אור ברסלב
שאול שאל סימן סט

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן סט

סימן סח

בדין כבוש במבושל ובדין ביטול איסור לכתחלה ובדין התראת ספק.

לעשות זכר לנשמת ש"ב הרבני המופלג בתורה וביראה מו"ה מאיר צבי בראך זצ"ל אשר בעוה"ר נקטף באבו אציע הנה איזה קושיות שהקשני והשבתי עליהם:

הנוב"י מה"ק תשובה כ"ו כתב דאע"ג דרב ס"ל בע"ז דכבוש כמבושל מ"מ להלכה י"ל דאינו כמבושל מאחר דר' יוחנן בחולין קי"א חולק עליו וקייל"ן רב ור"י הלכה כר"י והקשה ש"ב הנ"ל הא רבא שהוא בתרא אמר שם בע"ז דאם ס"ל לרב דאשבוחי משבח הלכתא כותי' והיכי דאמוראי בתראי הכריעו אין משגיחין בכללי ההלכות. והשבתיו דמלשון רבא אדרבה ראי' לנוב"י מדלא אמר רק דאם ס"ל נוטל"פ אסור לית הלכתא כותי' ולא אמר גם דאם ס"ל אשבוחי משבח הלכתא כותי' נראה שזה הצד לא הי' ברור בעיניו אולם ק"ק מלשון הש"ס שם דסיים הלכתא אידי ואידי בשתין דמשמעות הלשון דקאי על עכברא בשכרא דלעיל הרי דסתמא דש"ס סובר דכבוש כמבושל

ב) שעה"מ בפט"ו הל' מ"א הכ"ה הקשה להסוברים דאין מבטלין איסור לכתחלה דרבנן מחולין ק"מ דלא אמרה תורה שלח לתקלה ואי מה"ת מבטלין איסור לכתחלה מאי תקלה איכא ונוב"י מה"ת ת' מ"ה תי' דביבש ביבש לכ"ע אין מבטלין מה"ת והקשה ש"ב הנ"ל למאי דקייל"ן ביו"ד פ"ד וקל"ח דהיכי דאין כוונתו לבטל מותר א"כ תיקשי לכ"ע הא כאן אין כוונתו לבטל רק לקיים המצוה המוטלת עליו. ועיקר קושית השעה"מ כתב לישב עפ"י דברי החות דעת בסי' צ"ט דבאיסורי הנאה לכ"ע אין מבטלין מה"ת וציפורי מצורע אסורין בהנאה והשבתיו דתירוצו אינו עולה יפה דהא סברת החו"ד הוא משום דעכ"פ הוא נהנה מהביטול שנתוסף ההיתר תה ל"ש כאן דהא משלח הצפור ואין כאן רק הנאת המצוה ומהביטול אינו נהנה כלל. ובדבר קושיתו נלע"ד דדוקא היכי שנתערב ואין נהנין מהאיסור לבדו רק בתערובת שהוא באמת מותר רק שהאיסור מכח הביטול בזה היכי דאין כוונתו לבטל מותר אבל כאן שהאיסור עומד בעינו רק שאינו ניכר בכה"ג גם כשאינו מכוון לכך אסור:

ג) ובעיקר הקושיא לע"ד לולא דעת גדולים אלו דבחולין אין הכוונה בתקלה שהמשלח עושה איסור בהביטול רק הכוונה שהמוצאו יכשל בו דאע"ג דאין עושה איסור דכל דפריש מרובא פריש מ"מ עושה פגם בנפשו ולא תצוה תורה מצוה להכשיל אחרים וכן מוכח להדיא להמעיין ברש"י חולין שם וראי' לזה דאל"כ אפי' נימא שיש בביטול איסורין איסור תורה מ"מ כשאינו מוצא ציפורים אחרים למה לא נימא עדל"ת דהא הוי בעידנא ממש א"ו דכוונת התקלה על המוצא:

ד) עוד הקשה האיך אמרו דזרוע בשילה חידוש הוא ולדעת הראב"ד החידוש הוא מדאסור בעלמא לבטל איסור לכתחלה הא אין כוונתו לבטל האיסור רק לקיים מצות התורה לבשל הזרוע עם האיל ובכה"ג מותר לבטל ולע"ד ל"ק דהחידוש הוא שהתורה צותה לבשל יחד מה שאסור בלא"ה אם לא הי' מצותו בכך דמי' דלא הונח להראב"ד לפרש כהסוברים דאין מבטלין הוא רק מדרבנן שהם פירשו שהחידוש הוא שכאן הוא מצוה לבטל משא"כ בעלמא או דני' דהוא מיתר עכ"פ גנאי הוא לבטל כמש"כ רשב"א בתה"ב בית רביעי שער שלישי מ"מ אם לולא שצותה תורה לבשל יחד הי' אסור לבשל יחד שפיר מיקרי חידוש אע"ג דלאחר שצותה תורה לבשל יחד הוי כאין כוונתו לבטל ואין עושה איסור כלל:

ה) בנוב"י תנינא אה"ע סי' ע"ז כתב בדבר התלוי באחרים ליכא שום תנא ושום אמורא שיסבור דה"ס שמה התראה והקשה ש"ב הנ"ל ממש"כ רשב"א בכתובות דף ג' וז"ל ועוד שהמעשה ביד אחרים שהוא הבעל ולא בידה ומה"ט נזיר ששותה יין לוקה והשבתיו שהכלל בכל דבר שצריך לעשות מעשה שישתנה הענין כל עוד שלא ראינו שנעשה מעשה אמרינן דלא נשתנה ולא נעשה המעשה רק לפעמים בדבר שבידו לעשות אמרינן כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי וא"כ הרשב"א קאי שהעבירה נעשה בודאי והספק הוא רק שיכולין לעשות מעשה לעקור העבירה בזה שפיר כתב דלא הוי ה"ס דאדרבה כל עוד שלא נעשה המעשה אמרינן שמסתמא לא ישתנה וכ"כ תוס' בגטין דף ל"ג ואם הי' המעשה תלוי רק בו הי' אפשר לדון מטעם כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי אבל מאחר שהמעשה תלוי ביד אחרים פשוט דלא היי ה"ס אולי יעקרו אחרים העבירה שעשה אבל הנוב"י קאי להיפוך דרק אם אחרים יעשו מעשה אז נעשה העבירה זה ודאי דהוי ה"ס דדלמא לא יעשו ולא ישמע לו השליח להרוג את הנפש. וזה שכתב הנוב"י גם בזר שאכל תרומה של אחרים דראוי' הי' לפטור מטעם ה"ס דחשיב כתלוי בדעת אחרים ורק כיון דעיקר הלאו נאמר על הספק לכך חשיב התראה לא כתב כן רק בדעת הרמב"ם והוא אינו משעובד לסברת הרשב"א ובלא"ה כבר כתב בנו שם בהג"ה דתוס' בגטין ס"ל דזה לא חשיב ה"ס והם סוברים כרשב"א וקושית תוס' מנזיר כבר תירצה הרמב"ם משום דתחלתו נאמר על הספק והקושיא משמא יחפה י"ל דס"ל לרמב"ם שאם זינתה באמת לא הפקיעו וכעין זה כתבו תוס' שאם ביטל כדי לחפות לא הפקיעו הקדושין. ובסברת הרמב"ם לפירוש הנוב"י נלע"ד דהא התראה הוא שיתיר עצמו למיתה או למלקות וכל שתלוי ביד אחרים לעקור העבירה לא התיר עצמו למיתה דדלמא אחרים יעכבו על ידו דק בזר האוכל תרומה כיון דעיקר הלאו נאסר על הספק גזה"כ שגם אם אוכל תרומה של אחרים אעפ"י שאחרים יכולים לעכב על ידו מ"מ הוי התראה. מי' באמת גם הסבר הנוב"י צ"ע דבשלמא באוכל תרומתו י"ל דאין זה ה"ס כיון דהתיר עצמו למלקות ודאי שאין רצונו לשאול על התרומה אבל בתרומה של אחרים מהיכן ידע אם יתשלו הבעלים או לא:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה