שאול שאל· רבי שאול בראך
סימן מט
בדין חלב הדבוק לכרס אם סותם
באו"ז נסתפק בחלב הדבוק לכרס להאוסרים אותו אם סותם מטעם דאחרים מתירין אותו גם לאכילה כמו שאמר ר"נ בחלב שעל היתר והיש"ש בפא"ט סי' נ"ד תמה עליו דאין זה דומה כלל דדוקא בקיבה שזה שאין אוכלין חלב שעל היתר הוא רק חומרא בעלמא דקייל"ן כרע"ק בזה אמרינן כיון דבני א"י אוכלין אותו גם לבני בבל עכ"פ סותם אבל חלב הדבוק לכרס שהוא איסור כרת לדעת ר' אפרים בזה בודאי אינו סותם ולע"ד לק"מ דהא מבואר שם באו"ז שר' אפרים ס"ל דבני בבל לא מכח חומרא אמרו חלב שעל היתר רק מדינא דס"ל להלכה כרי"ש שהרי כתב דאי אפשר לפרש דהשאלתות מתיר חלב הדבוק לכרס דהרי הגאונים מבבל הן וחלב שעל היתר אוסרין בבבל אעפ"י שאינו תותב א"כ עכ"ח אף חלב הדבוק בכרס אוסרין דמ"ש חלב שעל היתר שמרבינן מחלב המכסה ומדוע לא נרבה יותר חלב שעל הכרס עיי"ש הרי מפורש יוצא מדבריו דס"ל דבני בבל סברי דהלכה כרי"ש וא"כ יפה כתב האו"ז די"ל לדעת ר' אפרים כמו שחלב היתר סותם כן גם חלב הדבוק לכרס סותם. וראיתי לכו"פ כתב ג"כ שמדברי רש"י נראה דמפרש דבני בבל ס"ל להלכה כרי"ש אלא מאחר דהטור העתיק דחלב הוא רק מה שהוא תקו"נ א"כ עכ"ח ס"ל דבני בבל לא סברי כרי"ש רק בחלב היתר החמירו ומאחר שהרא"ש כתב ג"כ כלשון רש"י כ"ח דפירשו לשון רש"י שכתב דס"ל כרי"ש שאין כוונתו שס"ל להלכה כרי"ש רק שהחמירו כרי"ש. וכן מוכיח לע"ד לשון בה"ג שהביא הרב אב"ד בס' האשכול שכתב ממש כלשון רש"י ואפי"כ מסיים בזה"ל והכא נהגו בו איסור, נראה מזה ככו"פ דזה שכתב דס"ל כרי"ש לאו מדינא אמרו כן רק שנהגו להחמיר כמותו בחלב שעל היתר. ודעת הרי"ף ורמב"ם ודאי כן הוא דהא פסקו להקל בחלב היתר וכתב הרמב"ן והר"ן שכמם משום דס"ל דטעם בני בבל שאסרו הוא רק מכח מנהג שנהגו להחמיר וס"ל דאין אנו צריכין למשוך אחר מנהגם בזה. וכ"כ הרב אב"ד בס' האשכול שרק מנהג נהגו להחמיר בני בבל אלא דס"ל שאנו נמשכין אחריהם במנהגם וצריכין להחמיר מבואר שס"ל לפרש לשון בה"ג שהוא כפרש"י דרק מחומרא עשו כן ולא כר' אפרים דס"ל דמדינא סברי כן. וכן מוכח מהכלבו שכתב תחלה דחלב שעל היתר מותר ואח"כ כתב בשם מהר"ש דצריך ליטול כולו ועכ"ח כוונתו דמכח חומרא נוהגין להסיר כולו. ומעתה הגם שתרצנו יפה דברי האו"ז שלדעת ר' אפרים יש מקום להסתפק בזה אבל לדעת רוב הראשונים אין כאן מקום להסתפק דהם ס"ל דרק מכח חומרא אסרו חלב שעל היתר מי' לע"ד גם לשיטתם שפיר יש מקום להסתפק בזה. דהנה הר"ן בחידושיו בפ' גיד הנשה הביא ראי' לדעת הרי"ף והרמב"ם מדאמר ר"נ דחלב שעל היתר סותם ואם הי' אסור מה"ת האיך יסתום ולע"ד לאחר נשיקות עפר רגליו יש לדחות ראי' זו עפמש"כ בסי' מ"ו דהרשב"א פירש [בתה"א דפוס וויען דף כ"ה] שהטעם שסותם לפי שאינו תותב מהודק שפיר וכן מצאתי להרב אב"ד בספר האשכול שפירש כן וא"כ לעולם י"ל שהוא אסור מדאורייתא דס"ל להלכה כרי"ש דגם אם אינו תותב כל שהוא קו"נ אסור מ"מ כיון דאינו תותב מיהדק שפיר וסותם. ואולי י"ל דכוונת הר"ן דאם הוא אסור מה"ת האיך אמר ר"נ דסותם הלא רב כללא כייל דחלב טמא אינו סותם א"ו מוכח דס"ל לר"נ דחלב יתר אינו טמא מצד הדין וצ"ל לדעת ר' אפרים דמפרש דעדינא אמרו בני בבל והא רב מבבל הוי ואיך אמר דחלב טמא אינו סותם הלא חלב שעל היתר שהוא טמא סותם עכ"ח דרק על רוב חלב טמא אמר רב כן אבל יש חלב שהוא טמא ומ"מ כיון שאינו תותב סותם ולפי"ז יפה נסתפק האו"ז גם בחלב הדבוק לכרס דהא כתב ר' אפרים בתשובתו דחלב הדבוק לכרס אינו תותב וא"כ שפיר י"ל דסותם וכמו שפירש בעל האשכול והרשב"א דכל שאינו תותב הוא סותם: