שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן סג
בדין איסור האוסר במינו במשהו שנתערב במינו במשהו ואח"כ נפל לשאינו מינו אם צריך בא"מ ס' נגד הבלע
בדרישה בסי' צ"ב ביו"ד כתב דאיסור האוסר במינו במשהו שנתערב במינו ואח"כ נתערב בשאינו מינו כי' דא"צ ס' נגד כולו דבמשהו ל"א חענ"נ אבל ס' נגד משהו הבלוע צריך ותמוהא שלא ראה שסה"ת בסי' כ"ב כתב להדיא שא"צ ס' נגד הבלע וכ"כ הרשב"א במשמרת הבית גבי דין אפשר לסוחטו דאם לא נתן טעם בחתיכה אעפ"י שהחתיכה נאסרה מ"מ כשנכנסה לרוטב א"צ ס' אפי' לבטל אותו בלע. מי' מדברי הרא"ש בע"ז פ"ה סי' כ"ח ומדברי היש מתרצים שהביא הריטב"א בחולין דף ק' שכתבו דנ"מ במה שנתנה טעם בחתיכה להצריך ס' נגד כל החתיכה משמע שגם במשהו צריך עכ"פ ס' נגד עשהו הבלוע ונראה שנחלקו בסברא דסה"ת ורשב"א סוברים דעד כאן לא מצינו שיהי' צריך ס' רק אם הוא באפשרות לבא לידי נתינת טעם אבל כיון שמשהו בלוע זו מוקפת מס' פעמים היתר באותו טעם ממש שהוא מיני א"כ לעולם לא יורגש טעם המשהו לכך א"צ ס' והחולקים סוברים דכל תערובת לח בלח צריך ס' אע"ג שא"א לבא לידי נתינת טעם כמו במב"מ שאינו נותן טעם ומ"מ צריך ס' וסה"ת ורשב"א סוברים דשאני מב"מ יש לגזור אטו אינו מינו שנרגש הטעם אבל אם נבלע באופן זה שאין במציאות ליתן טעם גם בשאינו מינו לא גזרו להצריך ס'. ונלע"ד שגם הטו"ז סובר בזה כדרישה דהנה הנקה"כ השיג על טו"ז דמשמע מדבריו דדבר שנאסר במשהו אם נתערב בתערובת שני מב"מ צריך ס' נגד כל החתיכה והאריך בראיות מהפוסקים ולע"ד לא הי' צריך להביא ראיות מהפוסקים דמאחר דסוברים דאין אוסר במשהו בתערובת שני א"כ פשוט הוא דלא גרע תערובת מב"מ מתערובת מבשא"מ וא"כ הא מבואר באיקומתא דרבא דאם לא נתנה טעם בחתיכה א"צ ס' נגד החתיכה השני' וברור בעיני שגם הטו"ז מעולם לא נתכוין לזה וכוונתו למש"כ הדרישה דצריך ס' נגד איסור הבלוע וזה שכתב בתחלת דבריו ס' נגד חתיכה הנאסרת צ"ל חתיכה האוסרת דצריך ס' נגד מה שהי' האיסור הראשון משום דלא ידעינן כמה ממנו נבלע בחתיכה השני' וא"ש: