת הרב די"א סוברים דליש לפני עור רק בתרי עברי דנהרא כמו דאמרו בע"ז ו' ע"ב גבי נזיר ויש מחמירין סוברים דמ"מ אסיר מדרבנן אבל באמת אין כאן מחלוקת דבישראל שהוא חייב לה פרישו אסור מדרבנן ובעכו"ם ומימר שאינו חייב להפרישו גם מדרבנן מותר ובשו"ת חות יאיר ת' קפ"ה נתקשה דלמה לא יהא מחוייב להפריש מומר דאעפ"י שחטא ישראל הוא ובדגול מרבבה העלה דכונת הש"ך דאף לישראל אין מצווה להפרש"י כ"א כשעובר בשוגג וכמו קטן אוכל נבילות שהקטן שוגג אבל אם רוצה לעבור במזיד על איזה עבירה אפי' אינו מומר גמור אין ישראל אחר מצווה להפרישו ומומר דנקיט הש"ך הוא משום דהפוסקים במומר דברו ומומר מסתמא מזיד הוא ועוד דכל עובר עבירה במזיד יקרא מומר לאותו דבר. ורב גדול הקשני שדברי הדג"מ הם נגד מ"ג פ"ה דמעשרות לא ימכור וכו' למי שהוא חשוד על השביעית הרי דאע"ג שהוא מומר לאותו דבר אסור למכור לו והשבתי לו דעד כאן לא חילקו בין ישראל למומר רק היכי דליכא משום לפ"ע רק משום מסייע לידי עיברי עבירה בזה ס"ל דבמומר אין מצווין להפרישו וא"כ גם לדג"מ י"ל דהחילוק בין שוגג למזיד הוא רק לענין מסייע ידי עוברי עבירה אבל בתרי עברי דנהרי מודה דגם במזיד אסור וא"כ י"ל דמתני' מיירי בא"א לו לקנות אצל אחר או שקונה כל הסחורות וא"כ עכ"פ מוסיף לו באיסור אבל היכי שאין צריך לו רק דבר אחד וזה מצוי לו לקנות והוא מזיד י"ל כדג"מ דאין בו משום מסייע לע"ע ומה גם לדעת המל"מ בפ"ד ממלוה ולוה ה"ב דאם גם מצוי לקנות אצל אחר כל שהאחר עושה ג"כ האיסור הוי כתרי עברי דנהרא א"כ כאן דכל ישראל מצווין על שביעית הוי משום לפ"ע. אולם מלשון הרמב"ם בפ"ח משמיטה ויובל ה"א מוכח שיש בזה גם משום מסייע ידי עוברי עבירה שכתב שאסור לחזק ידי ישראל שעובדין אותה או למכור להן כלי עבורה לפי שאסור לחזק ידי עוברי עבירה מבואר דלא כדג"מ:
ב) והנה הדג"מ נדחק בזה משום קושית החו"י דאעפ"י שחטא ישראל הוא ולמה לא יהיה מצווין להפרישו וראיתי בהגהת ח"ס ליו"ד כתב דכונת הש"ך בישראל מומר דהיינו שכבר התמכר לעשות רע בשאט נפש אבל רשע העובר לתיאבון פשיטא שב"ד מצווין להפרישו בכל עי וסיים דאולי לזה נתכוון דג"מ. ולדבריו י"ל דשם מיירי בחשוד על השביעית לתיאבן מי' כ"ז דחוק דודאי מדסתמו בשביעית ולא חלקו מוכח דבכל ענין גם בחשוד על השביעית בשאט נפש אסור לסייע. וגם מסברא קשה דני' דאם עובר בשאט נפש אין יכולין להפרישו מ"מ הא פשוט דאם הי' ידינו תקיפה היינו מחוייבין להפרישו וא"כ זה עכ"פ בידינו הוא שלא לסייע לו ולמה יהי' מותר לסייעו:
ג) וראיתי בשו"ת שערי צדק יו"ד סי' קל"ט כתב שהכלל הוא דמומר גמור דהיינו עוזב דת ישראל יש היתר למכור לו כמו עכו"ם אבל אם אינו מומר לכה"ת רק לאותו דבר או לאיזה דברים ולא יצא מכלל ישראל אסיר למכור לו והטעם למש"כ התוס' בחולין דף ה' ד"ה כדי דמומר לדבר אחד בקל יחזור בתשובה ולכך אסיר לסייעם דהוי כמונעים מתשובה ומחזיקם באיסורם כאלו לא עשו איסור כלל משא"כ במומר ממש אשר מוחזק שלא יחזור בו מותר למכור לו כמו גוי כשימצא גם אצל אחר לקנות אותו דבר עכ"ד והם קילורין לעינים ומיושב בזה היטב קושית החו"י בשנוסף עוד דגם אם מצוי לקנות אצל אחר מ"מ מיקרי מסייע דאולי בנתים עד שילך לקנות אצל אחר יתחרט ולא יעשה העבירה משא"כ במימר דני' דודאי אם הי' אפשר להפרישו היינו מציון להפרישו מ"מ כיון שודאי הוא שלא יתחרט ומצי' לו לקנות אצל אחר אין זה מסייע כלל ונתקיימו דברי הש"ך:
ד) אולם בכ"ז אין דברי הש"ך מוכרחים ומה שהוכיח זה מסתירת תוס' ורא"ש שבע"ז דף ו' כתבו דדוקא בתרי עברי דנהרא אסור ובשבת דף ב' כתבו דגם בליכא תרי עברי דנהרא אסור מדרבנן משום מסייע ידי עוברי עבירה לא ראה מש"כ הריטב"א בב"מ דף ה' ובע"ז דף י' שהיא כתב דכל שאנו גורמין לו לעשות איסור או להרבות איסור אסור משום מסייע ידי עוברי עבירה וכדקיי"ל שאין מסייעין ידי ישראל בשביעית ולא עוד אלא שאנו חייבין למחות בידו דכל ישראל ערבין וכדאמרינן בפ' שנים אוחזין דאלת"ה אנן חיותא לרועה היכי מסרינן והחילוק דכל היכי דתובע סתם אין בי משום מסייע ואם תובע מפורש לאיסור אסור וכוס יין לנזיר ואבמה"ח לב"נ אעפ"י שאפשר שהוא מרבה באיסור על ידינו לא חיישינן עכ"ד נתבאר שאין כאן שום סתירה דדוקא אם אומר בפירוש שרצונו לאכול האיסור אסור לסייע משא"כ בסתם אין בו משום מסייע ומעתה א"ש בשבת דודאי עושה איסור בהוצאה לכך כתבו הראשונים שם דיש בו משום מסייע ידי עוברי עבירה וכ"כ הריטב"א שם והוא חילוק ברור וחידוש בעיני שלא הביאו דברי הריטב"א ולפי"ז יצא לנו שאם ישראל מבקש לקנות לאכול ביום התענית וכדומה הגם שמצוי לו לקנות במקום אחר אסור למכור לו. ולפי"ז צ"ל זה שכתבו תוס' ורא"ש שע"ז דף ו' וסמ"ג ל"ת קס"ח והובא במרדכי פ"ז דע"ז שאסור להושיט למומרים לע"ז דבר איסור אעפ"י שהוא שלהם כי הדבר ידוע שיאכלו' והוא נאסר להם דכישראל גמור חשבינן לי' ומיירי בדקאי במקום שלא יוכל ליקח אם לא יושיט לו זה עכ"ד דכוונתם שמסתמא יאכל אבל לא שאומר בפירוש שרצונו לאוכלו דאל"כ אסור גם אם יוכל ליקח אם לא יושיט לו. וכן מש"כ מרדכי בשם ראב"י שכתב בשם ר' יואל דבגדי כומרים שמרננים בהם לע"ז כל היכי דאית לכומרים אחרינא אע"ג דברור דקא זבני לע"ז שרי עכ"ל ג"כ כונתו שמסתמא לוקחו לשם כך אבל לא שאומר כן בהדיא. אם לא שנימא שהם חולקים על הריטב"א וסוברים דבעכו"ם ומומר לע"ז ליכא משום מסייע כלל וכן נראה ממש"כ בד"מ הארוך שנדפס בפ"ע שהביא בשם ר"א מפיהם דאפי' ספרי דתן מותר למכור בכה"ג וזה ודאי שאין שום תכלית לספרי דתן רק לע"ז עכ"פ זה ברור דבמומר לדבר אחד ואומר בפירוש שרצינו לקנותו לעבור העבירה שאסור למכיר לו וכריטב"א:
ה) וגם בעיקר ההיתר היכי דמצוי לקנות אצל אחר כבר גמגם הרבה ע"ז בשו"ת אמונת שמואל תשובה י"ד דבש"ס אינו מבואר רק היכי שיש לו בהמה אחרת ובאבני מילואים דף י"ג הביא ראי' גדולה נגד זה מע"ז דף כ"ב דפריך הש"ס על הא דאמר רשב"א לא ישכור שדה לכותי מפני שנקראת על שמו וכיתי זה עושה בו מלאכה בחוה"מ מאי איריא שנקראת על שמו תיפ"ל משום לפ"ע ומאי פריך נימא היכי דמצוי לו לשכיר אצל כותי או נכרי א"ו דגם בכה"ג אסיר. ובהגהות יד שאול הקשה מתוס' פסחים דף כ"ב ד"ה ור"ש שהקשו האיך שולח אדם ירך עם ג"ה לעכו"ם הא עבר על לפ"ע ומאי קושיא נימא דמיירי במצוי לקנות אצל אחר ולע"ד לק"מ דהא זה ודאי אינו מצוי שיתן לו אחר במתנה וגדולה מזו כתב החו"י דלמכור בהקפה אסיר דדלמא לא ימצא לקנות רק בדמים מזומנים ופ"ח באו"ח סי' תצ"י במנהגי איסור אות כ"ב כתב דכיון דאין האיסור מזומן והוא מזמינו הו"ל כתרי עברי דנהרא:
ו) ומג"א בסי' שמ"ז הביא ראי' מרש"י בע"ז דף נ"ה דגם לעכו"ם אסור לסייע ובס' שבילי דוד. מחלק דדוקא לסייע בגופו אסור דשם בע"ז מיירי לדרוך עם העכו"ם ובשו"ת כתב סופר ת' פ"ג מחלק דדוקא בשעת העבירה אסור אולם כ"ז אינו מספיק דבס' ברכי יוסף הביא ראי' מרמב"ם פ"ח דשמטה ה"ח שכ' מחזיקים ידי עכו"ם בשביעית בדברים בלבד וכו' מפני שאין מצווין על שביתת הארץ וכו' אלמא דאם הי' מצווין הי' אסור להחזיקן אפי' בדברים עכ"ד וגם מבואר שם דאסיר למכור כלים העשויין למלאכת קרקע לחשוד על שביעית וגם בחי' אנשי שם כתב דמיראים סי' ע' משמע דבכל ענין אסור ובשלטי גיבורים כתב דצ"ע היכי דעכו"ם בלא"ה מצוי לקנות מעכו"ם אחר אי אסור לישראל למכור לו אותו דבר ע"כ ברור דיש מחמירין גם בעכו"ם ודלא כש"ך. גם מש"כ בשו"ת כתב סופר דלהושיט לעכו"ם מה שהוא שלו ויכול לקחו גם בע"נ א"צ להחמיר דזה מותר לכל השיטות לע"ד נסתר מהראי' שהביא ברכי יוסף דגם בדברים אסור להחזיקם: