אור ברסלב
שאול שאל סימן נה

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן נה

סימן נד

בדין נמלח חיצון ולא שהה ופנימי לא נמלח.

א) ביש"ש פ"ק דחולין סי' כ"ט הביא בשם המרדכי בפרק כל הבשר סי' אלף קס"ד שאוסר בזה ולהיות שנתקשו בהבנת המרדכי אעתיק לשונו וז"ל ר"ת פירש דשניהם נמלחו לקדירה החיצון והפנימי ולא שהו כדי צלי' אבל אם נמלח החיצון ולא שהה כדי מליחה והפנימי לא נמלח שמא הפנימי נאסר כיון דלא טרוד לפלוט א"כ הוא בולע דם של חיצון ואינו פולט ובשניהם אינו מלוחים ליכא למימר דאיירי דפשיטא דכבולעו רק פולטו ועוד אי מיירי בלא נמלחו מאי מייתי סעיתא מנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו דלמא התם איירי בנעלתו יחד אבל למאי דפרישת דנמלחו לקדירה ולא שהו לא מצי למידחי דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו מיירי דשהה כדי מליחה והודחו כמו לקדירה דמסתמא דמלחן ועשאן כדרך שעושין לצלי עכ"ל והקשה בס' ארוך מש"ך דתחלה אמר דפשיטא דכבכ"פ א"כ פשיטא טפי למימר כבכ"פ בששניהם אינן מלוחים מבששניהם לא שהו שיעור מליחה ואח"כ כתב ועוד אי מיירי בלא נמלחו כלומר אבל אם נמלחו ולא שהו לא אמרינן כבכ"פ מאי מייתי סעיתא וכו' דלמא התם איירי בנמלחו יחד וקשה דהא אדרבה בנמלחו ולא שהו אסור לפי מאי דס"ד השתא ועוד קשה דאדרבה אם מיירי בנמלחו ולא שהו אז קשה מאי מייתי סעיתא דלמא התם מיירי בלא נמלחו ושם ל"ק דהוא פשיטא דודאי מתני' לא להכי אתי אלא להשמיענו עיקר דינא דנותן כרעיו ובני מעיו לתוכו ותירץ דה"ק ועוד אי תאמר דאיכא לחלק בין נמלחה ולא שהו ללא נמלחו כלל ולפי האמת רבא מיירי בלא נמלחו כלל א"כ כיון דמפלגינן בהכי מאי קאמר תלמודא נימא מסייע לי כלומר ומאי אתי לאשמועינן דלמא אתי להשמיענו דאי ממתני' הו"א דהיינו דוקא כשלא נמלחו כלל והתם כלומר רבא מיירי בנמלחו יחד ולא שהו א"ו דאין חילוק בזה וכי היכי דלא נמלח כלל שרי ה"נ נמלח ולא שהו שיעור מליחה וחד טעמא הוא עכ"ל ופירוש זה תמוהא ולשון המרדכי אינו סובלו דודאי מה שכתב התם הכוונה במתני' דנותן כרעיו וגם מוכח מלשונו שהקושיא הוא דאז אין ראי' כלל ממתני' לומר דכבכ"פ ובהג"ה מנחת אהרן הקשה דמאחר דיש סברא לומר דבנמלחו ולא שהו ל"א כבכ"פ לכך יפה הקשו דמאי משמיענו רבא משום דפשוט להמקשן דגם רבא איירי בלא נמלחו כלל:

ב) ובס' כו"פ יישב עפ"י שפירש דכוונת המרדכי בס"ד דבנמלחו ולא שהו לא אמרינן כבכ"פ מטעם שהאש מבליע הדם ולע"ד ז"א דאדרבה האש מוציא הדם ולא שיבליע בו ותו דא"כ גם בלא נמלחו הי' ראוי' לאסור דהא מה"ט מדיחין הבשר קודם מליחה להרבה פוסקים משום דם שעל פניו ולע"ד פשוט דכוונתו בס"ד דדוקא בלא נמלח שאז כח האש מוציא הדם מהפנימי י"ל דמוציאו לגמרי גם מן החיצון אבל אם ע"י מליחת פנימי נפלט ממנו ונבלע בחיצון נאסר ושוב אין האש מוציאו ואין להקשות הא גם החיצון נמלח וא"כ מיד שנבלע בו המלח שעל החיצון מפליטו די"ל דוקא אם אותו שנכנס לפנימי הוא שהוציאו לתוך החיצון י"ל דמוציאו מיד גם מהחיצון אבל המלח שעל החיצון שלא הפליט מהפנימי אינו מוציאו מיד לחוץ וכ"ת א"כ האיך מולחין חתיכה ע"ג חתיכה י"ל דשם יש טעם דמשריק שריק משא"כ כאן שהפנימי אין לו מקום לזוב ועכ"ח נבלע בהחיצון. וגם עיקר פירושו שהוקשה להמרדכי דאם בנמלחו ולא שהו אסיר מאי מייתי סעיתא מפסח הא שם לפי"ז עכ"ח מיירי בנמלחו והודחו מכח קושית תוס' בפסחים ע"ד דהא הכבד צריך להיות מלוח מקודם בשלמא אי בנמלח ולא שהי מיתר י"ל דמיירי בנמלח ולא שהה ואין לומר דלמא מיירי שלא נמלח הא הכבד עכ"ח צריך להיות מלוח עכ"ד ולע"ד תמוהא דא"כ איך לא זכר המרדכי כלל קושית תוס' מכבד ובפרט דאין זה מוכרח דאיירי בנמלחו דהא תירצו התוס' שם עוד תירוץ אחר ואיך יסמוך המרדכי ע"ז מבלי להזכירו כלל ותו דהא לפירושו מוכרח דאיירי בנמלחו והמרדכי כתב דלמא איירי בנמלחו:

ג) ולע"ד כוונת המרדכי דצלי הדרך למולחו אבל אין הדרך להכשירו לגמרי ולהוציא דמו ע"י מלח כמו לקדירה וא"כ בשלמא אם גם בנמלחו ולא שהו אמרינן כבכ"פ א"ש דהש"ס מביא סעיתא ממתני' משום דמסתמא צלו גם הפסח כדרך שאר צלי שהדרך למלחו קודם צלייתו אבל אם נימא דבמלחו לא אמרינן כבכ"פ א"כ איך מביא סעיתא ממתני' הא גם להבנתו דטעם מתני' משום כבכ"פ צריכין לומר שלא צלו הפסח כדרך שאר צלי דהא צריכין לומר דאיירי שלא נמלח כלל וא"כ הא י"ל דלעולם גם בלא מלחו ל"א כבכ"פ ובפסח מיירי דהכשירו לגמרי ושהה במלחו כדרך מליחה לקדירה. ובהג"ה מנחת אהרן שבס' ארוך מש"ך ירד ג"כ לדרך זה ובכ"ז תפס כפירוש הש"ך דמש"כ המרדכי דהתם קאי על רבא ולע"ד א"צ לזה דלדרך זה א"ש כפשוטו דהתם קאי על מתני' וא"ש:

ד) ביש"ש כתב על המרדכי דלכאור' נראה דהה"ד איפכא אם החיצון לא נמלח ופנימי נמלח ולא שהה דאסור אבל מצא בליקוטי הגאון מו"ה אייזק שטיין בביאורו לסמ"ג שכתב דשמא יש לחלק בין פנימי לחיצון והאריך שם היש"ש להוכיח דחילוק זה מוכרח. ובס' ארוך מש"ך כתב דמוכרח כן משום דהמרדכי העתיק בסי' אלף קע"א כתוס' ורא"ש ולע"ד תמוהא דלעולם י"ל דגם בפנימי נמלח ולא שהה והחיצון לא נמלח דאסור מטעם דכל שבלע בעת שאינו פולט שוב אין האש מוציאו ובכ"ז א"ש שהעתיק כתוס' ורא"ש דהא שם איירי באם החיצון פלט כל צירו ופנימי לא נמלח דאז אינו בולע רק בעת הצלי' שפולט מיד וכמו שכתב הרא"ש לכך הוא מותר:

ה) וכתב הש"ך דכדעת המרדכי הוא גם דעת הגהת מיימוני וסמ"ק סי' ר"ה ואו"ה. ובס' פ"ח חולק דלעולם י"ל דאין שום חילוק בין פנימי לחיצון והאוסרים בפנימי אוסרים גם אם החיצון לא נמלח ופנימי נמלח ולא שהה דהם סוברים כדעת הסובר דגם במליחה כל שבלע דם אחר אין פולט אפי' יש לו דם של עצמו ובס' יד יהוד' הוסיף דהמרדכי כתב זה בשם ר"ת והכלבו הביא בשם ר"ת שסובר דחתיכה תפילה שהונחה אצל חתיכה במלחה נאסרה והטעם שמולחין חתיכה ע"ג חתיכה הוא משום דדם משריק שריק וכן הסמ"ק בסי' ר"ה כתב מפורש כן וא"כ למאי דקייל"ן במליחה דיש תקנה בכה"ג ע"י מליחה שנית הה"ד דיש תקנה ע"י צלי' ובס' כנפי יונה כתב דזה שכתבו שהפנימי לא נמלח כוונתם שנמלח והודח מדלא כתבו תפל ולע"ד כ"ז אינו מדכתבו שהפנימי לא כמלח מוכח כדעת הש"ך דאי כדבריהם הו"ל למינקט אם אחד נמלח ולא שהה והשני לא נמלח דזה שלא נמלח אסור אבל לדעת הש"ך א"ש דהא דוקא בפנימי שכח האש אינו חזק אוסר וגרע ממליחה דמהני מליחה שנית אבל אם החיצון לא נמלח מותר שהוא כנגד האש לכך האש שואבו. ותו דהא גם אם נימא דהם סוברים דגם במליחה אין מועיל מליחה שנית בחתיכה תפילה שבלעה דם מ"מ מוכרח עכ"פ דהם מחלקים בין חיצונה לפנימית דהא מאחר דאם החיצונה לא נמלחה ופנימית נמלח ולא שהה מותר א"כ מוכרחין לומר לדעתם דצלי' עדיף ממליחה וא"כ למה יאסר בפנימי לא נמלח וחיצונה נמלח ולא שהה א"ו דכח האש בפנימי אינו חזק כמו בחיצון ואינו עדיף ממליחה א"כ גם לדידן י"ל דכי' דבחיצונה מותר כמו במליחה אם בלעה בעת שיש לה דם של עצמה מ"מ הפנימית גרע גם ממליחה. ומצאתי מפורש באו"ז סברת הש"ך דיש סוברים דכח האש אינו פועל בפנימי כמו בחיצונה שכתב בסי' תר"ד על מולייתא וכגון שהטלה והתרנגולת נמלחו ושהו כדי מליחה שאל"כ שמא הפנימי הי' אסור ולא נאמר כבכ"פ מפני שאין כח באור לשאוב ממנו דם שהחיצון מגין עכ"ל והנה זה פשוט דגם הם סוברים דשולט עכ"פ האש להוציא דם גם בפנימי דהא סוברים דאם החיצון נמלח והודח והפנימי לא נמלח שהוא מותר ועכ"ח שהאש מוציא דם מהפנימי ובכ"ז סוברים דאם בלע הפנימי דם מהחיצון אין האש מוציאו אע"ג דבחיצון מוציאו דהא דרך החיצון מוציא הדם מהפנימי הרי מפורש דזה שדחה הפ"ח בשתי ידים היי ראשונים שסוברים כן ואם כי חלוק המרדכי מאותה דיעה שהתכרה באו"ז הסוברת דגם בשניהן אין מלוחים אסור והמרדכי ס"ל דבשניהם אין מלוחים פשיטא דמותר בכ"ז ס"ל לחלק בין פנימי לחיצון באם אחד לא נמלח והשני נמלח ולא שהה או מטעם דס"ל דדוקא אם בשעה שהוא פולט בולע אז מותר לאפוקי בנמלח חיצון ולא שהה ופנימי לא נמלח דבולע קודם פליטה אסור או דסובר בשניהם מלוחים האש שואב מן החיצון ואינו מניחו להתבלע בפנימי אבל בנמלח פנימי ולא שהה והחיצון לא נמלח לפי שהוא אצל האש ס"ל דהאש מוציא הן דמו והן מה שבלע מהפנימי:

ו) הנה האו"ז דחה שם דיעה זו וכתב אבל אין נראה לומר כך אלא הואיל וקייל"ן דלצלי ל"ב מליחה כלל א"כ אפי' שניהן אינן נמלחין שרי שהאש שואב כל הדם לחוץ מפנימי ומן החיצון תדע דמולחין חתיכה ע"ג חברתה בעבור שהמלח מפליט לחוץ דמה וגם הדם שבלעה מחברתה ה"כ האור שואב ומפליט דם הטלה והתרנגולת וגם הדם שבלעו מן הבשר שנותנין לתוכן עכ"ל ולא זכיתי להבין הא גם האוסרין בשניהן אינן מלוחים מודים שהאור שואב מן החיצון גם הדם שבלע מהפנימי ואין אוסרין רק הפנימי דס"ל שאין האור שואב מהפנימי וגרע ממליחה דאע"ג דיש לו דם של עצמו אינו פולט הנבלע בו ממקום אחר וא"כ מאי ראי' הביא מהא שמולחין חתיכה ע"ג חתיכה ומהא שהאור שואב דם הנפלט מהבשר לתוך התרנגולת וצ"ע:

א) מי' מסתימת הרמ"א נראה דסובר דלא כש"ך דני' דלא העתיק גם הא דאם הפנימי פלט כל צירו והחיצון נמלח ולא שהה דאסור ובזה גם הפ"ח אינו חולק רק משום דסובר גם במליחה דגם באין לו דם של עצמו מהני מליחה שנית וא"כ לדעת הרמ"א דסובר דלא מהני מליחה שנית ודאי דאסור גם בצלי' מ"מ י"ל דסמך עצמו עמש"כ בסי' ע' לענין מליחה והה"ד לענין צלי' אבל אם הי' סובר הרמ"א דכח האש שאצל הפנימי גרע ממליחה האיך לא השמיענו חידוש זה וכן נראה קצת מלשון תוס' בפסחים שכתבו דאפי' נמלח ופלט כל דמו החיצון מותר משמע דאפי' בנמלח ולא שהה מותר דאל"כ הול"ל אם פלט כל דמו ועוד נראה כן מפסקי תוס' שם שכתבו סתם נמלח חיצון ולא פנימי מותר ולא הזכירו כלל שפלט כל דמו. אולם בכ"ז כיון שהגה"מ ומרדכי וסמ"ק אוסרים להדיא נכון להחמיר כדעת היש"ש והש"ך וכש"כ באם הפנימי נמלח והודח דמפורש בבה"ג מאן דמנוי גדיא בשלומי' אסור למישדי בה תבלי או שוכי מקמי דמתנח בתנורא וכ' בי"י שהטעם לפי שהם דברים חריפים ובולעים קודם צלי' וזו שדייק מקמי דמתנח בתנורא מפורש דלא כפ"ח:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה