אור ברסלב
שאול שאל סימן נו

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן נו

סימן נה

בדין אם החיצון פלט כל צירו ופנימי נמלח ולא שהה

הש"ך כתב שהוא אסור וכתב שכן רעת היש"ש בפ"ק דחולין סי' כ"ט ובאו"ה סוף שער ד' וזה שכתב דאם פנימי נמלח ולא שפה וחיצון נמלח ושהה שהחיצון מותר צריך לפרש דבריו ששהה ולא הודח דעדיין פולט ציר אע"ג שדוחק קצת בדבריו דודאי לא עדיף החיצון משאר בשר שנמלח ע"ג בשר שפלט כל צירו שכתב מהרש"ל דאסור אפי' לצלי. ובס' אורח מישור השיג דלא דק כל הצורך ברש"ל כי הוא דחה שם פירוש זה וז"ל ואין לומר שאני היכי שנמלח וכו' עד שהרי התלמוד מביא עליו ראי' מטיפול דאווזא שאינו טרוד לפלוט כנ"ל ותו שהרי כתב כלל הדבר החיצון לעולם שרי משמע לעולם אפי' פלט כל צירו. גם מה שמחלק הש"ך בין נבלע קודם צלי' או בשעת צלי' דחה מהרש"ל סם ומשמע שם להדיא אפי' בלע כבר קודם צלי' וכ"כ באו"ה סוף שער ד' ודוקא כשהוא נצלה על האש והאור סמוך לו שייך למימר כבולעו כבר כך פולטו עתה וכ"כ בספרו שם אלא שחסר תיבת כבר. ובס' יד יהוד' כתב שהוא לא דק. וכתב דברים שאין בהם ממש כלל בלא עיון והשגחה דמש"כ מהרש"ל דמיירי אפי' פלט כל צירו היינו דוקא היכי שהפנימי תפל אבל לא כשהפנימי נמלח ולא שהה. גם מש"כ דהיש"ש דחה החילוק בין בלע קודם צלי' או בשעת צלי' אינו נכון דיש"ש דחה חילוק זה רק לגבי פנימי [וכוונתו היינו שהפנימי נאסר אם נמלח והודח אע"ג דהחיצון לא נמלח כלל דלא בלע קודם צלי'] אבל לגבי החיצון הרי מפורש החילוק בתוס' ורא"ש ומרדכי דדוקא אם נפלנו מיד בשעת הבליעה ומאי לי מופלג הרבה או מעט [כוונתו דהא הם כתבו הטעם דמותר בפלט החיצון כל צירו ופנימי לא נמלח אע"ג דאם הונח בשר שפלט כל צירו אצל בשר תוך שיעור מליחתו נאסר אפי' לצלי דשאני הכא דפולט מיד בשעת הבליעה ומוכח מזה דאם אינו פולט מיד אסור אפי' לצלי ומאחר שכן אם החיצון פלט כל צירו והפנימי נמלח ולא שהה דבולע קודם צלי' ודאי נאסר ואין לחלק דשאני הכא שרגילין לצלותו מיד אחר המליחה ואין שוהין הרבה דאין לחלק בין שהה הרבה או שהה מעט] ובאמת גם מהש"ך נעלם שהרש"ל עצמו בשער ז' מאו"ה פירש דבריו שבכאן כפירוש הש"ך שכ' וז"ל על מש"כ דדוקא היכי דהפליטה מיד בשעת הבליעה ומש"כ בענין מולייתא דשרי אף כשהחיצון נמלח ושהה והפנימי נמלח ולא שהה ולא אמרינן שנאסרה כבר החיצון מהפנימי וכו' לק"מ דאמרינן כבכ"פ מיד קודם שבא לצלי' אף ששהה כ"צ וכו' מ"מ פתוחה לפלוט יום שלם עכ"ל ולע"ד שהא"מ דייק ממש"כ היש"ש וז"ל ואין לומר שאני היכי שנמלח אף ששהה כל צורכו מ"מ מאחר שפולט ציר לא חשבינן כאלו אינו טרוד לפלוט לגבי פנימי "בפרט מאחר שפכימי לא נמלח" ז"א שהרי התלמוד מביא עליו ראי' מטיפול אוזא שאינו טרוד לפלוט כלל עכ"ל ומדכתב בפרט מאחר שלא נמלח משמע דגם אם הפנימי נמלח ולא שהה שיש לו פליטה בכ"ז מותר אף שהחיצון שהה דמ"מ פולט ציר וכש"כ אם הפנימי לא נמלח כלל דאז ודאי נחשב החיצון כטרוד לפלוט ציר וע"ז השיב דליתא דגם אם איכו טרוד לפלוט כלל מותר א"כ משמע מדכתב ובפרט דס"ל דגם אם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון פלט כל צירו מ"מ מותר. וגם הראי' שהביא הא"מ מדכתב היש"ש שהחיצון לעולם אסור לא ראיתי שום יישוב ע"ז ביד יהוד' מי' בזה אפשר לדחוק דכוונתו כלפי שאמר בפנימי דכל שאינו טרוד לפלוט כמו החיצון וכש"כ באינו טרוד לפלוט כלנ דם כגון שפלט כל דמו נאסר לזה אמר דבחיצון גם אם אינו טרוד לפלוט כמו הפנימי או שאינו טרוד לפלוט כלל דם מ"מ מותר אבל לעולם שצריך להיות עכ"פ טרוד לפלוט ציר:

ב) והראי' שהביא הא"מ ממה שדחה החילוק בין בלע כבר או לא אם כי יפה השיג הי"י דכתב זה רק לענין הפנימי מ"מ המעיין בסגנון לשונו ימצא להדיא כמש"כ הא"מ דהא כתב שהיש משכילים אומרים דלעולם אין חילוק בין פנימי לחיצון וכל החילוק רק בין בלע כבר או לא וכתב שם דכשם שהפנימי נאסר מן החיצון שנמלח ולא שהה כך נאסר החיצון שנמלח ושהה מן הפנימי שנמלח ולא שהה והנה ברור דזה שכתב שהחיצון נמלח ושהה פירושו שפלט כל צירו דאי נימא כש"ך שפירושו שפלט רק דמו ולא צירו א"כ למה יאסר הא ליש משכילים כל טעם האיסור משום שבלע כבר ואם עדיין פולט ציר למה יאסר הא פולט מיד שבלע א"ו דהפירוש ששהה הוא שפלט כל צירו. ונראה שביש"ש שלפני הש"ך לא הי' כתובין שתי תיבות אלו שנמלח ושהה או שחשבן לט"ס דכן נראה באמת מסגנון לשונו שם דכמו שלא הזכיר בפנימי במה איירי רק סתם כשם שהפנימי נאסר כן הול"ל נאסר החיצון מן הפנימי וגם מצד הענין נראה כן דהיכן מבואר כן שהפנימי נאסר עכ"ח דכוונתו עמש"כ המרדכי והרי שם מיירי שהפנימי לא נמלח וא"כ כמו כן הו"ל למינקט בחיצון שלא נמלח נאסר מן הפנימי שנמלח ולא שהה. ואין לומר דהוכרחו לינקט נמלח ושהה משום דבלא נמלח לא נאסר וכמו שהקשה מהרש"ל עליהם דכל שיש לו דם של עצמו פולט גם מה שבלע מאחרים דהא היש משכילים סוברים דלעולם אין חילוק בין פנימי לחיצון והרי בפנימי שלא נמלח אסור כמש"כ המרדכי א"ו נראה דשתי תיבות אלו ט"ס הן. אם לא שנדחק דזה שכתבו דאין חילוק בין פנימי לחיצון כוונתם רק כלפי מש"כ היש"ש דבחיצון אינו מזיק אם פליטתו חלושה מפליטת הפנימי אבל אם פליטת הפנימי חלושה מפליטת החיצונה נאסרה ולכך אם פנימי שהה וחיצונה לא נמלח אסור לזה אמרו המשכילים דבענין זה אין לחלק בין פנימי וחיצון וגם אם פליטת הפנימי חלושה מפליטת החיצונה מותרת והחילוק שבין חיצונה לפנימי הוא רק ביש לו דם של עצמו ובלע כבר קודם הצלי' דבזה בחיצון מותר ובפנימי אסור דאע"ג דבמליחה מהני כה"ג מליחה שנית מ"מ כח האש לגבי פנימי שאינו כנגד האש גרע ממליחה והיש"ש השיג עליהם דכמו דמוכרחין לחלק ביש לו דם של עצמו ובלע כבר קודם הצלי' דגרע כח האש בפנימי מבחיצון הה"ד דיש לחלק גם בבולע בשעת צלי' היכי דפליטת הפנימי חלושה מהחיצונה דל"א בי' כבכ"פ:

ג) אולם גם אם נימא דהי' שובר ביש"ש דגם בנמלח פנימי ולא שהה והחיצון פלט כל צירו דאינו נאסרת עכ"פ מוכרחין לומר דחזר באו"ה וכמו שהעתיק הי"י לשונו בשער ז' אלא דיקשה לפי"ז סתירה גם באו"ה עצמו ממה שהעתיק בא"מ מלשונו בסוף שער ד' והנה ספר או"ה של מהרש"ל איננו תחת ידי אבל לפי דבריו ביש"ש י"ל שאין סתירה וזה שכתב בסוף שער ד' דמה שבלע כבר פולט כשהאור סמוך לו כוונתו אם החיצון לא נמלח והפנימי נמלח ולא שהה דבזה בלע כבר ומ"מ אמרינן כבכ"פ כיון שיש לו דם של עצמו וכמש"כ הש"ך אבל לעולם היכי שפלט כל צירו י"ל דגם בחיצון אסור אם הפנימי נמלח ולא שהה:

ד) כו"פ כתב די"ל דבחיצון כח אש ביותר ומוציא מה שבלע סבר כמו בחתיכה שלא נמלחה דכח מלח מוציאו הה"ד כח אש. ותמוהא דהא מלח מוציא דוקא אם בעת בליעתו הוא תפילה אבל לא בפלטה כל צירה. ואין לדחוק דכוונתו כמו באם פנימי לא נמלח עדיף כח האש ממליחה ומוציא מהחיצונה הה"ד בנמלח פנימי ולא שהה דז"א דשם הטעם משום דבמליחה אינו פולט בעת שבלע וכאן פולט בעת שבלע וכ"ז בלא נמלחה הפנימית אבל אם נמלחה ולא שהה דבולע קודם פליטה שפיר נאסרת מה"ט ובזה נדחה כמי מש"כ הכו"פ שאין לו לש"ך ראי' לסברתו דהא שפיר יש לו ראי' מדברי הרא"ש שמתיר בלא נמלחה הפנימית רק מטעם שבולע בשעה שהוא פולטת וממילא נשמע דאם בלע כבר נאסרה ושוב אין האש מוציאו. וגם בס' י"י תמה על הכו"פ דא"כ חתיכה שפלטה כל צירה שהונחה אצל חתיכה תוך שיעור מליחה שנאסרת למה לא ניתרת לצלי הא צלייתה כנגד האש:

ה) ובס' י"י כתב די"ל סברא להתיר דכיון דאמרינן דנ"ז שיש לה דם של עצמה פולטת גם דם שנבלע בה ממקום אחר א"כ למאי שהעלה הרא"ש דעכ"פ אם בולעת בעת שפולטת מיד אז אמרינן גם באין לה דם של עצמה ופלטה כל צירה מ"מ פולטת מה שבולעת ממקום אחר א"כ יש סברא לומר דאגב דתפלוט החיצונה מה שבולעת בעת הצלי' תפלוט גם מה שבלעה מקודם הצלי' ואין להקשות דא"כ אם נבלע דם בדבר חלול יתן בתוכה מולייתא ויהי' ניתר ע"י צלי' דזה אינו דאולי לא יפלוט דוקא במקום שבלע אבל במולייתא שאנו חוששין רק שבלעה קודם צלי' כמו כן יש לסמוך שתפלטנו אגב שאר דם שיבלע בה בשעת עלי' עכ"ד ולע"ד גם זה אינו דיפה הקשה ע"ז שיהי' היתר לדבר חלול שנאסר ותירוצו אינו מספיק דאם ממלא כל החלל בבשר שלא פלוט דמו מסתמא מפליט בכל מקום ומקום שבו. ותו דלדבריו אם נראה קודם הצלי' שפלט הפנימי בחיצון יאסר דהא אז הוא ודאי שבלע וספק אם בעת צלי' יפלוט באותו מקום:

ו) והנה מפורש בבה"ג הביא לשונו בי"י שכתב דאם פנימי נמלח ופלט כל צירו ובלע קודם צלי' שנאסרת וא"כ כל עוד שאין לנו ראי' ברורה לחלק בזה בין פנימי לחיצון מנין לנו לחלק בכך. אולם הכו"פ הביא ראי' גדולה להפוסקים דצלי צריך מליחה א"כ זה שטפלו גוזל עכ"ח שמלחו קודם ואח"כ טפלו בו העיסה והטיפול הא הוי כפלנו כל צירו וא"כ מוכרח דהם סוברים דבחיצון מוציא האש גם אם בלע קודם צלי' ואין לו דם של עצמו. ולע"ד יש לדחות ולומר דאפי' אם בכח האש להוציא דם שבלע ממקום אחר קודם צלי' אע"ג שאין לו דם של עצמו מ"מ אסרו חכז"ל בשר שפלט כל צירו שנבלע בו דם דכיון דכבר הוכשר לבישול וע"י בליעת הדם נאסרה בבישול אם יתירו אותו לצלי יבואו לטעות דגם שאר איסורין שנבלעים בהיתר יש להם תקנה ע"י שיצלנו ויש הגעלה באוכלין וכ"ז אם בלע בשעה שאינו פולט מיד אבל אם פולט מיד בשעה שבולע שפיר כתבו תוס' רא"ש ומרדכי דכיון דלא חל עליו שם איסור כלל דנפלט מיד לכך לא נאסר וכ"ז אם החיצונה הוא גוף הבשר שדרכו לבשלו גם בפ"ע וכבר הוכשר לאכילה ע"י בישול כיון שפלט כל צירו וע"י הבליעה נאסר בבישול הה"ד דנאסר לצלי מהטעם שכתבנו אבל מה שטופלין בצק מבחוץ שהוא רק טפל לגוף הבשר וגם אם לא הי' בולע כלום קודם הצלי' לא הי' אפשר לבשלו מכח הבשר שהוא נטפל בו ומעולם לא הי' עומד רק לצלי ל"ש לומר שחל עליו שם איסור לבישול ע"י הבליעה שבלעה קודם צלי' ולכך מותר בצלי וא"ש:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה