שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן נז
בדין מאכל איסור שנפסל מאכילת כלב אם אסור.
הפמ"ג ביו"ד סי' ק"ג בשפ"ד סק"ד הביא בשם המל"מ פ"ח מהל' מאכלות אסורות דין ח' ומנחת כהן בספר התערובת פ"ט שהוכיחו ממש"כ הרמב"ם בפרק י"ד ממ"א הי"א שאם הסריח והבאיש מאוכל אדם פטור ומשמע פטור ממלקות אבל עכ"פ אסור הוא ועדיין לא נדע מה דין נפסד מאכילת כלב אם גם הוא אסור אמנם מפורש יוצא כן משו"ת תה"ד תשובה קכ"ט שפסק אפי' ביי"נ שאיסורו מדרבנן ונפסל מאכילת כלב בכ"ז אסור ובספרי ליבא בעי דף ק"ח אות ו' תמהתי מזה על ס' חמד משה שכתב באו"ח סי' תמ"ב סק"ו שאיסור שנפסל מאכילת כלב מותר באכילה או בהנאה ועוד יותר תמוהא שהוא עצמו בסק"י שם השיג על הפ"ח שמתיר בסרוחה מעיקרי והוא כתב דהרמב"ם מוכח דגם סרוחה מעיקרי אסור מי' כתבנו שם שאין הדבר פשוט כ"כ כי מצאתי בס' בדק הבית בבית רביעי מדיני תערובת בשער ראשון בד"ה בענין ביצה טמאה דסובר דנפסל מאוכל אדם מותר ושם עמדתי על דבריו שראייתו תמוהא עכ"פ נלמד שדבר זה במחלוקת שנוי' בין הרמב"ם ובדק הבית והסכמת אחרונים כרמב"ם. ובספרי שם באות כ"ה הבאתי ראי' לדבריהם מפסחים כ"א דמשמע שם דאם חרכו בשעה ששית שאסור מדרבנן עד שנפסל לאכילת כלב כמש"כ הרי"ף שם אסור בהנאה לאחר זמנו: