שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן סו
בדין טועם ופולט באיסורין אם הוא אסור מה"ת.
בשו"ת ריב"ש סי' רפ"ח העלה דטועם ופולט כל שאינו מגיע לחיך סמוך לבית הבליעה אינו אסור אלא מדרבנן ובכו"פ סי' צ"ח הביא ראי' לדבריו ממה שנתקשו ביו"ד סי' צ"ח דאיך קפילא עכו"ם נאמן באיסור תורה ולריב"ש א"ש שאין כאן אלא איסור דרבנן דלאחר שיאמר הקפילא שאין בו טעם יטעום אותו הישראל ואם ימצא בו טעם יפלטנו ובפמ"ג סי' צ"ח במשבצות זהב סק"ב השיג עליו דמבואר בריב"ש שאי אפשר להבחין הטעם רק אם אוכל ובולע ולא בטועם ופולט ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' כ"ח כתב דאדרבה הריב"ש כתב שזה דחוק בעיניו ופשוט לו דגם בטועם ופולט אפשר להבחין. ובשו"ת ח"ס אה"ע ח"ר תשובה צ"ד השיג על הכו"פ דבאיסורי הנאה פשוט הוא דגם טועם ופולט אסור מה"ת דמ"מ נהנה הוא ובשו"ת כתב סופר חיו"ד תשובה נ"ז הוסיף עוד דכן מבואר בריב"ש עצמו דלאחר שהביא ראי' דטעימה אסורה מהך דבת תיהא דחה ראי' זו דשאני התם שאסור בהנאה ולע"ד ברור דהריב"ש סובר דגם באיסורי הנאה אין איסור מה"ת לטעום ולפלוט וכמו דלא נחשב אכילה כל שלא נהנה גרונו כן אין נחשב להנאה והי"ל כמניח המאכל על אבר אחר שאין בו הנאה של כלום וראי' לזה דהא כתב הריב"ש שם דאינו אסור מה"ת כמו חצי שיעור דטעם האיסור של ח"ש הוא משום דחזי לאיצטרופי ואין לומר כן בטעמו ולא ממשו ועוד דאי דאורייתא כח"ש ליבעי' ברכה ותניא מטעמת אין צריך ברכה עכ"ד ומעתה אי נימא דהנאה חשובה הוא זו עד שיהי' אסור מה"ת למה לא יתחייב בברכה והלא מברכין גם על הנאה בלי אכילה א"ו דגם הנאה לא חשובה מה"ת. ומש"כ הריב"ש דבת תיהא אסור משום דהוא אסור בהנאה היינו דגם אם נימא דבאיסורי אכילה אין בזה אפי' איסור דרבנן מ"מ באיסורי הנאה עכ"פ אסור מדרבנן. וגם זה החילוק דחה שם אבל שנימא שהוא אסור מה"ת מטעם זה מזה אין זכר בדבריו. ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד תשובה קכ"ט מצאתי שפשוט לו דכמו דל"ש חזי לאיצטרופי בטועם ופולט באיסורי אכילה כן גם באיסורי הנאה ל"ש חזי לאיצטרופי:
ב) ולע"ד ראי' לריב"ש דבחולין דף צ"ז אמר רבא אמור רבנן בקפילא במין בשאינו מינו דאיסורא ובזבחים דף ע"ט לא זכר רבא קפילא אולם לדעת הריב"ש מיושב היטב דכבר התעוררו התוס' בזבחים דשם לא אמר רבא בס' כמו שאמר בחולין ותירצו דבזבחים קאי רבא לדין תורה שאין בו שיעור ס' רק טעימה וכעין זה כתב הר"ן בחולין דלכך לא זכר רבא בחולין רובא כמו בזבחים משום דמה"ת מב"מ ברובא ומדרבנן בעי ס' ובזבחים קאי לדין תורה ושפיר נקיט רובא משא"כ בחולין מדרבנן בעי ס' ומעתה א"ש דהא לדעת הריב"ש דמה"ת אין איסור בטועם ופולט א"כ מה"ת אין צורך כלל לקפילא דגם באיסור יכול הישראל לטעום ולפלוט אבל בחולין דקאי מדרבנן דטועם ופולט אסור הוצרך להזכיר במשא"מ דאיסורא קפילא:
ג) ועוד ראי' נלע"ד מרש"י שסובר בחולין דף צ"ח דלא סמכינן על ס' היכי דאפשר לטועמו נראה שדעת רש"י מאחר שלא נמסר זה השיעור ס' מסיני אין לסמוך עליו לבד ואין לומר שזה רק מחומרא בעלמא דהא כתב רש"י שם דאפשר למילף מזרוע בשילה להתיר גם כשיש בו טעם אלא שרבנן החמירו לאסור כל שיש בו טעם ותמוהא דאיך אפשר ללמוד להקל גם בנותן טעם הא שם בזרוע בשילה מיירי דאיכא ס' וא"כ מסתמא נפסק הטעם ואיך נלמוד להקל גם כשידוע שיש בו טעם ועכ"ח מוכרחין לומר דאין זה רוב כלל שנימא דרוב פעמים נפסק הטעם בס'. ובאמת במשנה לא מצינו שיעור ס' באיסורין רק בנותן טעם וכן משמע מרש"י בחולין דף צ"ז ע"ב בהא דאמר ר' יוחנן דמשערין כל איסורין שבתורה כבצל וקפלוט וכתב שם דעדיין לא איפסק הלכתא דמשערין בס' מבואר דגם בימי ר' יוחנן עדיין לא ידעו משיעור ס' ובן מצאתי לח"ס בחידושיו לחולין שכתב כן בדעת רש"י דשיעור ס' לא נתקבל מסיני ובספרי ליבא בעי דף פ"א ופ"ב הארכתי בזה דסובר רש"י דאין לסמוך שנפסק הטעם בס' אלא באיסור דרבנן ולא ס"ל כתוס' דהוא רוב גמור שרוב איסורין נפסק הטעם בס' ומעתה יקשה לשיטת רש"י למה סומכין על ס' בליכא קפילא בשלמא במב"מ דמה"ת בטל ברוב וכן במבשא"מ בטעמו ולא ממשו שהוא רק דרבנן א"ש שסומכין על ס' אבל מדסתם רבא ואמר דבמבשא"מ דאיסורא וליכא קפילא בס' משמע דגם בטעמו וממשו שאסור מה"ת בכ"ז בליכא קפילא סומכין על ס' והוא תמוהא לכאור' דאם באיסור דרבנן אין סומכין על ס' היכי דאיכא קפילא האיך נסמוך באיסור תורה על ס' היכי דליכא קפילא אולם אם נימא כריב"ש א"ש דהא גם כאן אינו איסור תורה דטועם ופולט הוא רק דרבנן ובזה מדוקדק מאוד לשון רש"י בחולין דף צ"ח על הא דאמר ריב"ל כל איסורין שבתורה בס' שכתב וז"ל כל היכי דבדקיני' ולא יהיב טעמא ולשון זה משמעו שאינו רשאי לאכול ולבלוע אע"ג שיש ס' אלא צריך לבדוק מקודם ע"י טעימה ואם לא ימצא טעם אז סומכין על ס':
ד) אמנם לכאור' יש סתירה למה שהעלינו בדעת רש"י דלא נתקבל שיעור ס' ושאין סומכין באיסור תורה לומר שבס' נפסק הטעם ממה שפירש רש"י בחולין דף ק"ח דאם לאו חידוש הוא ילפינן מזרוע בשילה דאם אין נותן טעם מותר ולדברינו הא אין ידוע כלל דבזרוע בשילה נפסק הטעם וכבר הבאתי שרש"י עצמו כתב בדף צ"ח שמזרוע בשילה אפשר ללמוד דמותר מה"ת גם כשנותן טעם. מי' באמת לק"מ דהנה בלא"ה יקשה דאם מסברא היינו אוסרין בבב"ח גם כשאינו נותן טעם א"כ איך אפשר למילף קולא מזרוע בשילה הא מפורש בדף צ"ח דז"ב חידוש הוא וא"א ללמוד קולא ממנו ועכ"ח צ"ל דכוונת רש"י דכל שאינו נותן טעם הוא נלמד מאחרי רבים להטות דבטל ברוב ורק לחומרא ילפינן מז"ב דעכ"פ בעי ס' אלא דאם הוא נותן טעם אז אי אפסר למילף מאחרי רבים להטות דשאני הכא דטע"כ דאורייתא אבל אם אינו נותן טעם ואינו חידושו אז שפיר ילפינן מאחרי רבים להטות ורק לחומרא ילפינן מז"ב דעכ"פ בעי ס' ולא הוצרך רש"י להאריך ולפרש כן דסמך על המפורש לעיל בסוגיא דז"ב דכל הנלמד מז"ב דבטל בס' היינו אומרים לולא הלימוד מז"ב דבטל ברוב מאחרי רבים להטות וכ"כ הראשונים שם דגם להסוברים דטע"כ דאורייתא מ"מ נלמד מז"ב דבטל בס' במבשא"מ היכי דבדקו ולא יהיב טעמי':
ה) מי' לכאור' נראה דרש"י ס"ל דלא כריב"ש ממש"כ בדף צ"ו על השיעור כבשר בלפת דשיעורין הל"מ והכי גמירי לשער ולריב"ש יקשה לאיזה תכלית נמסרה הל"מ לשער כבשר בלפת הא אפשר לטעום ולפלוט וא"כ אפי' אין כאן קפילא ארמאי אין צריכין לשיעור ואין לומר דנ"מ בנתבשל בקדירה ונשפך המאכל שא"א לטועמו שאם ידוע כמה הי' שיעורו להתיר הקדירה דהא רש"י סובר דטע"כ לאו דאורייתא אם לא לדעת הרמב"ן ורא"ה דבגיעולי עכו"ם טע"כ דאורייתא וא"כ יש נ"מ בקדירת עכו"ם. מי' י"ל בדוחק דהל"מ נמסר שלא יצטרך לטעום אלא שיכול לבלוע מיד וא"צ בדיקה או י"ל עפ"י שכתבתי בסי' שלפ"ז דאין בקיאין לעמוד על טעם גיד לפי שטעמו קליש גם למ"ד יש בגידין בנו"ט. מי' באמת אין אנו צריכין לכל זה דאין כוונת רש"י שיהי' נמסר הל"מ לשער בגיד כבשר בלפת דכבר השריש לנו הרמב"ם דבהל"מ אין מחלוקת וכאן הא יש סוברים דאין בגידין בנו"ט וכן קייל"ן וא"כ ודאי לא נמסר כן מסיני ושם בסי' ס"ה הרחבנו הביאור דעכ"ח הכוונה שדוקא בגיד נמסר השיעור כבשר בלפת לדעת רש"י ודלא ככו"פ בסי' צ"ח ועוד הוספנו שם כמה קושיות ובארנו דלמסקנא גם רש"י סובר שהוא רק משיעורי חכמים ורק להו"א כתב כן רש"י ומעתה י"ל דגם בהו"א כוונתו רק דכמו דשיעורין קבלנו הל"מ כן קבלנו מדורות הראשונים ששיערו כן וכוונתו רק לישב דגם אם לא סמכינן על קפילא ארמאי מ"מ אפשר לעמוד על הדבר בדורות הראשונים שעדיין לא נאסר לטעום ולפלוט וא"כ אדרבה גם מזה נסתייע הריב"ש דמה"ת אין אסור לטעום ולפלוט:
ו) בס' עצי לבונה הקשה לריב"ש דטועם ופולט אסור רק מדרבנן ל"ל קפילא כלל תיפ"ל דגם ישראל מותר לטעום ולפלוט דהא הוא ספק אם יש בו טעם א"כ הו"ל ספיקא דרבנן ולק"מ דאין זה בגדר ספק השקול עד שנימא בי' ספיקא לקולא תדע דאל"כ לשיטת רש"י דטע"כ דרבנן תיקשי ג"כ ל"ל קפילא והרשב"א בתשובה תצ"ו כתב דמה"ט סמכינן על קפילא לפי שהעיקר דטע"כ דרבנן הרי דאעפ"י דטע"כ דרבנן מ"מ צריכין לקפילא א"ו דאין זה בגדר ספק השקול: