שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן נג
בדין מליחת בני מעיים.
אם נתנו בשר כשר עם בני מעיים שלא נמלחו ברותחין כאלו שאין מבשלין אבל מבליעין ומפליטין הי' נראה לאסור למש"כ הכו"פ בסי' ע"ה דזה שאמרו דב"מ אין מחזיקין בהם דם אין הכוונה שודאי אין בהם דם רק שאין מוחזקין בדם והוי ספק אלא לפי שאין אוכלין מהם רק לאחר צלי' ומליחה הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ולפי"ז אם לא נתבשל דהו"ל ספק דאורייתא אוסר הבשר הכשר מספק. אולם כל הוכחתי הוא מדכתבו תוס' בחולין י"ד דדם אברים שלא פירש מותר דאל"כ האיך אמרו שאסורין משום עוקצה תיפ"ל שלא נמלחו והקשה דהא הוצרך לטעם מוקצה לענין ב"מ שאין בהם דם א"ו דהוא רק ספק ואם נימא דדם האברים שלא פירש אסור מה"ת אז הי' גם ב"מ אסורין מספק דהא אז לא נמלחו ולא נתבשלו אולם מצאתי באו"ז סי' תע"ז שכתב דהי' אפשר לדחות ראי' זו בכמה אופנים ובתוכם ג"כ אופן זה דנ"מ בב"מ ועיקר סמיכתם על ראיות האחרות וא"כ לפי"ז ראי' זו כתבו רק לסניף משום דדחוק לאוקמי בבני מעיים דאוכליהן לאו בר אינש. הרי מפורש דהאו"ז שהי' נלע"ד בעלי תוס' הי' פשוט לו דהכוונה שאין בהם דם בודאי וגם אם הי' דם האברים אסור מה"ת הי' אפשר לאוקמי בבני מעיים: