שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן נב
בדין חתיכה שלא נמלחה שנתערבה בין שתי חתיכות מלוחות
א) חתיכה שלא נמלחה שנתערבה בין שתי חתיכות שנמלחו והודחו פסק רש"ל וטו"ז שא"צ למלחן שנית ופ"ח פסק דצריך מליחה והביא בס' דרכי תשובה אות רנ"ב שהבל"י פסק דלכתחלה יש למלחן שנית אבל אם אין לו מלח או שהוא סמוך לשבת ואין לו פנאי למלחן שנית יש להתיר אפי' לכתחלה ובמשבצות זהב ס"ק ל"ה כתב ג"כ דאם אין לו מלח ואם ימתין יפסד א"צ למלחן שנית רק יבשלם כל אחד ואחד בפ"ע ולע"ד תמוהא דהא הוא עצמו הביא באות רמ"ט בשם השפ"ד להחמיר בזה כדעת הש"ך והמ"י דחתיכה שלא נמלחה אינו בטילה בפחות מס'. ואיך יכתוב היפוך מזה במ"ז ובאמת במ"ז אין זכר מזה והוא כתב רק דאם אין מלח מצוי ואם ימתין על מלח יופסד המאכל אין לו דין דשיל"מ וכוונתו דבטל בס' אבל שיתבטל ברוב מזה אין זכר. וגם זה שכתב בשמו שיבשלם בפ"ע אין זכר מזה וגם אין לו מקום מאחר דעכ"פ בעי ס' רק משמיענו דלא נימא דבאלף לא בטל משום דשיל"מ:
ב) ומזה תמוהא לי מה שהעתיק באות רנ"א בשם היד יהוד' דאם נתבשלה חתיכה בלא מליחה ולא הי' ס' בקדירה כנגדה דנאסרה החתיכה מדינא ונתערבה אח"כ ברוב יש ליזהר לכתחלה להשליך אחד מהן וגם אסור לבשלן ולאכלן כאחד ותמוהא דהא למאי שפסק הד"ת כש"ך ומיי אין לדינים אלו מציאות דהא אם נתערבה רק ברוב אסור כל התערובת ואם נתערבה בס' אין מקום לשני דינים אלו והי"י לשיטתו שפסק כרמ"א וכו"פ דחתיכה שלא נמלחה בטילה ברוב אבל הד"ת שלא זכר כלל לכו"פ ופסק באות רמ"ט כמחמירין אין מקום לדינים אלו:
ג) מי' בגוף הענין אם כי ראיית הכו"פ מהר"ן לע"ד אינו נכון דאדרבה הר"ן דחה דרך ראשון בשתי ידים והעלה דמלח מוציא כל דם שבחתיכה ומה שיוצא אח"כ אפי' הוא יותר אדום מהראשון הוא רק מוהל אדום אבל אין זה דם. וזה שכתב הכו"פ דכש"כ דא"ש לדרך זה דודאי המוהל שוה לדם תמוהא וכי משום דשוה במראה הוא גם שוה בטעמו. אבל הראי' שהביא מהרשב"א בחולין קי"ב גבי בי דוגא הוא ראי' גדולה דמפורש כתב הרשב"א שאין נרגש טעם דם בשומן. ופמ"ג אם שדרכו להביא דברי הכו"פ כאן לא זכרם ובשער התערובת ח"ב פ"ב ובסי' ק"ט במ"ז סק"ב כתב דדם בבשר הוי מבשא"מ ובעי ס'. אבל ביעב"ץ במגדול עוז בהל' מליחה פ"א אות מ"ז ובחות דעת ובס' יד יהוד' כולם הסכימו לרמ"א וכו"פ ודם שמלחו דרבנן ויש להם ראי' מרשב"א ע"כ המקיל אין מזחיחין אותו: