אור ברסלב
שאול שאל סימן סב

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן סב

סימן סא

בדין דבר שאוסר במינו במשהו ונתערב במשהו ונאסר התערובת ושוב נפל לתערובת שני אם אוסר במשהו.

בטיו"ד סי' צ"ב כתב אם נאסר מחמת משהו אפי' נאסר מחמת מינו שאסור במשהו לר"י לא נעשית נבילה ונתקשו בפירושו מאי אפי' שכתב הטור ודרישה הביא בשם רש"ל דכוונתו לא מיבעי בחמץ בפסח וע"ז שאוסרין שלא במינן במשהו אלא אפי' במינו לר"י שהוא איסור דאורייתא וכעין זה פירש גם הב"ח והדרישה השיג ע"ז דבחמץ בפסח וע"ז דאסורין במשהו בין במינו ובין שלא במינו ל"ש למימר דלא נעשית נבילה לענין אם נתערב שנית במשהו שלא יאסר התערובת דכיון דאיסורו במשהו מה לי תערובת ראשון מה לי תערובת שני בשלמא במשהו במינו לר"י נ"מ במה שלא נעשית נבילה שאם נתערב בתערובת שני באינו מינו אז משערין כאלו האיסור הראשון נפל לתוכו וכל שיש ס' נגד האיסור הראשון אעפ"י שאין ס' נגד כל הדבר שנתערב בו בטל לפי שלא נעשה נבילה ע"י משהו והאיסור הראשון אינו אוסר בזה במשהו לפי שהוא אינו מינו משא"כ בחמץ בפסח וע"ז דאוסר במשהו גם שלא במינו דאפי' אם לא נפל לתערובת השני רק האיסור הראשון הי' אוסר במשהו א"כ מה בכך דלא נעשית נבילה הלא המשהו מהאיסור הראשון אוסר גם כל תערובת השני וע"כ פירש כוונת הטור דלא מיבעי' ביין נסך שאין אוסר במשהו במינו אלא מדרבנן דלא אמרינן חענ"נ לאסור תערובת שני אלא אפי' במב"מ לר"י דאוסר במינו במשהו מה"ת מ"מ ל"א חענ"נ לאסור תערובת שני ובטו"ז השיג עליו דלא דק כראוי בתוס' חולין דף ק' דהא שם איירי שנפלה חתיכה שנאסרה במינה ובכ"ז כתבי תוס' דאינו אוסרת במשהו במינה בתערובת השני והסכים עמו בנקודת הכסף וכתב דכן מבואר בתוס' ורא"ש וסה"ת ואו"ה כלל כ"ד דין ג' והנה טרם אענה על גוף הדין אני תמה על כל גדולים אלו כי ברור שהפירוש בטור כהדרישה דמפורש כן ברא"ש בע"ז פ"ה סי' כ"ח שכתב וז"ל דאע"ג דמב"מ אוסר במשהו מה"ת מ"מ לא נעשה נבילה במשהו וכש"כ יי"נ דאינו אוסר במשהו אלא מדרבנן לא מצריכין לבטל בס' גם ההיתר עכ"ל הרי שדברי הטור הם ממש דברי אביו הרא"ש וכפירוש הדרישה ותמוהא איך הב"י ורש"ל וב"ח וטו"ז העלימו עין מדברי הרא"ש. ועתה אני חתר לגוף הדין ומש"כ הנקה"כ דבסה"ת ואו"ה מפורש דגם לענין לאסור תערובת שני במינו ל"א תרי משהו תמוהא מאוד דלהדיא כתב בס' התרומה סי' כ"ב דהמשהו הוי כאלו אינו בעולם לגבי אינו מינו הרי דייק דדוקא לענין אינו מינו להצריך ס' נגדו בזה נחשב המשהו כאינו בעולם אבל לענין מב"מ אוסרת גם תערובת השני והא דאינו אוסרת חתיכות האחרות שהן מינה הטעם לפי שהרוטב שהוא אינו מינה מבטל המשהו ואמרינן סליק ובפירוש כתב שם דלכך צריך לנתינת טעם לפי שאז צריכין ס' ברוטב נגד כל החתיכה ואין כ"כ רוטב לכך אוסרת כל החתיכות. משא"כ במשהו בטל המשהו ברוטב ולכך אין יכולה לאסור חתיכות אחרות ועיין בסי' שלפ"ז ביארתי דבריו באורך וכן האו"ה בכלל כ"ד דין ג' על מה שהביא בשם ס' התרומה דדבר שנאסר במשהו ל"א חענ"נ כתב נמצא שאין כל החתיכות נ"נ בבליעת איסור להצריך ס' נגד כולה כ"א בנו"ט פירש כ"א כשלא הי' ס' נגד האיסור וגו' ואם יש ששים בתבשיל נגד האיסור אז שאר התבשיל מותר וגו' הרי שהוא לא מיירי שם רק לענין אם אחר שנאסרה במינה נפלה לאינו מינה דאז יש חילוק אם נאסרה בנו"ט צריכין ס' נגד כל החתיכה ואם נאסרה במשהו א"צ ס' רק נגד האיסור. אבל האיך הדין אם נפלה שנית למינה משהו לא איירי כלל. ומאחר שסה"ת הי' תלמיד ר"י בעל תוס' עכ"ח צ"ל דגם תוס' בחולין כוונתם כן ומש"כ שאינו אוסרת שאר החתיכות במינה הטעם לפי שנתבטל המשהו ברוטב שהוא אינו מינה ונסתר גם השגת טו"ז דני' דמיירי שם שנפלה לתוך שאר חתיכות שהן מינה אבל מיירי שהי' גם רוטב שאינו מינה אבל לעולם אם נפלה למינה הדין כהדרישה דאוסרת גם תערובת שני. ובסי' שלפ"ז כתבנו שכן נראה מדברי ר"ת בס' הישר סי' שצ"ו והגם שמהרא"ש שכתב דהמשהו הוי כאינו בעולם לגבי מינה משמע קצת כטו"ז ונקה"כ דגם לענין לאסור במינה תערובת שני נחשב כאלו אינו בעולם מ"מ מוכרחין לפרש דבריו שהטעם משום שמתבטל באינו מיני ומפורש יוצא כן מדבריו במס' ע"ז שזכרנו שכתב דלכך נקט רב שנתנה נועם בחתיכה שאם לא נתנה טעם לא נעשה נבילה להצריך ס' כנגדה הרי שלולא שא"צ ס' כנגדה היתה אוסרת במשהו את מינה ועכ"ח מה שאינו אוסרת במשהו הוא משום שמתבטל המשהו ברוטב:

ב) והנה הרמ"א שהובא במג"א סי' תס"ז ס"ק י"ג שכתב דאע"ג דאין החענ"נ מ"מ האיסור אוסר במשהו ויש נפקותא אם נתערב במינו ושלא במינו דאמרינן סליק מינו כמי שאינו עכ"ל מפורש דסובר כדרישה דאם נפל שנית למינו אין נ"מ במה שאינו נעשה נבילה דהמשהו עצמה אוסרת גם תערובת השני וכל הנ"מ הוא רק אם כפלה למינו ושאינו מינו דאז נ"מ דאע"ג שאין ס' נגד כל החתיכה מ"מ אמרינן דבטילה בא"מ ואמרינן סליק ואינו אוסרת גם מינה וכ"כ במחצית השקל שם שרמ"א סובר כדרישה. אולם תמוהא מה שנתקשה בהבנת דברי הרמ"א במש"כ דנ"מ בנפל במינו ואינו מיני ונדחק דכוונתו שנפל תחלה למינו ואח"כ לאינו מינו ומה שכתב סליק הוא רק לצחות הלשון ונתקשה אח"כ דא"כ גם בנפל עוד הפעם במינו אינו אוסר למש"כ נקה"כ דכל שכח אחר מעורב בו מיקרי אינו מינו. והנה קושיתו האחרונה. לק"מ דכבר ביארנו בסי' שלפ"ז באורך מלבד שהרבה ראשונים חולקים על הר"ן עוד נוסף דגם בר"ן אין הפירוש כנקה"כ דהוי אינו מינו דלעולם הוי מינו אלא דכל שאינו בעין ל"א ר"י דמב"מ ל"ב וא"כ פשוט דיותר רבותא שאינו אוסרת בשאינו מינה שהוא בנתינת טעם. אולם גוף פירושו לאחר המחילה אין לו שחר ופירוש דברי הרמ"א הם כפשטן שנפל בפעם אחד למינו ושאינו מינו כמו בחולין דף ק' שנפל לחתיכות ורוטב ודבריו הם כדברי סה"ת שכתבנו דאם לא הי' רוטב אע"ג שלא נעשה נבילה מ"מ הי' אוסר חתיכות האחרות במינה:

ג) וראיתי בס' יד יהוד' שכתב דלדעת הדרישה יקשה דא"כ לר"ת למה צריך לאביי שנתנה טעם ולר' אפרים יקשה גם לרבא דהא עכ"ח מיירי שנתמעט הנבילה א"כ מה צורך לנתינת טעם ולא הבנתי דפשוט דצריך לנתינת טעם לר"ת לאביי משום דאל"כ לא נעשה נבילה וא"צ ס' ברוטב כנגדה ומתבטלת משהו איסור ברוטב ואמרינן סליק כמש"כ בשם סה"ת וכן לר"א אם לא נתנה טעם א"צ ס' נגד הבלע רק נגד הנבילה כמו שהוא עתה שנתמעטה ומיירי שיש ברוטב ס' נגד הנבילה כמו שהוא עתה ואין בה ס' נגד מה שהיתה הנבילה ולכך אם נתנה טעם שאז צריך ס' גם נגד הבלע וכ"כ אין ברוטב ממילא אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה. תמצית דברינו שאם כי בסי' שלפ"ז בארנו שבדק הבית וריטב"א ור"ן סוברים דגם אם נפלה לתערובת שני במינה אינו אוסרת מ"מ ראוי' לחוש לרמ"א ודרישה שפסקו כסה"ת ואו"ה וכמו שכתבנו שכן נראה דעת בעלי התוס' שאם נפלה למינה אוסרת במשהו גם תערובת השני:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה