שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן ע
בדין דבר שאסור לעשות בו סחורה אם מותר לקנותו כדי לתתו במתנה לעכו"ם.
בסי' קי"ז כתב הב"י דמדברי הרמב"ם בפ"ח מהל' מאכלות אסורות נראה שכל דבר שאסור לעשות בו סחורה מה"ת כשם שאסור לעשות בו סחורה כך אסור לקנותו כדי לתתו לעכו"ם ונ"ל הטעם משום דמתנה הוי כמו מכר דאי לאו דקיבל מני' הנאה לא יהיב לי' מתנה והקשה בשו"ת בית יעקב מע"ז דף ס"ב דתניא חמרים שהי' עושין מלאכה בפירות שביעית שכרן שביעית מאי שכרן שביעית אילימא דיהבינן להו מפירות שביעית נמצא זה פורע חובו מפירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא לסחורה וכו' ואמר אביי לעולם דיהבינן להו מפירות שביעית ודקאמרת לאכלה ולא לסחורה דיהבינן להו בצד היתר ופרש"י במתנת חנם כדתנן לא יאמר אדם לחבירו העלה לי פירות הללו לירושלים לחלק אבל אומר העלה לאוכלם ולשתותם בירושלים ונותנין זה לזה מתנת חנם אלמא מפורש בהדיא דבמתנה לא חשיב לסחורה שהרי אמר ודקאמרת לאכלה ולא לסחורה דיהבי במתנה היפוך דברי הב"י עכ"ל ולע"ד לק"מ דכבר בארנו בסי' קצ"ב אות ח' דכל דבר שאסור למוכרו אינו חשובה כלום ואם נותנו במתנה אינו מחזיק לו טובה עבור המתנה מאחר שיידע שבלא"ה אין יכול למוכרו משא"כ בנותן מתנה לעכו"ם שהוא אינו יודע שישראל אסור למוכרו שפיר מחזיק לו טובה עבור המתנה ולכך אם הי' לו הנאה ממנו משלם לו במתנה זו. ותו דכיון שהלך וקנאו בדמים ונתנו לו ודאי דמחזיק לו טובה שפיזר ממון כדי לתת לי מתנה וא"ש פסק הב"י: