אור ברסלב
שאול שאל סימן נד

שאול שאל· רבי שאול בראך

סימן נד

סימן נג

בדין מולייתא בפסחים דף ע"ד וביו"ד סי' ע"ז.

בש"ע פסק דהכולח חיצון אפי' פלט כל צירו ופנימי לא נמלח מותר וכ' בב"י דכ"כ תוס' ורא"ש ומרדכי אבל בהגהות מיימוני חולק ע"ז ואוסר והש"ך השיג עליו דהגה"מ כתב רק שנמלח אבל לא כתב ושהה ואיירי בנמלח ולא שהה ובזה אוסר אבל אם אחד פלט כל צירו ושני לא כמלח מודה דמותר ובס' כנפי יונה ופמ"ג הוסיפו לתמוהא דהא כתב הגה"מ שהפנימי אסור ולהבנת ב"י הא הי' צ"ל שהחיצון אסור. ולע"ד י"ל דגם הב"י הבין דהגה"מ איירי בנמלח ולא שהה אלא דסובר דמסתימת רא"ש וטור שכתבו שאפי' שהה ופלט כל צירו מותר משמע דכש"כ בלא שהה דמותר והגם די"ל דכוונתם לא מיבעי בשניהן אינן מלוחין דמותר אלא אפי' אם אחד נמלח ושהה מותר מ"מ אם הי' סוברים כהגה"מ לא הי' סותמין דבריהם דיש אופן שהוא אסור וכ"כ בס' דברי חמודות בפ' גיד הנשה אות כ"ג דמדלא חלקו רא"ש וטור משמע דגם אם אחד נמלח ולא שהה והשני לא נמלח מותר וסיים דכן עיקר א"כ עכ"פ תו אין קושיא על הב"י. אולם הד"מ הוסיף דגם או"ה פסק כהגה"מ עכ"ח הבין שהגה"מ איירי בנמלח ושהה דהא כתב בטעם האו"ה שאם החיצון לא נמלח מותר משום דנורא מישב שייב וזה שייך אם הפנימי נמלח ושהה שלא יאסור מהחיצון משום דנורא מישב שייב ואין מניח להתבלע בפנימי והגם שהי' אפשר לדחוק שכוונתו כעין סברת הש"ך דדוקא בצד שכנגד האש כיון שכח האש חזק אמרינן כבכ"פ אבל בארוך מש"ך הביא מש"כ בגליון האו"ה וז"ל ונראה דטעמא דלא אמרינן כבכ"פ רק כשיש לו ג"כ צד היתר דנורא מישאב שאיב דהיינו כשהחיצון תפל ופנימי מלוח דנורא מישאב שאיב אבל לא אמרינן כבכ"פ כשהחיצון מלוח ופנימי תפל אבל תוס' פרק כיצד צולין התירו אפי' בכה"ג וכן מסקנתם עכ"ל מבואר להדיא שהם שתי דברים וזה שכתב דנורא מישב שייב. היינו שאינו מניח להחיצון לפלוט לתוך הפנימי. אבל כבר כתב הארוך מש"ך דלדרך הד"מ צריכין לדחוק מאוד במש"כ האו"ה דבליעת הפנימי נשאר בתוכה וברור דמיירי בנמלח ולא שהה. ועוד יותר תמוהא מש"כ בת"ח כלל ט' דגם המרדכי סובר כהגה"מ והלא המרדכי מפורש כתב נמלח ולא שהה ותו דא"כ המרדכי סותר א"ע דבסי' אלף קס"ד כתב כהגה"מ ובסי' אלף קע"א כתב כתוס' ורא"ש א"ו שסובר דגם תוס' ורא"ש מודים דהיכי דנמלח ולא שהה אסור. והנה להלכה גם הרמ"א סובר דמותר בפלט החיצון כל צירו ודלא כטו"ז שכתב דבת"ח פסק כהגה"מ ולע"ד זה שכתב בת"ח על האו"ה אבל לא משמע טעם זה כוונתו דאין צורך לטעם דנורא מישב שייב דלעולם סומכין על הטעם כבכ"פ לחוד ולכך גם בחיצון פלט כל צירו מותר ודלא כאו"ה. וראיתי בס' דברי חמודות שכתב דכוונתו דא"כ גם בחיצון מלוח ופנימי תפל הו"ל להתיר מטעם זה ולע"ד תמוהא דהא י"ל דסובר דכל שפלט כל צירו ובלע דם ממקום אחר שוב אין האש מוציאו ולכך רק בחיצון תפל מותר שהאור שואב הדם ואינו מניחו להתבלע בפנימי משא"כ באם הפנימי תפל דעכ"ח הוא כבלע בחיצון שאין דרך אחר להדם לצאת וחולק על הרא"ש דסובר דכל שפולט מיד פולט דם אחר גם כשאין לו דם של עצמו. ומה שהביאו לפירוש זה הוא דהי' לו הגרסא בת"ח ולא משמע שם טעם זה אבל בת"ח שלפנינו ליתא לתיבת שם. והנה בס' יד יהוד' מביא מהמכריע סי' ע"ג שאוסר גם בפלט החיצון כל צירו ונדחק לישב הא דהביאו תוס' ורא"ש ראי' מטפילת גוזלא שלא יקשה למכריע ופשוט דאין לחוש לזה וכהסכמת כל הפוסקים וכפשטא דגמרא שהוא מותר בחיצון פלט כל צירו:

ב) אולם בפלט הפנימי כל צירו והחיצון לא נמלח חלקו היש"ש והש"ך על הרמ"א שפסק דכש"כ שהוא מותר שיש גם צד להיתר דנורא מישב שייב וגם צד ההיתר דכבכ"פ כמו בחיצון שפלט כל צירו ובס' ארוך מש"ך כתב דלא אמרינן בזה נורא מישב שייב והפ"ח הקשה דהא כן פסקו בשפוד דאמרינן מישב שייב ובס' כנפי יונה וכו"פ כתבו דיש לחלק בין שפוד למאכל דיותר קל להתבלע בתוך מאכל מבשפוד. אולם הפ"ח הביא עוד ראי' גדולה מרש"י ורשב"א בתה"א שפירשו בקושית אביי והא בלעא דמה שכוונתו שהחיצון בולע אדם הפנימי ואמאי לא פירשו ששניהן בולעין זה מזה א"ו דלעולם אין האור מנית להחיצון להתבלע בפנימי דהאור שואב דם החיצון. ולע"ד יש לדחות דהיכי שיש לו דם של עצמו גם אביי ידע דאמרינן כבכ"פ וכל קושיתו הי' רק על החיצון דמסתמא ממהר חלק החיצון לפלוט דמו מחלק הפנימי וכשכבר גער פליטת דמו בולע מהפנימי וע"ז השיב רבא דגם כשפלט דמו אמרינן כבכ"פ או משום דעדיין פולט ציר או אפי' כשכבר פלט כל צירו משום דפולט מיד וכסברת הרא"ש. ועוד יותר נכון י"ל דהוקשה להם לשון אביי דמשמעו דודאי הוא דבלע דם והפנימי אינו ודאי שבלע מהחיצון אדרבה יותר נוח להחיצון לפלוט לחוץ משיפלוט לפנים שהמקום דחוק ואין לו מקום לזוב וא"כ לכל היותר הי' לו לומר דהא אפשר שיבלע דם לכך פירשו דקאי על החיצון דזה ברור שבלוע מהפנימי דהא אין לו דרך אחר לצאת רק דרך החיצון:

ג) הפ"ח הביא ראי' מטפילת גוזלא והרי הטיפול הוי כפלט כל צירו ובכ"ז אמרו כבכ"פ ואין זה השגה דהא כל טעמם של היש"ש והש"ך הוא משום דכח האש אצל הפנימי חלוש מאצל החיצון וא"כ האי ויפיל שהוא מבחוץ שפיר י"ל דהאש מוציאו אע"ג שאנן לו דם של עצמו משא"כ בפנימי. עוד הביא ראי' מרמב"ם שפסק בפ"ו הי"ז דגם אם הפנימי מבושל או צלוי מותר והוסיף הכו"פ דבהי"ב כראה שרמב"ם סובר דצלי בעי מליחה ודחה הכו"פ די"ל דרמב"ם סובר גם במליחה דאפי' אין לו דם של עצמו מהני מליחה שנית אבל לדידן דאוסרין במליחה י"ל דאסור בפנימי דאין כח האש בפנימי יותר מבמליחה או דאין האש מוציא לגמרי ואפשר לסוחטו אסור ורמב"ם אפשר סובר אפשר לסוחטו מותר. עוד הביא הפ"ת ראי' מרשב"א בתה"א שהקשה דמאי מייתי הש"ס ראי' מפסח שנתנו מעיו לתוכו דלמא מלחו אותן הרי דגם כשנמלח פנימי ושהה וחיצון לא נמלח מותר ובס' מנחת יעקב כלל ט' סק"ה הוסיף ראי' מתוס' פסחים ע"ד שהקשו האיך נתנו הכבד לתוך הפסח הא כבדא עילוי בשרא אסור ותירצו שמלחו הכבד מליחה גמורה וכו"פ דחה דשם מיירי שלא פלטו עדיין כל צירן אבל היכי שפלטו כל צירן י"ל דשוב אין האש מוציא מה שבלע מהחיצון. והנה המעיין ביש"ש ימצא מפורש שהוא אוסר גם בלא פלטו הפנימי כל צירו רק כל שפלט דמו והחיצון לא פלט דמו אסור וכלל הוא דכל שפליטת החיצון יותר חזקה מפליטת פנימי נאסר וזה ודאי נסתר מתוס' ורשב"א שזכרנו. מי' גם בפלטו כל צירן כתבו כו"ע וכנפי יונה דיש ראי' להתיר מהפוסקים דב"מ אין מפליטין אפי' ציר וא"כ הוי כפלט כל צירו ובכ"ז מותר ובס' יד יודה הוסיף ראי' מכמה פוסקים שמתירין במילוי בצים ועוד ממילוי עשבים שהתיר רמ"א והוא מאו"ח כלל ט' דין ג' ומפורש כן בבה"ג שכל דבריו דברי קבלה והרי אלו הוי כפלטו כל צירן ובכ"ז הוא מיתר. ובאמת חומרת יש"ש וש"ך בזה אין לו שום יסוד כלל דמש"כ הארוך מש"ך מדנקטו תוס' ורא"ש ומרדכי בפלט החיצון ולא נקטו גם בהיפוך א"ו דסוברים שהוא אסור אין ראי' כלל דנקטו כן משום דהוכיחו סברתם מהאי גוזלא דשם הטיפול הוא החיצון. וגם בס' י"י יפה דחה דהא י"ל דלרבותא נקטו כן וכמש"כ רמ"א דכש"כ באם הפנימי פלט דמותר משום דנורא מישב שייב. ומה שהביא היש"ש מהגה"מ ומרדכי וסמ"ק ואו"ה דבפנימי ל"א כבכ"פ אין שום ראי' לע"ד דהא הם קאי באם נמלח החיצון ולא שהה וא"כ י"ל דדוקא אם נבלע בשעה שאינו פולט בזה סברו דכח האש אצל הפנימי גרע ממליחה ואינו מוציא מה שבלע ע"י מליחה אבל כל שתחלת הבליעה הי' ע"י אש אז י"ל שפיר דפולט מיד וכמו שחילק הרא"ש בחיצון בין בלא מקודם לבין בלע בשעה שפולט ולא מצינו שום חולק בכל הפוסקים הראשונים נגד פסק הרמ"א וא"ש. והארוך מש"ך עצמו הביא שבס' אגודה במס' פסחים כתב דתוס' מתירין באחד נמלח ופלט כל צירו והשני לא נמלח:

תוכן העניינים

שאול שאל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה